השבוע, לאחר שלוש דחיות ממועד בכורתו המקורית במאי 2020 - אתם יודעים, ענייני מגיפה עולמית וכאלה - עלה לאקרנים הסרט החדש של דיסני/מארוול, "האלמנה השחורה". מדובר בסרט ה-24 במפעל המונומנטלי של סרטי מארוול, ה-MCU (היקום הקולנועי של מארוול), ובסרט הראשון ב"שלב 4" המתוכנן של המיזם. וכמו הרבה מקודמיו ב-MCU, גם הפעם מדובר בבהמה שהפקתה עלתה מעל ל-200 מיליון דולר, ואמורה לפוצץ את קופות הקולנוע. אלא שהפעם, בהתאם לשוק שהשתנה דרסטית בשנה וחצי האחרונות והמטלטלות, הסרט יוצא גם בשירות הסטרימינג דיסני+ במקביל ליציאתו בקולנוע – הסרט הראשון של מארוול שמופץ כך.
האלמנה השחורה – טריילר
הסרט האחרון ביקום הקולנועי של מארוול, שלא סיפק יותר מ-600 מיליון דולר בקופות היה "אנטמן" הצנוע (יחסית) מ-2015, שעדיין חצה את רף חצי מיליארד הדולר. פרט לו, במהלך העשור האחרון חלק משמעותי מסרטי המותג רשמו רווחים של יותר ממיליארד דולר, או קרוב לכך. אסטרטגיית ההפצה החדשה של דיסני/מארוול צפויה לפגוע ברווחים של "האלמנה השחורה" בבתי הקולנוע, כמובן – והשאלה הנשאלת כרגע היא עד כמה בדיוק, והאם נתוני הצפייה בדיסני+ יהוו פיצוי הולם.
אבל שיטת ההפצה החדשה היא רק אחד מהאתגרים הניצבים לפתחה של מארוול בתקופה המשונה הזו; תקופה הרת-הגורל, מבחינתה, ולא רק בגלל שוק הקולנוע הלא יציב. במעבר בין השלבים שביצעה החברה עד כה – "איירון מן 3" בישר את המעבר לשלב 2 ב-2013, ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" פתח את שלב 3 ב-2016 – עמדה בכל העת מטרת העל של מארוול: להביא את הסאגה המאסיבית כולה לכדי שיא בדמות "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק", צמד סרטי הענק שיקבצו את כל גיבורי העל למאבק הסופי בנבל הגדול תאנוס. ואכן, ב-2018 ו-2019 יצאו שני הסרטים, ריסקו את הקופות והגשימו את התוכנית הגרנדיוזית במלואה. לזמן מה, "סוף המשחק" אף מצא את עצמו אוחז בטייטל הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים (עד שבא "אווטאר" ותבע חזרה את כתרו בהקרנות חוזרות). הבעיה היא שאחרי השיא הגדול הזה, המפואר, מארוול שוב מוצאת את עצמה מתחילה מהתחלה.
טוב, אולי לא לגמרי מההתחלה. בכל זאת, יש ל-MCU שלל גיבורים מבוססים שממשיכים הלאה, למרות שכוכביו הגדולים ביותר של הזיכיון סיימו בו את דרכם, ככל הנראה. ויש גיבורים חדשים, וסיפורים נמשכים, ואפיקים חדשים ומבטיחים (אקס מן!), ובעיקר, יש את הבסיס האיתן שקבעה מארוול בעשור האחרון, כשהפכה את עצמה למותג המשגשג והמצליח ביותר בזירת הקולנוע העולמית, כמו גם לזיכיון מדיה ומסחר בממדים כמעט דמיוניים.
ועדיין, דומה שהדרך קדימה, למשהו שיתקרב לשיאי העבר שראה היקום הקולנועי הזה, לוטה מעט בערפל. אז בואו נעשה מעט סדר, וננסה להבין מה האתגרים הגדולים – והבעיות הגדולות – איתם תצטרך להתמודד מארוול על מנת להמשיך ולתת בראש גם בשלב הרביעי שמפציע זה עתה. ותחילה, בואו נדבר על הסיבה לשמה התכנסנו פה – "האלמנה השחורה", הסיפתח.
בשמלה ישנה ובלי צמות
קודם כל, של מי היה הרעיון הביזארי להתחיל את הפאזה החדשה של מארוול עם סרט שלא רק מסמל ברמ"ח איבריו את השלב הקודם – וגם את זה שקדם לו – אלא סרט שמתמקד בדמות שגורלה ידוע מראש? כי זה בהחלט לא נשמע אופייני לקווין פייגי, הבוס הכול יכול של מארוול ואדם בעל רקורד דל מאוד של טעויות בשיקול הדעת. ובכל זאת "האלמנה השחורה", אשר מתאר את קורותיה של המתנקשת נטשה רומנוף (סקרלט ג'והנסון) בתקופה המתרחשת בין אירועי הסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ובין "הנוקמים: מלחמת האינסוף", הוא שפותח את הפאזה החדשה. מה הקטע?
ובכן, בואו נעמיד דברים על דיוקם: למרות שבאופן רשמי "האלמנה השחורה" מסמן את פתיחת שלב 4 של מארוול, המציאות בשטח מדגימה שזה לא בדיוק המצב. בשל דחיית הסרט ביותר משנה אחרי שהכתה הקורונה, התקדמה מארוול עם תוכניותיה לכיבוש המסך הקטן בדמות סדרות טלוויזיה גדולות תקציב המתרחשות ביקום הקולנועי של מארוול. בינואר 2021 עלתה בדיסני+ "וונדה-וויז'ן" – הסנונית הטלוויזיונית הראשונה של ה-MCU, ברעש תקשורתי לא מבוטל ועם בשורה רדיקלית למדי במונחי התוכן שאנחנו רגילים מסרטי מארוול ומהאופן שבו הוגש לנו עד כה. זה בעצם היה הפתיח האמיתי לפאזה החדשה, זה שחדשנות וההבטחה בצדו, אל מול האופי הצפוי והגנרי יותר של "האלמנה השחורה" - סרט שמצטרף למסיבה שהחלה בלעדיו, ועוד בשמלה מיושנת ואנכרוניסטית שלא מוציאה אותו טוב במיוחד.
במילים אחרות: אילוצי הקורונה מסמסו את הטעות שבשיבוץ "האלמנה השחורה" כסרט פתיחת הפאזה החדשה של ה-MCU, והבכורה הוענקה לתוכן ראוי ומתאים יותר. תחת הנסיבות, "האלמנה" מוצא את עצמו במקום בריא יותר עבורו ומגיע לבתי הקולנוע (וכאמור, למסכים הביתיים, לפחות במדינות בהן מוצע שירות הסטרימינג של דיסני) ללא משא הציפיות שעלול היה להיות מצורף לו כיצירה הראשונה של ה-MCU בשלב החדש, ועוד אחרי הפוגה חסרת תקדים של שנתיים. כהכרזת כוונות, "האלמנה" לא מתאים בעליל, אלא אם הכוונות הן "עוד מאותו הדבר". אבל כהצגה יומית נחמדה ונעדרת יומרה? כן, מתאים הרבה יותר. תודה.
מסך קטן, בעיות גדולות
ואם כבר התחלנו לדסקס על המעבר של ה-MCU לטלוויזיה, שווה לפתוח את הנושא, כי גם מגרש משחקים חדש ורב פוטנציאל יכול לטמון בחובו כמה סכנות. המתקנים אולי נוצצים ונעדרי חלודה, אבל לך תדע אם תצא מהמגלשה הזאת עם שבר פתוח.
יריית הפתיחה לעידן הטלוויזיוני שלהם, כאמור, נשמעה היטב. "וונדה-וויז'ן" הפכה לשיחת היום כאשר עלתה, ובצדק. במונחי המנגנון העלילתי שמאפיין את היצירות לבית מארוול, הסדרה הייתה כמעט אוונגרדית – וההתרפקות שלה על מסורת הסיטקומית הדהדה באופן חכם ונכון את המעבר לאכסנייה החדשה והמרגשת. יותר משנה וחצי אחרי התוכן האחרון של ה-MCU, "ספיידרמן: רחוק מהבית" (2019), הגיעה "וונדה-וויז'ן", תבעה לעצמה כל טיפת תשומת לב, קיבלה אותו – והזכירה לכולם שמארוול עוד מסוגלת להפתיע.
ואז הגיעה "הפלקון וחייל החורף", שהתמקדה בשתיים מהדמויות הפחות מעניינות ביקום המארוולי, כפתה עליהן שלל קלישאות של באדי-מובי חבוטות, ודרשה מאיתנו לפנות כשש שעות מחיינו על מנת לצפות במלחמתם המשמימה בטרוריסטים לא מעניינים. וחמור מכל, הסדרה לא ממש הצדיקה את היותה כזו, להבדיל מאשר פיצ'ר קולנועי, מה גם שהסתיימה בקול ענות חלושה במיוחד.
מארוול כבר נכוותה בעבר במי הרותחין של המדיום הטלוויזיוני עם מיזם "המגינים" הכושל בנטפליקס – "דרדוויל", "ג'סיקה ג'ונס", "לוק קייג'" ו"איירון פיסט" (והייתה גם "המעניש" שדווקא הייתה ברוטלית ומהנה). בעוד "הפלקון וחייל החורף" בהחלט לא נכשלה, איכותה הפושרת מדגישה עיקרון חשוב שמן הראוי שיטמיעו במארוול: לא כל דמות מהמבחר העצום מצדיקה את המאמץ, בטח שלא בפורמט הטלוויזיוני התובע ממך לבלות זמן ניכר עם הדמויות הללו. לצורך העניין, דמותו המרתקת והעדיין-אניגמטית של האל הנכלולי לוקי (טום הידלסטון), אשר מרצדת על המסכים בימים אלו ב"לוקי", סדרת הטלוויזיה השלישית של ה-MCU, בהחלט מתאימה לפורמט הטלוויזיוני. עם לוקי כיף לבלות, בניגוד לחייל החורף (סבסטיאן סטן) העגמומי ודל ההבעה או הפלקון (אנתוני מאקי) הצדקני והמשעמם. זה עד כדי כך פשוט.
"לוקי" – טריילר
אבל ייתכן שיידרש עוד איזה כישלון - אולי לא מהזן המפואר של "המגינים", אבל כל דבר שאיננו הצלחה מאסיבית נחשב כישלון בסטנדרטים של מארוול – עד שהם יטמיעו את הלקח. איך עוד תסבירו את התוכניות להגיש לנו את קורותיו של הוקאיי (ג'רמי רנר), אולי המיותר והמשמים מכל הדמויות שלהם, במסגרת סדרה חדשה שתישא את שמו וצפויה לעלות בסוף השנה? מי לעזאזל ביקש את זה?
החלל של רוברט דאוני ג'וניור
בעיה מרכזית נוספת הניצבת בפני ה-MCU בשלב קריטי זה, נובעת מהפרידה של מארוול מחלק מכוכביה הגדולים ביותר, רוברט דאוני ג'וניור (טוני סטארק/איירון מן), כריס אוונס (סטיב רוג'רס/קפטן אמריקה), ובמידה פחותה משהו, סקרלט ג'והנסון. אז נכון, עדיין יש לנו את טום הולנד (ספיידרמן), בנדיקט קמברבאץ' (דוקטור סטריינג'), כריס המסוורת' (תור) וכריס פראט (סטארלורד) – אבל דאוני ג'וניור ואוונס היו הלב של העניין, שני הכוכבים הגדולים שאיישו את שתי הדמויות החשובות בפאזות של ה-MCU עד כה. בנוסף, היה גם את צ'דוויק בוזמן שהוביל את "הפנתר השחור", אחת מההצלחות הגדולות ביותר של האולפן, שהלך בטרם עת לעולמו. בקיצור, יש פה נעליים גדולות שבכירי מארוול יצטרכו למלא, וזה לא הולך להיות פשוט.
לפחות בנוגע לחלק מהפרויקטים העתידיים של ה-MCU, לא צפויות בעיות של ממש, ברמה הזו. "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שצפוי לצאת בדצמבר הקרוב, שוב יהנה משירותיו הכובשים של טום הולנד. "תור: אהבה ורעם" (מאי 2022) שוב יראה את כריס המסוורת' מככב כאל הנורדי גדל הגוף ועתיר הטסטוסטרון, "דוקטור סטריינג' במולטיוורס הטירוף" (מרץ 2022) יעניק לשלל מעריצות בנדיקט קמברבאץ' את אשר חשקה נפשן (ועוד תחת שרביט הבימוי של סם ריימי האגדי!), ו"שומרי הגלקסיה 3" ישוב לכריס פראט וחבריו. אבל האם שורי (לטישיה רייט), אחותו של המלך טצ'אלה אותו גילם צ'דוויק בוזמן, תוכל לשאת על כתפיה את "הפנתר השחור: ווקאנדה לנצח" (יולי 2022)? ומה עם אנג'לינה ג'ולי, ריצ'רד מאדן, קומייל ננג'יאני, סלמה הייק וקיט הרינגטון, אשר מככבים ב"הנצחיים" שייצא בנובמבר הקרוב? האם מדובר במספיק סטאר-פאוור עבור פרויקט שכזה, שאמור להוות חלק משמעותי בשלב הרביעי של ה-MCU, ואולי גם אחריו?
וקיימים גם "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" שעתיד לצאת בספטמבר הקרוב בכיכובו של סימו ליו האנונימי למדי, ו"המופלאות", סרט ההמשך ל"קפטן מארוול", שבו תככב שוב ברי לארסון – שעוד בסרט הקודם התגלתה כטעות ליהוק דלת כריזמה – לצד טיונה פאריס (שהייתה דווקא אחלה ב"וונדהוויז'ן") ואימאן ולאני הצעירה אשר תככב בסדרת הטלוויזיה המתוכננת "מיס מארוול" (שתעלה עוד השנה ותציג גיבורת-על מוסלמית), בטרם תגלם שוב את הדמות לצד לארסון ופאריס. האם די בכל הכישרונות האלו, חלקם צעירים ומבטיחים, חלקם בוגרים ומקיימים, על מנת לשמש כחלופה הולמת לאובדנם של קליברים כמו דאוני ג'וניור, אוונס ובוזמן? הבעיה משמעותית במיוחד במקרה של דאוני ג'וניור, אשר הזניק את ה-MCU לדרך ב"איירון מן" (2008) ומאז נותר הכוכב הבלתי מעורער של הזיכיון העצום כולו. מי יהיה הדאוני ג'וניור החדש? כי עם כל הכבוד להולנד המתוק, שסומן כסוג של מחליף בסרטי מארוול האחרונים, נראה שהמשימה מעט גדולה עליו.
המוטנטים המצטרפים
אחרי שהסתיים מהלך רכישת מרבית נכסי תאגיד פוקס על ידי דיסני במרץ 2019, חזר לידיו של התאגיד עם העכבר אחד מהנכסים הכי גדולים של מארוול: מותג אקס-מן, על שלל גיבוריו האהובים וזרועות המדיה שלו. על פניו, זו נראתה כמו ברכה גדולה מאין כמותה, לאחד בין היקומים של מארוול ואקס מן, להעניק לקווין פייגי ושות' בריכה נוספת, עמוקה בטירוף, של סיפורים ודמויות באמצעותם יוכלו להעשיר את היקום הקולנועי של מארוול עד אין קץ. אולם זו גם יכולה להיות בעיה, אם העניין לא יטופל כיאות.
תחילה, קיים עניין 13 הסרטים בזיכיון אקס מן שנעשו עד כה, ואופן ההתמודדות איתם. האם מארוול, בבואה להטמיע את המוטנטים של אקס-מן ב-MCU, תתעלם מהמיתולוגיה של המותג שהוצגה תחת כנפי פוקס ב-20 השנים האחרונות? ומה עם כוכביו הגדולים של המותג, מיו ג'קמן (וולברין) ועד ראיין ריינולדס (דדפול)? האם ינדדו ל-MCU גם הם? ומי יחליף אותם אם לא?
סביר להניח שבמארוול יבחרו לאתחל את המותג, בעיקר לאור כישלונם של הסרטים האחרונים שיצאו ממנו ("אקס מן: הפניקס האפלה" ו"המוטנטים החדשים"). אולם גם אתחול ידרוש המון מחשבה וזהירות; לא רק בשל האתגרים הנרטיביים הנובעים משזירת המוטנטים ליקום הקולנועי של מארוול, אלא גם, אולי בעיקר, בשל גדודי המעריצים של אקס-מן – מותג שלפחות לפני שפייגי שם ידיו על תכני הקומיקס של מארוול, היה חזק לאין ערוך מהשמות הנידחים של איירון מן, אנטמן, דוקטור סטריינג' והאחרים. כי את וולברין אתם מכירים משחר ילדותכם, אבל בואו, מי מכם הכיר את סטארלורד עד שהגיע "שומרי הגלקסיה"?
ולמרות הכול, דומה שדווקא זו, שאלת הטמעתם של גיבורי אקס מן ביקום הקולנועי של מארוול, לא צפויה להפוך לאיזושהי אבן נגף במסלול המותווה. עוד קודם לכן תעשה מארוול ניסוי כלים בכל הנוגע להטמעת נכס של פוקס בעולמה, עם העיבוד שלה ל"ארבעת המופלאים" שנמצא בפיתוח וככל הנראה מתוכנן לצאת בשלהי 2023.
תאנוס, הו תאנוס
כל חובב סרטי גיבורי-על בר דעת – ובעצם, כל בר דעת בכלל - מודע לאקסיומה הבאה: סרט גיבורי-על מוצלח קם ונופל על דמות הנבל שבו. תוציאו מ"האביר האפל" את הג'וקר בגילומו של הית' לדג'ר המנוח, ונותרתם עם כריסטיאן בייל חמור סבר. שלפו את דוקטור אוקטופוס (אלפרד מולינה) מ"ספיידרמן 2", וכל שיישאר הוא פרצופו המעצבן של טובי מגווייר. מנגד, תוציאו מ"איירון מן 3" את הנבל שלו – מישהו זוכר איך קראו לו? לא? בקטנה – ונותרתם עם סרט גיבורי-על בינוני שמפליג אך ורק על תועפות הצ'ארם של גיבורו.
וליקום הקולנועי של מארוול היה נבל פשוט מושלם: תאנוס, הטיטאן הסגלגל שנחוש בדעתו להשמיד חצי מהיקום, שב"הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק" התגלה גם כדמות בעלת מאפיינים טרגיים מפתיעים משלה. הצל של תאנוס שרה מעל סרטי ה-MCU גם בטרם הבליח בהם כדי לתבוע לעצמו את אבני האינסוף, והבילד-אפ היה קריטי על מנת להעניק לסוף הסאגה את משקלו הדרמטי והאופראי.
אבל תאנוס הובס, ראשו נערף ומורשתו נהרסה. אחרי שהעניק לגיבורי ה-MCU את הקונטרה שכה הייתה נחוצה להם, תפקידו ביקום הקולנועי של מארוול הסתיים – וייתכן ששאלת מילוי החלל הזה היא הסוגייה הקריטית ביותר הניצבת בפני קווין פייגי ובכירי מארוול, בשלב זה. מי יחליף את תאנוס? מי יקשור את שלל הפרויקטים המתוכננים של ה-MCU בהעניקו להם את מתנת האנטגוניסט המשותף? האם יהיה זה קאנג הכובש, אותו יגלם השחקן ג'ונתן מייג'ורס ב"אנטמן והצרעה: קוונטומניה" (צפוי לצאת בפברואר 2023)? האם תהיה זו הישות הקוסמית הענקית גלקטוס, יריבה מיתית של רבים מגיבורי מארוול, שרק במקרה נהנית גם היא מגוון סגלגל? או שיהיה זה מפיסטו, מקבילו של השטן בחוברות הקומיקס של מארוול?
ואולי, כפי שסוברות חלק מהתיאוריות כרגע, יבחרו במארוול מספר נבלי-על במקום אחד גדול? כי זו תהיה טעות. תאנוס, האויב המשותף, נתן מטרה משותפת לגיבורי היקום, כרך אותם יחדיו, ובמו ידיו הענקיות העניק לסאגה את ההמשכיות שהפכה אותה לסיפור אחד ענק ומתגלגל, ועזר להפוך אותה לתופעה תרבותית. לפזר את האחריות הכבדה הזו בין מספר גורמים עלולה להחליש את האפקט המתבקש – ופתאום, בפליק של האצבעות, היקום המשותף של סרטי מארוול כבר יהיה הרבה פחות משותף.
