בשיא תקופת הקורונה, מארינה מקסימיליאן מופיעה בסלון דרך הזום ושומעת את בתה התינוקת, דומיניק, בוכה בחדר השינה. היא ממשיכה בהופעה, בידיעה שבן זוגה, גיא מנטש, נמצא עם בנותיה, אבל ככל שההופעה נמשכת הבכי רק מתגבר. היא מתנצלת בפני הקהל שצופה דרך המסכים, מפסיקה את ההופעה באמצע ועולה לקומה העליונה. היא מעירה את גיא שנרדם עם הבת השניה ליצ׳י, מטפלת בדומיניק וחוזרת להופיע כאילו כלום לא קרה.
הכירו: מארינה מקסימיליאן מודל 2021. אישה בת 33, שמנהלת את הקריירה שלה בעצמה, מפרנסת תשעה אנשים כל חודש בחודשו, אמא לשתי בנות, שחקנית, יוצרת ודוגמנית. על אף הרשימה המכובדת הזו, אם הייתם שואלים את מארינה הקטנה מפרדס כץ מה היו חלומותיה לעתיד - כנראה שהיא בכלל הייתה מבקשת להיות מתזמרת ומנצחת על במת הפילהרמונית.
"כשהייתי קטנה הייתה לי רשימת יעדים ומטרות מה אני אעשה עד הפנסיה", מספרת מקסימיליאן בריאיון ל-ynet, "השגתי הרבה, אבל הרבה השתנה. רציתי להיות מתזמרת ומנצחת בתחום הקלאסי, שזה לא רלוונטי להיום, אבל הרבה דברים לא דמיינתי שיקרו".
מאיפה בא הרעיון הזה של ילדה קטנה לשבת ולכתוב מה תעשי עד גיל פנסיה?
"אני חושבת שזכיתי אז בזכות המעמד הסוציואקונומי היחסית נמוך שהייתי בו, השתתפתי בקבוצה שנקראת 'קו הזינוק' שמטפחת ילדים עם פוטנציאל מנהיגותי, הם עשו לנו אימונים של קואוצ׳ינג עוד לפני שאנשים הכירו את המילה הזאת בכלל. מדובר בכלים שכל ילד ונער צריך לקבל כמו ניהול זמן, עמידה ביעדים ולחצים, עבודת צוות, שיקוף, אלה כלים מטורפים".
מוזרה בין אנשים
מקסימיליאן נולדה באוקראינה ועלתה ארצה בגיל 3 יחד עם אחיה, הוריה ושתי סבתותיה. לדבריה אסור היה להם לקחת דבר מארץ מולדתם, אז הם ויתרו על הכול ובאו לישראל עם מאה דולר. אביה שעבד באוקראינה במפעל לייצור חלקי חילוף לתחמושת ואחר כך ניהל תיאטרון, הפך בישראל למשלוחן של ירקות ואמא שלה הייתה מורה לפסנתר.
"אני מעריכה כל רגע", אומרת מקסימיליאן על הקריירה ומסרבת להתלונן על תקופת הקורונה שבה האמנים נפגעו כלכלית. "ההורים שלי צמחו מאפס, לא רק מאפס, הם ויתרו על כל המעמד שלהם שם. אבא שלי עשה משלוחי ירקות כשהגענו לארץ אבל בחיים לא הרגשתי קשיים כלכליים. ההורים שלי לא מתקרבנים".
ועדיין, מניח שחברים שלך לבשו מותגים או דברים שבאופן טבעי לא יכולת להרשות לעצמך. מה זה עשה לך?
"גדלתי בפרדס כץ. אף אחד לא לבש שם מותגים. לא היה לאנשים מי יודע מה כסף".
אז הרגשת שווה בין שווים?
"תמיד הרגשתי מוזרה בין אנשים. בפרדס כץ הייתי ילדה שמנמונת, רוסיה ששרה אופרה. אבל להיות שונה זה לא דבר רע. לא היו לי הרבה חברים בבית ספר. היו לי שתי חברות, אבל בקונסרבטוריון זכיתי לחברים מאוד מיוחדים כי המיוחד אצלנו היה המנצח. אני תמיד מוקסמת מאנשים שהם ייחודיים. כנערה לא הייתי קוראת מגזינים ולא רואה טלוויזיה כי אמרתי בשלב מסוים: הם לא יציגו מישהו שנראה כמוני, אז מה זה אומר? שכמוני לא טוב? אז הפסקתי לקרוא מגזינים ולצפות בטלוויזיה. וגם כי הייתי מאוד קנאית לזמן שלי. לא רציתי לבזבז אותו".
עם רף המטרות הברור שהציבה לעצמה והחינוך הביתי למצוינות - מקסימיליאן החלה את המסע להגשמה עצמית עוד בגיל 10, כשהשתתפה בתוכנית הכישרונות ״בראבו״ ששודרה אז בערוץ 22, עליו השלום - היא הגיעה למקום השני. תשע שנים אחר כך היא עלתה על הבמה של הגדולים ב"כוכב נולד" וסיימה שוב, במקום השני.
היה לחץ מהבית לסיים במקום הראשון?
"כשאבא של ארטיום דולגופיאט אמר לו 'אתה יכול יותר' אחרי הזכייה בזהב באולימפיאדה, כולם פה צחקו על זה ואז הראיתי לאבא שלי והוא אמר 'נו מה, ברור' (צוחקת). 'מתי עושים בתחרות את ההכי טוב שלך, אתה תמיד לוקח בחשבון שתעשה את ה-80 אחוז', אתה מבין? זה אפילו לא היה מצחיק אלא הפך לשיחה. אצל אבא שלי המצוינות היא לנצח. אז אחרי ׳כוכב נולד׳ ו׳בראבו׳ שהגעתי למקום השני אבא שלי מאוד כעס על זה, אני לא רציתי לקחת מקום ראשון ואמרתי לאנשים אל תצביעו לי".
למה ככה?
"כי אני לא צריכה את הכאב ראש הזה, רציתי לחזור רגע לחיים שלי, אמרו לנו שצוות צילום יבוא לבית של הזוכה בשבע בבוקר. מה אני צריכה את זה? ממש היה לנו ריב על זה, אבא שלי מגיע מתרבות שצריך מרפקים. הוא שנים אמר לי ׳אם תהיי כזאת נחמדה את לא תצליחי׳, אמרתי לו אבא ׳אין מצב, אני אשיג את שלי עם חיוך לעולם׳. גם היום הוא תמיד מעיר, הוא עובד איתי בהנהלת חשבונות, הוא איתי בכל הופעה. אמא שלי נגיד בחיים לא לחצה. פעם הופעתי במקום קטן, ואמא שלי הדהימה אותי עם הפידבק. אחרי ההופעה היא החמיאה לי 'נתת להם בהתאם לסיטואציה ובהתאם למקום'. ואני חשבתי שההורה רוצה שתמיד אני אפציץ כאילו זה אצטדיון ואז היא אמרה לי: ׳אם הסיטואציה אינטימית תיתני הופעה בהתאם, ואם את באצטדיון תופיעי בהתאם׳. אני כלום ושום דבר לולא האנשים בחיים שלי, אמא שלי זו הרגישות הזאת, אבא שלי זו המצוינות - הוא הבוס, אני מנהלת טובה כי הוא מנהל טוב״.
לספר את הסיפור הרוסי
הקשר המיוחד של מארינה מקסימיליאן למשפחה שלה ניכר גם בדבריה וגם בדרך שבה היא מציגה אותם - ולכן כשהיא מתחילה לספר על סבתה שהלכה לעולמה לאחרונה בגיל 90, היא מתקשה לעצור את הדמעות, ומושיטה את היד כדי להציג את הקעקוע בדמותה שעשתה על הזרוע. ״עשיתי אותו ביום הולדת 90 שלה. חצי שנה אחר כך היא נפטרה. היא הייתה בריאה וצלולה לחלוטין. פשוט הרגישה והחליטה שזהו. שלושה ימים לפני שהיא נפטרה, היא נפרדה מכל אחד מאיתנו ואמרה שהיא מבקשת את המוות כי מפה זה רק יילך וידרדר, ממש ישבתי איתה לשיחת פרידה״.
מה אמרת לה?
"אמרתי לה שאני מדמיינת את המוות כמו צלילה לתוך מדיטציה והירדמות, אמרתי לה שאני מכבדת את הרצון למות. שאלתי אותה מה הכי קשה לה בסיטואציה הזאת שהיא נמצאת. היא חשבה עלינו ועל עצמה, היא אמרה לי 'אל תישברי, אני יודעת כמה את רגישה'. היא אחת הנשים הקרובות אליי בעולם, עם אף אחד לא דיברתי כמו שדיברתי איתה. שעות של שיחה בשבוע. היא קרייריסטית, אישה מאוד נועזת, אני ממשיכת דרכה בהמון דברים, היינו מדברות על המקצוע, על מהלכים שאני עושה, הקריירה, היא הייתה יותר חדשנית בחשיבה שלה מרוב האנשים שאני מכירה. לא היה לה אלוהים.
"בברית המועצות היא הייתה אישה שהלכה בעקבות הקול הפנימי שלה, יהודייה שלא הייתה משויכת למפלגה, כאילו מה הסיכויים שלה? אישה, ג'ינג'ית, מי יזרוק עלייך? היא חוללה מהפכות שם. הקימה מחלקה רפואית שלא הייתה בכל אוקראינה, הקימה כנסים, זה משהו מטורף. היא הייתה בלי סוף פעמים על סף חטיפה, כלא, רצח – כי זו הייתה המציאות בברית המועצות. זו הייתה סכנת חיים. משום שהלכה בעקבות הקול שלה״.
יש מכנה משותף ביניכן בהתנהלות ובחשיבה?
״אני ממשיכת דרכה במובן הזה של ללכת לפי הקול הפנימי שלי, אבל ההבדל הוא שאני בישראל, והקול הפנימי שלי רק מוביל אותי קדימה. אני מברכת על זה שאני פה בארץ. התכנים שלי בשירים מאוד עוסקים בשנות ה-90 ובעלייה הרוסית״.
זה משהו שתרצי לקדם בהמשך?
״תשמע, זה שרוסית נשמעת ברדיו זה כאילו טבעי אבל זה לא מובן מאליו. הסיפור הרוסי לא מסופר הרבה פה. יש מיליון וחצי עולים. אין סדרה שעוסקת בזה, לא מוזיקה, אפילו כבר יש יותר אתיופים מאשר רוסים ורוסיות. בא לי לספר את הסיפור הזה ויכול להיות שבהמשך זה יקרה יותר, כרגע זה דרך המוזיקה. סבתא שלי הייתה אישה של מאבקים, אני לא אישה של מאבקים. אני אישה של שינויים. אני סמל לרוסים בעצם זה שאני מצליחה ואני מארינה. אבל אני לא צועקת את זה ולא מניפה את הדגל. אני תורמת את חלקי. כל מי שעוקב אחרי מארינה מכיר את הדבר הזה, זה חלק מהתכנים שאני מביאה. בפרדס כץ היו כל כך מעט משפחות רוסיות מצד שני היו שם בדיחות שכולם צחקו על כולם. אין בי טיפת התקרבנות. אני מתקרבנת רק אם אני שוטפת כלים, וזה קורה לעיתים נדירות. המדיח עושה כלים. אני חייבת להשתפר בדברים של בית".
שומרת על איזון
בימים אלה מוציאה מקסימיליאן את האלבום החדש שלה שזכה לשם: "ביחד". בשירים היא מביאה תכנים אישיים, שחושפים את החיים המשותפים עם בן זוגה בשנים האחרונות ואב בנותיה, המוזיקאי גיא מנטש. הם עובדים יחד, הוא מפיק לה את השירים אבל הם גם יודעים למצוא את האיזון בין הזוגיות לעבודה המשותפת.
כשאת משתפת תכנים אישיים במוזיקה שלך, זה לא עלול לפגוע בחיים הפרטיים?
"פעם חשבתי שזה אגואיסטי לכתוב שירים על עצמי וגיליתי שככל שאני נוברת יותר עמוק בתוכי אני יותר עוזרת לאדם שקורא את זה להבין את עצמו, אני מעמיקה ברגשות שלי יותר ואז עוזרת לבן אדם לבטא מה הוא מרגיש. ברשתות החברתיות גיא ואני זוג ידוע, הבנות שם ואני מאוד עדינה עם החשיפה שלהן, אנחנו שומרים על הפרטיות שלנו, אני מרגישה שאני מצליחה בזה. אין לי שום בעיה לספר, זה די שם, כל שיר נוגע במקומות שהם נורא אנושיים. אנחנו מפתחים שפה ביחד, זה מקום לדיאלוג שלא רק עסוק בעבודות הבית. לכל אחד מאיתנו יש את הדבר שלו, אני בוחרת שהוא יפיק לי את הדברים כי אני הכי מאמינה בו ומעריצה אותו, כי באמת יש לנו משהו ביחד. אני עושה לפעמים דברים עם אנשים אחרים והוא עושה עם זמרות אחרות. אנחנו כל הזמן מפרים אחד את השנייה".
כן אבל בסוף שניכם זמרים, מה קורה אם אחד מצליח יותר מהשנייה?
"אנחנו מאוד דינמיים, יש גלים לכל אחד, יש תקופות כאלה וכאלה, והתקופות האלה תמיד קשורות לאיזו פעימה פנימית, אם אני עכשיו החלטתי שאני צריכה הפסקה והדבר הנכון הוא להחריש קצת, מהצד זה נראה איפה היא נעלמה אבל אני מבחינתי עושה את הדבר שאני הכי צריכה עכשיו. נגיד אחרי האלבום הראשון הייתה הצלחה מטורפת ועבדתי בלי הפסקה אבל הרגשתי מקוללת. מהצד זה נראה שאני בשמיים. אז זה תלוי איך אתה מסתכל על זה".
היום את יודעת למצוא את האיזון?
"אני מחפשת את האיזון כל הזמן וזה הפתרון. כל שבוע אנחנו עושים באלאנס מחודש כי אין לנו שגרה קבועה, הדבר היחיד שקבוע זה שאנחנו עובדים 24 שעות ביממה. השבוע למשל עשיתי יום כיף עם ליצ'י, הבת הבכורה שלי. לא הייתי זמינה יום שלם. הכנתי את כל המערכת. לפני שש שנים נגיד הייתי אומרת שזה רעיון יפה אבל לא הייתי עושה את זה כי תמיד היה משהו חשוב שנכנס. ילדים עושים את זה".
מקסימיליאן של 2021 היא כאמור אישה עצמאית וזה לא מובן מאליו. אחרי למעלה מעשור תחת ניהולה של טמירה ירדני, המפיקה של "כוכב נולד", היא החליטה לצאת לדרך משלה, לבד. היא מנהלת את עצמה, ואת כל המערך הענף שעומד מאחורי המותג שלה.
כמה אנשים זה מארינה מקסימיליאן?
"אני מפרנסת באופן קבוע בערך תשעה אנשים. גם במהלך הקורונה כל חודש הוצאתי משכורות יפות מאוד. בשנת הקורונה החסכונות הלכו אבל אני לא רואה את זה כי אי אפשר להסתכל על שנה אחת, צריך להסתכל על מכלול של חיים. מסתדרים. כמו שאמרתי לך, ההורים שלי עלו לארץ בגיל 30 ומותר היה להביא מאה דולר לבן אדם, השאירו הכול מאחורה, אז אני אתלונן על שנה עם פחות הכנסות? תמיד יש עליות וירידות - מסתדרים עם זה. מצטמצמים ומסתדרים".
לא חששת לעזוב חממה כמו זו של טמירה?
"לא, ידעתי שמקסימום אחזור למאמא טמירה. אני הולכת תמיד בעקבות הקול הפנימי ויש בזה תעוזה, אני חושבת שאני בן אדם אמיץ אבל אני מרגישה שאם לא הייתי עושה את זה, הייתי מרגישה נורא. מבחינתי הפחד הכי נורא זה לא ללכת בעקבות הקול הפנימי שלי. אבל צריך גם להקשיב לצוות, לדוגמא סרט בעירום מלא של דובר קוסושווילי. פעם ראשונה בחיים שטמירה אמרה לי 'לא'. היום אני אומרת איזה מזל, כי לא באמת הייתי רוצה שהעירום שלי יהיה מרוח וזמין באינטרנט. אז לא הייתי אמא, ולא באמת הייתי מודעת להשלכות, היא אמרה לי דבר נכון - קודם כל את באה לעשות מוזיקה בעולם, זו השליחות שלי. טמירה אמרה לי 'אם זה יגרום למישהו להיות מובך כשישמע אותך שרה – הפסדנו'. היא אמרה לי 'תמיד את יכולה להתפשט'. בואי נעשה את זה בשביל מיליונים, לא עכשיו. הפרידה מטמירה הייתה תהליך שהתחיל ממועקה. היא ראתה כל כך הרבה דברים והיא כל כך אינטליגנטית, היא בעדי וקודם כל רואה את הבן אדם, יש מנהלים שרואים כסף. טמירה רואה בן אדם. אז ברור שבפרידה היה כובד. אני יודעת שהדלת תמיד פתוחה. טמירה אישיות אדירה. לעשות עליה סרט הוליוודי".
מה זה אומר בפרקטיקה לנהל את עצמך?
"איתי מדברים מחירים, משא ומתן. אני כל הזמן חושבת איך אפשר לעשות מהאלבום משהו מעניין, איזה יעדים, איזה שיתופי פעולה, איזו מוזיקה. אמנם אני המילה האחרונה אבל אני לא לבד, יש משרד בוקינג, יש יחסי ציבור, יש לי מפיקות, יש לי יועץ אסטרטגי, החבר'ה של הדיגיטל, יש עורכת דין ורואה חשבון. אבל בסוף אני זאת שסוגרת את המחירים על קמפיינים וכדומה. זה עסק שתקתק גם כשלא הייתה הכנסה".
רוצה להצליח מעבר לים?
"זה תהליך מאוד איטי מטרחן ומעייף, אבל אני חייבת את זה לעצמי. אין מצב שאני אחיה חיים שלמים ואשאל את עצמי איך לא ניסיתי את זה. מבחינתי עד שאין לי משהו להשוויץ בו אני לא אשוויץ, ולכן לא אשוויץ במשהו שאין לי עוד על מה להשוויץ בו. בעולם אני קצת יותר שוליים. אם פה בארץ חשוב לי להיות מיינסטרים, שם, בחו"ל חשוב לי לשמור על הסגנון המוזיקלי שלי כי העולם שם הרבה יותר גדול וזה המקום שלי להתפרע, ואני אוהבת להתפרע, בטח ובטח מבחינה מוזיקלית".
את כבר לא פרועה?
"אני כבר לא פרועה אבל אני סקרנית. בעיני אנשים שהולכים לפי השטנץ הייתי פרועה בעבר. בקבוצות שאני הייתי בהן זה לא היה נחשב פרוע להסתובב עירומה במסיבה או ללכת יחפה ברחוב".
הסתובבת עירומה במסיבה?
"היו מסיבות כאלו. פסטיבל נשים שהייתי הולכת שנים, מתפשטת, ורוקדת. היום אני לא אעשה את זה. אף אחד לא עצר לצלם בחיים - אנשים כיבדו. הופעתי בביקיני שם, וזה היה בתקופה הכי שמנמנה שלי. כשהייתי שמנמנה הלכתי עירומה במסיבה בקטע היפי, ושם זה לא היה מוזר. זה מוזר בעיני המיינסטרים".
התבגרת.
"כן יש דברים שלא אעשה יותר כי ניסיתי כבר, לפעמים מנסים בשביל להתנסות ואז אתה מבין מה בשבילך ומה לא בשבילך".
מלבד הקריירה המוזיקלית שלה, מקסימיליאן פיתחה בשנים האחרונות יותר ויותר את קריירת המשחק. אחרי שכיכבה בעונה האחרונה של "פאודה", נפתחו עבורה הדלתות גם בפן הבינלאומי, והיא עברה לאיטליה יחד עם משפחתה כדי לככב בסדרה לצידו של פטריק דמפסי, כוכב "האנטומיה של גריי".
"בתקופת הקורונה עשיתי המון אודישנים, שתבין זה היה וידאו שצריך להגיש מעכשיו לעוד 48-24 שעות", היא נזכרת, "אם היו לי הופעות לא הייתי מספיקה לעשות את הכמות הזאת של האודישנים. על כל האודישנים אמרו לי לא, חוץ מהסדרה שבה שיחקתי עם פטריק דמפסי. מדובר בערך על עשרות אודישנים".
זה לא פוגע בך?
"לא. אבל עולם המשחק הוא אכזרי. קצת אחרי פאודה עשיתי אודישן והמלהקת אמרה לי 'הם ממש אהבו אותך, אבל הרגע עשית פאודה ואת מזוהה עם פאודה'. אמרתי אני יכולה להבין ואחרי שניתקתי אמרתי לעצמי 'איזה מזל שאני לא שחקנית, עשיתי אודישן טוב – ואני מתאימה להם ואומרים לי לא'. איזה מזל שאני לא תלויה ככה באנשים".
איך היה בצילומים באיטליה?
"גיא היה הכי תומך בעולם. חששתי קצת מהתגובה שלו, זה לא מובן מאליו, אפילו שנסענו עם בייביסיטרית. הוא היה כל כך תומך, ויתר על דברים שלו פה אבל הוא לקח מחשב, מצא סטודיו ולמד איטלקית. הוא פשוט מלך, יש לי כל כך הרבה מה ללמוד מההתנהלות שלו. הוא קליל, היה לנו כיף, היינו בדירה פצפונת והבייביסטרית הייתה בדירה קטנה צמודה אלינו ולסט הצילומים - זה סטנדרטים שלא יהיו פה גם עוד מאה שנה. פטריק דמפסי מתוק כל כך, הוא מקצוען ושחקן אדיר".
הריאיון מתקיים יממה אחרי מופע לזכרו של מאיר בנאי ז"ל, שבו מאקסימיליאן הייתה אחת מתוך שלוש נשים בלבד שהופיעו לעומת כעשרים גברים שעלו על הבמה. "באסה, חשבתי על זה. ממש באסה. זה קורה ממספר סיבות, אחת מהן שנשים קונות יותר ונשים באופן טבעי מתאהבות יותר בגברים, אז נשים זה כוח צרכני יותר חזק. בדרך כלל האישה גוררת את הגבר להופעה ולא הפוך".
