דרום תל אביב לא סתם מבליחה ביצירה של הראפר וייב איש, כוכב ההיפ-הופ הכי חם של הרגע. היא חלק בלתי נפרד ממנה. אלבום הבכורה שלו "העלייה", שזכה לשבחים רבים, נקרא על שם הרחוב שממשיך את אלנבי כל הדרך דרומה אל העורקים העירוניים שמגיעים עד לקריית שלום, השכונה שבה גדל. אבל גם באלבומו השני "איזה מזל", שיצא בחודש שעבר, העיר בוערת מכל פיסת טקסט וביט של הראפר, כך גם בשיר "כל הדרך מהמרכזית": "זה סיפור על ילד רחוב שלא למד לאהוב / אבל למד לתחמן את כולם טוב טוב / אבא לא עם אמא הוא נשוי לפשע / אז היא מנקה בתים בעיר משמונה עד תשע". מדובר בכותב מושחז ששם את כל הקלפים על השולחן, ורובם לא היו טובים.
"בתור ילד פיתחתי מנגנון הדחקה מאוד חזק", הוא מספר בריאיון ל-ynet, "אם זה המצב בבית או המצב בבית הספר, הייתי בורח למוזיקה, לכדורגל, לשטויות. אתה מעסיק את עצמך". מאחורי שם הבמה נמצא אור שושנה (31), שמספר שמגיל צעיר הוא ואחיו היו מודעים לכך שהמצב הכלכלי בבית לא טוב, בלשון המעטה. "התבגרנו מהר בלי איזו פריבילגיה להתפנק, מגיל קטן ראינו שאין לנו הרבה. אף פעם אין כסף להיות בקייטנה, אין כסף לחוגים. אם זה להתחבר לחשמל מכבל לדירה של השכנים, כי עוד פעם ניתקו אותנו, או להחביא את הטלוויזיה. שנה שלמה היא הייתה קבוע בתוך הארון כי הוצאה לפועל יכולים לבוא, שלפחות לא ייקחו אותה".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
זה משהו שדיברת עליו באותה התקופה?
"הייתי ילד מאוד גאוותן, אז היה חשוב לי לא להביא את המצב הכלכלי בבית החוצה. הייתי חברותי, אבל אם היו מגיעים איתי למקומות האלה אז פתאום זה הוציא ממני איזו התפרצות של זעם, או שבכלל הייתי נסגר לגמרי. אף אחד לא מבין אותך. אני יודע שהרבה ילדים מרגישים את זה, שלכולם מסביב יש הכול ואתה מרגיש שבבית שלכם יש רק צרות. זו תחושה שהולכת איתך גם כשאתה מתבגר".
המוזיקה הייתה עבור וייב איש הרבה מעבר לתחביב, היא הייתה מקום מפלט. כשנחשף בתחילת המילניום ל-Lose Yourself של אמינם ברדיו, הוא הרגיש שחייו השתנו. אבל דווקא ההיפ-הופ המקומי היה לגילוי המשמעותי ביותר עבורו. "איך ששמעתי את סאבלימינל והצל - הרגשתי שזה אני. ההיפ הופ הזה, הביטים. הייתי ילד סאבלימינל קלאסי. את יודעת, חולצות NBA ענקיות עד הברכיים ובנדנה", הוא מספר בחיוך. "פייר, בבית הספר היו צוחקים עליי מלא. אבל זה רק דרבן אותי. הרגשתי שיש לי משהו משלי. אני מיוחד, זין עליהם. הם לא מבינים כלום. מה שגם תמיד הסתלבטו עליי, אבל נגיד אם שמעו אותי דופק פריסטייל אז פתאום תפסו ממני ורצו להיות חברים שלי".
הילד הזה מופיע לא מעט בשירים שלך. ב"גשם" אתה שר: "עמוק בפנים אני בדיוק אותו ההוא / רחוק מלהיות זה שבתיכון כולם רצו / עם אותו החוסר ביטחון שתמיד מכרסם / ודמיין אולי עם טיפה הצלחה זה ייעלם".
"סבלתי מחרמות, מכות ופיצוצים של ממש. במקום שגדלתי בו הייתי שונה לגמרי", הוא מסביר. "במזל מאוד גדול קיבלתי מלגה לבית ספר חצי-פרטי, עברנו לגור במושב וכולם שם מפוצצים בכסף. שכרנו איזה קרוואן מקלקר, אמא שלי עבדה במשק בית וניקתה את הבתים של כל הילדים בשכבה. ילדים אכזריים, היו עושים לי את המוות. 'מה קורה, אתה גר באיזה פחון?'.
"כשבבית יש בלאגן ובחוץ יש בלאגן, המוזיקה הופכת להיות החבר הכי טוב שלך. תמיד היה איזשהו רצון להוכיח, אבל קפיצה קדימה - ברגע שקיבלתי את האהבה של הקהל, המניע מאוד השתנה. עכשיו אני עושה את זה כי איזה כיף עם הקהל. איזה כיף שאולי עם הדבר הזה אני אוכל לעזור לאמא שלי. אולי אני אוכל לשפר את החיים שלי. כל הפוקוס, כל הדלק הפך להיות חיובי".
היה לך קלוז'ר עם האנשים מבית הספר?
"כן, אותם אנשים שהיו מכפכפים אותי או מתנשאים עליי אמרו 'שמעתי את האלבום' ו'איזה מטורף המוזיקה', הכי כאילו לא קרה משהו. אני לא בן אדם שנוטר טינה, אין לי כוח לשמור את האנרגיה הזאת. ואני גם יודע שבסוף כולנו היינו ילדים".
8 צפייה בגלריה
"כשבבית יש בלאגן ובחוץ יש בלאגן, המוזיקה הופכת להיות החבר הכי טוב שלך". וייב איש
(צילום: טל שחר)
את אלבום הסולו השני שלו, שהופק על ידי שמות מובילים בז'אנר כמו אורי שוחט, מיכאל כהן וצוקוש, וייב איש חוגג בסיבוב הופעות שיעבור ב-8 באפריל בצוללת צהובה בירושלים, וב-20 באפריל ברדינג 3 בתל אביב. ההצלחה הזו של הראפר מגיעה אחרי דריסת רגל מרשימה בסצנה המקומית. ב-2016 פרץ עם ההרכב הראשון שלו יחד עם רון עשהאל - תלא מובב. "בתקופה שכולם היו על טראפ, פתאום באו איזה שני מוזרים שעושים אולדסקול. זה תפס את הסצנה", הוא מעיד. אבל אז השניים התפצלו לקריירות סולו, ו-וייב איש חבר לדיג'יי מש ("הדי ג'יי הכי אגדי בארץ") שהחתים אותו בלייבל שלו ושל כהן - שיגולה רקורדס.
"זה מטורף", הוא אומר בהתלהבות. "הייתי שומע כהן את מושון עם החברה הראשונה שלי - ועכשיו אני עובד איתם וכהן הכניס אותי למשפחה. הייתי הולך לכל הופעה של פרודוקס (הרכב שרביד פלוטניק היה חבר בו בתחילת שנות ה-2000, ע"ט). והנה אני מחמם את כל הטור שלו הקיץ. כל האנשים שגדלתי עליהם - אני מכיר אותם, ועם רובם עבדתי. סגירת מעגל כזאת, להפוך ממעריץ לקולגה וחבר, זה ענק".
8 צפייה בגלריה
"כל האנשים שגדלתי עליהם - אני מכיר אותם, ועם רובם עבדתי". וייב איש מחמם את רביד פלוטניק במנורה
(צילום: רז גרוס)
"העלייה" הביא את שושנה לצומת משמעותי בחיים - זה עתה הוא סיים לימודי NLP במכללה, ונאלץ להחליט האם להמשיך לסטאז' אינטנסיבי ולטפל באנשים, או ללכת על המוזיקה בפול גז. אהבת הקהל היא זו שהכריעה את הסוגייה וגרמה לו לבחור ביצירה. "זה לא שהחלטתי ועכשיו אני לא מפחד יותר. אני משקשק. אומנם זה לא קורה על הוואן, אבל זה קורה".
היו לך בדרך גם חוויות שערערו אותך?
"אתה מקבל בעיקר לא. אמנים שלא רצו ולא רוצים לעבוד איתי, מפיקים שלא יורקים לכיוון שלי. התגובות בעניין של הראפ היו בעיקר טובות ואני אומר איזה מזל שהחלטתי ללכת עד הסוף עם המוזיקה. מזל שלא ויתרתי. כשאתה לא יודע איך אתה סוגר את החודש, ואתה שם את כל הכסף שלך כדי לעשות עוד מיקסים ולקדם את האלבום אתה צריך לבחור - מה אני עושה היום? קונה אוכל לבית או שאני הולך לסשן?".
נשמע דווקא שזה לא מזל כמו שאתה קורא לזה, אלא עבודה קשה.
"אני קורא לזה ככה כי זה מזל שיש לך את הכישרון שאתה יכול לעבוד בו. לעבוד קשה מבחינתי זה מצווה, זה ברכה. אין לי בעיה להיכשל, אבל לדעת שעשיתי את המקסימום".
"אני תמיד אומר: 'לגור עם אמא בפארק זה לא פיקניק'"
אם באלבומו הראשון וייב איש פתח את הסיפור המשפחתי המורכב שלו, כבן לאם חד-הורית שגידלה אותו ואת אחיו בצל הקשיים הכלכליים, באלבום השני הוא צלל אפילו עמוק יותר לתוכו. "אימא שלי הייתה עובדת רוב היום. החיים לא הכי חייכו אליה. היא עברה הרבה דברים קשים. היה לה קשה להחזיק את הראש מעל המים", הוא מעיד. בינו ובין אחיו הצעיר מפרידות בסך הכל שש שנים, ושושנה מעיד שהם בקשר טוב, אבל מאוד עסוקים. "הייתי רוצה שהקשר יהיה יותר טוב", הוא מספר. "אני מרגיש שיש לנו כאילו איזשהו קשר טלפתי כזה. הוא אחת ההשראות הכי גדולות שלי, אני מעריץ אותו".
אביו, יחזקאל תלאור - שהיה מוזיקאי בעצמו, עזב את הבית כששושנה היה צעיר. "הוא היה עילוי בסצנת הרוק הישראלי המחתרתי בשנות ה-90, וניגן עם יוסי אלפנט ואהוד בנאי והפליטים", הוא מספר. "אני מודה שלא היינו בקשר רציף או ממש קלאסי של אבא ובן. הוא היה מאוד בעולמות של הרוח. הוא לא הסתדר פה והוא חלה, ולא היו לו כוחות נפשיים לטפל בעצמו. הוא סיים לעצמו את החיים ב-2010", הוא חולק בכאב.
הקשיים בבית נערמו כשבכיתה י"א אימא שלו עברה תאונת דרכים קשה והייתה מרותקת למיטה במשך חצי שנה. "פשוט הפסקתי עם בית הספר. יצאתי לעבוד ולעזור לה".
באלבום הקודם בחנת את מערכת היחסים המורכבת של ההורים שלך, ובשיר "24 לינואר" אתה מדבר יותר את הצד שלה.
"הקשר עם אמא שלי מאוד חזק. היא מתמודדת עם שדים משלה. כאמא היה לה הרבה לבד, וזה לבד שנשאר. 'קשה לבד אבל יותר קשה עם אנשים', זו שורה שמאוד מגדירה את זה".
איך היא הגיבה כשהיא שמעה את השיר?
"כשהאלבום יצא היא באה אליי והתחלתי לשים את השירים. כשהגיע השיר היא התחילה לבכות ומאוד התרגשה, ואז היא אמרה 'איזה מזל שההתפרקות הרצינית הייתה כששמעתי את זה לבד'".
לאורך כל הריאיון שושנה מעיד שאימא שלו פייטרית שלא הפסיקה להילחם עבור חיים טובים יותר לילדיה. כשהמצב הכלכלי בבית היה קשה מתמיד, היא שמה עין על דירה פנויה בבניין סמוך ששימשה כגן ילדים שנסגר. "את יודעת מה זה סקוואט?", הוא שואל, "פלשנו ביחד לדירה והתחלנו לגור שם. אמא שלי מאוד מלומדת ניסיון בעניינים של דיור ציבורי ויודעת את החוק. כלומר, אם אתה נמצא במקום כזה מעל חודש אי אפשר לפנות אותך מיידית. זה תהליך. השכרנו את הדירה שלנו והתחברנו לחשמל דרך עמוד חשמל. היינו שם שנה ואז התחילה המחאה החברתית. אמא שלי עזבה את הסקוואט מבחירה והלכה לגור במסוף 2000 (תחנת האוטובוס בארלוזורוב, ע"ט).
"היא מאמינה בלמצוא פתרונות, לצאת להפגנות. כשכולם כבר התפנו והמחאה נגמרה, נשאר גרעין הארדקור. אמא שלי גרה שם באוהל שנה וחצי. גרתי איתה באוהל גדול עם הרבה אנשים עם כוונה טובה ורצון לשנות. ומנגד, באותו מקום היו גם סתם אנשים זרוקים, שלא באו לשנות שום דבר במערכת, נרקומנים ואלכוהוליסטים. אני לא מתגעגע לפארק. אני תמיד אומר - 'לגור עם אמא בפארק זה לא פיקניק'".
גם בתקופה האחרונה אנשים מכל הקצוות הפוליטיים במדינה יוצאים לרחובות.
"אני לא בשמאל-ימין והדברים האלה. נורא עצוב לראות מה שקורה במדינה, ואני חי פה כמו כולם ולא מנותק ממה שקורה. אבל כן מרגיש שקצת מוכרים לנו מלמעלה שיש איזה שסע ענקי, ומישהו בטוח מרוויח מהפילוג והשנאה הזאת. מנגד אני רואה במציאות גם הרבה דברים אחרים - הרבה אחדות ואהבה. אם זה במוזיקה או אפילו בהופעות שלי - אנשים מכל הסוגים של החברה. אני חושב שהאמת היא איפשהו באמצע, כאילו המצב הוא לא טוב כמו שמספרים לנו, אבל הוא גם לא גרוע כמו שמספרים לנו. לא אכפת לי מי אתה ומה אתה - אם אתה בן אדם טוב ומפיץ חיוביות אז אני איתך".
8 צפייה בגלריה
"אנשים רגילים, ה'עמך', מי עוזר לנו ןמי כותב עלינו? אף אחד. אם אני יכול לשים את זה בשיר אז אולי זה יגיע ליותר אנשים". וייב איש
(צילום: טל שחר)
בגלל שאתה יוצר שמאוד מחובר למה שקורה מסביב, סביר שנראה התייחסות פוליטית גם במוזיקה שלך?
"לא נראה לי, כי אני פשוט לא עסוק בזה. אני לא עסוק בפוליטיקה כל היום. במקומות מסוימים אני מעדיף להישאר בבועה שלי כי וואלה ב-20 שנה האחרונות לא מרגיש לי שהיה משהו חדש בחדשות. אני כותב שירים על החיים. אני מדבר על החברתי, על האישי. על היומיום על העניינים של הלב. לדעתי זה בא לפני כל הדברים האלה".
דווקא חשבתי ש"ג'ולי", שמדבר על משהו בוער שקורה בעולם ובמדינה - אלימות נגד נשים, הוא שיר מאוד פוליטי.
"אז אנחנו פשוט קוראים לזה בשם אחר. זה נושא שרציתי לדבר ולהעלות אותו בשיח. אני חושב שלא מדברים על זה מספיק. יש הרבה יותר אלימות ממה שמראים לנו בעיתון ובטלוויזיה, יש הרבה יותר מקרים של התאבדויות ממה שנראה לנו. והרבה יותר מקרים של אלימות בבית, ומול נשים ודברים כאלה, זה לא מקבל כתבות ראשיות. אנשים רגילים, ה'עמך', מי עוזר לנו ומי כותב עלינו? אף אחד. אם אני יכול לשים את זה בשיר אז אולי זה יגיע ליותר אנשים".
"עם כל הכבוד למוזיקה, אהבה זה הדבר שהכי חשוב לי בחיים"
הסיפורים שהפכו את שושנה לראפר שהוא, הפצעים והגלדים והחוויות הקשות שעיצבו את חייו - כולם נכנסו לשירים. כך גם ב"תשע" - "מי חשב אז בכפולות בקיוסק שיבוא יום הם ישלמו כסף לראות אותי / ברוך השם אכלתי פה פעם ביום רק בשביל למקסס עוד שירים / ברגיל בין הפטיש לסדן זה בסדר שמה מצאתי את הפלואו שלי". "הרבה מהתיקון הוא בתוכנו, כלומר, איך אנחנו לוקחים את הנרטיב הזה והופכים אותו ליתרון שלנו", הוא מספר. "לוקחים את הפצע והופכים אותו לכתר, בן אדם שלוקח את החולשות שלו הופך אותם לחוזקות שלו מנצח".
זה אחד השירים שהכי אהבתי באלבום. הוא מאוד מעצים, במיוחד הפלואו ב-"אף 'חד לא לימד 'תי למדתי רק מליפול ולקום / ביץ' אני מזל גדי סלאש עקשן שיא / סלאש אול אין זה הכל או כלום". הופתעתי שפתאום אתה גולש לאסטרולוגיה. מה לך ולמזלות?
"וואו, אני מאמין בדברים האלה, במזלות ואסטרולוגיה. זה יורד למשתנים כמו באיזה שעה נולדתי, איפה הכוכבים היו ומה המזל האופקי. זה נטיות. אני מזל גדי, זה הרעב הזה להצליח בעולם החומרי, פרנסה, כמיהה גדולה ליציבות".
לצד ההצלחה שהוא חווה מהראפ שושנה אוחז גם בדיי ג'וב, עובדה שמפתיעה לא מעט ממעריציו שנתקלים בו בשעות העבודה. "אני עובד בחנות עדיין, אין בזה שום בושה. ההפך, זה נותן מלא פרופורציה", הוא מעיד. "מצד אחד אלפי מאזינים, מצד שני אתה לא סוגר את החודש. אתמול הייתי באינדינגב ו-5,000 איש צעקו את המילים שלי, היום אני פה. זה שומר אותך צנוע ונותן לך דלק. מעבר לזה, כמות האנשים שגרמתי להם לשמוע את השירים שלי מלשים אותם ברקע בחנות - נטו מזה שהם באו לקנות קליפר ואז מתחילה שיחה - כמויות. אני לא מכיר הרבה אמנים שעושים רק מוזיקה, אין גלאם בארץ".
בשיא הריאיון מתגלה גם בשורה קשה למעריצות - הראפר תפוס חזק ונמצא בזוגיות ארוכה עם שפית ששמה נשמר במערכת לבקשתו. המאזינות חדות האוזן בטח כבר הבינו את זה בשיר "פיקי" (בררן, בתרגום לעברית) מהאלבום. "זה פלקס נאמנות", הוא אומר, משועשע. "רציתי פלקס על זה שאני אוהב את חברה שלי. אני גמור עליה". ככה גם מתוך השיר - "היא קראה לחברה שתבוא גם גם, אבל יש לי חברה. הן באו סתם סתם". "אני לא פתוח לשום הצעות", הוא מחייך. "כבר סגרתי את הבסטה, הולד מי דאון, רייד אור דיי".
היא שפית ואתה ראפר - זה בעצם שני אמנים בבית.
"לגמרי וגם אגיד לך יותר מזה, חשבתי שהמוזיקאים והנגנים הם הכי הארדקור ומשוגעים, אז לא. אני מודיע לכם - הטבחים והשפים הכי משוגעים. הם הרוקסטארים".
השניים הכירו לפני כשמונה שנים כשעבדו יחד בחנות פיצה במרכז העיר, בעוד היא הייתה מנהלת המשמרת של שושנה. "זה התחיל מחברות מאוד גדולה שהלכה והתעצמה", הוא מספר. "פעם אחת הייתה מה שנקרא 'מעידה', ואז חשבנו איך ממשיכים להישאר ידידים, ומה אנחנו, וזרמנו עם זה. היא תמכה בי כשאף אחד לא תמך בי. חודש היא עזרה יותר, אפילו בכסף. עם כל הכבוד למוזיקה, זה הדבר שהכי חשוב לי בחיים. בסוף היום אתה לא ישן עם האלבום. כלומר אתה כן", הוא צוחק, "אבל זה דברים מאוד שונים. בסופו של דבר אתה רוצה משפחה, אתה רוצה לא להיות לבד בעולם הזה. אתה רוצה להעביר את החיים שלך עם בן אדם שנוח, רגוע וכיף איתו. זה הכי כיף".
איך אתה מתמודד עם המעריצות? בכל זאת אנחנו בהיפ-הופ...
"אני מוחמא וזה כיף מן הסתם, אבל אני הכי מבסוט בקשר, כיף לי ואני בן אדם זוגי מאוד במהות שלי. בן אדם של בית, של אינטימיות, של חום. זה היה לי חסר בילדות ומצאתי את זה".
אולי זה מה שעונה לך בעצם על הכמיהה ליציבות ולקרקע הזאת.
"בואנה, אולי עשית לי פה איזושהי סגירה, שם אני מרגיש את היציבות. מה גם שאנחנו סרטן וגדי, אז זה מסתדר".
