"אף שחקן בן 91 לא יזכור יותר מארבעה דברים שהוא עשה", אומר אלברט כהן כשהוא נשאל כמה תפקידים הוא עשה לאורך הקריירה שלו. "אם יש אחד כזה - תודיעו לי מיד מיהו. הוא ישנו, את יודעת איפה? בבית הקברות. אין דבר כזה, אתה לא יכול לזכור דברים כאלה. כשראיתי בקאמרי את החגיגה שעשו לי ליום הולדת 90, הם שמו את כל התפקידים שעשיתי על האקרן. אני השתגעתי. מה זה? זה אני?". צפו בסרטון:
הוא נמצא כמעט 70 שנה על הבמות ושום לא עוצר את אלברט כהן מלהמשיך להופיע על הבמות גם בעשור העשירי לחייו. "זה יכול להיות טוב לנוח בגיל הזה, אבל אני לא נח", הוא מספר בריאיון. "אני מופיע כבר שנים בהצגה 'אסונות וניסים'. גם כשהייתי בקאמרי - הייתי צריך לברוח קצת מהקאמרי בשביל להציג את זה", הוא צוחק. "למשל את 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' אני הצגתי 1,070 פעם. אנחנו הצגנו את זה באמריקה, בפרנקפורט, בצרפת, בלונדון, בכל מיני מקומות. ב'עוץ לי גוץ לי' אני שיחקתי 28 שנים!".
ואכן, מתיאטרון, מחזות מוזיקליים וחנוך לוין ועד סרטים וסדרות טלוויזיה - אין דבר שאלברט כהן לא עשה, ובין לבין הוא אף הפך למלך הדיבובים - כשתרם את קולו לדמויות מ"רחוב סומסום", "דני שובבני", "פיטר פן" ואפילו "הארי פוטר" ו"הקול בראש". כשהוא נזכר בדרך הארוכה שעבר, הוא גם לא שוכח את השחקניות שהיו שותפותיו לדרך. "אני משחק עם שתי הכבירות שיש פה בארץ - ליא קניג, שכשהייתי בן 90 היא כבר הייתה בת 92, ומרים זוהר, שהיא בדיוק בגיל שלי - בת 91. וגם דבורה קידר שנפטרה והייתה שחקנית נפלאה. זה מה שנשאר, אין שחקן אחד בגיל הזה. היה יוסי גרבר, יוסי ידין, יוסי כרמון. כל אלה אינם בחיים, ואני נשארתי לבד. הנכדים שלי מאוד רוצים, אומרים - 'סבא תשחק, תשחק' - אז אני אשחק כל עוד אני יכול".
כהן על הבמות מאז כשהיה ילד בן 15 בסופיה שבבולגריה, אז בכלל היה אקורדיוניסט. כשעלה לארץ שנתיים לאחר מכן, הוא השתמש בכישרון המוזיקלי כדי לקדם את עצמו, ומטנקיסט בבסיס ג'וליס שאינו מדבר עברית, רק רוסית, כהן הפך להיות האקורדיוניסט של להקת פיקוד דרום, אותו הקים יחד עם יעקב בודו. משם הדרך לתיאטרון החלה להיסלל, כשבמאי הלהקה סידר לכהן אודישן בהבימה.
"אמרתי לבמאי (שרגא פרידמן, מ"ח), 'אני יודע רק רוסית, עברית לא כל כך יודע', והוא ענה: 'אתה יודע רוסית? מצוין! כל אלה שיבדקו אותך שם יהיו רוסים - רובינא, מסקין, ברטונוב'. ושם הרבצתי להם מונולוג. הם השתגעו מזה, ומתוך 57 אנשים שהגיעו להבימה קיבלו רק שניים - שניים שאף אחד לא הכיר: לראשון קראו יוסי בנאי ולשני אלברט כהן".
את הריאיון אנחנו עורכים בבית של כהן - דירה בקומה רביעית ללא מעלית, שאפילו אנשי הצוות של הצילומים התעייפו מלטפס אליה במדרגות - טיפוס שכהן כבר רגיל אליו במשך שנים ועושה זאת בכושר שיא גם בגיל 91. בניו שרון ועדי, שהגיעו לביקור ונכחו בריאיון, המשיכו את דרכו של אביהם: שרון עובד כבמאי, מדובב ומוזיקאי, בעוד עדי הוא מלחין ופרופסור באוניברסיטת ברקלי בבוסטון. נדמה שהתפוחים לא נפלו רחוק מהעץ, לא מזה של אלברט וגם לא מזה של אשתו הראשונה, הפסנתרנית הקלאסית רות מנזה.
רצית שהילדים שלך יהיו חלק מעולם המשחק?
"לא, מכיוון שזה מקצוע מאוד מאוד קשה. פה לעשות אודישן.. את עושה איזה 22 אודישנים ולא מקבלים אותך, ופתאום אחרי 30 אודישנים נתנו לך איזה שתי רפליקות וחצי. אשתי אמרה לי שהם יהיו מוזיקאים והיא צדקה במאת האחוזים - ושניהם יצאו מוזיקאים. אני גאה בהם מאוד".
שרון מוסיף בהומור מהצד: "הוא תמיד אמר לנו, 'תפתחו גרעינים, בוטנים', שזה אומר שנעבוד פיצוציה. זה היה החלום שלו", ואלברט מסכים: "נכון, תמיד יש פרנסה שם".
גם אחרי כל כך הרבה שנים, אלברט מופתע שעדיין מזהים אותו ברחוב. "כל הזמן עוצרים. קודם כל רוצים לעשות תמונה. לפעמים יש גם דור שלישי - זה הקטנים, ויש גם אבא ואמא שבאים לפעמים, ויש סבא וסבתא", הוא משתף. "לפני כמה ימים, אחרי ההצגה ראיתי מישהו עם פאות, בחור צעיר בן 17, או 18. אני חשבתי שדתיים לא באים לתיאטרון. הוא חיכה לי עד הסוף, ואמר: 'אלברטו, תסלח לי שאני מפריע, אני מכיר אותך מאז שנולדתי. כל דבר שאתה עשית בחוץ - בקאמרי ובהבימה ובכל המקומות האלה - אני יודע ממש בעל פה'. אלה לא חיים יפים? שאתה רואה שמעריצים אותך בגלל שעשית להם קצת טוב?".
אם היית יכול לחזור לאלברט הצעיר, מה היית אומר לו עכשיו?
"קודם כל, אלברט הצעיר היה מאוד מאושר כמו שהיה. אם אני הייתי יכול עכשיו לקבל תפקידים טובים כמו שקיבלתי אז - אני הייתי מאוד שמח. אבל אין לי יותר צורך לקבל הערכה בתיאטרון, מכיוון שאת כל ההערכה הזאת כבר יש לי". לכתבה המלאה - צפו בסרטון
צילום: טל שחר, וידאו: ירון שרון, איפור: ורד בדוסה, הפקה: זהר גליק, רז גרוס