אם יש מוטיב חוזר בראיונות עם לי בירן ואשתו אליאנה תדהר בשנה האחרונה, זה כנראה נושא הקמת המשפחה. השאיפה הנצחית, שלא לומר הפולנית, של העם היושב בציון להרבות ולהתרבות, מתעצמת פי כמה כשמדובר באנשים חמודים שעונים על הציווי הקדוש - The More The Merrier. תדהר (30) ובירן (33), שנישאו לפני שנה אחרי חמש שנים יחד, מוצאים את עצמם נשבעים בכל ריאיון שהם מפנטזים על משפחה ומוכנים לגמרי לשלב ההורות. הם כבר הודו בהכול חוץ מבשמות המועדפים עליהם, חמסה חמסה, לצאצאים העתידיים. "אתם תהיו הראשונים לדעת", נשבע בירן לצופים באחד מהסרטונים שלו עם אליאנה, "לפני שאני מסמס לסבתא שלי אני מסמס לסבתא של אחד מכם". אם זה לא מספיק, בירן מצרף עכשיו לעץ הקריירה המסועף ממילא שלו גם משחק במחזמר חדש, "השנה היפה בחיי". הדמות הראשונה שהוא מגלם בתיאטרון: גבר נשוי שנולד לו ילד ראשון שמטלטל את חייו.
8 צפייה בגלריה
"אחד הדברים הכי מפחידים בחברה היום זה מה הילד עושה למומנטום שלך בתור אינדבידואל". לי בירן
(צילום: שי פרנקו)
"זה סיפור על רוני, בחור שכותב את המחזמר הראשון שלו", מפרט בירן בריאיון ל-ynet, "עוד לפני שהילד נולד. זה מתחיל כשדמותה של אשתי נכנסת לבמה באמצע סשן כתיבה, אומרת לי 'בוא רגע' ומראה לי את בדיקת ההיריון החיובית. ואז מגיע כל התהליך של ההיריון, הלידה, וכל הזמן הזה כל אחד מהם נלחם כדי לא לאבד את מי שהוא. כביכול התינוק הזה הוא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי, אני מתעסק עכשיו בעצמי ולא במישהו אחר. והדמות של אשתי (שמגלמת רוני דלומי, ס"ש) מתמודדת עם זה גם, היא שחקנית תיאטרון, דברים מתחילים לקרות לה וזה גם מאוד מפחיד".
הזדהית עם הפחד הזה?
"אחד הדברים הכי מפחידים בחברה היום זה מה הילד עושה למומנטום שלך בתור אינדבידואל. אני רואה את זה אצל חברים שלי וזה אחד הפחדים הכי גדולים. מה יקרה עם הקריירה שלי, חיי החברה שלי. הדמות הזאת בעצם מנסה לאזן בין היצירה לבין המשפחה שלה, שזה משהו שאני מאמין שכל אמן יוצר ובן אדם עם חלום מכיר ברמה מסוימת. לא סתם כתוב 'כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על פני האדמה'. כי וואלה, הורים זה לא דבר מושלם. אף אחד לא אומר שההורה צריך לכבד את הילד, אבל הילד צריך לכבד את ההורה, כי אנחנו עוברים דברים וזה מביא אותנו לנקודות קיצון שגם המחזמר בודק, אגב".
"זה מצחיק שעכשיו אנחנו זוג נשוי על הבמה"
בירן ישוב בבית הנעים שלו ושל תדהר ("אשתי הצדיקה!" הוא מטעים, ושומעים בקולו כמה הוא נהנה להגיד "אשתי") במושב במרכז הארץ, שאליו היגרו מתל אביב לפני כשנתיים. השניים הכירו כבר לפני יותר מעשור באחד הפסטיגלים, אבל רק חמש שנים מאוחר יותר, כששניהם היו פנויים רגשית, הבשילה מערכת היחסים שלהם לכדי זוגיות. הכלב שלהם רינגו, שפעם היה סנאי קטן והיום הוא מפלץ חמוד, מלקק לו את הרגל מתחת לשולחן. מהחלון שומעים את הציוצים הנסערים של הדררות הירוקות. אידיליה היא לא מילה גסה.
הגיחה לתיאטרון עם "השנה היפה בחיי" שיצר אוהד חיטמן, הגיעה אחרי שנים של פעילות אינטנסיבית בתעשיית הבידור. הכול התחיל בגיל 17, כשבירן הצעיר חובב התופים בסך הכול רצה לנגן עם בן דודו. סשן הג'ימג'ומים שלהם הפך לאלבום בהפקה עצמית וסיבוב הופעות צנוע. מישהו שנכח בהופעה המליץ לסקאוטרים של "כוכב נולד" דאז לבדוק את המוזיקאי הצעיר. הדבר הבא שקרה היה שבירן, ששירת במשטרה הצבאית במקביל להופעתו בתוכנית, הגיע למקום השני בעונה השישית והזניק את הקריירה המוזיקלית שלו.
עוד במדור במה:
מאז הוא לא מפסיק לזוז. יצירת מוזיקה, משחק בסדרות נעורים ("החממה", "או-בוי"), וסדרות מבוגרים ("שעת נעילה", "ילדים ביער"), קולנוע ("הסיפור שלנו", סרט שיצר וכיכב בו יחד עם תדהר), פסטיגלים פה ושם לצד מופעים מוזיקליים ועכשיו - למרות היעדר המשיכה הראשונית שלו לבמת התיאטרון - גם במחזמר של התיאטרון הלאומי הבימה ושל תיאטרון חיפה. "לפני שנתיים אליאנה ואני השתתפנו בפסטיגל הקורונה, שצולם מראש", הוא משחזר, "הצוות ביקש שנעשה את נאמבר הפתיחה והביאו את אוהד חיטמן כדי שיכתוב משהו גדול מהחיים. הוא כתב נאמבר של שמונה דקות, מאוד מצחיק ומאוד מהיר, עם הרבה סולמות. עבדנו עליו אצלנו בבית ובסוף הוא אמר לי 'לא ידעתי שאתה יודע לשיר ככה, כמו ששרים במחזות זמר'".
"יש בו משהו אניגמטי שמאוד אהבתי כבר ב'כוכב נולד' כשהוא שר 'טוליק'", אומר חיטמן. וכשעבדנו על הפסטיגל הייתי המום מכמה שהוא ורסטילי. השירה שלו הייתה מאוד גמישה והלכה לפי ההנחיות שלי, העבודה איתו הייתה נטולת אגו לחלוטין, ומצד שני הוא יודע להביא אינטרפרטציות מטורפות לשירים".
חיטמן המרוצה הכריז שהוא והשחקן ידברו בקרוב. עברו שנתיים, ורגע לפני שהזוג יצא לחופשה הגיעה לבירן הודעה מהיוצר שתמציתה הייתה שהוא יודע שהתיאטרון זה לא כוס התה שלו, אבל הוא חושב שהשחקן צריך להשתתף במחזמר החדש שלו. להודעה צורפו שני שירים, שחיטמן כינה אותם השבוע בשיחה "'שירי לי בירן'. הם מפותלים ולא הולכים לפי הקלישאה". בירן הקשיב לשירים, "ואני קולט את עצמי בוכה לאורך כל שני השירים. בוכה מהתרגשות, כי השיר הזה הציף בי את האנשים שאני הכי אוהב בעולם, את הרגעים הקטנים שאני זוכה לחלוק איתם ואת העובדה שמה שלא יהיה במסע הזה שאתה עובר, זאת פשוט מתנה".
לתפקיד של אשתו בהצגה לוהקה דלומי, חברה ותיקה של בירן ושל אשתו בחיים, שיחד עם בני הזוג העלתה את המופע המוזיקלי "הכבש השישה עשר". "זה מצחיק שעכשיו אנחנו זוג נשוי על הבמה", הוא מגחך, "אני הייתי שם בערב לפני שהיא יצאה לדייט עם אלון, שהוא בעלה היום. אני זוכר שלפני הפרזנטציה שהיינו צריכים להתנשק בה, אמרתי לה 'זה הולך להיות גילוי עריות עכשיו, את מוכנה?' היא ממש כמו אחותי". אחרי עבודה אינטנסיבית של חודשיים בחדר החזרות, שניטרלה את בירן מכל עשייה אחרת, בניגוד לאופיו המולטי-דיסציפלינרי, בירן יעלה על הבמות עם התפקיד הראשון שלו בתיאטרון. את המחזה כתב חיטמן בהשראת שנת ההורות הראשונה שלו עם בן זוגו רן הרוש, ושני ילדיהם, אווה וברי, שהביאו לעולם באמצעות פונדקאית. "הקולות ש'הפריעו' לי ליצור בשנת ההורות הראשונה היו למעשה המוזה שנתנה לי השראה גדולה", מציין חיטמן.
8 צפייה בגלריה
"זה מצחיק שעכשיו אנחנו זוג נשוי על הבמה". לי בירן ורוני דלומי מתוך "השנה היפה בחיי"
(צילום: אליעד סודאי)
חלק גדול מהצגה הוא על הקשיים בזוגיות כתוצאה מכניסה של ילד לחיים של זוג.
"כן, יש הרבה קשיים וזה מצחיק", מחייך בירן, "כי מבין ארבעתנו - רוני, אני ושני השחקנים שחולקים איתנו את התפקיד, עילי ונדיר - רק לנדיר יש ילדים. מה שמשה קפטן הבמאי ואוהד עשו בחדר החזרות היה בעיקר להפחיד אותנו מהצדדים הקשים של ההורות. למרות שזה לא מפחיד אותי. אני לא חושב שיש משהו יותר עוצמתי מלהיות הורה. עוד לא הייתי אבל לאנשים שהם הורים יש מבט אחר בעיניים. הם חוו אהבה שאני עוד לא מכיר".
איזה רגע בהצגה הכי נוגע בך?
"אני חושב שהסוף, המסקנה שמשפחה מעל הכול. זה גם רגע שמיקי קם, שמשחקת את אמא שלי, שרה את זה, ובתוך השיר הזה היא מדברת גם על הסיפור שלה כאמא וכאישה שלא הייתה בזוגיות כל כך בריאה. ובתור בן להורים גרושים זה נוגע בי בכל מיני נקודות. וזה וואו. בהצגה הראשונה בחיפה עמדתי על הבמה כשהיא שרה את השיר ולא ידעתי איפה אליאנה יושבת. בסוף השיר יש קטע שיורדת לי דמעה - אם אני מצליח - ובינתיים הצלחתי. לא במאמץ, אני פשוט מקשיב לשיר. בסוף היא אמרה לי שירדה לשנינו דמעה בדיוק באותו הרגע".
הגירושים הפתיעו אותך?
"אף פעם לא עלה בדעתי שזה עלול לקרות. אולי יש לי מין תכונה כזאת של זאב נאמן, לא רואה בכלל את האופציה, אבל זה קרה ואני שמח שזה קרה. בתכלס אני רק רוצה שהם יהיו מאושרים וזה בסדר אם זה מה שצריך לקרות בשביל זה".
8 צפייה בגלריה
"ככל שאתה מגיע עם זוגיות חזקה יותר אז ההורות טובה יותר, אני חושב". לי בירן
(צילום: שי פרנקו)
זה שיפר את התא המשפחתי שלכם באיזה שהוא אופן?
"לא. עדיין לא. אולי יום אחד דברים ישתנו טיפה אבל מה שהיה חשוב זה שהאחים יישארו יחד, ואנחנו עובדים בזה".
המחזמר העלה אצלך מחשבות על מה קורה לזוגיות כשמגיע ילד?
"תמיד. בעקבות ההצגה אבל גם בעקבות החיים. זאת טעות לחשוב שעם כמה שהזוגיות של הבן אדם טובה ויש כימיה מדהימה, שאתה לא צריך לעבוד ולהשקיע בזה גם כשהכול סבבה. אתה צריך להשקיע כל הזמן וברור לי שכשיש ילדים זה לא אותו הדבר, אבל גם לפני שיש ילדים זה לא אותו דבר. למצוא את הזמנים להשקות את זה כי ככל שאתה מגיע עם זוגיות חזקה יותר אז ההורות טובה יותר, אני חושב. הורות זה צוות, ואני מאמין בצוות שלנו".
מה יהיה האתגר שלך בתור אבא?
"הייתי אומר לשחרר. לתת לו או לה לגבש תפיסת עולם משלהם. רוב מה שאני מנסה לעשות עם עצמי זה לייצר מודעות, ואתה לא חי בעולם שבו כולם מדברים או חושבים כמו שאתה רוצה, וכדי לקחת משהו טהור ונקי, קנבס לבן, אתה צריך לדעת לשחרר. לעזור לו או לה או להם, לתת להם את הכלים אבל את הבחירות הם יעשו בעצמם".
אתם מדמיינים לפעמים אילו הורים תהיו? אפשר להתאמן לקראת זה?
"אליאנה לפעמים מבקשת ממני לספר לה סיפור כי אני ממציא סיפורים מצחיקים, לא רק לילדים, דברים עם טוויסטים משונים, אז היא אומרת לפעמים 'איזה כיף יהיה לילדים שלנו כי תמציא להם סיפורים', או שירים כאלה שאני כותב על המקום. להיות פלייפול, לשחק, ליהנות".
8 צפייה בגלריה
"שואלים אותנו את זה לא מעט. כשאתה מאורס - מתי תתחתן. כשאתה נשוי - מתי ילדים". אליאנה תדהר ולי בירן
(צילום: ענת מוסברג)
אז איך תדע שאתה מוכן לאבהות?
"כשאני אהפוך לאבא", הוא עונה אחרי נשימה עמוקה. "שואלים אותנו את זה לא מעט. כשאתה מאורס - מתי תתחתן. כשאתה נשוי - מתי ילדים. תמיד רוצים כבר את השלב הבא, שזה בסדר. לי מאוד חשוב לחוות את ההווה וליהנות מהתקופה שאני עם אשתי לבד ויש לנו את הזמן הזה ביחד. בלי קשר לזה, אני חושב שהיום שאלות של 'חשבתם על זה? מתי אתם מתכננים את זה?', אלה שאלות בעייתיות. אני לא אומר שכן ולא אומר שלא, אבל נניח שלאדם שאתה שואל אותו יש איזו בעיה - אתה אף פעם לא יכול לדעת מה אתה עושה לו כשאתה שואל. אני יכול להגיד דבר פשוט: שכשנהפוך להיות הורים, בעזרת השם, זה יהיה הזמן הנכון שלנו להפוך להיות הורים. לא נראה לי שיש דרך להגיע לשלב הבא של עצמך בצורה אחרת".
"אני קורא לזה לכוון את המיתרים"
כמי שמעיד על עצמו שהוא "נולד אופטימי", בירן מחזיק בתפיסת עולם שאפשר להגדיר בזהירות כנגיעות ניו אייג' על מצע יהדות. פחות הדת, יותר האמונה. לפני שהסכים לקחת על עצמו את ההשתתפות במחזמר ביקש שני דברים מההפקה: שהוא יחלוק את התפקיד הזה עם שחקן נוסף, כדי לא להתמסר לתיאטרון "מאפס למאתיים", ושהוא לא יתבקש לשחק בהצגות שיעלו בשבת. רצה הגורל וגם השחקן השני שנבחר, נדיר אלדד, הוא שומר שבת. "אז ההפקה שומרת שבת!", הוא צוהל. "וזה הזמן שלי לעשות פוס מהמרוץ".
בחרת בשבת בגלל הקשר ליהדות או שפשוט קפצת על העגלה הזאת כי זה התאים לעקרונות שלך?
"בגלל שזה מאוד התאים לדברים שאני מאמין בהם. תראי, אני נוסע בשבת. אני לא שומר שבת אבל אני מכבד. אני יכול להגיד על עצמי שאני אדם מסורתי", הוא מציין. "האמונה היא לא משהו שבא לידי ביטוי רק כשאתה מניח תפילין או הולך לבית כנסת, אתה חי על פי ערכים מסוימים כל הזמן. אני לא יודע אם כל העקרונות והערכים שלי הם על פי היהדות אבל היו הרבה דברים מקבילים אצלי ובגלל זה התחברתי ליהדות".
לא הגעת מבית דתי. איך זה התחיל?
"הגעתי לזה מבחוץ, כלומר, לא היה לנו קידוש ביום שישי או שהלכו לבית כנסת. עליתי לתורה בבר מצווה כי כולם עושים את זה, אבל מה שקרה זה שכשהתבגרתי היו לי כל מיני רגשות ומחשבות ורעיונות ולא תמיד היה לי עם מי לדבר על זה. לא כי אני איזה גאון אלא כי התעסקתי במשהו שהסביבה שלי - חבר'ה בני 16-17 בתיכון או מוזיקאים ברוקנ'רול - פחות מתעסקים במה זה אומר 'לאהוב', מה הם הביטויים הפיזיים של מה שאנחנו עושים עכשיו. מה המשמעות של זה בכלל, זה מייצר חיים הדבר הזה, זה לא סתם. כשנחשפתי לרגעים מסוימים הבנתי שאני לא לבד, שיש הרבה דברים שאני מדבר עליהם ביני לבין עצמי והם קיימים בתוך מה שנקרא יהדות. בפילוסופיה שלה".
אתה מניח תפילין?
"כן, כל בוקר. אני קורא לזה לכוון את המיתרים. זה אקט מדיטטיבי ואם מישהו אחר עושה את זה ביוגה או בצ'י קונג, זה סבבה. אני חושב שכל בן אדם מאמין במשהו. בנקודה מסוימת - ולרוב זה קורה כשיש צרות - פונים למשהו הזה. פתאום בן אדם אומר 'בעזרת השם' או אפילו פונה לאיזו ישות ומבקש עזרה. כשהייתי צעיר עשיתי עם אלוהים עסקאות. 'אם אבא או אמא לא ידעו שלא עשיתי שיעורים אני אקח את הכלב לסיבוב בערב', כזה. ואז בגיל 16 אמרתי רגע, אני מדבר לאיזה משהו, אבל רק כשאני צריך ממנו משהו, איזה כפוי טובה אני. אם אני פונה אליו כשאני בצרה אני צריך גם לדבר איתו כשאני בטוב, להגיד לו תודה, לא? וככה הדו-שיח הזה שלי התחיל, ואני מרגיש איתו טוב ומאוזן.
"זאת הייתה השנה הראשונה שאליאנה ואני היינו המארחים בסוכה, למרות שאין לנו סוכה. פתאום לכל מיני אנשים במשפחות שלנו לא היה איפה לעשות את החג, ואז אליאנה מסתכלת עליי ואומרת לי, 'שנעשה אצלנו?' בסאבטקסט של 'אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, מה אתה אומר? תעזור לי פה', ואמרתי לה ברור שכן. מהר מאוד אירחנו פה 20 אנשים שזה לא משהו שאנחנו מיומנים בו כל כך, והיינו ביחד. זה קטע כי האיחוד הזה מביא שמחה. כמובן שיש גם מורכבות, משפחה זה עניין להתמודד איתו, אין מה לעשות".
מאיפה נובעת האופטימיות שלך?
"אני חושב שמהמקום שבו אין לי ציפיות. ככל שאני מתבגר אני מבין שאני צריך לא לצפות. כי לפחות אצלי - ויכול להיות שאצל אנשים אחרים זה אחרת - הציפייה היא פועל יוצא של 'מגיע לי'. אני אומר שמה שמגיע אליי זה מה שמגיע לי, עובדתית, ואותו אני מחבק ובו אני שמח ובו אני גם מתרכז, ואני חושב שזאת הדרך הכי נכונה לי מכל הדברים שניסיתי. אני לא מעמיד את החיים במבחנים או תנאים".
אבל לפעמים בחיים אתה רוצה דברים.
"אני משתדל למקד את הרצונות שלי. כשאני רוצה משהו, אם זה תפקיד מסוים למשל, וזה קורה כי אני נורמלי, אז אני עוצר את זה ואומר 'רגע, בוא תרצה משהו אחר. בוא תרצה ליהנות באודישן. בוא תרצה לראות איך אתה לומד משהו חדש בסיבוב הקטן הזה שקורה פה', כי הדרך היא הקטע. אני שומע את עצמי ואני יודע שאלה משפטים שכתובים על כל מיני כרזות ובכל מיני ספרים, אבל אם אתה באמת רואה את המשפטים האלה, יש סיבה לזה שהם שם. אז אני עוצר ומייצר רצון חדש".
אם אתה מצליח לחיות ככה אתה חי טוב.
"זאת בחירה, אתה פוגש את זה כל הזמן. גם בדברים קטנים כמו זה שאתה יודע שאשתך מאוד אוהבת שלבית יש רמת ניקיון מסוימת ואז אתה חוזר באחת בלילה ואתה שוטף כלים כי זה הזמן שמצאת. אולי עבדת, אולי היית באולפן ויצרת אבל יש לך ציפייה - אתה אומר 'מגיע לי שהיא תגיד לי מילה טובה. בכל זאת, אחת בלילה'. וגם בזה אני צריך להילחם. 'מגיע לי' זה קשור לגאווה. אני לא מרגיש שאני בן אדם של גאווה אבל לכל אחד יש משהו ממנה, השאלה היא במה אני גאה. אני גאה באשתי. אני גאה גם בעצמי כשאני מתמודד עם דברים שאני יודע שלוחצים לי על נקודות תורפה. אני לא תמיד קולע עשר מעשר ואני לא מקל על עצמי, אני קשוח אבל הוגן".
צלם: שי פרנקו, סטייליסטית: שירה לוי, שיער: בן רביבו, ייצוג לי בירן: ADD, איפור: נטע סקלי ל-מאק, הפקה: ערן רחמני ואליה קציר, לבוש: five point four, זארה
