דירסט ג'נטל רידרס, חודש אחרי שעלה חלקה הראשון של העונה השלישית של "ברידג'רטון", הגיעו אלינו ארבעת הפרקים האחרונים, שממשיכים את הידרדרותה האיטית של הסדרה מהלהיט שסחף את כל העולם בתקופת הקורונה, עד להפיכתו לגרסה החיוורת שהיא כיום. בפתיחת חלק ב', אנו פוגשים את "פולין" (AKA ההלחם של פנלופי פת'רינגטון ובחיר ליבה קולין ברידג'רטון) כשהם מבשרים על אירוסיהם הטריים למשפחת ברידג'רטון המרוגשת - זאת כמובן פרט לאלואיז החמוצה, שכן פנלופי נישאת לאחיה מבלי לגלות לו שהיא למעשה ליידי וויסלדאון - כותבת טור הרכילות עם העט החד-כתער.
בפרקים הללו המצוד אחר זהותה האמיתית של ליידי וויסלדאון עולה מדרגה כאשר המלכה שרלוט מוציאה צו המבטיח פרס כספי גבוה למי שיסגיר לה את זהותה של הסופרת. פנלופי, שמרגישה שהחבל הולך ומתהדק סביב צווארה, צריכה לבחור בין אהבתה לבין הקריירה שלה - אם להיות אישה בעלת אמירה או להיות אשת איש - ובין השתיים עומדת במרכז סצנת סקס בת שש דקות, שלא נעים להודות אבל היא הדבר היחיד שחשוב לקחת מהעונה הזו.
באופן טיפוסי למדי לסדרה, הרווקה האחרונה לבית פת'רינגטון נכנעת לתשוקותיה עוד לפני שהיא ומר ברידג'רטון אמרו I DO, ועומדת עירומה וחשופה מול המראה - מול עצמה, מול בן זוגה ומול הצופים בבית. ואין מה לעשות, יש משהו מאוד משמח-מרגיע בלראות את העירום שלה. כן, הטרולים כועסים - מספיק לקרוא את התגובות בכתבות שעוסקות בעונה הנוכחית כדי למצוא לא מעט בדיחות עגומות על חזרזירות ולווייתנים - אבל בסופו של יום, לא מופרך להניח שרוב הנשים כנראה דומות יותר לפנלופי פת'רינגטון (ניקולה קוכלן) מאשר לדפני ברידג'רטון (פיבי דינבור). וכן, גם הן עושות סקס.
בעולם שבו המבקרים (הגברים ברובם) עפו על הופעתה הפרובוקטיבית של אמה סטון ב"מסכנים שכאלה", או שיבחו את האומץ של ג'ניפר לורנס על סצנת העירום הסך-הכול-ביזארית ב"לא לוקחים קשה", מגיעה לקוכלן מילה טובה על הסצנה הלוהטת הזו. כמה לוהטת? השחקנים הודו כי שברו את השזלונג במהלכה.
אך לשים את העירום של פנלופי בצד, חלק ב' בעונה 3 הראה שיפור יחסי לעומת תחילת העונה - כשהדרמה האמיתית סביב זהותה של ליידי וויסלדאון עברה לקדמת הבמה, ואפילו אחת מעלילות הצד הזניחות קיבלה נפח שנתן הצדקה לקיומה. אני מדברת כמובן על זו של ליידי דנברי ואחיה האובד, שנכנס לחיינו - ולחיי האהבה של אמא ברידג'רטון האלמנה - בסערה. למזלם של צמד האחים, סצנה עוצמתית אחת הצליחה להציל את האיחוד המשפחתי הודות למשחקה המצוין של השחקנית אדג'ואה אנדוה.
אולם אפילו עם השיפור הנ"ל, הבעיה העיקרית של העונה נותרת בעינה: קשה להתרגש מסדרה שלא ממש אכפת לך מאף אחת מהדמויות בה. מידת המעורבות והקשר שהרגשנו כלפי דפני והדוכס בעונה הראשונה איננה עוד, ו"ברידג'רטון" משקיעה את מיטב מאמציה בפיתוחן של דמויות שאת אף אחד לא ממש מעניין מה יעלה בגורלן. לא אכפת לנו מה יקרה עם פרנצ'סקה ברידג'רטון ומחזריה, עם קרסידה האומללה והשנדליר שהיא משום מה לובשת, עם בנדיקט וה-Thrupple שלו, ואם נודה באמת - גם אם שתי הדמויות הראשיות שלנו יחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה או שלא.
ועדיין, ובעיקר בימים אלה, אין לזלזל בערכו של הפי אנדינג, כפי ש"ברידג'רטון" עושה - וכנראה תמשיך לעשות - טוב מכולם. נכון, לא ממש אכפת לנו מהדמויות, אבל כשהמציאות שאנחנו חיים בה כל כך קשה ודרך רשעים צלחה, בריחה למציאות בדיונית שבה הכול מסתדר ושבה "סוף טוב הכול טוב", עדיין מצליחה לרגש ויכולה להציע מעט נחמה נחוצה.