באחד מהפרקים המצויינים של "רוק 30", טרייסי כוכב התוכנית מבין שהחיים שלו כאדם עשיר מנתקים אותו מהעם. הפמליה שלו ממליצה לו לחזור לסטנד-אפ כדי לחדש את הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל. הוא חוזר, אבל הפאנצ'ים שלו, דוגמת "מכירים את זה שאתה שובר את הלובסטר והוא משפריץ עליך?", מעידים שהדרך חזרה לליבם לא תהיה קצרה.
3 צפייה בגלריה
מאמינה שמדובר בקושי שעשוי לעורר הזדהות אצל הצופה הממוצע. שי-לי שינדלר
(מתוך: העשירים החדשים)
נזכרתי בסצנה הזאת במהלך הצפיה בסרט של שי-לי שינדלר, "העשירים החדשים", ששודר אמש (ב') בקשת 12. שינדלר היא אושיית טלוויזיה (הנחתה בעבר את "הצינור" לצד גיא לרר) והיא ובעלה, ליעד אגמון, חוו על בשרם את תלאות המתעשרים החדשים לאחר שאגמון היה אחראי לכמה אקזיטים, האחרון והגדול שבהם נמכר למקדונלדס לפני שלוש שנים. הם יודעים מגוף ראשון שזה אכן ממש מבאס כשהלובסטר משפריץ עליך, או כשאתה צריך לכסות את הפורשה בחצר או כשאתה יושב במסעדה ומרגיש שכולם מצפים ממך לשלם. עכשיו שינדלר מעוניינת שגם אתם תדעו, ואולי אפילו תוכלו להזדהות עם המצוקה שלה (פחות של בן הזוג שלה, אגב). ומאמינה שמדובר במצוקה שעשויה לעורר הזדהות אצל הצופה הממוצע. בפועל במקום שה"עשירים החדשים" יהווה חלון הצצה לצדדים היותר מאתגרים של המתעשרים החדשים, הוא הופך למוצר שמזמין ביקורת על מי שיצר אותו, קצת כמו שסדרות ריאליטי מגחכות לפעמים על המשתתפים שלהן.
3 צפייה בגלריה
האם מדובר במצוקה שעשויה לעורר הזדהות אצל הצופה הממוצע? שי-לי שינדלר
(מתוך: "העשירים החדשים")
"העשירים החדשים" יכול היה להתגשם בשני ממדים: האחד מבט אסקפיסטי וראוותני, וכן, קצת מנקר עיניים, על הסתגלות של אנשים מהשורה לאורח חיים עשיר, הוא עשוי אפילו להביא איתו ממד נהנתני על גבול הטראשי, והוא יכול היה להיות סרט תחקיר מעמיק באמת על התמודדויות של מתעשרי ההייטק החדשים. לא שאני מסוגלת לחשוב על כאלו אבל אולי זה בגלל שאיני מתעשרת, חדשה או ישנה. אני מניחה ששינדלר, בהיותה נציגה של המגזר הזה, היתה יכולה למצוא משהו קצת יותר מעמיק מ"קשה לי להבין מה לעשות עם הזמן הפנוי". כיוונים טובים, אגב, העניק לה לא אחר מאשר בן הזוג שלה, אגמון, אי של שפיות, עומק ותבונה במסע התזזיתי של שינדלר שהפער בין התובנות שלו לאלו של בת הזוג שלו הוא בלתי נתפש.
אבל שינדלר לא הולכת עד הסוף. היא מחפשת את ה"צרות" של המתעשרים כי היא לא מעוניינת להצטייר כמי שמתפלשת בעושר אבל בהחלט מעוניינת להסית מדרכה את כל מה שמפריע לה ליהנות מעושרה החדש, וכדרכם של אנשים שסבורים שאם משהו קורה להם הוא כנראה מרתק, היא עושה על זה סרט. לכן מה שקיבלנו בסופו של דבר הוא את שינדלר מיטלטלת בין התנצלות להתרסה, שינדלר מתפעלת מבתים גדולים ונוהגת על פורשה, ואז מחפשת את האדם הבא שיחזיק לה את היד ויגיד לה שזה בסדר ליהנות מכסף. הסרט משובץ ראיונות עם מתעשרי הייטק (לכל איש יש מספר שנתן לו אקזיטו) שלכולם מטרה אחת: להבין אם גם הם, כמוה, מתקשים לאמץ לעצמם הלך מחשבה נטול אשמה של אדם עשיר, ובהתאמה היא מתפעלת מאלה שחיים עם הכסף בשלום.
3 צפייה בגלריה
אי של שפיות במסע המיטלטל של שי-לי שינדלר. בעלה, ליעד אגמון (מימין)
(מתוך: העשירים החדשים)
האם זה לא מספיק, העיסוק העצמי של שינדלר והצורך שלה להשתמש בסרט שניתן לה כמעין יומן אישי הופך את הצפיה ב"העשירים החדשים" בדיוק לזה – הצצה שיש בה מן הריגוש בכניסה לעולם של מישהו אחר, אבל מהר מאוד מגיעה אכזבה מהגילוי שהעולם הפנימי שלו לא עד כדי כך מעניין. שינדלר לא מצליחה להכניס את הצופה לעולם האמיתי של מתעשרים מהירים, להנגיש את החששות שלהם באופן שיגרום לצופה לדמיין את עצמו במקומם, ומהצד השני היא לא מתמסרת לחגיגה האמיתית והשלמה של העושר שלה. התוצאה היא בדיוק מה ששינדלר חששה ממנו ואגמון התריע עליו בתחילת הסרט: אוי אוי אוי שמנותק מהצופה כשהוא מנסה להצטייר כחלק ממנו. אפשר היה להפוך את הסרט הזה למעניין, אבל לטובת הקסם הזה תזדקקו למודעות עצמית וסקרנות אמיתית לגבי האחר. אולי באקזיט הבא.
