צפו בריאיון עם ג'ים ברודבנט
הסרט "הדוכס", בבימויו של רוג'ר מיצ'ל ובכיכובם של הלן מירן וג'ים ברודבנט, מגולל את סיפורו האמיתי של נהג מונית בריטי העונה לשם קמפטון בנטון, ואשר גנב, אי אז בתחילת שנות ה-60, את היצירה "הדוכס מוולינגטון" של האמן פרנסיסקו גויה מהגלריה לאמנות בלונדון. עד כאן אירוע גניבה סטנדרטי למדי, אלא שאת הטוויסט בעלילה סיפק בנטון בדרישת הכופר הייחודית שהפנה לממשלת בריטניה. הוא התנה את החזרת יצירת האמנות בהתחייבות ממשלתית להפנות משאבים לטיפול באוכלוסייה הקשישה ברחבי הממלכה. כ-60 שנה חלפו מאז, וכעת סיפורו של בנטון עולה לאקרנים בסרט "הדוכס".
ג'ים ברודבנט בן ה-72 מגלם את בנטון, ובריאיון ל-ynet הוא מספר שהיה בן 12 כשזה אירע. "זה סיפור יוצא מן הכלל. הייתי צעיר מאוד, אבל ידעתי שזה סיפור אמיתי כשקראתי את התסריט. ובכל זאת, זה היה בסך הכול זיכרון מעורפל. למעשה, אם זה היה תסריט בדיוני, לא היה ניתן להפיק את זה. אף אחד לא היה מאמין לו. העובדה שזה סיפור אמיתי מחייבת אותך להאמין לו".
קראתי שאמרת שאתה אוהב לבחור תפקידים שהם קצת מסוכנים. ורציתי לדעת האם גם התפקיד הזה היה מעט מסוכן עבורך. ואם כן, באיזו צורה?
"אני מניח שהאתגר היה להגיע למבטא הנכון. מבטא ג'ורדי צפון-מזרחי, שהוא מאוד ספציפי ולא פשוט בכלל להצליח לעשות אותו. אני לא יודע אם הצלחתי לדייק, אבל הגעתי למצב שהרגשתי בנוח איתו. זו הייתה הדאגה העיקרית שלי ומשם המשחק כבר זרם. אבל זה כתוב כל כך יפה. היה מאוד קל לשחק במובן מסוים, כי הדיאלוג זרם בין כל הדמויות. זה לא היה אתגר אמיתי, אבל להוציא את המקסימום מהתסריט היפה הזה היה אתגר, אתה לא רוצה להרוס אותו, זה היה אתגר. אבל ספציפית להצליח לעשות את המבטא כמו שצריך היה מאתגר".
ברודבנט מסביר שהסרט "על-זמני", והדברים לא השתנו הרבה בהשוואה לשנות ה-60. "עצוב לחשוב שגם עכשיו בצפון אנגליה יש עדיין עוני, והמצב שם לא יותר טוב ממה שהיה ב-1961", הוא אומר. "אלו נושאים חשובים שצריך להתייחס אליהם באופן עקבי".
אתה חושב שאנשים כמו קמפטון הם סוג של רובין הוד מודרני? אנשים כאלו הם אמיצים או דווקא נאיביים?
"גם וגם. זה בא ביחד האמת. הוא אמיץ במובן שהוא לא ישתוק אם הוא חושב שצריך להרים את הקול, כמו שהוא עושה בסצנה במזנון עם העובד הפקיסטני. הוא עומד על שלו. הוא דואג לאנשים אחרים, הוא אולי נאיבי, אבל אני חושב שהוא אמיץ".
