20. רוסליה – Malamente
רוסליה היא מסוג האמנים והאמניות שמתקיימת במקביל בשלושה זמנים: היא עושה פופ מעולה בהווה שנשען על עבר מפואר וגם מכתיב חלק ניכר מהעתיד. Malamente, הסינגל הבולט באלבום הפריצה שלה, הביא את הפלמנקו למאה ה-21 והראה איך מגייסים את אלמנט מחיאות הכפיים לטובת שיר שגם ביורק הייתה שמחה להוציא ויסמין מועלם לא מפסיקה לנסות. (עינב שיף)
19. אודיה – כפיים
"כפיים" של אודיה נשען על גימיק פשוט ואפקטיבי: הפער בין הרתיעה של הזמרת מהמשמעות של "כפיים" במובן של פידבק חיובי, לעומת מחיאות הכפיים הקצובות שנשמעות ברקע. במסגרת המסע המטאורי של אודיה לצמרת, כמו גם היכולת להוציא שיר חדש כל שעתיים, "כפיים" מייצג את אודיה במיטבה: כנה, נגישה ומישהי שאכן לא נמצאת שם כדי "לרדוף אחרי כפיים". השאלה היא האם הקהל כבר הספיק לשכוח את הרגע הזה, ולא פחות חשוב: האם אודיה זוכרת אותו. (עינב שיף)
18. ארוויי - Bonita de Más
מלבד סיפורי התבגרות מותחים, רומנטיים וקורעי לב, הטלנובלה הארגנטינאית "המורדים" הביאה גם פסקול בלתי נשכח שעיצב את חייהם של בני נוער ברחבי העולם, ואיכשהו אפילו יותר מכך בארצנו הקטנה. אין ספק שהלהיט הגדול ביותר של להקת ארוויי, "בוניטה דה מאס", שחברים בה פליפה, בנחמין, מריצה ולואיסנה, היה ונותר אחד משירי המחיאות החשובים ביותר, כמו גם ריקוד טיקטוק בפוטנציה שני עשורים בטרם הומצאה הפלטפורמה. (עומר טסל)
17. בני בשן ובום פם - אחלה חמודה
השנה הייתה 2010 ובני בשן הוציא אלבום עם שם שנדמה ונעשה רק יותר ויותר רלוונטי עם השנים, בטח כאן בישראל מודל 2023 - "ריקודים על פי תהום". בשן שיתף בו פעולה עם להקת בום פם ליצירת השיר הפארודי "אחלה חמודה" והצליח בעזרת הגיטרות האימתניות והגרוב הנצחי של הלהקה להגיע לתמהיל מדויק של קרינג', קצב סוחף - וכמובן… קמפרי! (יעל אילן)
16. מארק רונסון וברונו מארס - Uptown Funk
קצת קשה להיכשל כשהמפיק היהודי-בריטי מארק רונסון מחליט לשתף פעולה ולארח את האחד והיחיד ברונו מארס. כך שלא מפתיע ש-Uptown Funk, להיט הסול-פאנק-דיסקו-פופ כבש כל פלייליסט, רחבת ריקודים או מצעד כשיצא לפני כעשור. אפילו שבין הביקורות ששיבחו את השיר היו גם כאלה שאמרו שהוא אינו מחדש דבר, שיר האהבה העצמית החצופה הצליח להתברג לצמרות המצעדים ברחבי העולם (וכך גם אצלנו) ולהציב את שיתוף הפעולה המוזיקלי בין רונסון למארס כאחד המרעננים והמוצלחים של התקופה. (עומר טסל)
15. בוני אם - Rasputin
המיסטיקן גרגורי רספוטין, שנחשב מקורב לחצר המלוכה הרוסי בסוף המאה ה-19, טען שברשותו יכולות חיזוי עתיד, אבל קשה להאמין שאפילו הוא דמיין איך סיפור חייו (ומותו הטרגי) יהפוך ב-1978 ללהיט פופ יורו-דאנסי שמבצעת חבורת אנשים בתלבושות אתניות צבעוניות עם גימור מטאל (!). למאזין הגנרי זה אולי נשמע כמו עוד שיר קליט מבית בוני אם (מתהילת Sunny ו-Daddy Cool), אך חדי האוזן ישמעו על מעלליו של הפלייבוי המניפולטור, ששלל רומנים - ובהם עם אשת הצאר אלכסנדרה - הביאו לחיסולו בירי. אבל היי, מי צריך יותר מקריאות "רה-רה-רספוטין" מלוות במחיאות כפיים משלהבות בפזמון כדי לשמח מבלים ב"הכול כלול" באילת או אורחי חתונה שחצו את גיל 70? (נעמה ברקן)
14. הביטלס - I Want to Hold Your Hand
אחרי ההלם הראשוני מזה ששיר המחיאה המוצלח יותר של הביטלס, Eight Days a Week, לא מצא את דרכו לרשימה (כי כדרכה של דמוקרטיה לפעמים אתה תקוע עם תוצאה שלא בחרת בה) אפשר להמשיך הלאה - השיר "אני רוצה לאחוז בידך" (בתרגום חופשי) יצא ב-1963 ובמהרה חרך את ראשי המצעדים בבריטניה ובעולם כולו - באנגלית ובגרמנית אגב (חפשו ביוטיוב ותודו לנו אחר כך). היה זה השיר הראשון של הלהקה שהצליח לכבוש גם את ראש מצעד הבילבורד האמריקני, ואין ספק שהקצב המרענן, ובכלל זה גם מחיאות הכפיים שמשולבות בו, היו מהגורמים להצלחתו המטאורית. (יעל אילן)
13. מייקל ג'קסון - They Don’t Care About Us
בערך 10 שניות של מחיאות כפיים של ילדים, ברקע, ששרים את מילות הפזמון, אלו כל הכפיים שיש בלהיט של מייקל ג'קסון מאמצע הניינטיז, שרובו תיפוף קצבי ברחבי הפאבלות בברזיל (או בגרסה הנוספת בבית כלא - את שני הקליפים אגב ביים ספייק לי). ועדיין, משהו בהם נחרט בזיכרון כחלק מרכזי ומשמעותי בשיר המחאתי הזה - גם בלי להישמע שוב בהמשך, הם מהדהדים בראש לאורך קצת יותר מארבע דקות וחצי של ביקורת גלויה שלא ממש התקבלה יפה בחוגים מסוימים. ג'קסון טען לגזענות, ליחס מפלה ולחוסר צדק כלפי מיעוטים - הוא ביניהם, והצליח גם לעורר סערה לא קטנה כשנחשד באנטישמיות ואף נאלץ להתנצל יותר מפעם אחת בנושא. (דביר רשף)
12. קניה ווסט – Power
בוטל, לא בוטל, בוטל זמנית, משוגע תמידית – זה לא משנה: קניה ווסט עולה לשיר את המנון האגו-טריפ האולטימטיבי לצלילי מחיאות הכפיים שהכי מגיעות לו ברגע השיא של הקריירה, עם אלבום מופת שהמציא מחדש את ההיפ הופ. למרבה הצער, זה גם היה האלבום המעולה האחרון של ווסט (להבדיל משירים טובים, שזה כנראה תמיד יהיה לו) וכרגע הסיכוי לשחזר את ההישג נראה לא משהו. איך אמר אחד? לאף אדם לא אמור להיות כל כך הרבה כוח. (עינב שיף)
11. וואם! - Wake Me Up Before You Go-Go
ומגאון מוזיקלי אחד לאחר. נכון, אחרי הדוקו על וואם! כבר אי אפשר להתעלם מהתרומה של אנדרו רידג'לי להרכב, אבל וואו - איזו הברקה זו של ג'ורג' מייקל. הכל התחיל כשהאחרון השאיר לרידג'לי פתק שבו ביקש שיעיר אותו לפני שהוא עוזב, אך לא שם לב להכפלה שעשה - Wake me up up before you go, ורידג'לי מצידו לקח את ההרמה להנחתה והוסיף בהומור עוד Go לשורה. מייקל התמלא בהשראה, הוסיף לזה תופים, בס, תוף מרים ואורגן חשמלי לצד צלילי נקישות ומחיאות כפיים - ומפה לשם נוצר אחד מלהיטי האייטיז האהובים ביותר, שמיצב את וואם! לראשונה בראש מצעדי הפזמונים. ואין ספק, כל מחיאת כפיים בשיר הזה אכן מגיעה להם. (נעמה ברקן)
10. סנטה אסמרלדה - Don’t Let Me Be Misunderstood
אחד הדברים הקשים ביותר עבור חובבי מוזיקה הוא להודות שקאבר מתעלה על המקור. על אותו עיקרון, אגב, שהמקור מתעלה על קאבר ששמעת קודם. ישנם אזורים שלמים במוח שדוחים את האפשרות של שינוי באוזן. סנטה אסמרלדה הם מחדי הקרן שמצאו את הנוסחה. לא שהגרסאות שקדמו לביצוע של "אל תביניני שלא כהלכה" (הייתי חייב) היו גרועות – לגמרי להפך – אבל לגרסה הספציפית הזו יש טריק נדיר: מאז שיצאה בסבנטיז, בכל רגע שבו מישהו האזין לה נשמע כאילו היא הוקלטה הרגע. יש בה גאונות שהקדימה את זמנה מבחינת ההפקה וסגנון השירה, והיא לא מתיישנת. כנראה שאלו מחיאות הכפיים. כאשר הופכים אותן למנוע מוקדם בשיר, הן משמשות כמו דחיפה במגלשה – משם רק צריך ליהנות. וזה עוד בלי להתייחס לשילוב שלו אצל טרנטינו. (יאיר קטן)
9. הווילג' פיפל - YMCA
בניגוד למה שמקובל לחשוב, הווילג' פיפל לא היו להקה של שיר אחד, אבל שיר אחד הקנה להם הצלחה בינלאומית אדירה ועד היום מצליח להרקיד בכל פעם שלוחצים עליו פליי. מה סוד הקסם שלו - הריקוד האייקוני? החיבוק החם שהשיר קיבל מהקהילה הגאה? העובדה שהוא מלך מסיבות הבריכה מעתה ועד עולם? או הכפיים בפזמון החוזר? כך או כך, מדובר בלהיט שלא מתיישן, גם יותר מ-45 שנה מאז שיצא. (עומר טסל)
8. הרמברנדטס - I'll Be There for You
כשחושבים על הסדרה "חברים", יש הרבה אסוציאציות שעולות מהר לראש - "היינו בהפסקה" (אז מה? תנשום רגע), "אונאגי", או "How you doin'?". אבל אין ספק שלצד אלו, אי אפשר להתעלם ממחיאות הכפיים המזוהות כל כך עם שיר הפתיחה. הן לא מחיאות כפיים שהן מלודיה, ומבחינה לירית אין להן חשיבות כמעט - אבל המחיאות שמלוות אותנו כל פרק ופרק הן אלו שמסמנות שלפנינו עוד 20 דקות של אושר קומי, הן הפכו לסמל סטטוס בין כל מעריצי הסדרה, ולאורך השנים הן נהיו מעין "דלת כניסה" לעולם שהוא "חברים". אז יאללה תמחאו כפים ארבע פעמים! או חמש בעצם? (איה חיות)
7. מדונה - Like a Prayer
אם אתם מופתעים למצוא את המלכה האם, הלוא היא מדונה, במצעד שירי מחיאות הכפיים - ובכן אתם צודקים. אבל בשלב זה נבקש לקחת אתכם אחורה בזמן לשנות ה-80 העליזות ולקליפ ההזייתי והלא-עליז בכלל של Like a Prayer. מדונה מתאהבת בפסל בוכה בכנסייה ורוקדת בין ים צלבים בוערים אה-לה KKK, כל זה רגע לפני שהיא קוראת: Let the choir sing! - ומעבירה את הפוקוס למקהלת גוספל ענקית שמלווה אותה בזמרה ולא פחות חשוב - במחיאות כפיים. מוזר? בהחלט, אבל אם יש מישהי שיכולה לגרום לשילוב הזה לעבוד, ויותר מכך - להיות אחד משירי הפופ המוצלחים אי פעם - זו מדונה. (יעל אילן)
6. קווין - Radio Ga Ga
אמרתם קווין, אמרתם מחיאות כפיים - והרשימה הזו תוכיח לכם את זה (חכו ותראו). מי שלא נכח (או חזה) באירוע הלייב אייד ב-1985, מוזמן לפנות ליוטיוב הקרוב לביתו ולצפות ב-72 אלף איש בקהל מוחאים כפיים כגוף אחד בהנהגתו של פרדי מרקורי האגדי. לא מופרך להניח שלו היו מצלמות גם בבתיהם של המיליונים שצפו במשדר - היו מגלים שגם הם קמו על רגליהם והצטרפו למופע. מדובר בתגובה שהיא כמעט בגדר רפלקס למשמע הפזמון האלמותי, והיא בדיוק זו שהביאה את השיר למקום השישי והמכובד במצעד הזה. (יעל אילן)
5. סאבלימינל והצל - הפינאלי
שנת 2002 אולי הייתה מלאה בשירים שהצטרפו לפנתיאון של המוזיקה הישראלית - מ"אם תלך", דרך "אריק" ועד "עורי עור" - אבל אם רחבות מועדונים היו יכולות לדבר, "הפינאלי" היה מוצב ממש שם בפסגה לידם. הלהיט של סאבלימינל והצל החזיר ללא ספק את הסוואג לראפ המקומי, וגרם למאות אלפי רקדנים ורקדניות להרים את הידיים אל השמיים, לתת לו בכבוד - ולתת לו גם בכפיים. עד היום מדובר (ובצדק) בפייבוריט קריוקי של ילדי שנות ה-90, שלא זקוקים אפילו למילים על המסך כדי לירות בעל פה וורסים על המיקרופון ולסחוף את כולם בפזמון המחיאות האגדי של אלונה טל. (נעמה ברקן)
4. אאוטקסט – !Hey Ya
את השורה הבאה יש לקרוא כשאתם יושבים: !Hey Ya יצא לפני 20 שנה בדיוק. כן, 20 שנה חלפו מאז השיר שהפך את אאוטקסט סופית מהרכב היפ הופ מבריק ומוערך לתופעת פופ בינלאומית, עם שיר שמנגנים בחתונות מאטלנטה ועד פרדס חנה. אבל כפי שבקליפ של השיר אנדרה 3000 הוא לא רק הסולן, אלא כל אחד מחברי להקת The Love Below, גם !Hey Ya לא מתעסק עם חוקי הטבע ולכן הוא לא מזדקן כי אין לו גיל: הוא תמיד יהיה שם, עמוק בפנים, כמו הדחף הבלתי נשלט למחוא כפיים, אותו טאק-טאק-טאק שהוא לא פחות ממעיין הנעורים. (עינב שיף)
3. מחמוד - Soldi
אחת השאלות שהכי מעסיקות יוצרים ומוזיקאים כשהם ניגשים לכתוב שיר לאירווזיון היא - איך נגרום לכל אירופה לזכור דווקא אותנו בין כל השירים. נקודת המוצא הזאת הולידה כל מיני מקרים מעניינים על במת התחרות לאורך השנים כמו בובות מזמרות, תחפושות הזויות וגם תנועת חד קרן אחת. אבל לצד אלו, יש כאלו שעשו את זה פשוט כי הם זיהו אלמנט מוזיקלי חכם. ככה, עם מחיאות כפיים שהרעידו את כל אירופה, כריזמה מוטלת בספק ושיר מצוין - מחמוד הפך למנצח האמיתי של אירוויזיון 2019 בישראל. גם אם הולנד הם אלו שלקחו את הגביע. (איה חיות)
2. קווין - We Will Rock You
בראיין מיי, גיטריסט קווין (כן, שוב הם), טוען שהרעיון ל-We Will Rock You עלה לו בחלום אחרי שהקהל באחת ההופעות של הלהקה שר יחד את ההמנון של ליברפול - You'll Never Walk Alone. "מה אני יכול לגרום להם לעשות יחד", הוא תהה יום למחרת. התשובה היא - את זה; שתי רקיעות עם הרגליים ואחריהם מחיאת כף שהפכו לכל כך מזוהות, כל כך קליטות וכל כך עוצמתיות שקשה לחשוב על ביט יותר גאוני מזה. קווין היא, ככל הנראה, להקת ההופעות הטובה בהיסטוריה, כך ששיתוף המעריצים היה מתבקש - וזה עבד בצורה מושלמת, עד למצב שבו המקצב הבסיסי והעל-זמני הזה מרעיד אצטדיוני כדורגל ברחבי העולם כבר קרוב ל-50 שנה. (דביר רשף)
1. יזהר כהן - עולה עולה
עם כל הכבוד (ויש כבוד) למחמוד, הנציג האיטלקי לאירוויזיון 2019, על הבמה הזאת מחאו כפיים גם הרבה לפניו. נכון שב-1985 יזהר כהן לא החזיר את האירוויזיון לישראל, אבל הוא בהחלט סיפק ביצוע שלא ישכח לשיר "עולה עולה", שכתבה חמוטל בן זאב והלחין קובי אשרת, וסיים במקום החמישי והמכובד. בשנים בהן השואו עוד לא היה מפותח כמו היום, כהן עלה לבמה כשהוא חמוש בחולצה ומכנסיים בצבע לבן, ארבעה רקדנים וזמרי ליווי בבגדים צבעוניים, ועוד אחד בצהוב - הלוא הוא הזמר אדם! אז מה אם אחת מהן זייפה את כל הפזמון? אנחנו זוכרים בעיקר את קולות המחיאה. ונראה אתכם מצליחים לעמוד בשקט בלי למחוא כפיים בכל פעם שכהן שר "עולה עולה…" (עשיתם את זה שוב בלב, נכון?). (איה חיות)
"איך שזכיתי בארץ עם 'עולה עולה', הגיע ערב יום העצמאות וכמו בכל שנה השתתפתי במופע המרכזי, ובטלוויזיה הישראלית החליטו לצלם אותו הפעם בעיר לא מרכזית, בשלומי, בגבול הצפון", נזכר יזהר כהן בשיחה עם ynet. "זה היה חלק מהרצון להעלות על נס את הפריפריה - וכל ההפקה הענקית של יום העצמאות הגיעה לשם. האמת שהייתי חולה עם חום ולא יכולתי לנסוע, הרגשתי ממש לא טוב. ואז בהפקה ניסו לשכנע אותי ואמרו 'אנחנו לא יכולים לעשות את השיר בלעדיך'. השיר הרי בדיוק זכה והייתה היסטריה סביבו. בסוף נסעתי, עליתי לבמה, ושכחתי מהכול. וברגע ששרתי 'עולה עולה', כל הקהל הצטרף עם המחיאות כף 'טה טה טה טם', שזה היה מדהים ומרגש ברמות. זה היה ספונטני. נכון, מחיאות הכפיים היו בריקוד, אבל הקהל באותו ערב המציא את זה. כל הקהל מחא כפיים. זה היה היסטריה. גם אותי זה ריגש, כי הכול היה חדש ומאותו רגע זה נכנס לפנתיאון".
