אחרי, לא יודע, בטח רבע שעה שבה אורי רוסו ניסה להסביר לי למה ההרכב שלו עם נגה ארז נקרא "נגה ארז" נכנסה לחדר נגה ארז, והשאלה די ייתרה את עצמה. לרגע נדמה היה שהאולפן הקטן הזה בפלורנטין מתקשה להכיל את מלוא הכריזמה. האוויר התרומם לכבודה, האנרגיות נטענו בסוג אחר של חלקיקים. היא הייתה דרוכה ומשוחררת בו-זמנית, מצחיקה ורצינית, משכנעת ומבטלת, והיא הייתה - אין דרך שלא להיכנע מול זה - כוכבת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אורי רוסו, מצד שני, הוא מוזיקאי ומפיק מחונן שבלעדיו שום דבר מנגה ארז לא היה קורה כפי שקרה, או בשלוש מילים: הוא דייב סטיוארט. ההוא מיוריתמיקס שלא היה אנני לנוקס, אבל אין אנני לנוקס בלעדיו. ועדיין, ליוריתמיקס לא קראו על שם הזמרת. לנגה ארז ואורי רוסו דווקא כן. ההחלטה הזאת התקבלה די מוקדם, לפני שש שנים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אחרי איזה שנתיים שלנו בסצנה התל-אביבית, הגיע לייבל שרצה להחתים אותנו - והם אמרו, אתם רוצים שהשם ישתנה? עכשיו עוד אפשר, נגה ארז זה עדיין לא כזה שם. והייתי סגור על זה שככה אני רוצה שזה יהיה. נגה שואלת אותי אחת לחצי שנה: תגיד, אתה לא מתחרט? ואין לי אחוז אחד של חרטה".
אבל בסוף, הנה אורי רוסו, 34, החצי הלא-פחות-משמעותי בכיבוש העולם ואחותו שביצעה נגה ארז בשנתיים האחרונות - מאז שוחרר האלבום KIDS, מאז שבילי אייליש ופיניאס נשבעו בה, מאז ההופעה אצל ג'ימי קימל; הנה רוסו, המפיק, הכותב והמבצע יחד עם ארז, שלא לומר בן זוגה לחיים, מסתובב בעולם מבלי שמישהו מהילדים שלי יידע שגם הוא נגה ארז.
ואורי רוסו הוא גם כל מה שלא הייתם חושדים בו, אם להתבסס על דימויו כפי שהונצח במערכון ההוא ב"ארץ נהדרת"; הוא לא מגנוב מרוחק וקולי-מדי-בשבילכם עם כובע היפסטרים ומשקפי שמש כאיברי גוף מולדים. לא, רוסו הוא בכלל חנון רהוט מאבן יהודה עם בייבי-פייס ומוסר עבודה של מנהל קרן גידור - במקרה שלו הוא מגדר את ההשקעה הטובה במוזיקה בישראל כרגע: נגה ארז.
"יש לנו מינוס רציני מהסיבוב האחרון בארה"ב, אנחנו מופסדים ממנו מאוד. אנחנו חייבים שזה ייעשה בסטייל שלנו, וזה פאקינג יקר. בסוף נהיה לנו בור יפה, אנחנו מופסדים בעשרות אלפי דולרים, וזה עוד אחרי ג'ימי קימל"
בחטיבה היה כדורסלן מצטיין עד שחברה שלו זנחה אותו והוא תיעל את הדיכאון לרדיוהד, נירוונה ולימודי גיטרה. אחרי שירות צבאי כסאונדמן המשיך ללימודי טכנאות מוזיקה בביה"ס "מיוזיק", ועקרונית מקום קבורתו באיזה אולפן לא אמור היה להיוודע.
אבל יום אחד הוא פגש באולפן את נגה ארז, בוגרת האקדמיה למוזיקה בירושלים ולהקה צבאית, שרצתה קצת עזרה עם תוכנת ההקלטה למוזיקאים אבלטון, והשאר פרה-היסטוריה: "היא השמיעה לי שיר או שניים שלה ואמרתי לה שהם מרגישים לי מורכבים מדי - יש רעיונות יפים אבל אני שומע 20 רעיונות בשיר. הכרתי לה מלא דברים בסיסיים: קניה וקנדריק ובק".
עזוב. מה חשבת עליה?
"שהיא יפהפייה, והלוואי שהיא תחשוב שבא לה עליי. הייתי חצוף: נפגשנו אחרי הרבה זמן, וישר בתחילת הפגישה דפקתי לה בוסה על השפתיים. ומשם זה זרם".
מה זה, מי מתנהג ככה?
"כן. אבל מאוד ידעתי שיש עניין, הרגשתי מההודעות בינינו".
בראיון היא הגדירה את מערכת היחסים הקודמת שלה כהתעללות רגשית.
"היא רצתה לקבל מישהו נורמלי, ואני אפילו משעמם קצת. כשהתחלנו לצאת אני עוד גרתי אצל ההורים, ובאיזשהו שלב נורא נמאס לה מתל-אביב והיא באה אליי לאבן יהודה וגרנו שם שלוש שנים. זה היה קצת כמו הסגר בקורונה; אין פיתויים, אין לאן לצאת, מוות".
חשבת שיש לה את זה ברמה בינלאומית?
"שנינו תחרותיים, האמנתי שאפשר לעשות את זה, ולא הפסקנו לעבוד מלכתחילה באנגלית".
יחד הם הקליטו את אלבום הבכורה, Off the Radar, התחילו לצבור קילומטרז', וכל זה הוביל, כמובן, היישר למרכז השוליים. "לפעמים הוצאנו משהו וזה קיבל 50 לייקים, והיינו, כאילו, 'וואו!'" הוא זוכר. "התחלנו להופיע באירופה, וזה היה במועדונים פח. היה איזה מועדון בלידס באנגליה שהופענו מול הברמן. ובמועדון אחר היו שלושה אנשים, כולל זוג שנסע שלוש שעות כי הוא חולה על נגה. ואלה ימים שאתה נוסע עשר שעות להופעה, ויש בהחלט מצב שזה יהיה כמו אתמול, כשאתה שומע את הכפיים בבודדים. וכל זה היה ב-2017, לא ממש מזמן".
ואז, בבת אחת - כלומר כעבור שלוש שנים - זה התפוצץ. כל מה שנדרש היה מגפה עולמית. "האלבום (KIDS) כבר היה לנו מוכן, אבל התחיל הבלגן של הקורונה, כל ההופעות בארה"ב נדחו, ואמרנו, אוקיי, בואו נפתח את הפרויקט, אין לחץ, אין סיבה אסטרטגית להוציא עכשיו אלבום. ובסגר עבדנו בטירוף, כתבנו עוד שלושה שירים שהפכו לסינגלים, בחיים לא היה יוצא כזה אלבום אילולא הקורונה. הוא לא היה כזה טוב".
שנייה לפני הסגר הראשון עוד הספיקו לשחרר את Views בגרסה אקוסטית ולראות משהו שטרם ראו: "זה נהיה ויראלי. אפילו לעמוד שלי פתאום היו איזה עשרת אלפים לייקים!". ואז באו כיבוש ישראל והופעה בקיסריה. גל גדות מעלה לסטורי. ואח של בילי אייליש מתלהב. ואז הופעה אצל ג'ימי קימל. ו"ארץ נהדרת". שום דבר שרוסו בנה עליו או היה בנוי לקראתו.
"הכול קרה באיזה שבועיים, וזה שרט אותי", הוא נזכר. "זה בילבל אותי ברמות, האקסטרה תשומת לב. בשבילה זה היה מדהים אבל לי היו רגעים של 'וואי, אני לא רוצה את הדבר הזה'. הרגשתי שזה יוצא משליטה. במופע השני שלנו בקיסריה הרגשתי לרגעים קוצר נשימה. זה היה הלם".
מה עשית עם כל הלחץ?
"האינסטינקט היה לקחת צעד אחורה, להתחבא. קראתי על זה, דיברתי עם הפסיכולוגית, חיפשתי להיות בשליטה".
היה בלגן אחרי שהתפרסם שנגה אמרה בראיון שה-BDS "עשה עבודה טובה" בחרם על ישראל, ואז הייתה צריכה להבהיר שהיא לא תומכת בתנועה.
"זה היה מפחיד מאוד. ביום שזה פורסם הייתה לנו הופעה בבאר-שבע, ואני זוכר שניסיתי לאסוף את עצמי כדי להראות ביטחון ליד הגברת, אבל כולנו גם קצת הקפנו אותה, כי היה ממש פחד מפגיעה פיזית - אנשים כתבו ברשת 'לכו אליהם להופעה בבאר-שבע'. חשבנו שהאולם עצמו יבטל, שנגמרה הקריירה, שאין יותר פרסומות, אין הופעות. ובסוף הייתה הופעה מלאה, ועדיין הסתכלתי מהבמה לראות אם אין בקהל איזה מישהו חשוד. זו הייתה תקופה לא טובה, מאוד מלחיצה".
בישראל הימנית אתה חושב שיש כיום כוכבית קטנה ליד השם נגה ארז?
"לגמרי. אני רואה בתגובות שזה עדיין קיים. מאוד השתדלנו להסביר, ומי שאוהב אותנו יודע את האמת. מה שקרה נבע בעיקר ממשהו שהוצא מהקשרו. היא למדה את הדבר הזה, ושאם לוקחים לנושא שהיא לא חזקה בו, עדיף שהיא לא תדבר עליו".
עכשיו נגה ארז היא מותג בינלאומי, ומאחורי כל אישה סופר-מצליחה עומד - בעצם רוכן על הקונסולה באולפן - גבר שמעדיף להישאר שם, עד שכבר קצת פחות. "לפני בערך שנתיים הבנתי שהדבר שנקרא קרדיט הוא חשוב, וזה משהו שלא הודיתי בו", הוא אומר. "הבנתי שקרדיט זה משהו שלא בושה לדבר עליו, כי כאילו יש משהו מפדח בלהגיד, היי, שכחו אותי פה. הבנתי שאני לא צריך להתבייש לרצות אותו - עשיתי דברים למענו".
"ביום שהתפרסמה הכותרת על ה-BDS הייתה לנו הופעה בב"ש. ניסיתי להראות ביטחון ליד הגברת, כולנו קצת הקפנו אותה, היה ממש פחד מפגיעה פיזית. חשבנו שהאולם יבטל, שנגמרה הקריירה, שאין יותר פרסומות, אין הופעות"
אולי הרגשת שיותר קול שלא יתעכבו על השם שלך. כמו רולר מהיר בטלוויזיה.
"בדיוק. חשבתי לתקופה שאני הקול הזה, ולא הייתי אמיתי עם עצמי בתכלס כשאמרתי, 'אה, שטויות, מה זה משנה, אני מאחור, שלא ידברו עליי'. אבל לא".
אז זהו? מחליפים את שם ההרכב?
"מה פתאום".
אבל מבחינת רוב הציבור אתה "הבעל של נגה ארז", היא לא "האישה של אורי רוסו".
"תשפיל, תשפיל", הוא צוחק. "אבל יש לנו דוגמאות טובות מולנו: בילי ופיניאס זה דומה, הוא מלחין וכותב איתה אבל השם שלו לא מוכר. ואני באמת לא הבחורה שנותנת את השואו של החיים שלה על הבמה".
נגה רגישה לעניין הזה אצלך?
"מאוד. היא בודקת כל הזמן".
אם מחר חלילה אתם נפרדים, היא נשארת עם המותג, הפרצוף והמעריצים ואתה נשאר עם ה"מי שצריך לדעת יודע".
"איזה פחד. אני סומך על הכישרון שלי".
יש איזה סידור משפטי בקשר לזה?
"קורה עכשיו שיש עורך דין שמנסה לעשות כזה חוזה ומעלה את השאלות".
אתם מדברים על זה?
"זה משהו שיוצא לנו לשוחח עליו לפעמים. אנחנו יודעים שיכולים לקרות דברים כשמתבגרים וכשהקריירה לא אותו דבר, אבל כרגע אנחנו עסוקים בדבר הזה, מגשימים חלומות מדהימים".
אתם קולים מדי בשביל חתונה?
"כן! לא, סתם. אבל אין לנו צורך לחגוג את הדבר. אנחנו מרגישים נשואים".
אתה רואה אתכם יחד עוד 20 שנה? ילדים?
"הלוואי".
אתם מנסים?
"השתגעת? אנחנו בדעה מגובשת שכרגע אנחנו עסוקים ולא בקטע".
יש לכם כינויי חיבה?
"'ילד' ו'ילדה'. היא גם אומרת הרבה קיקי. ומזה גם יצא לנו השם 'קידז'. הבנו שיש חיבור".
שמונה וחצי שנים סופר אינטנסיביות לתוך הקשר, הדינמיקה בין שניהם עדיין מייצרת ניצוצות ורוסו עדיין מדבר על ארז כמו בחודש הראשון. "אני עורך את הקליפים ויוצא לי להסתכל עליה מכל הזוויות, ופתאום אני רואה אותה מסתכלת למקום לא ברור שאני לא יודע איפה הוא, וזה תמיד איזה מין מבט סופר-חדור, מטורף בעיניי".
השנים שבילו יחד באבן יהודה - בין השאר סביב שנות מחלתה הסופנית של אמו של רוסו - הפכו לחוויה זוגית מקרבת. "אמא הייתה אדם שמח ואוהב אנשים", הוא אומר. "ונגה ואני היינו איתה באותה תקופה, וזה היה סיוט. הרבה שירים באלבום נכתבו על הדבר הזה.
"היה זמן שנסענו לסיבוב בארצות-הברית כשעם אמא בארץ היה בלגן. באחד הלילות בניו-יורק הערתי את נגה כשהלב שלי פועם בטירוף, והגענו לאיזה בית חולים, בדקו אותי ואמרו, 'הכול בסדר אדוני'. אמא בסוף הגיעה להוספיס בית, ושנינו היינו שם איתה".
בשנים ההן התקבעה גם חלוקת עבודה ותהליכים שמביאים לבסוף לשירים שהם לא פעם פירוטכניקות אולפניות מסחררות סביב הוקים שקשה להתנגד להם.
"נגה מגיעה ממקומות של אקדמיה למוזיקה ונגינת פסנתר, אני יותר מעולם ההפקה", רוסו מסביר, "ולקחתי את המקום היותר־אינטואיטיבי של היפ הופ וביטים. ב'אנד אוף דה רואד', נגיד, זה על ביט. אבל אני אוהב לשמוע הרבה שירים ולגנוב מהם כל מיני מהלכים. מנירוונה פה, מסילק סוניק שם. הרבה השראות, גנבות, העתקות".
ממי העתקת וגנבת באלבום?
"הרבה היפ הופ של קנדריק, וינס סטייפלס, טיילור דה קריאייטור, גורילז. הגו-טו שלנו זה תמיד רדיוהדים וכאלה".
לפסטיבל פרימוורה הקרוב - כמו לעוד פסטיבלים - הם משובצים כבר מזמן, ועד לפני שבוע העניינים נראו הפעם בטוחים, אבל הנה בא עוד גל גדול, או קטן, ואין לדעת. דבר אחד בטוח: הופעתם הגדולה ביותר - כולל 50 רקדנים על הבמה – שתוכננה להיכל "מנורה מבטחים" לפני כחודשיים ונדחתה בגלל גל האומיקרון, תתרחש במוצ"ש הבאים (2 באפריל).
וישראל, אחרי הכול, היא עדיין נמל המבטחים הביתי, גם כלכלית. הם עדיין מתגוררים בדירת 70 מ"ר, הלחץ בחזית הזאת התחיל לרדת קצת רק לאחרונה. "עד עכשיו עבדנו מלא ונורא התרגשנו מכל כמה אלפי שקלים שנכנסו. וגם עכשיו יש לנו מינוס רציני מהסיבוב האחרון בארה"ב, אנחנו מופסדים ממנו מאוד".
למה בעצם?
"אנחנו חייבים שזה ייעשה בסטייל שלנו, וזה פאקינג יקר. קורים דברים נפלאים בארץ שנותנים לנו יכולת להשקיע, אבל בסוף נהיה בור יפה, אנחנו מופסדים בין עשרת אלפים ל-30 אלף דולר".
ההופעה אצל ג'ימי קימל לא עזרה?
"הבור הכלכלי שיש עכשיו זה אחרי ג'ימי קימל, אז בלעדיו היה בור אפילו יותר גדול".
מה הלאה?
"חתמנו עכשיו עם לייבל חדש לכמה אלבומים קדימה, אני עדיין לא יכול לדבר על זה. באלבום הבא נגה שרה הרבה יותר, יהיו יותר שירים עם מבנה קלאסי של הרמוניות".
בסוף היום, מה אתם עושים בבית?
"לפעמים לא פותחים טלוויזיה לאורך שבועות. אבל כשכן, אנחנו טוחנים - עכשיו בפעם השישית - את 'הסופרנוס'. אלה החיים שלנו, אנחנו לא מפסיקים לדבר על זה כאילו זה נוצר אתמול".
פורסם לראשונה: 07:00, 25.03.22
