זוכרים את התקופה בה הייתם מבזבזים שעות כדי לצייר איזו דמות עשוית קווים בפינת המחברת שלכם ואז מוסיפים עשרות ציורים שלה בעמודים הבאים בניסיון בסיסי, ובדרך כלל לא ממש מוצלח, לגרום לה לבצע פעולות פשוטות, ולמעשה להנפיש אותה? ברוב המקרים אנשים לא ממשיכים עם התחביב הזה מעבר לבית הספר היסודי, מקסימום עד שנגמרים הדפים במחברת, האנימטור לירון טופז דווקא הפך אותו למקצוע, וב-12 השנים האחרונות הוא עובד כאנימטור בחברת דרימוורקס.
טריילר - "לא רעים בכלל"
"כבר בכיתה א' החלטתי שכשאגדל אני רוצה להיות אנימטור", הוא מספר בריאיון ל-ynet. "למדתי אמנות בבית ספר לאמנויות ומשם המשכתי לתלמה ילין (תיכון לאמנויות בגבעתיים, ד"ר). לאחר הצבא החלטתי לעבור לארצות הברית וללמוד אנימציה בבית ספר רינגלינג. בסיום הלימודים קיבלתי התמחות מהאקדמיה לקולנוע באחד מהאולפנים הגדולים בתעשיה, ואותי בחרו בסוני. אחרי הלימודים הם הציעו לי עבודה, ומשם התחלתי".
טופז החל את דרכו בדרימוורקס ב-2009, ומאז היה שותף לכמה מהלהיטים הגדולים שלה; החל מ"קונג פו פנדה" (2 ו-3) דרך "הדרקון הראשון שלי" (2 ו-3) ועד ל"הקרודים" (1 ו-2). ממש היום (ד'), במיוחד לכבוד פורים, עולה לאקרנים הפרויקט המסקרן החדש של אולפני הענק, "לא רעים בכלל" (The Bad Guys), בו טופז עבד כאנימטור בכיר (supervising Animator). הסרט, שמבוסס על סדרת ספרים באותו השם מאת אהרון בלייבי, מגולל את סיפורם של כנופיית שודדים שמורכבת מחיות - זאב, פיראנה, נחש, כריש ועכבישה - בעולם בו בעלי חיים אנושיים ובני אדם חיים יחד. לאחר שחבורת השודדים נתפסה, חבריה החליטו לשנות את דרכיהם כדי להימנע ממאסר, רק שאז הם פוגשים בנבל חדש שמשנה להם את התוכניות.
4 צפייה בגלריה
"באנימציה אין גבול למה שאפשר לעשות, רק הדמיון מגביל אותנו". לירון טופז
(צילום: DreamWorks animation)
בלייב-אקשן, התסריט הזה הוא פשוט בלתי אפשרי להפקה. אנימציה, לעומת זאת, מאפשרת את יצירתו - ולכבוד יציאת הסרט בארץ, טופז מספר על העבודה המורכבת ותהליך היצירה של פרויקט בסדר גודל כזה. "יש לנו צוות של המון אנשים, בכל המחלקות", הוא אומר. "יש עשרות אנימטורים שעובדים על סרט כזה. בהיררכיה יש את ה-head of animation, שהוא אחראי על כל האנימציה, ואז יש לך כמה supervising animators. בדרך כלל לכל אחד מהם יש דמות שהוא אחראי עליה. במקרה של 'לא רעים בכלל' אני הייתי אחראי על כל סצנות האקשן והמרדפים, על כל הדברים המאוד מורכבים וסצנות בהן המכונית רצה ונוסעת בין הרחובות, ותחתיי יש צוות של אנימטורים. זה כמו לנצח על תזמורת. האנימטורים הם התזמורת ואני צריך שינגנו לפי הצלילים הנכונים".
לריאיונות נוספים:
אתה והצוות שלך מקבלים תסריט, איך מתחילים לעבוד?
"באנימציה אנחנו עושים את התהליך טיפה הפוך מאשר בלייב אקשן, אנחנו מתחילים בעריכה. ברגע שיש את התסריט, אנחנו עוברים לשלב הסטוריבורד. אנחנו מציירים את כל הסרט בציורים, אבל מראש חושבים על העריכה, על הקאטים, על השוטים, ואיך עוברים ביניהם. כלומר, בגדול הסרט מוכן עוד לפני שהתחלנו להנפיש אותו. אנחנו מכינים את כל הקרקע לכל הסרט ובודקים אם זה עובר, לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה לא עובד, לפעמים זה מרגש, לפעמים זה לא. אז אנחנו מכוונים את הכול עד שהסרט עובד, ורק כשאנחנו מסיימים את השלב הזה, אנחנו מעבירים את הכול לתלת ממד. יש מחלקה שנקראת 'לייאאוט' שמעבירה את כל הסרט מסטוריבורד ללייאאוט - הם שמים את המצלמות, בוחרים את הסינמטוגרפיה, איזו עדשה, דברים כאלו. ואז אנחנו נכנסים, המחלקה של האנימציה, ומכניסים את כל הפרפורמנס לדמויות, את המשחק שלהם. אחרינו יש שלבים אחרים, של תאורה ואפקטים, אבל אנחנו השלב שבו עושים את המשחק של הדמויות".
בעצם הסרט מוכן בסטילס כשאתם מסיימים את הסטוריבורד?
"בעיקרון כן, אבל זה אף פעם לא נשאר ככה. ברגע שאנשי ההנפשה מגיעים, הם משנים המון דברים כי פתאום מישהו אומר, 'וואי, יש לי רעיון שאפשר להוסיף פה פרפורמנס', 'אפשר להוסיף פה סצנה', 'אפשר לחתוך', אנחנו משנים המון דברים, אז אם תראה את כל הסרט בסטוריבורד ובאנימציה, הוא מאוד שונה כי המון דברים התווספו".
יש לך אולי איזו דוגמה שעולה לך בראש לכזה שינוי?
"בטח, מלא. האמת היא שבמהלך הסרט היה שינוי מאוד גדול שאחד האנימטורים שלנו הציע. כל כמה חודשים אנחנו עושים הקרנה לכל הצוות וכולם כותבים הערות, מחשבות והצעות. והייתה הצעה אחת שהגיעה מאנימטור בשם ברנדון - והוא פשוט הציע רעיון מתוך הספרים המקוריים. הוא קרא אותם ואמר, 'יש רעיון מעולה שלא ניצלנו, על איך הם בעצם מבצעים את השוד של השרקנים'. אנחנו התלהבנו מהרעיון, וזה שינה לגמרי שלוש סצנות שלמות. יש הרבה דברים כאלה, ויש גם שחקנים נהדרים, אלו שעושים את הקולות. סם רוקוול, שמשחק את הזאב, מביא המון פרפורמנס מיוחד, אז הרבה פעמים היינו מסתכלים על הווידאו כשהוא מקליט את הקולות ומוצאים כל מיני ניואנסים מיוחדים במשחק, דברים שהוא מוסיף או דברים בקול, או בדינמיקה בין השחקנים. אנחנו מוסיפים המון דברים".
אתם למעשה מוסיפים לדמות שלו בסרט גם את האישיות שלו כשחקן.
"לגמרי. אנחנו מוסיפים המון מסם רוקוול, גם מהמניירות שלו, וגם בפרפורמנס עצמו. הייתה עוד דוגמה מאוד טובה. הייתי אחראי על סצנה של ריקוד, וסם רוקוול רוקד ממש טוב... וממש צפינו בכל הסרטים שלו והסתכלנו על כל המקומות בהם הוא רוקד ומה יגרום לזה להרגיש כמו סם רוקוול כדי שזו לא תהיה סתם כוריאוגרפיה של איזשהו רקדן, אלא שזה ירגיש קצת יותר כמוהו.
"החיות ב'לא רעים בכלל' מואנשות, מאוד אנושיות, אפילו העכבישה, חוץ מזה שיש לה שמונה רגליים, מתנהגת כמו בן אדם. כלומר זה לא שהזאב הוא זאב, אלא זה בן אדם בחליפה של זאב. המטרה הייתה שהם פחות יזוזו כמו חיות, אלא יותר כמו הקריקטורה שעשינו מהדמויות שלהם. אפילו הנחש, שנורא רצינו שיזוז כמו נחש, היה קריקטורה של נחש. זה לא היה אמור להיות ריאליסטי".
זה לא היה האתגר היחיד של טופז וצוות האנימטורים שלו, ככה זה כשחבורת הפושעים עסוקה רוב הזמן בבריחה מהשוטרים - ולכן יש לא מעט סיקוונסים של מרדפי מכוניות. אבל איך גורמים לזה להיראות אמין ובעיקר כיפי ואקשני? "שוכרים אוטו ויוצאים לשטח", הוא צוחק. "אנחנו מסתכלים המון על סרטי אקשן ולומדים. פייר ואני ראינו את 'בייבי דרייבר' לפני המון זמן כשזה יצא והתלהבנו מהסצנות האלו. האמת היא שהבאנו בתחילת הפרויקט את אחד מנהגי הפעלולים משם, שעשה לנו קורס והסביר לנו איך מכוניות זזות. איך אתה בעצם עושה את הגלישה עם הרכב, איך אתה מסובב את הגלגלים ומתי אתה מסובב אותם חזרה. ניסינו להבין איך עושים את זה בצורה שתיראה אמינה ואז אנחנו דוחפים את זה כמה רמות יותר בגלל שזה אנימציה. נגיד, כשהמכונית עפה באוויר, אני אתן לה לעוף קצת יותר מדי זמן כדי שזה יהיה יותר אנימה, קצת יותר קומיקס, כדי שיהיה באוויר את הזמן שהייה המוגזם הזה ואז היא תנחת במהירות רגילה ותמשיך לנסוע".
בילבי, אבל בלי צמות
את הפריצה הגדולה שלו בתחום עשה טופז ב-2018, והכול הודות לשמונה דקות בלבד ול"בילבי". לא, לא מדובר כאן על הילדה הג'ינג'ית ההיא עם הצמות, אלא על חיה אוסטרלית חביבה שכיכבה בסרט הקצר שיצר וביים יחד עם שני חבריו, פייר פריפל וג'יי-פי סאנס. השלושה עבדו כאנימטורים על הסרט Larrikins, שהיה אמור לצאת במהלך 2018, אך כמה חודשים קודם לכן נודע שהוא בוטל ונגנז על ידי דרימוורקס. טופז, יחד עם פריפל וסאנס, עשו שימוש בדמות הראשית מתוך Larrikins וקיבלו אישור להפוך את החלום למציאות - יצירת סרט קצר, בדומה למה שאנו רגילים לראות בפיקסאר למשל. עד לאותו רגע, בדרימוורקס נמנעו מכך והעדיפו ליצור אך ורק סרטים באורך מלא, אך מהר מאוד דעתם בנושא השתנתה. ההצלחה של "בילבי" הייתה גדולה עם סיבוב ברחבי העולם ואפילו כאן בארץ, כמו גם לא מעט פרסים, כולל בין היתר פרס חביב הקהל בפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים בפאלם ספרינגס ופרס הוועדה של פסטיבל SIGGRAPH לאנימציה ממוחשבת.
"'בילבי' עשה לי שינוי גדול מאוד בקריירה ובמחשבה", טוען טופז. "זה משהו שלא חשבתי שייצא לעשות בסטודיו כזה, לביים סרט בכזה סטודיו גדול וגם ההכרה שהוא קיבל, הפסטיבלים, הפרסים, כל הדברים האלה, משהו שמאוד לא ציפיתי שיקרה. והפרויקט עכשיו הפך למאוד מיוחד עבורי כי פייר (פריפל), שהוא הבמאי של 'לא רעים בכלל' ועבד איתי על 'בילבי', פנה אליי ואמר לי, 'בוא נעשה את זה'. הוא רצה אותי בצוות כמו שהיינו עובדים פעם. אני מאוד אוהב את הרגישות שלו. אני חושב שהוא הביא משהו מאוד מיוחד, מאוד אירופאי. הוא מביא המון השפעות מאירופה וגם יפניות של אנימה, ולכן היה לי נורא חשוב לעבוד על הסרט הזה".
מה ההבדל מבחינתך בין העולם המצויר לאמיתי?
"האנימציה נותנת לנו אפשרות להמציא עולם, אני לא רואה סיבה בלנסות לתעד את העולם המציאותי באנימציה, אני יכול פשוט לעשות את זה בלייב אקשן. אז מה הסיבה שאנחנו עושים את זה באנימציה? במקרה הזה יש לנו דמויות שהן חיות, אז זו כבר סיבה, אבל את כל העולם אנחנו מנסים לדחוף קצת יותר, את כל הסיטואציות אנחנו מנסים להגזים. אפילו הפרפורמנס שלהם, אנחנו לא רוצים שזה ייראה כמו שאנחנו מדברים עכשיו, אנחנו רוצים להגזים דברים מסוימים. אנחנו כל הזמן גם מנתחים מה הסאבטקסט של מה שהם אומרים ואיך הם יכולים להראות את זה בצורה יותר ויזואלית. אז לצד הוויזואלי יש המון משמעות ובסופו של דבר כשאתה מסתכל על הסרט הזה הוא לא 'מרונדר'. התאורה שלו לא מנסה להיראות ריאליסטית, זה מנסה להיראות כמו ארט כדי באיזשהו מקום לתפוס את הקטע המצויר, את ההקצנה והסגנוּן של זה. זה מאוד חשוב".
אתה חושב שזה הקסם של העולם המצויר?
"זה אחד מהם, עצם העובדה שאתה יכול להיות כל דמות, שאני יכול להכניס חיים לחפצים, או לדרקונים, או לחיות, או לאנשים, או גיבורי על. אין לנו הגבלה על מה שאנחנו יכולים לעשות, רק הדמיון מגביל אותנו. ואפשר לייצר חיבורים מדהימים של דמויות שונות. אפשר לעשות עולמות בהם דברים לאו דווקא עובדים בצורה הגיונית מבחינה פיזיקלית. אנחנו יכולים להמציא את הכול. זה הקסם, שאתה יכול ליצור עולם חדש ואמין ואנשים נשאבים לתוך הסיפור ופשוט מתאהבים בדמויות".
למה באנימציה יותר קל להעביר מסרים שבצילום רגיל יכולים לצאת אולי מביכים?
"אני חושב שבגלל שזו אמנות ויזואלית אפשר להכניס המון רבדים. כלומר, ניסו לעשות את זה בסרט 'קאטס', ואז עשו אנשים בתור חתולים כמו במחזמר, וזה לא עבד. אני חושב שברגע שאתה מנסה לעשות משהו כזה, אתה צריך ללכת לקיצוניות מספיק גדולה ולהיות החלטי מספיק. העובדה שזה מדיום ויזואלי נותנת אפשרות להכניס המון מסרים, אפילו בשפת גוף ואיך אנחנו עושים דברים. למשל דיאן, שהיא השועלה, יש לה עימות עם הזאב, ואפילו הצורה של המחוות שלה שעשינו, בחרנו כל מיני מחוות, כמו שהוא מושיט לה את היד בתור, 'נפגשנו בעבר?', אבל כשהוא עושה את זה זו גם מחווה של 'נעים מאוד'. עד עכשיו לא הכרנו ועכשיו פעם ראשונה אנחנו מכירים, עד עכשיו לא ידעת מי אני. הסאבטקסט מאוד חזק כי אפשר לתת המון מידע אפילו בצורה בה הדמות מושיטה יד. ניתן לעשות כאלה דברים גם בלייב אקשן, אבל כאן זה פשוט הרבה יותר מוקצן".
הדוגמה למחוות המוקצנות
מה השלב הבא עבורך - אתה מפנטז כבר לביים פיצ'ר ראשון?
"'בילבי' הדליק אצלי איזשהו תיאבון שאני מאוד מאוד רוצה לחקור, יש לי המון רעיונות שאני מפתח בשנתיים האחרונות וכן, מאוד הייתי רוצה לעשות את זה. אני לא יודע אם ייצא לי, אבל מאוד הייתי רוצה לקחת את הרעיונות האלה ולבצע אותם בדרימוורקס. פייר, ג'יי-פי ואני ביחד עובדים על לפתח פרויקטים משלנו, ואני מקווה שזה יקרה".
