גם 50 שנה אחרי, שם טוב לוי לא שוכח את המפגש הראשון שלו עם אריק איינשטיין, וגם לא את השיר הראשון שכתבו יחד. "הייתי אז חייל משוחרר בן 22 מרחובות ואריק היה גדול ממני בעשור וקצת, וכבר עשה הרבה", הוא מספר בראיון ל-ynet. "ניגנתי אז עם פסנתרנית קלאסית בערבי שישי בדירה שלה בתל אביב, וערב אחד אריק דפק על הדלת, התתברר שהוא גר בדירה מעל. הוא אמר 'שלום' ושאל אותה 'מי זה?', והיא אמרה לו 'שם טוב, חלילן מרחובות שכותב קצת מנגינות'. הוא אמר לי שהוא רוצה לשמוע וקבענו להיפגש. הגעתי אליו עם טייפ קסטות שהקלטתי עליו כמה מנגינות שהיו לי, אחת מהן הייתה 'שיר של אחרי מלחמה'. אחרי כמה חודשים הוא התקשר והקריא לי בטלפון את המילים שהוא כתב לאחת מהמנגינות ההן. כשהוא שאל אותי מה דעתי על המילים, לא יצא לי קול. לא האמנתי שהילד שרק השתחרר מהצבא כתב שיר לאריק איינשטיין. הוא הימר עליי, ומיד אמר לי 'בוא נעשה תקליט שלם'. אני לא הייתי עד אז באולפן. בלי לדעת לשחות קפצתי איתו לבריכה באלבום 'יסמין'".
כך נולדה השותפת הארוכה בין השניים שהמשיכה לאורך שנות ה-70, ה-80 וגם ה-90. למעשה, לוי הוא השותף שאיתו איינשטיין הקליט הכי הרבה אלבומים, האחרון שבהם היה "לאן פרחו הפרפרים" ב-1997. "אני מאוד שמח שיצא לעבוד איתו, ללמוד ממנו וגם לבלות איתו לאורך השנים. לא תמיד כשאתה עובד עם מישהו גם יש כימיה, ולאריק היה מאוד חשוב הבנאדם שאיתו", הוא אומר היום.
עוד במדור מוזיקה:
גם בשנותיו האחרונות בחייו של הזמר לוי ואיינשטיין שמרו על קשר, אך לא שבו לעבוד ביחד. עכשיו הם שוב "נפגשים" עם שיר חדש-ישן שרואה אור לראשונה. במהלך העבודה על האלבום "לאן פרחו הפרפרים", איינשטיין הקליט סקיצה לשיר "לבדנו כביכול", שהלחין לוי וכתב יואב פורת. השיר נזנח בצד ורק עתה, 25 שנה אחרי, הוא זוכה לחיים מחודשים. "אריק הביא לי את הטקסט הזה והלחנתי אותו לאלבום", נזכר לוי. "זו הייתה סקיצה שהקלטנו בצורה מאוד ספונטנית. כשאתה עובד באולפן על אלבום לפעמים דברים משתנים ופתאום שיר מסוים לא מתאים למסגרת הכללית והוא נדחה, אבל אני מקווה שאיפה שאריק נמצא עכשיו, זה ימצא חן בעיניו ושהשיר יעשה טוב לאנשים. יש בשיר הזה שביב של תקווה ואריק תמיד חיפש את הטוב בכל מה שהוא עשה".
גורל של שיר
יואב פורת, מחבר המילים, הוסיף: "השיר נכתב בלי סיבה מיוחדת, מתוך מה שעסקתי בו בנפשי באותו הרגע. זהו שיר מאוד דואלי שיש בו גם איזה ניסיון לנחמה וגם פקפוק בזה שאנחנו יכולים להתנחם בכלל. יש בטקסט שלו משהו מאוד נוגע. זה שיר שמאוד אהבתי והתחברתי אליו, וזה לא דבר שאפשר להגיד על כל טקסט שאתה כותב. באותם הזמנים כתבתי שירים עם נתן כהן (איש הנשמות הטהורות, א"ש), שרק מעטים מהם הצליחו ממש. למרות שלא עסקתי בכתיבה לצורך פרנסה החלטתי לשלוח קצת טקסטים לשלום חנוך, לאיינשטיין וללוי. בזמנו לא עדכנו אותי מה קרה עם השיר כי הוא לא עמד לצאת, ואני גם לא שאלתי מה עלה בגורלו".
פורת הודה שקיבל בהפתעה גמורה את יציאת השיר כרבע מאה אחרי שנכתב. "לא ידעתי שהשיר הולחן ושהקליטו סקיצה. אבל זהו גורלם של שירים, אם יצא - יצא, ואם לא יצא - אז לא קרה כלום. זה מאוד מפתיע ומרגש אותי, כי מדובר באריק איינשטיין וגם בשמי (שם טוב לוי, א"ש) שהוא אליל שלי מבחינה מוזיקלית ועקבתי אחריו בכל ההרכבים שהיו לו". כשאני שואל את פורת מה דעתו על הביצוע הוא מודה שהוא טרם האזין לו, כי רצה להישאר מופתע עד ליציאת השיר באופן רשמי, אבל הוא סומך על הבחירה של גיבוריו - איינשטיין ולוי.
לגבי התזמון של יציאת השיר בימים אלה אומר פורת שזה מקרי, "אבל זו מקריות מאוד מעניינת כי השיר ממש עוסק בתקופה הזאת מבחינת עונות השנה". זהו בהחלט שיר מאוד סתוי - הן מבחינת הפקתו המוזיקלית של לוי, עם החליל והפסנתר שלו, הגיטרה של אבי סינגולדה והשריקה החרישית שמוסיף איינשטיין, והן מבחינת המילים של פורת ("ולמרות הכול החגים נכנסים / ואפשר כמעט לשכוח / וכמעט לברך על הכול / ולמרות הכול השרב ישבר והקרח ימס / ואנחנו לבדנו / כביכול").
שיר אחר שפורת כתב ושלח לאיינשטיין ולחנוך באותם הימים ודווקא יצא - "ללא מוצא" שהופיע ב"מוסקט", אלבומם המשותף מ-1999. פורת אומר שכשהשיר יצא הוא לא שאל את חנוך או את איינשטיין מה עלה בגורל השירים האחרים. "יש אצל חנוך עוד כמה טקסטים שלי שהוא הלחין, שאת אחד מהם דויד ברוזה היה אמור לשיר", חותם פורת ומקווה שאולי השירים ההם עוד יצאו.
"היה לי מזל גדול לעבוד עם האיש הזה"
כשבחברת התקליטים אן. אם. סי יונייטד מצאו את הסקיצה ל"לבדנו כיכול" בארכיון, הם שלחו אותה ללוי שמאוד התרגש לשמוע אותה. "מעבר לזה שאני מתגעגע לאריק, השיר נשמע לא רע כמו שהוא, גם בלי עבודה עליו", ממשיך לוי, "ואז התקשרתי לסימה, אשתו של אריק, ולאמיר, הבן שלו, ואמרתי להם שהשיר נשמע לי מרגש. הם שמעו אותו וזה כנראה עשה להם משהו טוב, ואז נכנסתי לאולפן עם דוד ד'אור, ניגנתי קצת חליל על ההקלטה ההיא ועשו לשיר מיקס.
"יצא לנו לעבוד הרבה ביחד, והיה לי מזל גדול לעבוד עם האיש הזה", ממשיך לוי. "אריק, מעבר להיותו זמר, כתב הרבה שירים, והיה לו מאוד אכפת גם מהמוזיקה ומהסגנון שיתאים להם". הוא מספר כיצד איינשטיין ישב אצלו על הספה בבית, בזמן שלוי ישב ליד הפסנתר והלחין את השיר "פסק זמן" שהשניים כתבו יחד. "את רוב הדברים שהלחנתי עשיתי בחדר העבודה שלי כי זו עבודה אינטימית שיש בה משהו רגשי", הוא מסביר, "אריק היה לדעתי האדם היחיד שהלחנתי מוזיקה כשהוא יושב לידי. הוא תמיד נתן לי הרגשה שהכול בסדר ושאנחנו מנסים, וזה למרות האכפתיות הרבה שלו לשירים שלו.
"כשעבדנו על 'זה בראש שלך' למשל, הוא הגיע אליי הביתה עם המשפט הפותח מהשיר, שאל אותי מה דעתי והציע שנלך לפסנתר ונראה מה יצא. שמעתי אז הרבה ג'אז אמריקאי ובהשארתו כתבתי משהו. כשהשמעתי את מה שכתבתי לאריק ושאלתי אותו אם ממשיכים עם זה, הוא אמר לי 'הלכת לי לניו יורק, אז בוא, תחזור לכפר סבא'. הייתי קצת המום אבל כשהלחנתי את השיר מחדש הוא אמר: "הנה, פה הגענו". היה לאריק חוש וכישרון מאוד חזק לחיבור בין מוזיקה ומילים. לפעמים יכול להיות שיר שמשהו בקשר בין המילים למנגינה לא טוב בו, והג'אז הזה לא התחבר למשפט כמו 'זה בראש שלך'. היו מקרים שכתבתי שתיים או שלוש מנגינות לאותן המילים, עד שמצאנו את מה שהתאים". לוי מספר שברגע שהם סיימו לעבוד על תקליט, איינשטיין רצה לעשות עוד אחד. "אבל כשהוא קלט שאני בראש אחר, הוא הלך לעבוד עם יוני רכטר או מיקי גבריאלוב, כי הוא רצה שהדברים יקרו בנועם, ואחרי זה חזרנו לשתף פעולה".
"יש מוזיקה שעשיתי לתקליטים שלי - קטעים אינסטרומנטליים או שירים כמו 'ענבלים' עם השפעות ג'אז ורוק מתקדם שברור לי שהיו פחות הכיוון שהתאים לאופי של אריק. הוא הקליט הרבה פעמים שירים שהוא כבר שר בעבר כי הוא רצה להוציא אותם אחרת, כמו למשל את השיר 'דון קישוט'. הדבר שהיה מאוד חשוב לו זו האמינות לעצמו. הוא כתב בצורה מאוד אישית למרות ששירים שלו כמו 'עוד ניפגש' דיברו להרבה מאוד אנשים. הוא היה יכול לשיר ג'אז אם הוא היה רוצה, כי הוא היה יוצר מאוד מגוון שעשה גם תקליטי ילדים, גם תקליטי משוררים, גם תקליטי ארץ ישראל הישנה והטובה - עם שירים יפים מפעם, וגם תקליטי רוק, אבל יש דברים שפחות התאימו לו".
גם כשלא עבדו ביחד על אלבום, השניים נפגשו. "עבדתי פעם עם הרכב על תקליט ג'אז בשם 'בשביל הנשמה' שבו היו קטעים שהלחנתי. יום אחד אריק הגיע לאולפן כדי לשמוע והתחיל לשאול אותי על אלתורים בג'אז, ואיך אני יודע מתי להתחיל לאלתר ואיך ההוא יודע. עוד לא היה לי אז שם לתקליט, ובגלל שאריק היה ענק בלתת שמות - שאלתי אותו אם יש לו רעיון איך לקרוא לתקליט כי אין שם שירים שאפשר לבחור שם מתוכם. הוא שאל אותי בשביל מה אני עושה את התקליט הזה, ואמרתי לו שזה בשביל הנשמה ולא בשביל כסף, והוא אמר מיד 'הנה יש לך שם'. באתי מהלחנה ולא ראיתי בעצמי זמר, אבל אריק תמיד פרגן לשירה שלי וזה מאוד החמיא לי. הוא גם תמיד אמר לי שאני צריך לשיר את השירים האלו בהופעות שלי".
הם שמרו על קשר גם בשנותיו האחרונות של איינשטיין. "הוא התקשר אליי לפעמים ואמר 'תגיד לי מזל טוב, נולד לי הנכד האחד עשר', וכששאלתי אותו מה השם הוא מיד ירה את השמות של כל הנכדים שלו לפי הסדר, הוא היה מאושר מזה". בעשור האחרון לחייו איינשטיין עבד עם שותפים צעירים יותר, ולמרות זאת המוזיקה שלו התקבלה באופן צונן יחסית ברדיו. "הוא תמיד אמר לי שהוא לא עושה מספיק", ממשיך לוי, "ואני שמח שהוא המשיך לכתוב, ליצור ולמצוא עוד מוזיקאים, גם אם הדברים התקבלו פחות מבעבר. אצל הרבה גברים, הבעיות מתחילות כשהם יוצאים לפנסיה, וחשוב שאדם ימשיך להיות יצירתי".
השירים הרבים שלוי יצר עם איינשטיין ממשיכים להתנגן ברדיו וגם בהופעותיו של לוי. ב-11 באוקטובר המוזיקאי יבצע שלושה מהם ("דון קישוט", "פסק זמן" ו"שלוש ארבע לעבודה") במופע ההצדעה לאיינשטיין, "זו אותה האהבה", שיעלה במסגרת פסטיבל ראשון לציון בחגיגות 140 שנה לעיר. לצד לוי יופיעו ברי סחרוף, דויד ד'אור, דקלה, יוני רכטר, מיקי גבריאלוב ועוד רבים. "המופע הזה מוקדש לאריק ככותב. לא התייחסו מספיק לצד הזה שלו עד היום", מדגיש לוי. "יש משהו מאוד ייחודי בכתיבה ובשפה שלו. היא הייתה מאוד אמינה. הוא כתב על חוויות אישיות שלו ולא מפּוזה. הדיוק שהיה לו בשפה הוא אחד מהדברים הכי חשובים באמנות".
שש שנים עברו מאז שלוי הוציא את אלבומו האחרון "שם יש", וכרגע אין לו תוכניות להוציא אלבום נוסף. "יש כל מיני סוגים של יצירתיות, והחלטתי לא לעשות יותר אלבומים. אני מקשיב היום נטו לג'אז ולמוזיקה קלאסית. בזכות הבת שלי שהיא פסנתרנית קלאסית הכרתי הרבה יצירות לפסנתר של שופן ובטהובן והלכתי לשמוע איתה את הפילהרמונית של ברלין".
אתה מרוצה מההשמעות ומהיחס למוזיקה שלך ברדיו?
"בגדול, אין לי טענות. לאורך השנים תמיד השמיעו דברים שלי מששת, מצליל מכוון ומקצת אחרת, מהאלבומים שהוצאתי לבד, מעיבודים שעשיתי לכל מיני מוזיקאים וגם קטעים אינסטרומנטליים כמו 'ריקוד ההוביטים' ו'טווס הזהב'. שניים משלושת האלבומים האחרונים שהוצאתי נמכרו יפה מאוד יחסית לאלבומים שאין בהם שירים רגילים. באופן טבעי ברדיו משמיעים יותר את הצעירים. בכל דור יש אנשים מוכשרים, וזו דרכו של עולם. למרות שמשמיעים יפה את הדברים הקלאסיים שלי, הייתי שמח שישמיעו יותר גם חומרים מהאלבומים המאוחרים שלי עם האנסמבל שהקמתי שהם בעיני מהדברים הטובים שעשיתי".