השנה היא 1985 ומשטרת ג'ורג'יה מצאה גופה ענקית של דוב שחור מוטלת חסרת חיים ליד תיק ענק מלא ביותר מ-30 ק"ג של קוקאין. העניין הוא, שכשהתגלה התיק, החבילות שהיו בתוכו נמצאו קרועות ומפוזרות מסביב לדוב המת. בנתיחה שלאחר המוות התגלה שהדוב מת ממנת יתר של הסם.
"חומר דוב" - טריילר
"הבטן שלו התפוצצה מקוקאין. אין חיה בעולם שהייתה שורדת את זה", נכתב בדוח הנתיחה. האבחנה הייתה דימום מוחי, כשל נשימתי, שבץ, אירוע לבבי ועוד. כל כשל גופני שעולה על הדעת, הדוב עבר.
הקוקאין שהסניף הדוב ושהוערך ב-15 מיליון דולר, נזרק ממטוס על ידי אנדרו ת'ורנטון, עורך דין לשעבר ושוטר במחלק הסמים, שהיה במשימת הברחת הקוקאין במטוס ססנה מקולומביה. בהתאם להערכות המשטרה, ת'ורנטון נפל למותו כשקפץ החוצה, חטף מכה בראש מגוף המטוס ולא פתח את המצנח. גופתו נמצאה בחנייה של בית בנוקסוויל, טנסי, כשעל פניו משקפי ראיית לילה, על גופו וסט חסין כדורים והוא נועל מוקסינים של גוצ'י. על ת'ורנטון בן ה-40 נמצאו גם שני אקדחים, מספר סכינים, מזומנים רבים והמפתח של המטוס. הססנה עצמו התרסק בהרים בצפון קרוליינה ובתוכו התגלו עוד תשעה תיקים מלאי קוקאין. להשתלשלות העניינים המתוארת אין יותר מתאים מהביטוי "אף פעם אל תתמסטל מהחומר שאתה מוכר".
עכשיו קיבל הסיפור של דוב הקוקאין טיפול הוליוודי והפך ל"חומר דוב", סרט אקשן-קומי, שבוים על ידי השחקנית ("משחקי רעב", "סרט לגו") והבמאית ("המלאכיות של צ'רלי", "פיץ' פרפקט 2") אליזבת' בנקס, ויעלה לאקרנים בארץ היום (ה'). "כשקראתי את התסריט המחשבה הראשונה שלי הייתה שעצוב לי על הדוב האמיתי שמת ממנת יתר", אומרת בנקס ל-ynet בריאיון בלעדי. "ממש דגדג לי הרעיון שהסרט יכול להוות את סיפור הגאולה של הדוב. דוב שיוכל לנקום באמצעות הסרט".
והנקמה מוגשת אכזרית ומדממת. מאוד מדממת. בסרט, החיה השוקלת 230 ק"ג והמתודלקת קוקאין, יוצאת למסע הרג בעיירה קטנה בג'ורג'יה, היכן שקבוצה אקסצנטרית ודי מטורללת של מקומיים, שוטרים, פושעים, תיירים ונערים מתבגרים צריכה לאחד כוחות על מנת לשרוד. וכל זה עטוף באווירת שנות השמונים, הכוללת שיער מנופח, צבעים חזקים ומוזיקה של דפש מוד.
"זו הייתה יכולה להיות יריית הסיום לקריירה שלי"
על מנת להביא את כל הטירוף הזה למסך, בנקס גייסה קאסט מגוון, הכולל את קרי ראסל ("האמריקאים", "פליסיטי"), אושיי ג'קסון ג'וניור ("היישר מקומפטון", "אובי וואן קנובי"), אלדן ארנרייך ("יסמין הכחולה", "סולו"), ג'סי טיילר פרגוסון ("משפחה מודרנית"), מרגו מרטינדייל ("האמריקאים", "האישה הטובה") וריי ליוטה ("החבר'ה הטובים", "הקדושים מניוארק"), באחד מתפקידיו האחרונים. מי שלא היה שם הוא כוכב הסרט, הדוב, שכולו מלאכת מחשבת של אפקטים מיוחדים ו-CGI.
"אני יודעת שזו הייתה יכולה להיות יריית הסיום לקריירה שלי", אומרת בנקס. "ידעתי שאני עומדת ליצור סרט שבו הדמות המרכזית לעולם לא תהיה על הסט ושלא תהיה לי שליטה עליה. אני במאית ובמאים אוהבים את התחושה של שליטה על החומר, והעניין הפחיד אותי מאוד. נאלצתי לסמוך על החבר'ה של האפקטים, שהיו שותפים נהדרים, ולהאמין שהדוב יהיה פוטו-ריאליסטי. אני באמת מאמינה שאם הדוב לא היה עובד, הסרט היה מתפרק ואיתו גם הקריירה שלי, ולכן הנחיתי את החבר'ה שעל התוצאה להיראות כאילו עשינו סרט דוקומנטרי על הדוב. למרבה המזל, הצלחנו".
5 צפייה בגלריה
"אם הדוב לא היה עובד, הסרט היה מתפרק ואיתו גם הקריירה שלי". מתוך "חומר דוב"
(צילום: יח"צ)
קרי ראסל, שעם תפקיד קטן ב"כוכב הקופים" ועבודה עם אנדי סירקיס על הסט, שמאחוריו שנים של CGI וטכנולוגיית לכידת תנועה, הגיעה לצילומים בהרגשה שיש לה איזשהו ניסיון במשחק מהסוג הזה -, אך משתפת ששום דבר לא יכול היה להכין אותה לאליזבת' בנקס. "בנקס כבמאית נמצאת הרי מחוץ לפריים של המסך, אז כדי להעביר את מה שיקרה בסצנה, היא צעקה בהתלהבות הוראות מאוד מפורטות למיקרופון בסגנון: 'אוקיי, עכשיו הדוב אוכל לו את הרגל. עכשיו דם משפריץ לכל עבר. עכשיו חצי גוף שלו נופל מהעץ', היא לא חסכה בתיאורים והרגה את כל מי שהיה על הסט מצחוק. פשוט עמדנו שם וצחקנו על מי שהיה צריך מול המצלמה באותה הסצנה כי פשוט היה בלתי אפשרי לשמור על פרצוף רציני", היא נזכרת בחיוך.
"חומר דוב" משלב בין ז׳אנרים קולנועיים וניתן למצוא בו אלמנטים קומיים ואלמנטים של אימה ופעולה, כשהוא מותח את הגבולות בכל אחד מהם, לא מרחם על הצופים וגם לא חוסך בסצנות גרפיות עקובות מדם של איברים שעפים לכל הכיוונים. בנקס מסבירה שהכותר של הסרט (במקור: Cocaine Bear) כל כך נועז, מה שגרם לה להישען לתוך הנועזות הזו ולא להירתע ממנה בעת לקיחת החלטות הנוגעות לבחירות יצירתיות.
"כאשר חקרתי התקפות דובים גיליתי שהם לא בהכרח הורגים את הטרף שלהם לפני שהם אוכלים אותו, אלא פשוט אוכלים אותו חי", אומרת הבמאית. "תעשי גוגל על התקפת דובים ברומניה ותגלי שדובים יכולים ממש לקרוע בני אדם לגזרים. לכן, לא היה הגיוני בעיני שנתנער מהבחירות האלה בסרט שצריך לעמוד בהגדרה של דוב על קוקאין. בנוסף, אני חושבת שהאלימות והדם באמת עוזרים לנו לעבד דברים טראומטיים שאנחנו רואים ומרגישים. כשקראתי לראשונה את התסריט, היינו באמצע המגפה באפריל 2020 וכל העולם היה בבלגן. שריפות בערו ברחבי קליפורניה ואני זוכרת שהרגשתי שאין מטפורה גדולה יותר לכאוס של החיים מאשר דוב שופע קוקאין. תמיד מרגיש שיש את ההיבריס הזה סביב הטבע שהאדם חושב שהוא יכול לשלוט בטבע, והסרט הזה היה רק תזכורת מצוינת לכך שהטבע תמיד ינצח ושאנחנו חייבים למצוא דרך לחיות עם הידע ולהפסיק לנסות לשלוט בטבע בכל דרך שהיא. פשוט הרגשתי שזה סוג של נושא ששיחקתי איתו בסרט ולכן לא רציתי לעשות שום בחירה ביישנית".
סצנה שנויה במחלוקת שכבר חוטפת ביקורת ומעוררת הדים עוד לפני שהסרט אפילו יצא לאקרנים, מראה שני ילדים בני 12 שמוצאים שקית קוקאין ביער ומנסים את הסם. בנקס מודה שהיו המון שיחות בנושא ושראשי האולפן, בהסכמה מלאה איתה, החליטו לקחת את הסיכון וללכת עם הסצנה.
"העובדה שאולפן יצר סרט שמתעסק בדוב קוקאין היא כל כך מטורפת ומהווה את כל הסיבות שבגללן רציתי לעשות אותו", מגינה ראסל, בעצמה אמא לשלושה ילדים, על ההחלטה. "חשבתי, אלוהים אדירים, האם הם באמת הולכים לעשות את זה? ואני חושבת שהתשובה הייתה חייבת להיות כן! תקשיבי, אין שום דבר אמיתי בסרט. כשאליזבת' סיפרה לי עליו, היינו בשיא הטרפת של המגפה, והתסריט הרגיש לי כמו הקלה, כמו שחרור מטופש ומהנה מכל מה שקורה מסביב וזה כל מה שצריך לקחת ממנו. אתה רוצה שהילדים ינסו את הקוקאין כי זה הרי כל כך מגוחך. את יודעת למה אני מתכוונת? אם הם לא היו עושים את זה, הצופה היה חושב, אה, דוב אוכל פרצופים של אנשים אבל הילדים לא ינסו קוקאין? כל העניין הוא לדחוף את הגבולות ואני חושבת שהיא הכי צדקה כשהלכה עד הסוף ועשתה את זה משוגע, מדמם, קולני ומבריק.
"תביני", היא ממשיכה. "הייתי ילדה בסוף היסודי בשנות ה-80 וכתלמידים הוצפנו בסרטוני פרסומת שהראו את ננסי רייגן ומקבץ שחקנים אומרים לנו לא לעשות סמים ושסמים הם נוראיים. הם תמיד הראו תמונה של ביצה על מחבת לוהטת עם הכותרת: זה המוח שלכם על סמים. זה היה עניין גדול לילדים אמריקנים, אז מבחינתי הסרט הזה הוא גם אצבע משולשת למערכת ונקמה במורים פוגעניים".
"אם לא תיקח סיכונים, תמצא את עצמך כל החיים באותו מקום"
נדמה שמתיחת הגבולות הוא נושא משותף לכל אלה שהחליטו להשתתף בפרויקט הלא רגיל. מתיחת גבולות וכנראה גם רמה מסוימת של שגעון, כפי שטוענת ראסל. אושיי ג'קסון ג'וניור מספר שהוא קרא את התסריט בעיצומם של צילומים לסדרה "אובי וואן קנובי" של דיסני+. "אחת ההנאות הגדולות והמצחיקות עבורי הייתה ללכת לאנשים של דיסני ולספר להם שאני עומד להשתתף בסרט על דוב שעושה קוקאין", הוא צוחק בקול. "הסרט מהווה את הסיבה שבגללה נכנסתי לעולם המשחק, לא כדי לעשות דברים שעושים כל יום, לא כדי לעשות דמויות שמתחברות רק לניסיון החיים שלך. אז כן, אתה עושה את העבודה כדי ליהנות ולאתגר את עצמך. לנער קצת את העניינים. למה לא לעשות דברים שהם מחוץ לקופסה? עבורי זה שם המשחק. אם לא תיקח סיכונים תמצא את עצמך כל החיים באותו מקום. אז כן, זה לחלוטין סרט מטורף, אבל הבנתי בדיוק למה אני נכנס כשקראתי את התסריט".
אלדן ארנרייך מסכים גם הוא עם דבריו של ג'קסון ג׳וניור. "מה שתפר לי את הכול הייתה הגישה של בנקס כי הבנתי שמעבר לטירוף יש לה רגשות כלפי הדמויות בסרט והסיפור שלהן, ושהיא תקדיש תשומת לב גם לדברים האלה וזה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע. אחרי שדיברתי איתה, לא היה לי ספק שזה סרט שאני רוצה לקחת בו חלק. סמכתי עליה מאוד שהיא תשמור על יציבות כשזה יגיע לטון של הסרט. שהיא תדע לשמור על איזון נכון ולא תיתן לזה להפוך לפארודיה. היה לה חזון אמיתי לסרט. היא כל כך מקצוענית, מכירה את עולם הקומדיה ומרגישה נוח בתוכו. הבנתי שהיא מסוגלת ומוכנה לחלוטין לקחת על עצמה את הסרט המגוחך והעצום הזה ולדחוף אותו קדימה".
5 צפייה בגלריה
"הסרט הזה הוא הסיבה שנכנסתי לעלם המשחק - לנער ולאתגר את עצמך". אושיי ג'קסון ג'וניור ב"חומר דוב"
(צילום: יח"צ)
אחרי ההצלחה המסחררת של בכורת הבימוי שלה ב-2015, "פיץ' פרפקט 2", הסרט השני שאותו ביימה "המלאכיות של צ'רלי" (2019), המבוסס על הסדרה האייקונית של שנות ה-70, נתפס ככישלון, כזה שעל פניו לא קל להתאושש ממנו. הסרט, שאותו גם הפיקה וכיכבה בו, החזיר בקושי את ההשקעה. לאחר יציאתו בנקס צייצה, "טוב, אם כבר פלופ, אז אחד שהשם שלך מופיע עליו לפחות ארבע פעמים". "לקחתי אחריות מלאה על הכישלון של הסרט", היא אומרת. "כי אף אחד אחר לא לקח. מה יכולתי לעשות?"
"חומר דוב" סידר לבנקס הזדמנות לחזור בגדול לכס הבימוי, כשהיא מספרת שהאולפן אהב לגביה בעיקר את העובדה שהיא לא פחדה מהתסריט ומכמה מטורף הסרט אמור להיות, דבר שהיה מאוד מרענן, בטח באקלים הסוציו-פוליטי של היום. "לא כולם מסכימים לטפל בחומרים שנוגעים לסמים", היא אומרת. "לי, כמו גם לכל חברי הקאסט, לא הייתה בעיה עם זה".
"אנשים שואלים אותי אם חשבתי שהתסריט מצחיק או איך הגעתי להומור? ואני פשוט חשבתי שאני לא צריכה לעשות בעצם שום דבר כדי שהסרט יהיה מטורף כי דוב על קוקאין מטורף מספיק. התפקיד שלי פה היה בעצם לבסס את הכול, להוריד את הסרט לקרקע, להפוך אותו לאמיתי ככל האפשר ולמצוא את הרגעים שאליהם הקהל יכול להתחבר. בסרט, כמו גם בקודמים שביימתי, יש הומור ויש אנסמבל של שחקנים ואלו הם הדברים שמדברים אליי. נכון שלסרט יש חתיכת עניין בדמות דוב משוגע על סמים, אבל מה שגרם לי להתאהב בתסריט הוא דווקא הדמויות שבו. יש פה דמויות נהדרות, כאלה שמתמודדות עם בעיות של הורות ופחדים יומיומיים, עם בדידות ואובדן, וזה מה שדיבר אליי".
דיברת על מה שתופס בסרט, על הדוב, וכמובן שהוא הפך לקליקבייט ויראלי ברשתות החברתיות. האם לדעתך זו חרב פיפיות כשציפיות הקהל מבוססות על דברים שהפכו לוויראליים?
"אני חושבת שהמקסימום שאפשר לקחת מוויראליות ברשתות זו אופטימיות זהירה", עונה בנקס. "אני לא בטוחה שיש לנו את הנתונים לכך שרק בגלל שמשהו ויראלי פירוש הדבר שאנשים יעזבו את הבית שלהם, יקנו כרטיס, יוציאו כסף ויושיבו את התחת שלהם על מושב בקולנוע. אני תמיד אומרת שחייבים לספק את הסחורה. זה לא מספיק אם משהו יהיה ויראלי בטיקטוק אם הדבר שמראים שם הוא את ה-30 השניות הכי טובות מהסרט. מבחינתי, זה מספיק אולי רק לעורר את התיאבון. את הארוחה המלאה יש להגיש על המסך בקולנוע. רק ככה אתה מנצח במשחק".
סטיבן שפילברג אמר שהוא מתחרט שעשה את "מלתעות" והציג כרישים באופן שלילי, מכיוון שבדיעבד זה השפיע לרעה על אוכלוסיית הכרישים והיחס של אנשים אליהם. יש מצב שזה מה שיקרה עכשיו עם דובים?
"אני לא חושבת שדובים מפחידים מטבעם כמו כרישים. האמת שהרגשתי שהסרט הזה קרוב יותר ל"פארק היורה" של שפילברג מאשר ל"מלתעות" בכך שדוב, כשאתה רואה אותו בטבע, הוא פרוותי וחם ומתלטף. זאת אומרת, יש סיבה שאנחנו נותנים לילדים צעצועי דובים. אז בעצם, מבחינתי החלק הכי קשה כאן היה לוודא שהדוב מפחיד. דאגתי שהדוב לעולם לא ייראה מפחיד. אז אני לא מפחדת מאפקט 'מלתעות'. אבל בואי נהיה ברורים, אני לא חושבת שמישהו צריך ליצור אינטראקציה עם דוב בטבע. אנחנו צריכים לעזוב את הדוב בשקט. והפחד הכי גדול שלי הוא שאעודד אנשים לתת סמים לחיות בר. אז אגיד כרגע שזה רעיון רע. רבותיי, אל תתנו סמים לחיות".
