לא ניתן להתחיל לדבר על "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס", הסרט הביוגרפי המשונה למדי על רובי וויליאמס, מבלי להוריד קוף מהגב. במקרה הזה לא מדובר במליצה: עסקינן בכך שדמותו של כוכב הפופ האהוב מיוצגת על ידי קוף, כלומר עבודת CGI (את התנועות האנושיות מספק השחקן ג'ונו דון, שפניו לא מופיעות ולו לשנייה). כל יתר הדמויות בסרט (חברי טייק דאת, המנהל הנכלולי שלהם, המשפחה של וויליאמס, סלבס אחרים שנקלעו לסיטואציה) זוכים להמחשה בשר ודם. הרעיון, שבהחלט בוחן את הגבול שבין יומרנות חיובית ל"תגיד, שוב הגעת לפגישה על פטריות?", הגיע מהבמאי מייקל גרייסי ("האמן הגדול מכולם") - אבל אין כמו וויליאמס, טרול מלידה, כדי לאמץ את הקונספט שגרם להרבה מאוד מפיקים לאחל לשניים בהצלחה ולשלוח אותם הביתה.
מצד שני, כשצופים בסרט ומבינים עד כמה וויליאמס קנאי לסיפורו האישי ולמסלול שנדרש לעבור על מנת להרים אצטדיונים שלמים באוויר, ניתן להבין מה הלהיב אותו בפורמט: זאת לא רק האמירה המתבקשת על היותו חיית קרקס מבוהלת ונטולת ביטחון עצמי, אלא גם שהוא באמת לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שפרצוף בשר ודם שאינו שלו יהיה שם במקומו. הקוף, אם כן, הוא פשרה כמעט אידיאלית: גם מתכתב עם נפשו המסוכסכת וגם מונע אופציה שאיזה יפיוף בריטי אחר יקבל בטעות את כל הזרקורים. ווין-ווין.
3 צפייה בגלריה
קוף אחרי בן אדם. מתוך "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
ועכשיו, ככל שהובהרה בעיית הקוף שבחדר, אפשר לדבר על האופן שהוא משפיע על הסרט. ההפתעה: בעיקר לחיוב, בין השאר משום שהכתיבה של Better Man לא חורגת מהנוסחתיות הבנאלית של הביוגרפיה המוזיקלית-קולנועית, כך שכמעט כל ריענון מתקבל בברכה. אחרת, זהו לא יותר ממסע כרונולוגי (ודי מוכר, ודאי למי שקצת מתעניין) שמתחיל בילדות מורכבת עם אבא נוטש ועובר להצלחה הפנומנלית בגיל צעיר מדי, מסלים לכיוון ההתמוטטות הבלתי-נמנעת, ואז ההבנה שכל הבעיות מתחילות בפנים והשלמה. העובדה שהכל קורה לקוף ממוחשב מסייעת במעט להתמודד עם תסריט נטול מעוף ודיאלוגים בגרוש.
3 צפייה בגלריה
עוד ביופיק מוזיקלי. לפחות על הנייר. מתוך "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
אקס-פקטור נוסף של הסרט מצוי בטכנולוגיה עתיקה יותר, שנקראת "אישיות כריזמטית ומשעשעת עם הומור עצמי", תכונות שוויליאמס קיבל בכמויות שמשתוות לבקבוקי השמפניה שזרמו לכיוון משפחת נתניהו: הזמר מקריין את הסרט בסגנונו נטול-הפילטרים, עם השילוב של חן טבעי ונרקיסיזם עתיר מודעות עצמית. כמו הסדרה "שנות הירח" של אביב גפן (עוד יצירה על תסביך אב), רק עם אובססיה כלפי ליאם גלאגר במקום חמי רודנר. יחי ההבדל.
3 צפייה בגלריה
יש לו את האקס-פקטור. מתוך "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
יחד עם הלהיטים הנהדרים של וויליאמס, שמבוצעים לא בסדר כרונולוגי (כמו ב"רוקט מן" על אלטון ג'ון) ומלווים בכמה נאמברים נאים, Better Man אפילו מצליח לנרמל לכמה רגעים את גימיק הקוף והוא בוודאי שלא מפריע לקהל לשיר את Angels ו-Let Me Entertain You. שיר אחר שתופס מקום חשוב אחר בעלילה הוא My Way, ונדמה שיותר מהתשוקה של וויליאמס לספר שוב כמה הוא היה מסכן ומסומם לפני שהשתקם, בער לו לעשות את זה בדרך שלו. כרגיל עם הממזר המקסים והמוכשר הזה - הצליח לו.
