יהונתן גפן שהלך לעולמו היום (ד') נחשב לאחד מענקי התרבות בישראל. יצירותיו הבולטות, בהן הקלאסיקה הספרותית לילדים "הכבש השישה עשר", הרומן "אישה יקרה", ושירים שכתב לעשרות אמנים כמו "מקום לדאגה", "הנסיך הקטן" ו"אין מדינה לאהבה", הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות המקומית. בשיחות עימו לאורך השנים הצטיירה דמות רדיקלית אך נינוחה, שמודעת למגרעותיה אך חיה איתן בשלווה מעוררת השראה.
יצירתו הבולטת ביותר היא ללא ספק ספר הילדים "הכבש השישה עשר", שאומנם לא נחל הצלחה בתחילת דרכו, אך זכה לתהילת עולם לאחר שהולחן לתקליט על ידי יוני רכטר. "דני סנדרסון אמר לי שאף ילד לא ישיר את השירים האלה", שחזר גפן בריאיון ל"7 ימים" מ-1999 שגולל את הדרך הארוכה שעשתה חוברת השירים - מספר נכשל, דרך התקליט ועד המופע משנות ה-80. "בחיים שלי עשיתי כמה וכמה שגיאות, אבל יש שתיים שממש בולטות - הראשונה, שמכרתי את זכויות הביצוע של השירים של 'הכבש', והשנייה, שמכרתי את זכויות שירי 'האישה שאיתי,' כי אמרו לי 'מי כבר ישמע שירים בספרדית'."
נפרדים מיהונתן גפן - סיקור נרחב:
כשנשאל על המופע שעלה משירי הספר, סיכם כי "עשינו משהו סבנטיז. גן ילדים גדול על הבמה. היינו מתחילים את ההופעות בעשר בבוקר, אנשים הרוסים, שלא קמים מוקדם כי היינו עסוקים בלילות בהופעות כל אחד של עצמו, מערבבים על הבוקר קוניאק ובירה ועולים שיכורים." בריאיון שהעניק ל"7 לילות" מ-2003 הוסיף: "אני זוכר שכשהתחילו ללמוד את 'הכבש הששה עשר' בבתי הספר בשנות ה-80, נקראתי למפקחת החינוכית הגדולה של ישראל. היא שאלה 'תגיד, מאיפה בא לך הדמיון?'. אמרתי לה 'הכול מהנאפס. 'האיש הירוק' זה חוויית חשיש לכל דבר'. היא הייתה בהלם. החשיש באמת עזר לי לרדת למטה לאיזה מקום שבו הדמיון מקבל אופק יותר רחוק."
7 צפייה בגלריה
"דני סנדרסון אמר לי שאף ילד לא ישיר את השירים האלה". "הכבש השישה עשר", ספרו של יהונתן גפן
(איור: דוד פולונסקי, באדיבות כנרת זמורה דביר)
החיים של יהונתן גפן היו מורכבים. על אף שהעיד שסמים עזרו לו ביצירה, הוא התמודד עם התמכרויות לאורך השנים, או כפי שהגדיר זאת בריאיון ל"7 לילות" מ-2007 - "זה היה יותר היגררות מאשר התמכרות. סמים זה כמו הקומוניזם: אתה אידיוט אם לא היית קומוניסט, אתה מטומטם אם המשכת להיות קומוניסט." בריאיון אחר למוסף, שבו חבש בנו המוזיקאי אביב גפן את כובע המראיין, סיפר אביו על בעיות השתייה שלו: "קודם כל אני חושב שעדיף הרס עצמי מאשר להרוס אנשים אחרים", הסביר והוסיף כי "בשנות ה-70 בכלל לא שתינו אלכוהול כי זה נחשב לתרבות של הבורגנים. קצת אחרי שנולדת באביב של '73פרצה מלחמת יום כיפור, ואבא שלך גויס למלחמה כקצין מבצעים. חודש שלם התחפרנו בשוחות, סופגים אר-פי-ג'י וקטיושות וסופרים בבוקר את ההרוגים והפצועים. חזרתי הביתה רוח רפאים. בימים ההם לא הציעו טיפולים להלומי קרב. והתרופה היחידה להטביע את הסיוטים שלא הרפו ממני הייתה האלכוהול".
השתייה הביאה איתה אשמה ובושה, אבא?
"כן. ולכן כשאתה שרת ב'עכשיו מעונן' את המילים שהתייחסו אליי במישרין - 'בן אדם שם שותה בקבוק אחרי בקבוק/הבן אדם הזה הוא האבא שלי בדיוק' - לא כעסתי, אבל נפגעתי שלא חקרת לדעת למה אני צריך לאלחש את עצמי כל הזמן. ואכן, אתם הייתם דור מזוין. ועכשיו מעונן. אבל אני שמח שיש לי הזדמנות לפתוח איתך את זה, ואחרי כל כך הרבה שנים לבקש בנימוס שלא תשיר את זה יותר כי זה מכאיב לי".
אני לא משתכר ולא עושה סמים. מרגיש שאכזבתי אותך. זה סוג של מרד בעיניך?
"אני יהונתן גפן ואני אלכוהוליסט, כמו שאמרתי במפגשים של האלכוהוליסטים האנונימיים, ואני בכלל לא אנונימי. בגלל שהיום אני שותה רק יין פה ושם ויודע שהנטייה שלי לאלחש את עצמי היא גנטית, אני מאושר שאתה נקי ושהתרפיה שלך היא בכתיבה ובהשקעה אינסופית בילדים שלך. ותבין, כל דור מורד בדור שלפניו, אם זה לא היה ככה האבולוציה הייתה נעצרת. אני שמח שלפחות לא חזרת בתשובה ושאני לא עושה איתך שבת בישיבת 'אור שמח' בירושלים העצובה".
7 צפייה בגלריה
"אמרתי לאביב שאתה לא חייב להגיד לתקשורת את האמת". יהונתן ואביב גפן
(צילום: ענת מוסברג)
כפי שמשתמע, מערכת היחסים של המשורר עם בנו הייתה מורכבת. בריאיון לתוכנית "מחוץ לפריים" ב-ynet radio מדצמבר האחרון, העיד אביב גפן שעד לפני שנתיים השניים היו הולכים לפסיכולוג ו"שופכים הכול", אך יחד עם זאת הוא עדיין הגיבור שלו ומי שהפך אותו לאדם שהוא היום. מערכת היחסים של יהונתן גפן עם הוריו הייתה מורכבת לא פחות, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו האוטוביוגרפי "אישה יקרה". "אני חושב שלא אהבו אותי כשהייתי ילד. מותר לי לספר שיש הורים שלא אוהבים את הילדים שלהם - בעיקר בדור האידיאולוגי שנתן את עצמו למדינה ולדגל והילדים נשכחו אי שם - דבר שאף אחד לא עשה לפניי", סיפר בריאיון ל"7 לילות" מ-2007. "אני רוצה לחשוב שבאיזשהו מקום 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז נכתב אחרי שעוז ראה שאתה יכול לכתוב על אמא שלך שהתאבדה ולהישאר עמוס עוז. אני, בכל מקרה, הייתי הראשון. ילדים הרי יכולים לחשוב ולהגיד הכול על ההורים שלהם, אבל הפוך זה לא עובד. אביב בתחילת דרכו המציא כל מיני ביוגרפיות, שאני הכיתי אותו ושהוא לא קיבל צעצועים."
הציטוט המדויק היה: "כשלאבא היה כסף והוא היה יכול לקנות סוליית חשיש או צעצוע לילד, הוא היה קונה סוליית חשיש."
"בחייך, בחיים לא קניתי סוליית חשיש. היו נותנים לי מתנה, בגלל שאני יהונתן גפן. היינו עניים. היה לנו נורא קשה כלכלית. אבל זה בסדר, אמרתי לאביב שאתה לא חייב להגיד לתקשורת את האמת. כדי למכור עיתונים מותר לך לשקר. אביב ממציא כל פעם ביוגרפיה חדשה וזה לגמרי לגיטימי. אני סופג. אם בשביל למכור תקליטים אתה צריך להגיד שלא קנו לך צעצועים, זה בסדר. אבל האמת היא שאביב תמיד היה המלך בבית. היה לו חדר יותר גדול. שירה תמיד גרה בחדר קטן. אבל אם זה מה שאביב מרגיש, אני מכבד את זה. רק בתקופה הנאצית ההורים היו מסגירים את הילדים שלהם."
מ-1 עד ,10עד כמה היית אבא טוב?
.11" עובדה שיש לי שני ילדים מתפקדים, נפלאים. לעומת זאת, הרבה ילדים שההורים שלהם מנהלי בנק יצאו דפוקים בשכל. אני מאוד שמח שהילדים שלי יצאו הומניסטים, שמאלנים, מוכשרים ובעיקר לא דכאוניים, שזה רץ במשפחה."
באותו ריאיון גפן סיפר גם על חווייתו היומיומית ככותב. "אף אחד לא אומר לי לקום בבוקר ולכתוב שש שעות. אבל אני כמו יהודי דתי ששם ציציות בין שדיו, לא בשביל לקבל פרס, לא בשביל חיי העולם הבא. אני מוצא את עצמי באיזה תהליך סגפני. אין יום שבו אני לא כותב שלוש-ארבע שעות. איזה אימייל מפואר, לא משנה מה. אני כותב משהו. יום שאני לא כותב בו זה יום רע. העצה הכי טובה שאני יכול לתת לסופר צעיר היא שב על התחת ותכתוב ותכתוב ותכתוב. יש גם חובת ההוכחה. אתה לא יכול להגיד שאתה סופר ולא לכתוב כלום. כאלה יש בקנטינה הרבה: אתה מתלבש כמו סופר, יש לך אפטרשייב של סופר, אתה עושה סמים כמו סופר, ואתה כותב חרא."
כשנשאל בריאיון ל"24 שעות" מ-2016 אם נראה לו שיכתוב עוד שירי ילדים השיב "שירים לא, אבל סיימתי עכשיו ספר שרציתי לכתוב המון שנים - ספר על כתיבה. מאז שאני ילד אני כותב וכותב ועוד מעט אני בן 70 וגם היום אני כותב. רציתי תמיד לכתוב על החשיבות הפוליטית שבמרד הכתיבה. אם אתה כותב משהו שהוא לא מעצבן אף אחד אז אל תכתוב בכלל. כשאתה יושב ליד הדף הריק ושם דבר לא קיים, אתה חוזר למראות הילדות שלך, לבית בעמק יזרעאל. אתה פתאום נשאב. כל סופר יודע שהוא מדבר מתוך עלבון הנעורים."
"מבחינתי, הניסיון הזה של הציונות נכשל"
גפן היה מהקולות הבולטים ביותר של השמאל הישראלי, כשלאורך השנים התבטא נחרצות כנגד הכיבוש והימין הדתי. במשך עשרות שנים כתב בעיתונים השונים, אך באותו ריאיון ל"24 שעות" אמר בענווה כי "אני לא חושב שהועלתי למישהו".
"כתבתי טורים פוליטיים, אבל הם לא הזיזו לאיש. אתה כותב דברים, ומנגד הכול הולך לכיוון של התלהמות ואלימות. אז עכשיו אני כותב ספר שאולי יועיל קצת לבני האדם מבחינה מוסרית, חברתית ופוליטית. ספר על כתיבה, ועל איך בכל זאת בכתיבת ספרים אפשר לשנות השקפות של אנשים צעירים. הרי בלי 'אוהל הדוד תום' לא הייתה מלחמת אזרחים, ויש הרבה דוגמאות של ספרים שעשו משהו ונחרטו. לעומת זאת, כשכתבתי בעיתון האחרון שעבדתי בו, הרגשתי כאילו אני במקהלת המקוננות שעושה המון רעש, אבל בסופו של דבר רק משכנעת את המשוכנעים."
7 צפייה בגלריה
"בפוליטיקה מנטרלים לך את הריצ'רץ' במכנסיים. קולי לא נשמע עכשיו מבחירה". יהונתן גפן ויאיר לפיד
(צילום: שאול גולן)
"אני כבר אדם מבוגר ורוצה להתעסק בדברים נעימים", הוסיף. "די, לא רוצה להיכנס יותר לפוליטיקה כדי לא להפוך לאדם מסואב, ושלא לדבר על זה שדבר ראשון בפוליטיקה מנטרלים לך את הריצ'רץ' במכנסיים. קולי לא נשמע עכשיו מבחירה, מפני שכל השנים צעקתי וזה לא עשה שום דבר. אולי עוד שנה אעמוד בכיכר ואצעק, אבל גם צ'ה גווארה צריך לנוח. מותר לי לנוח קצת. יש חבר'ה צעירים שזה הזמן שלהם, ובאופן פרטי אני מדבר איתם ומייעץ להם, ובכל יום אני מתפלל את תפילת השלום שלי. אבל יש לנו ראש ממשלה אחד והוא קודם כל פחדן וקטן, ואין מי שיציל אותנו."
נשמע כאילו היום לא היית כותב את "יהיה טוב."
"אני לא מרשה יותר לדויד ברוזה לשיר את זה, אבל הוא מתמרד ומתעקש כי הוא נאיבי קצת. אני לא רואה שיהיה טוב, אז למה לשיר על זה? מבחינתי, הניסיון הזה של הציונות נכשל. אחרי מאה שנה הגיע הזמן שנודה בזה."
בינואר 2018 המשורר אף מצא עצמו במרכזה של סערה תקשורתית. בפרסום ברשתות החברתיות השווה בין הנערה הפלסטינית עאהד תמימי שסטרה לחייל צה"ל, לאנה פרנק. בפוסט שהעלה בעמוד האינסטגרם שלו כתב: "ילדה יפה בת 17עשתה מעשה נורא, וכשקצין ישראלי גאה שוב פלש לביתה היא דפקה לו סטירה. היא נולדה לתוך זה ובסטירה הזאת היו 50 שנה של כיבוש והשפלות, וביום שבו יסופר סיפור המאבק את, עאהד תמימי, אדומת השיער, כמו דוד שסטר לגולית, תהיי באותה שורה עם ז'אן דארק, חנה סנש ואנה פרנק". בעקבות הפרסום קרא שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן להחרים את שיריו מגלגלצ. זמן קצר לאחר מכן התנצל בפני מי שנפגע והסביר כי "רצה להראות שכמו שאנחנו עסוקים בלברוא לעצמנו גיבורים לאומיים - מטרומפלדור ועד משה דיין - מותר לפלסטינים לברוא לעצמם גיבורים. הטעות שעשיתי היא ששרבבתי לרשימה את חנה ואת אנה, שאין כמוני מעריץ אותן. עצם זה שהבאתי את אנה פרנק וחנה סנש לסיפור הזה - זו הייתה טעות ואני מתנצל עליה בכל ליבי. באותה מידה יכולתי לכתוב שעאהד תמימי עומדת באותה שורה עם וונדר וומן וגל גדות".
זו לא הייתה הפעם ראשונה שגפן הסתבך עם גורמים בצה"ל, כשעוד ב-1982 הפסיק סא"ל את הופעתו מול חיילים בטענה כי "התבטא נגד הממשלה ו'שלום הגלילי". "אנחנו כמו חולים סופניים שברחו מבית משוגעים וחייבים לחזור לפה כי רק כאן יודעים איך לטפל בנו", הגדיר את יחסו למדינה בריאיון ל"7 לילות" מ-2003. "אם אנחנו קצת רעים נותנים לנו מלחמת לבנון ,2לבנון ,3את פרץ, את הנשיא מזיין. פה יודעים מה אנחנו אוהבים. אנחנו מתגעגעים למחנה הצבאי הזה, עם האבטיח. אני שונא את המדינה ואני אוהב את הפלוגה. כאן נמצאים ה-15 אנשים שנשמור על התחת אחד של השני אם יקרה אסון."
7 צפייה בגלריה
"אני לא מרשה יותר לדויד ברוזה לשיר את 'יהיה טוב', אבל הוא מתמרד ומתעקש". יהונתן גפן ודויד ברוזה
(צילום: אפי שריר)
עוד ב-2016 ציין גפן כי הוא "מאמין שהמהפכה הבאה צריכה להיות על גבול האלימות, לא מנומסת כמו שדפני ליף עשתה", ונראה כי המחאות הנוכחיות כנגד המהפכה המשפטית משביעות את רצונו. "אני מעריץ את המפגינים ועוקב בגאווה אחרי ההפגנות ההמוניות, שלדעתי חשובות ואסור להפסיק אותן, גם, ואפילו בעיקר - לא אחרי פיגועים", אמר בריאיון לפני חודשיים בלבד ל"ידיעות אחרונות". "עם כל הצער על הנפגעים, אסור לתת לאבל לאומי להסיח את הדעת מהמרד האנטי-לאומי. צדק החבר דויד גרוסמן שאמר שזה 'הזמן השחור', ולמעשה דימה את מצב האומה להפסקת חשמל".
גפן שהגדיר את עצמו כאחד ממקימיה של תנועת הסרבנות הראשונה בישראל - "יש גבול" במלחמת לבנון הראשונה - הוסיף כי הבעיה במחאה לדעתו היא "שיש לה יותר מדי ראשים: מרד נגד כפייה דתית, מרד נגד הומופוביה, מרד נגד ההפיכה בממסד, והכי חשוב כמובן – נגד הכיבוש, שהוא אבי כל תחלואינו, ורק חסר שיצטרף עוד מחנה, טבעונים עם דגל של חסה, למשל. הבעיה היא שאין כותרת משותפת או סיסמה שמקובלת על כל המחנות".
"חולם לכתוב לתיאטרון הקאמרי מחזה. וגם סתם לחיות"
בריאיון ל"7 לילות" בגיל 60 נשאל גפן מהם חלומותיו לעתיד והשיב: "לכתוב לתיאטרון הקאמרי מחזה. וגם סתם לחיות. עכשיו אני פוחד מהמוות. אני עושה פילאטיס, הולך כל יום איזה עשרה ק"מ ברגל. לפני חמש שנים לא עניין אותי אם אני בריא או לא, אבל אחרי שהייתי בבית חולים עם דלקת בלבלב ואמרו לי 'אתה יכול לשתות בקבוק וויסקי ליום ואז תמות, ואתה יכול לא לשתות בקבוק ליום ואז תחיה', שקלתי את זה ברצינות שבועיים. לא אמרתי ישר כן. תחשוב, מהם החיים אם לא קצת לשתות, קצת לזיין? אם הכול 'לא לא לא', אז תחזיר ציוד ולך תשכב באיזה בור".
הריאיון שבו אביב גפן ראיין את אביו נערך לאחר שהאחרון חגג את יום הולדתו ה-70, ובין היתר השניים עסקו בהשפעת הקידומת החדשה על חייו.
אבא, אתה בן 70. מה זה עושה לך?
"אני מרגיש קצת כמו ילד בן שבע שהדביקו לו אפס. הזקנה היא איפור, וכל זמן שיהיו לי שאלות וחלומות, הגיל לא משמעותי עבורי. ובכלל זה פלא שאני עדיין חי ואתה הרי יודע שהגוף שלי ספג אסונות יותר ממשפחת קנדי. פעמיים דלקת לבלב חריפה וכל השתייה הזאת והסמים. ובכל זאת שרדתי וכנראה שאישאר פה עוד זמן מה למרות שיש הרבה טוקבקיסטים פשיסטים שמאחלים לי למות - מה שרק עושה לי יותר חשק לחיות ולהמשיך להשמיע את דעותיי".
בריאיון שהעניק לידיעות אחרונות לפני חודשיים, המשורר דיבר עוד על המוות והחשש ממנו, ואמר: "עם כל ההערכה שיש לי לאלוקים - שאני לא מאמין בו, אבל אל תגלו לו בבקשה - הוא כנראה באמת כל יכול, אבל פה ושם גם נכשל בגדול. כמו למשל הרעיון הזה שאנשים מתים בסוף, כמה מיותר ועצוב". עוד הוסיף כי "אחרי כל השנים האלה, במדרגה ה-75 שלי לשמיים, אחרי חיים תזזיתיים והיפר-אקטיביים, אפשר בהחלט להגיד שמותר לי לנוח. אני זוכר שבשנים שבהן הייתי או מודאג או עסוק, בלי רגע של שקט, ואנשים שאלו למה אני לא רגוע, חברי האהוב והנשגב מאיר אריאל אמר, 'אם יהונתן יהיה רגוע, כבר עדיף שהוא יהיה מת'".
