לצפייה ב"פרייז'ר" החדש ניגשתי ברעדה וחיל. היה לי הרבה מה להפסיד. לכל מי שאהב ועדיין אוהב את "פרייז'ר" היה. כמעט 20 שנה אחרי שירדה סדרת המקור, שבעצמה הייתה ספין-אוף של קומדיה מצליחה אחרת – "צ'ירז" – היוצרים הצליחו להחזיר אותה למסך אבל 20 השנה האלו לא היו האתגר. "פרייז'ר" המקורית היא על זמנית, והיא מבריקה גם היום ותהיה גם מחר. הבעיה היא איך לשחזר על הגחלת ההיא, ועוד בלי אף אחת מהדמויות המקוריות, להוציא את קלסי גרמר, פרייז'ר עצמו, ופרי גילפין, המגלמת את רוז, המפיקה בתוכנית הרדיו של פרייז'ר, שאמורה לצוץ בהמשך העונה. האם זה עבד? בשורה התחתונה – היא לא תטמא את החוויה המקורית, ואחרי כמה פרקים היא אפילו לא רעה. היא לא "פרייז'ר", אבל ביננו, חוץ מ"פרייז'ר", מי כן?
פרייז'ר - טריילר
(פרמאונט+)
"פרייז'ר" לא הייתה סתם קומדיה. היא הייתה מתוחכמת יותר מ"סיינפלד", מצחיקה יותר מ"חברים" ומשוחקת טוב יותר מ-ER, כולן שכנותיה לרצועת ה"מאסט סי TV" של NBC בשנות ה-90. ב-11 העונות שלה היא זכתה ב-37 פרסי אמי, מתוכן במשך חמש שנים רצופות, את פרס הסדרה הקומית הטובה ביותר, או כמו שגרמר הגדיר את זה בזמנו, סדרה שמקפידה לא לרדת לרמה של הצופים שלה. אז כמו היום, קשה להשתוות להישג כזה ובטח להתעלות עליו. "פרייז'ר" החדשה היא סיכון שלקחו אולפני "פרמאונט", שהפיקו את סדרת המקור ומשדרים את החידוש בשירות הסטרימינג של החברה, פרמאונט+ (בארץ אפשר למצוא אותה ב-yes). ואם גם אתם עדיין מתלבטים אם להביא את עצמכם אל המסך ולצפות בגרסה החדשה בחשש, מגוננים בו זמנית על הזיכרון היקר של הצפייה בפרייז'ר, ניילס, מרטין, דפני ואדי, אז אתם כבר מודעים לסיכון שלקחה החברה ולקחתם גם אתם, אנשים אמיצי לבב שכמוכם.
הסיכון הזה נוכח בהפקה החדשה של "פרייז'ר", שעשתה ניסיון להיצמד ככל האפשר לסגנון של המקור. דיוויד הייד פירס (ניילס) וג'יין ליבס (דפני) סירבו לקחת חלק בחידוש, ג'ון מהוני, מנוחתו עדן (מרטין), וכמוהו גם מוס, הכלב שגילם את אדי, כבר עושים לביתם בעולם של מעלה. מנגד פרמאונט דבקו בסגנון המיושן משהו של צילום על סט מיושן מול קהל חי, כשברקע נשמעים צחוקים (מוקלטים?), מעין ניסיון להעמיד פנים שלא עמדו שני עשורים ושאנחנו ממשיכים פחות או יותר מהנקודה בה הפסקנו. מאחורי הקלעים מעורב בחידוש רוב הצוות המקורי - מפיקי הסדרה המקורית בוב דיילי, ג'יי קוגן וכריסטופר לויד והבמאי ג'ימי בורוז, וכמובן, קלסי גרמר שם, ולמרות ההזדקנות הבלתי נמנעת (האיש יסגור 69 שנים בעוד חודשיים) ועול הקאסט החדש מדי והבלתי ייחודי ברובו שהכוכב צריך לשאת על כתפיו, גרמר מביא איתו את הקסם הקרייני הישן, שהולך ומשתפר מפרק לפרק.
2 צפייה בגלריה
גרמר מביא איתו את הקסם הקרייני הישן, שהולך ומשתפר מפרק לפרק. מתוך "פרייז'ר"
(צילום: Chris Haston/Paramount+ באדיבות yes)
בחידוש, פרייז'ר קריין דווקא חוזר לעיר הישנה שלו - בוסטון, בה הוא החל את דרכו על הבר של "צ'ירז". ב"פרייז'ר" קריין עבר לסיאטל והפך לכוכב רדיו. בזמן שישנו, בשנים שעברו מאז שהסדרה ירדה, הוא הפך לפסיכולוג כוכב טלוויזיה שעושה צחוק מהעבודה שלו (סוג של ד"ר פיל), והחליט לפרוש. הוא מגיע לבוסטון לביקור כדי לפגוש את הבן שלו ושל לילית, פרדי (ג'ק קוטמור-סקוט), שמשום מה נטש לימודים בהארוורד לטובת קריירה כלוחם אש. איתו מגיע גם האחיין שלו, הבן של ניילס ודפני, דיוויד (אנדרס קית'), חמוש בכרטיס מנויילן שמפרט את האלרגיות המסוכנות שלו.
כשהמפגש שלו עם פרדי לא עולה יפה, פרייז'ר מבין שהוא עושה את מה שאבא שלו, מרטין, עשה לו, כשסירב לקבל אותו. הוא מחליט להישאר בבוסטון כדי לשפר את יחסי האב והבן, שהיום מתגורר עם איב (ג'ס סלגיירו), בחורה עם תינוק שהיחסים ביניהם מתבררים בהמשך הפרק. ההחלטה הזו מקבלת רוח גבית מהצעה שאי אפשר לסרב לה – להפוך למרצה בהארוורד, אותה הוא מקבל מראש הפקולטה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה, אוליביה (טוקס אולגונדוי), וחובר לחברו הטוב והאנגלי משכבר הימים מימי הקולג', אלן (ניקולס לינדהרסט המושלם), היום מרצה באוניברסיטה היוקרתית שימכור את הורתו (או את החברים הטובים שלו) תמורת שוט של וויסקי.
זה לוקח שלושה-ארבעה פרקים אבל "פרייז'ר" החדשה מצליחה לטפס על המסילה. הסצנות הטובות ביותר הן אלו של גרמר ולינדהרסט, שיכול היה בקלות להשתלב גם בסדרת המקור, שניהם מביאים איתם את מז'יק הטיימינג הקומי והמשחק המדויק שמרשה לעצמו גם להפריז כשצריך ולא נשאר בגבולות הקלישאה, אבל בזכות כתיבה מעל הממוצע אפילו הדמויות האחרות, שנעדרות את טביעת האצבע הייחודית של קריין, מצליחות להשתפר. פה ושם ישנם אפילו רגעים שמחזירים את הצופה, במיוחד את זה שמשתוקק לחזור, לתחושה הנפלאה ההיא, שעדיין מלווה את הצפייה בעונות ששודרו בשנות ה-90. אז נכון, היא לא מרוממת כמו הראשונה אבל בשלב מסוים תוכלו לצפות בה גם לא דרך חרכי האצבעות, ולתת ל"פרייז'ר" החדשה להרעיף עליכם מטובה ולהעניק לכם חווית צפיה מהנה ונוסטלגית למחצה.
