מאז שהתחיל את הקריירה שלו בסוף שנות ה-60, נעם סמל הלך והתעצב כמעין שם נרדף לתיאטרון הישראלי. שמונה שנים כמנכ"ל תיאטרון חיפה, 25 שנה כמנכ"ל הקאמרי - ובשנים האחרונות נקרא לדגל לנהל את תיאטרון הבימה אחרי שנקלע לחובות עתק. היום (ו'), התקיים מופע הצדעה והוקרה לפועלו, רגע לפני שהוא מפנה את כיסא המנכ"ל בפעם האחרונה - למרות שעם איש כזה, אולי עדיף לא למהר להכריז.
מיטב ענקי התרבות הישראלית הגיעו לחלוק לו כבוד הן על הבמה והן בקהל - צדי צרפתי, יונה אליאן, קובי אשרת, יבגניה דודינה, מיקי קם, שלומית אהרון, וכן מי שיחליף אותו כמנכ"ל התיאטרון הלאומי, דני וייס. באירוע נפרשה הקריירה הענפה של סמל, דרך סיפורים על תחילת הדרך עם פשנל, העבודה עם שלמה ארצי, הנישואים לסופרת נאווה סמל ז"ל (אחותו של המוזיקאי), וכן העבודה עם נתן אלתרמן, מייק ברנט וחנוך לוין, אותו מינה סמל להיות מחזאי הבית של הקאמרי.
"אל תדברו עליי, תדברו על עולם התיאטרון - תמצית חיי", ציטט המנחה יואב גינאי את הבקשה שהביע סמל כשהוחלט לקיים את המופע - וכך קרה. על הבמה בוצעו קטעים ושירים משלל הפקות שהיה שותף להן מאחורי הקלעים, דוגמת: "קזבלן", "בוסתן ספרדי", "עקומים", "כנר על הגג" ו"מאמא מיה!". לצד אלו בוצעו גם שירים של שלמה ארצי, ליליאן ברטו (אלמנתו של לוין) ביצעה את המונולוג שכתב - "טיול מאורגן", אלי מגן ביצע את "העץ הוא גבוה", ועידו מוסרי העניק חיקוי מדויק לסמל עצמו.
האירוע נפתח בנאומו של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שאולי תיאר את דמותו יותר טוב מכולם: "נעם - עכשיו אתה באמת יכול לעזוב לדרכך ולעשות לביתך וכל מה שאומרים בנקודות סיום כאלה. אבל האמת היא, שאם יעמוד בפתח אתגר חדש ואצטרך אותך, שנינו יודעים שאאלץ לקרוא לך שוב... אז במקום פרידה, אני מציע שתנצל את הזמן טוב טוב, כי מי יודע אם ומתי תגיע שיחת הטלפון הזו".
למרות המתחולל בחוץ, הפוליטיקה לא הייתה לחלק מרכזי בשיח שהתקיים על הבמה וזו זכתה להבלחות קטנות בלבד - כך למשל היה אמור האירוע להסתיים בביצוע של מירי אלוני ל"שיר לשלום", אך זה לא קרה בסוף היות שהמופע חרג מעבר לשעתיים שהקוצבו לו. העיסוק הפוליטי העיקרי היה סביב נאומו של שר התרבות לשעבר, חבר הכנסת חילי טרופר, שזכה למחיאות כפיים סוערות. "את תפקידך בעולם התרבות תפסת כמעשה חלוצי וציוני ממש. זה תיאטרון אוניברסלי אבל מאוד לאומי, יהודי, דמוקרטי, ציוני וליברלי", אמר טרופר והוסיף בסוף: "תודה רבה לך על דרכי נעם, על הארת הפנים, על השותפות, התשוקה ליצור תרבות ישראלית, על הצלת התיאטרון הזה שהיה על סף סגירה, ועל אהבת הארץ".
מיד אחרי טרופר עלה לבמה נתן דטנר שצחק ואמר בייחס למחיאות הכפיים של הקהל: "בחיים לא חשבתי שיהיה קשה לעלות לבמה אחרי פוליטיקאי, חילי טרופר - איפה המפעל שמייצר עוד פוליטיקאים כמוך?". גם כשביצע לאחר מכן את "ספירת מלאי" בחר דטנר להחליף את המשפט מהשיר "גבעת 24 עדיין לא עונה" ב"גבעת 24 רוצה מהפכה".
אבל לאירוע שהיה כל כולו שיר אהבה לתרבות הישראלית היו שני שיאים עיקריים. הראשון התרחש כשאיתי טיראן עלה לבמה. סמל גילה אותו יחד עם עמרי ניצן ז"ל לפני שנים ארוכות, כשעוד היה תלמיד בבית ספר למשחק. מאז הספיק טיראן לשחק בתפקידים הכי גדולים שיש לתיאטרון להציע ולהפוך לאחד מגדולי השחקנים שידעה המדינה. כשהוא הודיע לפני מספר שנים שהוא עומד לעזוב את הארץ הוא הותיר את התיאטרון ואת הקהל שלו שבור לב. טיראן, שנמצא כאן בימים אלה גם כדי לביים הצגה חדשה בתיאטרון גשר, ביצע קאבר לשאנסון המוכר של ז'אק ברל. את שמו הוא שינה ל-"נעם me quitte pas", ובמילותיו המחודשות שר איך סמל גילה את "סובול, מזי"א ולוין", הביע את תודתו ואהבתו אליו והכריז: "כל עוד ישנה תרבות - אתה תקים במה".
איתי טיראן במופע ההוקרה לנעם סמל בהבימה
(צילום: אור גפן)
השיא השני שהוביל את כל הקהל להיעמד על רגליו, התרחש כשליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, עלתה לבמה. תחילה חילקה לסמל מילים חמות ולאחר מכן ביצעה באופן מאולתר שיר ביידיש. ההחלטה לבצע אותו התקילה אפילו את המנהל המוזיקלי של המופע, גיורא ליננברג, שגם ניגן בפסנתר על הבמה. אבל גם הוא וגם הקהל למדו ברגע את המילים והמנגינה ושרו יחד איתה. כי אם האירוע הזה והקטעים בו הוכיחו משהו - זה שאהבה לתרבות ותיאטרון יכולה לגבור על כל מכשול.
ליא קניג במופע ההוקרה לנעם סמל בהבימה
