הניצוץ שהתניע את הקריירה של כריסטינה ריצ'י היה אגרוף. היא הייתה בת תשע כשהיא חשקה בתפקיד ראשי ב"12 הימים", הצגת חג המולד שעלתה בבית הספר שלה. היא וילדה נוספת היו שתי המועמדות הסופיות לתפקיד. ריצ'י נקטה בטקטיקה מפוקפקת למדי: היא התגרתה בילדה השנייה עד שזו נתנה לה אגרוף. זה כאב, אבל ריצ'י קיבלה את התפקיד. "תמיד הייתה לי אמביציה חזקה", סיפרה בריאיון לג'יי לנו בגיל מאוחר יותר, "אני מניחה שזאת הייתה הפעם הראשונה שהיא הרימה את ראשה המכוער". בדיעבד המופע היווה נקודה מכריעה בחייה של ריצ'י - מאתרת כישרונות שהייתה בקהל התפעלה ממנה ולקחה אותה תחת חסותה.
ריצ'י מאמינה שלהצלחה שלה באותו הערב היה הסבר נוסף: "האמת שהייתי ממש צריכה להשתין", היא מספרת בריאיון ל"ניו יורקר" השנה, "וכשהייתי ילדה חשבתי שאם אלך לשירותים אני אפסיד משהו. אז לא הלכתי לפני שההצגה התחילה ואת רובה ביליתי בחיבור רגליים ובקפיצות במקום כמו ילדה קטנה. אנשים חשבו שזה היה פשוט מקסים ובזכות זה גילו אותי: כי עשיתי את הדבר הלא נכון על הבמה והרסתי את מחזה חג המולד". מבמת בית הספר היא הפליגה לתפקידי משחק בכמה פרסומות פיקטיביות ב-SNL, לתפקיד בסרט "בנות הים" עם וינונה ריידר ושר, ומשם לתפקיד שמזוהה איתה עד היום: ונסדיי, הילדה האדישה עם הנטיות הסדיסטיות ב"משפחת אדמס" שהגדירה את המשך הקריירה שלה.
אירוע הפיפי לא ניבא את דרכה של ריצ'י בתעשיית הבידור. היא דווקא מעידה על עצמה שהייתה שחקנית ממושמעת ולא גרמה לבעיות. "הייתי לגמרי מקצועית על הסט", היא מתעקשת, "מאוד אהבתי לעבוד. עד כמה שלא אהבתי את התהילה, אהבתי את העבודה עצמה, שתמיד הייתה בריחה ומקום בטוח עבורי". אלא שהמראה של ריצ'י - נמוכת קומה עם עיניים ענקיות ושיער כהה, והיכולת שלה לשדר מעין "עייפות חומצית", כפי שהגדיר זאת אחד המבקרים, הזרימו אליה בהתאם בעיקר תפקידים של דמויות עם טוויסט עוכר שלווה ונגיעה של הרס עצמי. זה לא עבד לטובתה כשהייתה בשנות ה-20 שלה, בעוד שחקניות בגילה לוהקו בעיקר הודות לחמידותן ולאטרקטיביות המינית שלהן, כמו גם היכולת להשתלב בקומדיות רומנטיות. בהתחשב בנטייה הטבעית של ריצ'י להומור שחור ולמרדנות, שבאה לידי ביטוי בראיונות, אין פלא שהתעשייה התקשתה לעכל אותה לאחר שזו התבגרה.
אחרי הקאמבק המוצלח שלה למסך עם דרמת המתח "הצהובות", שבה גילמה את מיסטי קוויגלי, דמות תמימה לכאורה אבל מניפולטיבית ומסוכנת על מלא, כריסטינה ריצ'י סוגרת מעגל עם התפקיד שהשפיע על כל הקריירה שלה, וונסדיי ב"משפחת אדמס". ריצ'י תחזור לחיק המשפחה בפריקוול "ונסדיי", שעולה היום (ד') בנטפליקס ועוקבת אחר קורותיה של וונסדיי בפנימיית "נוורמור", בה היא תלמד לתעל את כוחות העל שלה. ריצ'י תגלם את אם המעונות, מרילין ת'ורנהיל, ובניגוד למורים אחרים בפנימיה היא תהיה "נורמי", כלומר אישה רגילה ונטולת כוחות. היא תנחה את כיתת הבוטניקה ותעניק לוונסדי תמיכה נפשית בשנת הלימודים הראשונה שלה, כי מי כמוה יודעת. הליהוק הזה הוא אולי יריית הפתיחה לסיבוב הנוסף בקריירה המתחדשת של ריצ'י. אבל גם בסיבוב הראשון, עד העברת הלפיד הנוכחית, יש את כל החומרים שעושים סרט הוליוודי מוצלח.
Wednesday Addams – טריילר
"זה מחריד לקרוא לילדה בת 11 מפרנסת, אבל זה נכון"
כשהגיעה להוריה של השחקנית הצעירה ההצעה לנתב את בתם למסלול המשחק, אף אחד מהם לא הופתע, כל אחד משלושת אחיה הגדולים קיבל הצעה דומה בצעירותו. אמא שלה, דוגמנית עבר שהפכה לאשת נדל"ן, סירבה בעקביות, אבל כשההצעה הגיעה לבת הצעירה האחים כבר היו גדולים מספיק כדי להשפיע ולשכנע אותה להיעתר. "אני זוכרת את האודישן הראשון שלי. לא באמת ידעתי מה אני אמורה לעשות", היא שחזרה בריאיון ל"ניו יורקר". "צפיתי בילדה אחרת ואמרתי לאמא שלי, 'זה כמעט כאילו כל הבנות האלה מפלרטטות'. והיא אמרה, 'טוב, אנחנו לא קוראים לזה ככה בגילך, אבל כן - תהיי מקסימה'".
וריצ'י ידעה להקסים. היא הייתה ילדה שגדלה במשפחה חובבת אמנות, ששרצה במוזיאונים ובהופעות בלט. כשמישהו מהאחים גילה נטייה אמנותית, אביה, מטפל נפשי בשיטת "הצעקה הראשונית", מיד היה מוציא את הכסף שיממן עבורו את החוג הרלוונטי. היא ידעה להופיע בפני אנשים וכשפרצו ריבים בבית הייתה עושה "משהו מטורף ומצחיקה את כולם. ידעתי מתי אני צריכה להיות מקסימה ומאושרת ומתי לעודד אחרים". מהבחינה הזאת התפקיד של ונסדיי, שהגיע מאוחר יותר, היה עבורה סוג של מנוחה. ריצ'י אפילו לא רצתה לגשת לאודישן לתפקיד כי הייתה עייפה, אבל אמא שלה אמרה "זה מושלם בשבילך כי ונסדיי לא מראה שום רגשות, אז אפילו לא תצטרכי להעמיד פנים שאת שמחה", והיא השתכנעה.
לכתבות נוספות במגזין טלוויזיה:
ההצלחה של "משפחת אדמס", שיצא כשריצ'י הייתה רק בת 11, אפשרה לה לאמץ תפקיד נוסף: מפרנסת. "אני חושבת שזה מחריד לקרוא לילדה בת 11 מפרנסת", היא הודתה בריאיון ל"גארדיאן", "אבל זה נכון. עזרתי למשפחה שלי לא מעט. זו הייתה הקלה וזה הרגיש כאילו אלוהים הושיט יד והציל אותנו. לא היה עליי לחץ לעבוד, אבל רציתי, כדי שאחי יוכל ללכת לקולג'".
אבל לצד תחושת ההישג, שהחמיאה לילדה תחרותית מטבעה, ריצ'י התקשתה להתמודד עם החשיפה הפתאומית ותשומת הלב התקשורתית בגילה הצעיר. "היה לי מאוד קשה עם התהילה כשהייתי ילדה", חשפה בריאיון ל"גארדיאן", "הייתי מאוד תגובתית ואגרסיבית. הייתי ילדה בעייתית שהרשו לה לעשות ג'אנקטים ולהתראיין לעיתון. אף ילד לא צריך להתמודד עם ביקורת של מבוגר, עם שאלות, חקירות או תביעה להביע דעה. זאת הסיבה שתמונות של ילדים שלי היום לא מופיעות ברשת. זה אותו הדבר".
כשהייתה בת 12 התווספה לערמת הקרבות שלה התמודדות נוספת - ההורים שלה התגרשו, והיא עברה עם אימה לניו יורק, כדי לקדם את קריירת המשחק שלה. זו דווקא הצליחה, בהתאם לטייפקאסט שריצ'י הורגלה אליו, אבל נדמה היה שחייה קיבלו תפנית מוכרת של כוכבי ילדים שיורדים מהפסים. "לא היה לי מושג מי אני, אז היה מאוד מוזר שאחרים החליטו בשבילי" סיפרה בריאיון ל"ניו יורקר". פרסומים שעסקו בה, במיוחד מאמרים המבקרים את משקלה או את המראה שלה, כאלה שלא היו עוברים עורך בסטנדרטים של היום, הכעיסו אותה מאוד.
"אני זוכרת שהייתה ביקורת על הסרט The Opposite of Sex, שבה תיארו אותי כבעלת 'מבנה גוף זנותי'. הייתי בת 17 כשעשיתי אותו. בגלל שזה אדם מבוגר, מבקר קולנוע מוערך, מותר לו להגיד את זה עליי? דברים כאלה, שקרו שוב ושוב, מילאו אותי הרבה זעם. חשבתי שזה מגעיל לכתוב את הדברים האלה על ילדה בת 15, 16, 17. להיות נערה שהחיים שלה כל כך חשופים ולענות על שאלות לגבי דעות של אחרים עלייך היה מאוד לא נוח".
ההתבגרות של ריצ'י כשחקנית הכניסה למשוואה גם את המיניות המתפתחת שלה באופן בלתי נמנע, אלא שההיבטים המיניים של הדמויות שלה היו בעיה שלא הצליחה להימלט ממנה. כשהייתה בת 19 פשטה שמועה, שהכחישה באופן גורף בהמשך, לפיה עברה ניתוח להקטנת חזה כדי להפסיק את השיח על המראה שלה. "שנאתי את כל העניין ה'סקסי', ואנשים שמדברים על הציצים שלי. זה היה פשוט מגעיל בעיני. גס לגמרי". היא לא ניחנה במבנה הגוף שהוליווד תגמלה, והדימוי שלה לא הביא לפתחה תפקידים נורמטיביים של מתבגרת קלאסית. חלק מהסוכנים או המפיקים המליצו לה לרדת במשקל. "לא הייתי באפי, או משהו מהסוג הזה שנחשב למיני בתרבות שלנו", היא מצהירה, "אף אחד לא נמשך אליי על הסט. הדבר שאנשים נהנו היה לקחת את המתבגרת השמנמנה הזו ולהפוך אותה למינית באמת או ממש נחשקת".
תגובת הנגד שלה התבטאה בתוקפניות בראיונות ודיבורים פרובוקטיביים על מוות וגילוי עריות. "הרגשתי כמו בעל חיים שדוחקים לפינה ומחכים לראות אם יתקוף", היא מאבחנת בריאיון ל"גארדיאן". כשהתוקפנות הזו הופנתה כלפי עצמה היא חוותה תקופות של פגיעה עצמית ואנורקסיה. הליהוקים בקריירה שלה היו בהתאם: "באפלו 66", "סליפי הולו", כולם חיזקו את המוניטין האפל והפגיע שלה. "אני יודעת בוודאות שאיבדתי הזדמנויות משחק בגלל המרדנות שלי", היא מוסיפה. "אני יכולה להבין את החשש ללהק מישהי שנראית כל כך הפכפכה ובלתי נשלטת לתפקיד בקולנוע".
רוצה להיות דוגמה לנשים שצריכות להציל את עצמן
סוף שנות ה-20 של ריצ'י הציבו אותה בנקודה מוזרה, שבה הטייפקאסט שלה החל להתנקם בה. המראה הצעיר להדהים שלה לא שכנע מפיקים ללהק אותה לתפקידים שהלמו את גילה. באמצע שנות האלפיים, כשהתדפקה על דלתות האולפנים בשביל עבודה, הז'אנר השולט היה קומדיות ודרמות רומנטיות וריצ'י לא לוהקה לתפקידים הראשיים שלהן. איש לא האמין שהיא מסוגלת להצחיק או פשוט "אמרו לי שזה לא אמין. שלחו אותי לפגישות עם מפיקים כי הם רצו לראות אם אני באמת מצחיקה. אבל אף פעם לא הצחקתי בצורה הנכונה, קיבלתי הרבה הערות, כמו, 'היא צריכה לנסות להיות יותר נגישה כמו טארה ריד'.
"תמיד קראו לי שחקנית 'ספציפית'", היא מוסיפה בחצי חיוך בריאיון ל"אינדי ווייר" ב-2019, "הייתי 'ספציפית' מדי. עד לפני שלוש שנים כשרצו לפגוש אותי לגבי תפקיד הייתי שואלת 'אה, זאת דמות ממש 'ספציפית''? זה לא היה נורא, אבל בתקופה שלא היו בה תפקידים 'ספציפיים' היה לי ממש קשה. הנחתי שברגע שאגיע לגיל מסוים אצליח יותר, כי התפקידים עצמם לא יתבססו על כך שאני מושכת או חביבה מבחינה מינית. בשלב זה, התפקידים יהיו מספיק מסובכים כדי ששוב יהיה לי ערך".
במקביל להופעות בסרטים בתפקידי משנה כמו "מונסטר" או "סופת הקרח", ריצ'י ניסתה את מזלה בטלוויזיה. היא השתתפה בשבעה פרקים ב"אלי מקביל" והופיעה ב"אנטומיה של גריי", תפקיד שהביא לה מועמדות לפרס האמי. ב-2011 כבר התמסרה לסדרה שלמה בתפקיד הראשי - "פאן אם" ב-ABC, שבוטלה אחרי עונה אחת. מהסדרה הזאת היא יצאה עם בן זוג, הצלם ג'יימס הרדיגן. ההתאהבות על הסט הובילה להיריון ולנישואים שנתיים מאוחר יותר, אבל בדיעבד מסתבר שהיחסים לא היו מאושרים.
ב-2020, כשכולנו הסתגרנו בקורונה, ריצ'י חוותה את אחת התקופות הקשות בחייה כשנאלצה להסתגר עם בנה ובעלה בבית אחד. במשפט שנערך מאוחר יותר בעקבות בקשתה של ריצ'י לצו הרחקה לבעלה ממנה ומבנה, היא סיפרה שכבר בסוף 2019 החל הרדיגן להתעלל בה ופגע בה פיזית. במסמך משפטי שהודלף ל-TMZ סיפרה ריצ'י שהרדיגן השליך עליה כיסא במהלך אחת מהתפרצויות הזעם שלו, וגרר אותה אל האח. "הוא אמר שהדבר היחיד שיגרום לו לרחם עליי הוא אם אהיה מבותרת לחתיכות קטנות", אמירה שגרמה לה להינעל עם בנה, פרדי, ועם כל הסכינים שמצאה במטבח באחד החדרים למשך הלילה במהלך חופשה משפחתית, ובהמשך להגיש בקשה לגירושים שנכנסו לתוקף ב-2021. אבל המסע המשפטי לא הסתיים, והרדיגן, שטוען שריצ'י ממציאה סיפורים, עדיין תובע ממנה אחזקה על הילד המשותף ועשרות אלפי דולרים להוצאות משפטיות.
5 צפייה בגלריה
עדיין תובע ממנה אחזקה על הילד המשותף ועשרות אלפי דולרים. כריסטינה ריצ'י וג׳יימס הרדגן
(צילום: Jamie McCarthy/GettyImagesIL)
חלק מהכספים למאבקים המשפטיים היא מימנה כשמכרה תיקים וקולקציות תכשיטים של שאנל, שקנתה בתקופה שנהנתה לבזבז את המשכורות ההוליוודיות שלה. "שרפתי הרבה כסף על תיקים, נעליים ותכשיטים כשהייתי צעירה. הגעתי מחוסר כסף ופתאום היה לי, אבל זו הייתה טעות", היא אומרת בריאיון ל"טיימס" הבריטי, "טראומות מסוימות בחיים באות יחד עם טראומות כלכליות, אבל למדתי להשתמש בחלקי ההשקעה האלה בדרכים שונות".
לאחר הגירושים הכירה את מעצב השיער והאופנה הבריטי, מארק המפטון, כשסידר את שערה באחד מצילומי המגזין שעשתה. הם תייגו אחד את השני והחלו מעקבים הדדיים באינסטגרם. אחרי קשר דיגיטלי חברי של כמה שנים הם נפגשו שוב באירופה. הקשר התהדק, ריצ'י עברה ללונדון והם נישאו בשנה שעברה. זמן קצר לאחר מכן ריצ'י ילדה את ביתם, קליאופטרה.
התפנית המקצועית שהיא חלמה עליה הגיעה במקביל לאימהות, שהעבירה את הפוקוס מהקריירה של ריצ'י לתחומים אחרים בחיים, ועודדה אותה לעשות חשבון נפש וספירת מלאי פנימית. היא החלה להרצות ולהופיע בכנסים שונים כמו "קומיקון", שם, לדבריה, ראתה את עצמה ה"אמיתית" דרך עיני המעריצים שלה - התנסות שהובילה אותה לקחת תפקידים שמתאימים לה באמת. היא החליפה את כל אנשי המקצוע סביבה מלבד סוכן הטלוויזיה שלה. הפרויקט הראשון שלה היה הפקה של הסדרה "Z ההתחלה של הכול", על זלדה, אשתו של סקוט פיצג'רלד. התפקיד שהעניקה לעצמה היה הדמות הראשית בדרמה הרומנטית שמעולם לא קיבלה מאחרים.
התפקיד ב"הצהובות" היווה המשך טבעי למגמה הזאת. מיסטי התאימה לריצ'י כמו תוכי לכתף, ותיעלה בצורה מבוקרת וחכמה את הזעם הפנימי שלה. "אהבתי את ההזדמנות לשחק מישהי כמוה", היא מצהירה בריאיון ל"ניו יורקר" , "אני אוהבת פאסיב-אגרסיב וחושבת שלא משתמשים בזה מספיק. אני אישה בגובה מטר וחצי ואנשים כמוני לא יכולים להסתובב בעוינות גלויה לאנשים, אז נחמדה עד לנקודה שבה זה כואב. גם מיסטי נדחקה לשוליים עד שהיא למדה פשוט לקחת את מה שהיא צריכה".
5 צפייה בגלריה
דמות של מיסטי התאימה לריצ'י כמו תוכי לכתף, ותיעלה בצורה מבוקרת וחכמה את הזעם הפנימי שלה. מתוך "הצהובות"
בשיחה עם "הוליווד ריפורטר" יחד עם שאר נשות הקאסט של "הצהובות" היא הודתה שהייתה רוצה לעשות כמה דברים אחרת. "הייתי רוצה לא לעשות כל כך הרבה טעויות מזוינות. בכנות, אני מתחרטת על המון דברים, הייתי רוצה לחזור ל-1996 ולהגיד אוקי, עשינו את זה פעם אחת כניסוי, זה לא הלך כמו שקיווינו אז נעשה את זה שוב. אנשים שאין להם חרטות בחיים, באיזה פאקינג קסם אתם משתמשים?". הזדמנות כזאת אולי נקרית לפתחה עכשיו, עם "וונסדיי" מבית נטפליקס, אותו יביים ויפיק לא אחר מאשר הקולנוען טים ברטון, בפרויקט הטלוויזיוני הראשון שלו אי פעם. את ונסדיי הצעירה תגלם ג'נה אורטגה, ואילו ריצ'י המפויסת ובעלת חוכמת החיים הנוכחית זוכה לסגירת מעגל נאה.
"חשוב לי לומר שאני לא מרגישה כמו קורבן בשום צורה", היא מדגישה בריאיון ל"טיימס", "אני לא מרחמת על עצמי. לא בא לי להגיד, 'טוב, זו הייתה דרך ממש קשה בשבילי'. לכל אחד יש את הבעיות שלו ואצלי זאת הייתה מציאת הערך העצמי והכוח שלי. אני משתפת בסיפור שלי רק כי אני יודעת שאחרי שהייתי במצבים בעייתיים, חיפשתי סיפורי הצלחה, סיפורים של אנשים שהצליחו להתגבר ולהיות בסדר. עכשיו אני במקום הרבה יותר טוב מ"בסדר", וחשוב שיהיו לנו דוגמאות לנשים אחרות שלשנות את חייהן ולהציל את עצמן זו עבורן הברירה היחידה, גם אם זה מפחיד".
