לפני שלוש וחצי שנים, אווי (אוולין) אנקה - אקטיביסטית סביבתית מוכרת - התחילה לנהל את Plastic Free Israel ואת צוות ניקוי החופים שלהם. היא לא ידעה כי בעקבות הג'וב החדש היא תזכה לתואר נוסף - אמנית, וכי השותף שלה לעבודה יהיה עם ישראל, שהיה אמון על פיסות הפלסטיק שאנקה וצוותיה אספו בחופים לאורך המדינה. "תמיד אהבתי ליצור אמנות, אבל זה לא היה משהו שאני עוסקת בו", מספרת אנקה בריאיון ל-ynet. "תוך כדי הניהול של ניקוי החופים בארץ, הבנתי שהפסולת שנמצאת בחוף היא בעצמה הדרך הכי נכונה לספר את הסיפור של הנזקים שאנחנו גורמים, להעביר את המסר הקשה של זיהום הפלסטיק". את העבודות שיצרה מהפלסטיק שנאסף ניתן כעת לראות בתערוכת היחיד שלה, שמוצגת בשוק היווני ביפו עד מוצאי שבת ה-21 באוגוסט.
בניגוד לאמנים רבים בשטח, אנקה מעדיפה שהאמנות שלה תהיה ישירה ולא חידתית. "הבנתי שדרך האמנות, שהיא כלי כל כך מרכזי לביטוי והעברת מסרים ורגשות, אפשר להגיע לאנשים וללמד אותם את הדברים שהם פחות חושבים עליהם", היא מסבירה. "היצירות האלה ממחישות בדרך יצירתית מציאות שהרבה אנשים לא מודעים אליה - שפלסטיק לא מתכלה לעולם אלא מתפרק, שבדלי סיגריות עשויים בעצם גם מפלסטיק ומזהמים את המים. כל העובדות האלה - אם מהשטח ואם מהמדע - אלה דברים שלפעמים קצת קשה לנו לדבר עליהם".
"חשוב לי שאנשים יבינו את הקשר בין הדברים - אנחנו צורכים וזורקים כל כך הרבה, מה שמביא למצב שהרבה מהפסולת נראית חדשה. אנשים חושבים שאני הולכת וקונה [את החומרים לעבודות, ד"מ], אבל הכול נמצא כפסולת: הרוב בחופי הים והשאר נמצא בשטחים פתוחים, בפארקים, ברחוב. התערוכה עשויה כולה מ-100 אחוז פסולת, וזה מה שחשוב לי שיבינו. כל זה הולך להישאר אחרינו לנצח".
אנקה, שתטוס ממש בקרוב לאוקספורד להתחיל את התואר השני שלה שמתמקד בשימור בעלי חיים, מסתכלת על הדברים גם מההיבט העולמי. זוהי הפעם הראשונה שמוצגת תערוכה אקטיביסטית מפסולת פלסטיק בישראל, ואנקה נחושה שזו לא תהיה האחרונה. "בעולם הסביבתי אנחנו ממש מאחור", היא אומרת. "גם בצורת ההסברה שלנו ובחיבור של הנושא הסביבתי למגוון תחומים כמו חברה, תרבות, טכנולוגיה...יש צורות הסברה נהדרות בחו"ל, ובישראל לא הייתה עדיין צורת הסברה כזו. לא הייתה אף תערוכה ממוקדת בשימוש בפלסטיק, והחופים שלנו בין המזוהמים ביותר בים התיכון. איך יכול להיות שאנחנו לא רואים בכל מקום הסברה?", היא תוהה.
"השאיפה שלי היא שהתערוכה תעודד עוד יוזמות כאלה. שאנשים יגידו, 'אנחנו צריכים שזה יעלה לסדר היום בחינוך, בתרבות'. זה מה שאני הכי רוצה להשיג באמצעות התערוכה הזו. חשוב לציין שכל הנזק הזה משפיע גם על הבריאות שלנו בסופו של דבר - הכול חוזר אלינו. אני כל כך מאמינה בפוטנציאל של אמנות לייצר השפעה", היא מספרת בהכנות לפתיחת התערוכה, נרגשת. "כשסוף סוף רואים את זה בתערוכה, כחוויה, כמכלול - אני מרגישה שנצליח להעביר את המסר החשוב הזה בצורה הכי טובה שיש".
