הזמר והשחקן הארי בלפונטה הלך לעולמו בגיל 96. לפי הדיווחים, בלפונטה מת כתוצאה מכשל לבבי בביתו שבמנהטן, ניו יורק. הוא נחשב לאחד הזמרים האפרו-אמריקניים המצליחים ביותר בכל הזמנים והיה לזוכה האמי האפרו-אמריקני הראשון. החל משנות ה-50 החל להיות פעיל בולט למען זכויות שחורים בארצות הברית ומחוץ לה, ואף תמך כלכלית בד"ר מרטין לותר קינג.
בלפונטה נולד בהארלם ב-1927 להורים ממוצא ג'מייקני. בסוף שנות ה-40 החל להופיע במועדונים ברחבי ניו יורק על מנת לממן לימודי משחק, ובראשית שנות ה-50 החל להקליט את המוזיקה שלו. סינגל הבכורה שלו "מתילדה" יצא ב-1953 והפך לאחד מסימני ההיכר שלו. האלבום "קליפסו" שיצא ב-1956 הפך אותו לכוכב עולמי אחרי שנמכר ביותר ממיליון עותקים תוך שנה - האלבום היחיד המצליח ביותר שאי פעם יצא, עד אז.
האלבום הציג בפני הקהל המערבי את מוזיקת הקליפסו הקאריבית, ושיר אחד מתוכו הפך ללהיט גדול במיוחד - Banana Boat Song, המוכר גם בתור Day-O, שבמהלך השנים הבליח גם בשלל סרטים (ביניהם בסצנה זכורה במיוחד מהסרט "ביטלג'וס") ויצירות אחרות. ב-1959 זכה בלפונטה בפרס האמי והיה לאמן הראשון ממוצא אפרו-אמריקני שעשה זאת. ב-1960 זכה גם בפרס הגראמי. בשנת 2000 שוב זכה בלפונטה בפרס הגראמי, הפעם על מפעל חייו.
הזמר היה ידוע גם בחיבתו לשירים בשפה העברית כאשר לא פעם ביצע שירים ישראליים מוכרים בהם "הבה נגילה" ו"ערב של שושנים".
במקביל לנסיקתו המוזיקלית הפך בלפונטה גם לכוכב קולנוע. ב-1957 כיכב בסרטו הגדול הראשון אחרי תפקידים בסרטים קטנים יותר - "אי בשמש" לצד ג'יימס מייסון, ג'אן פונטיין וג'ואן קולינס. אולם בהדרגה, ולמרות שהמשיך להקליט אלבומי מוזיקה ולככב בסרטים, בלפונטה מצא את ייעודו והפך לפעיל חברתי בנושאי זכויות אדם, וספציפית המאבק של הקהילה האפרו-אמריקנית בארצות הברית. מסוף שנות ה-50 היה בלפונטה מעורב באופן ישיר במחאתם של הארגונים האפרו-אמריקניים השחורים השונים כנגד האפליה הממוסדת במדינה, ואף תמך כלכלית בד"ר מרטין לות'ר קינג, ממובילי המחאה.
בנוסף הוא נמנה על תומכי נלסון מנדלה במאבקו נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וכן השתתף בהפקת השיר "אנחנו העולם" ב-1985, שנועד לגייס כספים לרעבים באפריקה. ב-2014 הוא קיבל את פרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית מטעם האקדמיה האמריקאית לקולנוע, על פעילותו למען זכויות אדם.
לצד האמור מעלה, בלפונטה היה אחד המבקרים הגדולים של הנשיא בוש, ואף הביע תמיכה במאבק הפלסטיני, אך הדיגש כי "תמיד תמכתי בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה, ותמיד נלחמתי באנטישמיות, גם בתוך הקהילה שלי".
בשנת 2011 הזמר פרסם את ספר הזיכרונות שלו "השיר שלי", שכתב עם מייקל שניירסון, וסרט תיעודי ביוגרפי על חייו בשם "שיר את השיר שלך" יצא לאקרנים בתחילת 2012. בריאיון ל-ynet לקראת עליית הסרט בארץ שוחח בלפונטה, אז בן 84, על הפחד מן המוות. "אני לא מפחד מהמוות", אמר. "אני מאמין שאין כלום כשהחיים נגמרים. יהיה מה שיהיה, ולא השקעתי הרבה מחשבה בנושא הזה, כי זה לא בשליטתי. זה יותר מדי מופשט, ויש לי הרבה דברים אחרים להתעסק איתם, מאשר המרדף אחר השאלה הזו".
בלפונטה הותיר אחריו את אשתו השלישית, פמלה, את שלוש בנותיו - שרי, אדריאן וג'ינה, ואת בנו דייויד.
