חשבתם שבחירות מספר חמש הן דיכאון? ששביתות בבתי הספר והגנים זה מוריד? חכו תראו מה קורה בעונה השניה של "מנאייכ", דרמת המשטרה-פוליטיקה-איזי בכר שחזרה אתמול (ה') לעונה השנייה שלה בכאן. פחות משנתיים אחרי שסיימה את העונה הראשונה עם פרק מצוין, שהשאיר פתח לעונה הבאה, "מנאייכ" מחזירה למסך את פקד טל בן הרוש מהיאחב"ל (לירז חממי), הפעם בחודש שמיני, שלא נרתעת וממשיכה לנסות ולחשוף את השחיתות הפנים משטרתית. מולה ניצב משנה, ברק הראל (עמוס תמם), המפכ"ל דודו עיני (ששי סמוכה), לצידה מחלקת חקירות שוטרים (מח"ש) שאמורה לחקור את העדויות המטרידות אבל – הפתעה! – ידיה כבולות, ומחוץ למערכת, בוגר קורס סקיפרים ועוזר לאבא שלו בחנות, איזי בכר (שלום אסייג), האיש והאגדה המוסרית.
הנס הקטן שהעמידה "מנאייכ" בעונתה הראשונה היה לא פחות ממדהים. אם להיתלות באילנות ממש גבוהים, "הסמויה" בזמנו עשתה קסם דומה. היא ציירה עולם מייאש, עולם של שחיתות וריקבון בכל פינה, של כוחות עוצמתיים שאין להם שום זיקה לצדק או אנושיות ומולם האיש הקטן ולא פעם חסר האונים שאפילו מסכן את חייו. זה תוכן נטול אופטימיות, תובעני ולא קל לצריכה בשום קנה מידה, ובכל זאת "הסמויה" התגשמה כסדרה ממגנטת שאי אפשר להפסיק לצפות בה. "מנאייכ" עושה מהלך דומה. במקרה שלה אלה שני חוקרים, שמנסים להוציא לאור אמת; ובואו, הסיכוי שלהם להצליח מול המגהטרון של משטרת ישראל הוא קלוש, ובכל זאת "מנאייכ" מוצאת את המינון הנכון של תקווה מבלי להמעיט בעוצמת הגועל נפש של השחיתות הפנים-משטרתית בדרגות הכי גבוהות. ריאליזם שלא מייפה את המצב אבל גם לא קובר אותך במלנכוליה זה לא עניין של מה בכך.
מעבר לזה שני הפרקים הראשונים של "מנאייכ" מבהירים שרועי עידן ממשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – לשלב דרמה אישית, שגורמת לצופה להזדהות עם הגיבורים שלה (טים בן הרוש ובכר בלי למצמץ), עם אקשן משטרתי ופוליטיקה פנימית. לקלחת העונה יצטרפו גם אישומים פליליים נגד ראש הממשלה שישפיעו על התנהלות החקירה. עידן מצא דרך נאה ולא מאולצת להחזיר את איזי בכר לתפקיד רשמי של חוקר במח"ש. חממי ואסייג גומלים לו ומשלימים את התמונה עם תצוגת משחק נהדרת ונוגעת ללב, וגם את כוחות הרשע מניעים שחקנים מצוינים, שיודעים לעבוד עם ניואנסים. התסריט לא מדלג גם על אנשי האמצע, אלה שפשוט מתפקדים כבורג במערכת ומאפשרים את ההתרחשות בעצם ההימנעות שלהם, כך שהעלילה לא נשענת רק על כוחות מוקצנים אלא מציירת תמונה ריאליסטית יותר של מערכת מסואבת, ולכן מייאשת.
3 צפייה בגלריה
ניצב משנה ברק הראל (עמוס תמם) בהיתקלות עם איזי בכר (שלום אסייג). מתוך העונה החדשה של "מנאייכ"
(צילום: רואי רוט, כאן 11)
גם "מנאייכ", כמו "טהרן", שהעונה השנייה שלה כבר התבייתה באפל TV פלוס, היא עיטור של כבוד בדש התאגיד. הבשורה הטובה היא שבניגוד לסדרות מצליחות אחרות שזנחו בעונה השנייה שלהן את הקו הדרמטי המורכב ועברו לאקשן נטו, כמו "טהרן" ו"פאודה", "מנאייכ" שומרת על הקו הזה ואפילו מחזקת אותו, מבלי להתפתות לוותר על הנוסחה המנצחת שלה לטובת תוכן לעיס ואדרנליני יותר. היא עדיין מעוררת מחשבה, קצבית, מדייקת בדיאלוגים ובונה את העלילה שלה באופן חכם כשהיא מסתמכת גם על האינטיליגנציה של הצופה ולא רק על בלוטות הריגוש שלו. בטוויטר שלו מבטיח עידן שהוא כבר כתב מחצית מהעונה השלישית, ואם הוא יצליח לשמור על אותה רמה, אני נשבעת שבבחירות מספר שש אני שמה בקלפי פתק של איזי בכר. בהצלחה, קומוראדז.
