אחרי יומיים נטולי שינה, באחד מלילות האביב הקרירים של 1879, יוהאן מרטין שלאייר ניצב מול חלונו ושקע בהזיות. "באופן שהיה מבלבל מאוד מבחינתי, ואפילו מסתורי, בלילה חשוך אחד בבית הכמורה בליצלשטטן, בחדר הפינתי בקומה השנייה המשקיפה אל החצר, כשראשי היה שקוע בכל כך הרבה צרות, חולשות ודברים אומללים המאפיינים את ימינו - לפתע צץ בעיני רוחי המבנה של שפת הוולאפיק", הוא כתב לאחר מכן, וכינה את האירוע הזה "התגלות אלוהית". הבורא בכבודו ובעצמו התייצב מול יוהאן מרטין שלאייר וציווה: "צור שפה חדשה, אוניברסלית".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בימים הבאים הכומר הקתולי הקדיש את כולו למשימה. הוא ישב ועמל על יצירת שפה חדשה - האלפבית המושלם, שיאחד את כל השפות האנושיות. כמו בסיפור על מגדל בבל, רק מהסוף להתחלה. בראשו שב ועלה זיכרון ממפגש זמן-מה לפני כן עם חוואי, שהתלונן בפניו שהמכתבים שהוא שולח לבנו שהיגר מגרמניה לארצות הברית - ושבו הוא תלוי כלכלית - לא מגיעים ליעדם, מכיוון שאיש לא מצליח לקרוא את כתב ידו. הסיפור הזה הטריד את מנוחותו של שלאייר, ועודד אותו להעמיק בפרויקט שיושיע את פשוטי העם, ואחריהם בתור את העמים כולם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אם המיזם היומרני היה מצליח, הוולאפיק אמורה הייתה להחליף את כל השפות – מיידיש ועד אפריקאנס - וכל העמים, כמו בשירו הידוע של ג'ון לנון, היו "נעשים לאחד". כמובן, זה לא קרה. על אף שעד היום מתהלכים בינינו אנשים ספורים שמדברים וולאפיק – מדובר בסך הכול בתערובת של גרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ורוסית – היא עצמה הוחלפה תוך פחות מעשור בשפה בינלאומית אחרת, האספרנטו של אליעזר לודוויג זמנהוף, רופא עיניים יהודי מפולין. מעריצי שלאייר מבקשים כיום לעשות לכומר הרחמן קאנוניזציה, כלומר להפוך אותך לקדוש נוצרי, אבל קשה לומר שזכה במקום בולט בהיסטוריה האנושית. לעומת זאת, ההצלחה של זמנהוף הייתה חסרת תקדים. כיום מדברים אספרנטו כשני מיליון אנשים, על פי ההערכות, והיא נחשבת לשפה המתוכננת המדוברת ביותר בעולם. כן, אפילו יותר מדות'ראקית וליבלונגית. אבל גם לזה עוד נגיע.
אז מהי בעצם שפה מתוכננת? רוב השפות נוצרות באופן טבעי, אך לא כולן. ציפורים שרות, כלבים נובחים ובני אדם מפיקים מיני קולות והגאים שנטענים לאורך הזמן, בתהליך ממושך, במשמעויות פשוטות ("מים!") או מורכבות ("כי סערת עליי, לנצח אנגנך"). ברחבי הגלובוס התפתחו במקביל שפות שונות, באופן הדרגתי וספונטני. כשהתפתחה השפה האכדית, לא ישב אדם שהגה מראש תחביר, אוצר מילים, אלפבית ודקדוק. זה היה תהליך ממושך, אם תרצו אבולוציוני, בהשתתפות דוברים רבים, שארך דורות על גבי דורות. הדבר נכון גם לגבי השפות שעדיין נמצאות בשימוש כיום, בין אם זו עברית, סינית או אנגלית (שהשתנתה לאין שיעור במרוצת השנים, כמובן. שייקספיר בקושי היה מצליח להבין את קארדי בי). ובכל זאת, יש גם שפות שמישהו תכנן. במקרים של שלאייר וזמנהוף, המחשבה הייתה שניתן להשתמש בשפה, אותה מערכת מורכבת שמאפשרת לנו להחליף רעיונות, דברי ברכה וגידופים, כדי לערוך מעין גיבושון ורבלי גלובלי למין האנושי (או כמו שאמר זמהנוף עצמו, "רומפו, רומפו לה מורוין אינטר לה פופולי!", כלומר "לשבור, לשבור את הקירות בין האנשים", באספרנטו). במקרים אחרים, "שפות מתוכננות" נולדו מתוך צורך אחר לגמרי – אמנותי. קדימה, אל הארץ התיכונה.
הפנטזיה של טולקין הייתה שונה מזו של יוצרי הוולאפיק והאספרנטו. ממקום מושבו כמרצה באוניברסיטת אוקספורד הוא הגה את הלגנדריום שלו, עלילות הארץ התיכונה, שהגיחו לאוויר העולם בספרי "שר הטבעות", "ההוביט", "הסילמריליון" ואחרים. אבל הרבה לפני שטולקין נעשה סופר בעל שם בינלאומי, הוא היה בלשן מחונן. אם קראתם דף או שניים מתוך ספריו (או צפיתם בעיבודים הקולנועיים, הידועים לא פחות), ידוע לכם שהעולם הפראי והמכושף שיצר, בעודו מביט בברווזים ומשוטט בין עצי האלמון, האשור והתפוח של אוקספורד, הוא עולם שלא נסוב רק על יצורים דמיוניים אלא נשען גם על הלשון. טולקין לא ברא רק גיאוגרפיה אלא גם ציביליזציה. לפי אנקדוטה ידועה, הוא נהג לספר שלפני שהוא מתיישב לכתוב סיפור חדש – הוא בראש ובראשונה משרטט מפה. אבל לצד כל המפות ששרטט, הוא ישב ועמל גם על אין-ספור טבלאות ורשימות, המהוות יחד לקסיקון אדיר-ממדים לשפות הרבות שבדה מליבו.
ואלה שמותיהן של כמה מהשפות שהגה ופיתח טולקין במשך למעלה מחמישה עשורים, מי מהן מורכבת יותר ומי פחות: "הלשון השחורה", שפתם של תושבי מורדור, שפותחה, על פי עלילת הספר, על ידי סאורון בכבודו ובעצמו (בשפה הזו נכתב המשפט המפורסם החרוט על הטבעת המוזהבת - זו שגולום ממש, אבל ממש רוצה); "ולארין", הלשון הקדומה של ארץ ארדה, המתוארת כבעלת צליל נוקשה ומהיר, המזכיר את "ברק החרב או שאון אבנים מידרדרות"; "טלרין", שפתם של בני שבט הטלרי; "קהוזדול", הניב הסודי של הגמדאים; "אדונאי", השפה שמדברים בני נומנור; "עצנית", השפה המהורהרת והאיטית של האנטים; "לשון המערב", שהיא השפת השלטת במערב הארץ התיכונה ו"קווניה", שפתם של האלפים (או עלפים, או שדונים או בני לילית, תלוי בתרגום העברי). טולקין גם המציא כמה סוגי כתב, ובהם טנגוואר וסאראטי, שבו-זמנית מזכירים שפות טבעיות, אבל גם נראים כמו משהו שונה לגמרי - ערבית עם תאילנדית עם פיניקית עם נגיעה עב"מית.
בחינה מעמיקה של השפות שיצר חושפת את היכולות יוצאות הדופן של טולקין כבלשן: השפות השונות בדיונית לגמרי, אך מתוארות ככאלה שהושפעו והתפתחו זו מזו, והן שואבות גם השראה משפות אמיתיות קדומות, בין אם זו פינית (בעיקר קווניה) או שפות שמיות שבינתיים הספיקו להיכחד (תשאלו את הגמדאים). טולקין אף טרח להמציא לכל אחת מהשפות האלו היסטוריה בדיונית, המגוללת את אופני התפתחותה ובמקרים מסוימים גם את גילויה על ידי חוקרים שלא היו ולא נבראו. השפות השונות של טולקין נבדלות זו מזו לא רק בתחביר ובצליל שלהן, אלא גם באופי שלהן – חלקן מתוארות כמאופקות ומבוישות, חלקן פיוטיות ומתגלגלות ואחרות נמרצות וכוחניות. מכולן, השפה שזכתה לעניין הרב ביותר בקרב הקוראים הייתה הקווניה. טולקין מעולם לא תכנן שהיא תקבל חיים מחוץ לכתביו, אבל כך קרה, והודות לתפוצה האדירה של יצירתו, עד היום כל מיני אנשים לומדים ומלמדים אותה. לפעמים נחמד לדמיין שאתה אלף ולא בן אנוש עם משכנתה. שחקני "שר הטבעות", אגב, נהנו פחות. חלקם לא הצליחו להתאפק, והביעו בריאיונות לתקשורת את התסכול שלהם מהניסיון לבטא את שילובי העיצורים המאתגרים שצירף יחד טולקין, שפגמו לא פעם בזרימה של הצילומים.
ארוון מדברת בקווניה ב"שר הטבעות"
אבל עם כל הכבוד לקווניה, המקרה שלה לא מתקרב לסיפור ההצלחה הנקרא קלינוגנית. עשרות שנים אחרי ששודרה לראשונה, בלילה בלילה, מעריצי "מסע בין כוכבים" עוד חולמים חלומות בקלינגונית, השפה שפיתח הבלשן מארק אוקרנד. הנה דוגמה: "במרכז לבריאות הנפש במחוז מולטנומה שבאורגון מחפשים מתורגמנים, ושפת ה'קלינגון', שנוצרה במיוחד לצורך סדרת הטלוויזיה והסרטים של 'מסע בין כוכבים' בקולנוע, היא אחת מ-55 השפות הנדרשות", סיפרה סוכנות הידיעות AP בשנת 2003. ג'רי ג'לוסיץ', מהמחלקה המחוזית למשאבי אנוש, הסביר שהם 'מחויבים' להעביר מידע למטופלים בכל שפה שבה הם מדברים", ועמיתתו, פראנה התאוויי, הוסיפה: "יש לנו כמה חולים שזאת השפה היחידה שהם מדברים בה".
איך זה קורה? אולי בגלל סיפורים חריגים כמו זה שהתפרסם בשנת 2009, אז הבלשן האמריקני ד"ר ד'ארמונד ספירס התאהב בשפה הקלינגונית, והחליט לערוך ניסוי עצמאי שלא בהכרח עומד בתנאי הסף של ועדת הלסינקי. "כשנולד בנו אלק החליט ספירס ליישם עליו את הניסוי ופנה אליו בקלינגונית בלבד במהלך שלוש השנים הראשונות של חייו", דיווחנו אז. "למרבה המזל, אימו של הילד לא שיתפה פעולה עם היוזמה, והקפידה לפנות אליו אך ורק באנגלית". האב סיפר כי בנו "בהחלט החל לקלוט את השפה. כשאלק החל לענות לי בקלינגונית, ההגייה שלו הייתה מושלמת". בסופו של דבר נאלץ ד"ר ספירס לנטוש את הפרויקט השאפתני כשבנו הפסיק לשתף עימו פעולה. "הוא פשוט לא ענה לי יותר כשדיברתי אליו קלינגונית. היה ברור שהוא לא נהנה מזה", הוא הסביר. הדיווח הפיקנטי ההוא נחתם כך: "אלק, כיום בן 13, לא מדבר מילה בקלינגונית".
השנים חלפו, ופיתוח של שפת מתוכננות הפך לנוהל קבוע בתהליך היצירה של סיפורים פנטסטיים. לפעמים אלה רק לחשים וכמה שמות עצם, כמו במקרה של סדרת ספרי "הארי פוטר" שכתבה ג'יי קיי רולינג, ולפעמים זו כבר מערכת לשונית מפותחת פי כמה וכמה, כפי שג'יימס קמרון בחר ליצור ב"אווטאר", סרטו מ-2009. הבמאי הקנדי עבד על סרטו במשך 12 שנים, ובתור מי שידוע כפדנט המשתדל לדקדק בפרטים הקטנים ביותר, הוא לא התכוון לזנוח את האופן שבו בני הכוכב פנדורה מתקשרים זה עם זה. כאן נכנס לתמונה פרופ' פול פרומר, בלשן מאוניברסיטת דרום קליפורניה, שנקרא לדגל והתבקש להמציא שפה. למרבה המזל, לשניים הייתה תכונה משותפת: מגלומניה. "קמרון רצה שפה מלודית שתישמע מצד אחד חייזרית, ומצד שני תהיה זורמת ומושכת. היו לו כבר 30 מילים שהוא המציא, רובן שמות של דמויות ושל מקומות, וזה נתן לי את התחושה של הצליל שהוא מחפש", סיפר הפרופסור. "יש אנשים שזה מזכיר להם פולינזית, אחרים שומעים מקצב אפריקאי והיו כאלה שזה נשמע להם כמו גרמנית או יפנית. אני חושב שזה מצוין, זה לא היה סימן טוב אם זה היה מזכיר לכולם שפה ספציפית".
בהפקת "אווטאר" ניסו ללמוד משהו מהטעויות של כוכבי "שר הטבעות", ותהליך המיון להשתתפות בפרויקט הקולנועי השאפתני כלל בין היתר אודישן בנא'בית, השפה שיצר פרומר. זה לא לגמרי עזר, כפי שסיפרה זואי סלדנה, שדווקא הצטיינה באודישנים אך התקשתה בצילומים. "זה היה ממש קשה ונורא מלחיץ. לא חשבתי שאצלח את זה, ובאופן כללי, אני לא ממש טובה בשפות", הודתה בריאיונות הקידום לסרט. בניגוד לטולקין ולאוקרנד, אגב, פרומר הצנוע קצת פחות דווקא קיווה מהרגע הראשון שהשפה שלו תכה שורש בעולם הממשי, ותמשיך להתפתח ולהתעדכן. למרבה אכזבתם של יושבי כוכב פנדורה זה לא ממש קרה, אך מי יודע, אולי עם צאתו של סרט ההמשך של "אווטאר", שאמור להגיע לבתי הקולנוע השנה, שאיפתו תתגשם.
דאינריז טארגאריין מדברת דות'ראקית וגם ולריאנית ב"משחקי הכס"
בין "אווטאר" הראשון לשני קיבלנו את "משחקי הכס", הגרסה של HBO לסדרת ספרי "שיר של אש וקרח" שכתב ג'ורג' ר. ר. מרטין. את אוזנינו שטפו לפתע צלילים מרעננים: השפות ולריאנית ודות'ראקית, שחיש מהר עשו את דרכן לפריטי לבוש ולקעקועים. מרטין עצמו הניח להן בסיס מצומצם מאוד בספריו – הוא לא היה בלשן, לעומת טולקין – ולצורך צילומי הסדרה נעזרו בהפקה בשירותיו של הבלשן דייוויד ג. פטרסון, שנבחר מתוך כמה עשרות בלשנים שהתחרו על התפקיד. הוא העיד שהסופר עצמו לא ממש התעניין בתהליך, אלא נתן לו יד חופשית. פטרסון לקח את הגרעין הצלילי מן הספרים (לדוגמה, "ואלאר מורגוליס" פירושו "כל האנשים חייבים למות" בוולריאנית גבוהה) ויצר בהשראתו אוצר מילים שמונה אלפי מילים וביטויים בכל אחת מהשפות. "משחקי הכס" כבשה את חיינו, בעודה רכובה על גבו של דרקון, בימי השיא של האינטרנט (כלומר, עד כה), ובהתאם לכך, אין-ספור סרטונים, רשומות בלוגים ואתרים ייחודיים מוקדשים לשפות השונות המופיעות בה. גשו למנוע החיפוש הקרוב לכף ידכם, הקליקו על אחד השיחונים ותוכלו לגלות במהרה איך אומרים בדות'ראקית "החורף מגיע", "אני רוצה להזמין משלוח" או "אני אוהב את הצורה של הישבן שלך". כיום מספר פיטרסון שכמה ממעריצי הסדרה מכירים את השפות השונות טוב ממנו, ובמהלך העונות האחרונות, לא פעם הם באו אליו בטענות על שגיאות לשוניות. טהרני לשון יש בכל מקום, אפילו במעלה המלך.
השחקן ג'ייסון מומואה מדבר בדות'ראקית
המצאתן של שפות מתוכננות אינה שמורה רק לקולנוענים חרוצים ולאישים בעלי חזון לשלום עולמי. הקבוצה הרצינית והקפדנית ביותר העוסקת בקונלינגוויסטיקה (אכן, זהו המושג המקצועי המתאר שפות מלאכותיות) יושבת באקדמיה. אלו הם בלשנים הסבורים שבאמצעות יצירת שפות חדשות וניסיוניות ניתן ללמוד דבר מה על האופן שבו אנשים חושבים ומתקשרים זה עם זה, ואולי על הטבע האנושי בכלל. אחת השפות המתוכננות האלו היא טוקי פונה (שפירושה "דיבור טוב" או "דיבור פשוט" בטוקי פונה), שכוללות 123 מילים בלבד, ושתוכננה על ידי הבלשנית הקנדית סוניה לאנג (היא עצמה שינתה את שמה כך שיהלום את עקרונות השפה). לאנג ביססה את שפתה על יסודות התורה הדאואיסטית, פילוסופיה סינית עתיקה המבקשת ליצור הרמוניה בינינו לבין השינוי המתמיד של הטבע, מתוך אמונה שמי שיאמצו את שפתה יפתחו גם דפוסי תקשורת וחשיבה המבוססים על פשטות מינימליסטית. הדרך אל האושר ב-123 מילים. שפה אחרת שתוכננה במעבדה היא לוז'באן, שיצרה קבוצת חוקרי אינטליגנציה ובלשנים מוושינגטון בשנות ה-80, בניסיון לפתח לשון שתהיה כמה שיותר חד-משמעית, מדויקת והגיונית - זאת בניגוד לשפות הטבעיות המתאפיינות בכפלי משמעות, ומהדהדות משהו מהעמימות ומהבלבול האנושיים.
"גבולות שפתי הן גבולות עולמי", כתב הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, המהפכן הגדול של הלשון. ואכן, אם כבר מתכננים שפה יש מאין, יש שיגידו, מדוע לא לעצב שפה שתגדיר מחדש את אופני החשיבה ואת החוויה שלנו? כשבוחנים את השפות היצירתיות של טולקין, לדוגמה, אפשר אומנם להתפעל מהיכרותו המעמיקה עם הניבים השונים ברחבי העולם, אך בסופו של דבר מדובר בעוד מאותו הדבר, בתוספת שינויים קלים. בדיוק כפי שהאלפים דומים מאוד לנו, בני האדם, רק בעלי אוזניים מחודדות. אצל טולקין, השפה מקיימת שני תפקידים עיקריים: תקשורת בין-אישית וכישוף. ואכן, מאז ומתמיד בני הדתות השונות ומיסטיקנים האמינו שהשימוש בשפה יכול לסייע לנו להשפיע על המציאות ולתקשר עם עולמות אחרים, עליונים.
אך מה בנוגע ליצירות בדיוניות המציעות כי השפה יכולה לשמש לא רק גשר לישויות וכוחות מאגיים, אלא גם ככלי לתכנת מחדש של עצמנו? ישנן גם יצירות כאלה. הדוגמה הקודרת יותר, והמפורסמת יותר, מצויה בספרו של ג'ורג' אורוול "1984", שבו המשטר הדכאני מפתח את שיחדש (newspeak), לשון שמטרתה לא להרחיב כי אם להגביל את התודעה האנושית, באופן שבו כל פעולת התנגדות תיתפס כבלתי אפשרית – ובעצם, בכלל לא תעלה על הדעת. בכל מהדורה חדשה של המילון, אוצר המילים של שיחדש מצטמצם, ועימו האפשרויות הניצבות בפני האזרחים. דוגמה אופטימית יותר, ומסקרנת לא פחות, אפשר למצוא בנובלה המד"בית Story of your Life של הסופר האמריקני טד צ'יאנג, שבהמשך עובדה לסרט "המפגש" בבימויו של דני וילנב. בסיפור הזה, מין של חוצנים מגיע לכדור הארץ ומלמד את בני האדם שפה חדשה, שחוקיה שונים לחלוטין מכללי השפות המוכרות הידועות לנו. השפה הזו, המבוססת על כתב שכל חלקיו נוצרים באופן סימולטני, מאפשרת תפיסה שונה לחלוטין של הזמן. הדבר מזכיר גילוי חוש חדש ובלתי מוכר – רכישה של יכולת על-טבעית שמאז ומתמיד בעצם הייתה טמונה בנו, אך לא העזנו לבטא. בינתיים כאן בכדור הארץ, ספק אם שפה חדשה כזו אכן יכולה לחולל מהפכה של ממש בשכל האנושי, אך מדובר בתרגיל מחשבתי שמעניין להרהר בו. נכון, נחמד לפלרטט בדות'ראקית, אבל מסעיר הרבה יותר לאתגר את הגבולות המגדירים את עולמנו.
