סרטי פעולה שבסופם הגיבור הראשי מת מקצרים גם את החיים של מנהלים באולפנים. האם בשביל רגע של התעלות והקרבה נאצלת שווה להרוס סדרת סרטים פוטנציאלית? למרבה המזל בסרטי אקשן עכשוויים רק שחקנים שהחוזה שלהם יקר מדי לחידוש עשויים למות (כך, למשל, במקרה של סקרלט ג'והנסון/האלמנה השחורה ורוברט דאוני ג'וניור/איירון מן ב"הנוקמים: סוף המשחק"). אך גם אם מוות מיותר קיפד את חייה של דמות ראשית, תמיד אפשר לעשות פריקוול (למשל בסדרה "אנדור"), או למצוא תחבולה תסריטאית שתסביר למה המוות לא היה באמת מוות. למי שדואג - ג'ון וויק לא באמת מת בסוף "ג'ון וויק 4", וגם הגיבור של סרט הנטפליקס המצליח "טיילר רייק: חילוץ" (2020) רק לכאורה מת בסוף הסרט. בינינו, מה זה כדור לצוואר המלווה בנפילה מגשר לתוך נהר? הרי גם אם היו מפוצצים לרייק את הראש עם שוטגאן, אפשר היה להדביק חזרה את החתיכות עם דבק נגרים. מה שחשוב הוא שהמסוורת' פנוי לחזור ולאייש את דמותו של רייק בסרט ההמשך בעל השם רב-המעוף "טיילר רייק: חילוץ 2" (Extraction 2).
בסרט הקודם, רייק, איש הכוחות המיוחדים האוסטרלים שהפך לשכיר חרב, מפרק חצי מהעיר דאקה בבנגלדש בכדי לחלץ את בנו החנון של סוחר סמים הודי. בדרכו ניצבים כל אדם שני בבנגלדש, והוא מחסל עשרות רבות מהם. בעודו עושה זאת הוא נפגע במידה שהייתה יכולה לקטול גדוד שלם, אבל פעם אחר פעם הוא גם מחלים בתנועה. שיאו של הסרט מתרחש כ-40 דקות מתחילתו: סיקוונס שוט וירטואוזי של 12 דקות, שלמעשה מורכב משוטים שאוחדו יחד באפקטים דיגיטליים, ומתרחש בתנועה קדחתנית בין בניינים ורחובות, תוך עימות עם עשרות לוחמים הצרים על רייק והנער.
ביקורות סרטים נוספות:
סרט ההמשך נעשה, כך קל להתרשם, בתקציב גדול יותר. מתאם הפעלולים הבכיר סם הרגרייב חוזר לעמדת הבמאי, וכדרכם של מתאמי פעלולים שהפכו לבמאים (כמו צ'אד סטאהלסקי ודייויד ליץ') הוא מתכוון להשתמש בשיאי הסרט הקודם כנקודת מוצא לפעלולים בנוכחי. העלילה מסתמכת על הקומיקס Ciudad (2014) שכתב אנדה פרקס יחד עם ג'ו ואנתוני רוסו. בסרטי המארוול של האחים רוסו הרגרייב שימש כמתאם פעלולים, כך שהוא בבחינת בן טיפוחיהם. האחים נמנים על תשעת מפיקי הסרט (הכוללים את המסוורת' ואת אנג'לה רוסו-אוטסטוט, האחות הצעירה לבית רוסו), וג'ו רוסו משמש גם כתסריטאי.
יש ב"חילוץ 2" "עלילה", אבל, כמקובל בז'אנר, היא רק קולב לסצנות אקשן ארוכות. באורך של קצת יותר משעתיים, הסרט כולל שלוש סצנות אקשן. זה נשמע מעט, אלא אם מונים את הדקות הרבות שלהן (25, 20, ו-20). הסצנה הראשונה היא המרשימה מכולן, והיא ניסיון ברור לקבוע שיא חדש באורך, במורכבות ובאינטנסיביות של מה שנראה כסיקוונס שוט אקשן.
העלאת הרף הטכנית, ביחס לסרט הקודם, הופכת את הווירטואוזי למופרך. אפשר היה לקנות את רציפות החלל אם היא הייתה יותר מרוסנת ולא כוללת מעברים בין קירות או בתנועה לאחור דרך חלון שבור של מכונית בזמן שהיא נוסעת. מבחינה ויזואלית מבוצע זיוף סביר של רציפות החלל, אך הווירטואוזיות המוגזמת גורמת למוח לא להאמין, ובכך נפגעת התכלית שבדבר. חרף הסתייגויות אלו זהו סיקוונס שלא כדאי לפספס.
שני הסיקוונסים הבאים של האקשן מבוימים באופן יותר קונבנציונלי ומפגינים איכות הולכת ופוחתת ביחס לראשון. לכאורה הדבר נוגד את ההיגיון, הרי מקובל שסרטי אקשן שומרים את "הטוב ביותר" לקליימקס. אבל במחשבה שנייה זו מתכונת מאוד הגיונית בהתחשב באופי הפלטפורמה. לנטפליקס לא חשוב אם נשארתם לצפות בסוף הסרט, אלא רק כמה דקות תוכן צרכתם. מבחינתם מי שצופה במלוא השעתיים של סרט, או צופה 120 פעמים באותה דקה בדיוק - זה היינו הך. מכך נובע הגיון של סצנת שיא בחלק הראשון המבטיחה לפחות שעה של צפייה, ומעודדת את המשך צריכת תוכן הדקות בשעה השנייה שלו.
תחילת "חילוץ 2" ממשיכה מהנקודה שבה הגיבור "מת" בסרט הקודם. טיילר רייק נמשה מהנהר על ידי שני שותפיו – ניק קאהן (גולשיפטה פאראהאני) ואחיה יאז (אדם בסה). 22 הדקות הראשונות מוקדשות במעבר לסירוגין בין תהליך ההחלמה של רייק, להצגת סיפור הרקע של הרעים ושל יעדי החילוץ בסרט הנוכחי. תהליך השיקום מתחיל בבית החולים בדובאי ונמשך בבקתה מבודדת בהרי אוסטריה (כמקובל בסרטים מסוג זה למרחקים ולגבולות בין מדינות אין שום משמעות). ההתאוששות נקטעת עם הופעתו של זר מסתורי (אידריס אלבה) המשכנע את רייק לצאת למשימת חילוץ של האחות של גרושתו של רייק.
האחות קטוואן (טינהטין דאלאקישווילי) נשואה לסוחר סמים גיאורגי בשם דוויט (טורניק בזיאווה) שמאסרו בכלא גיאורגי הוארך זה עתה בעשור נוסף בגלל לחץ שהפעילה ממשלת ארצות הברית (הוא הרג סוכן של ה-DEA). תנאי המאסר בגיאורגיה מאפשרים לדוויט לשכן בכלא גם את אשתו ושני ילדיהם, ולהפוך אותם בפועל לאסירים. אלו כוללים את הנער סנדרו (אנדרו ג'פרדיזה) ואחותו הקטנה נינה (מגולמת על ידי צמד האחיות מרים ומרתה קווזיאשווילי). דוויט הוא בעל אכזר ומתעלל, הדוחה כל אפשרות שיופרד מילדיו, גם אם יישארו כלואים לצידו עוד עשור. בנוסף, יש לו גם אח בשם זוראב (טורניק גוגריצ'יאני) שמנהל את אימפריית הסחר בסמים של האחים, ושמאוד לא מרוצה מכך שאחיו עומד להמשיך להירקב בכלא.
החילוץ מהכלא מהווה את סצנת האקשן הגדולה הראשונה, והצופים שירגישו שבאו על סיפוקם בהחלט יכולים לסיים את הצפייה בסרט אחרי השעה הראשונה. השעה השנייה עוסקת בהשלכות הבריחה, כאשר האח זוראב דולק אחרי רייק והצוות שלו, כמו גם אחר המחולצים בני משפחתו של אחיו. מרבית השעה השנייה מתרחשת ברובע דונאושטט המצוחצח של וינה. למרות שתתנהל בו התנגשות אלימה בסדר גודל של מלחמה קטנה (הכוללת מסוקים היורים טילים לתוך בנייני משרדים רבי קומות), המשטרה האוסטרית, שלא לדבר על הצבא והיחידות המיוחדות, נעדרת מהמתרחש. באופן פלאי גם אין יותר מדי אוסטרים באזור שאמור להיות גדוש באדם. בקיצור, למרות שהפסאדה של אקשן בסביבה ריאליסטית, הרי שזה עדיין יותר משחק מחשב מסרט.
דמותו של רייק לקונית ובעלת יכולת הבעה מוגבלת. אצל ג'ון וויק הלאקוניות מחוברת לכריזמה הספציפית של קיאנו ריבס ומהווה חלק מההקשר המסוגנן והמודע לעצמו של הסרט. ב"חילוץ 2", שנוקט בגישה יותר ריאליסטית לדרמה אנושית, הדמות של רייק היא בעיקר לא מאוד מעניינת. מצד שני, עבור הדקות המוצדקות של תוכן שתצרכו אתם לא חייבים להמשיך ולהתעניין במה שחירב את יחסיו של רייק עם גרושתו מיה (אולגה קורילנקו), או בדרמה המשפחתית של אשת סוחר הסמים הגרוזיני ובנה. אפשר לעצור אחרי שעה ולהתחיל לחכות לחלק השלישי שבו, מן הסתם, יישבר שיא נוסף באורכו ומורכבותו של ה"שוט סיקוונס", שהפך לסימן ההיכר של הסדרה.