ביומיום, אביעד סייביץ' רגיל לשמח אנשים. הצייר הדיגיטלי והמאייר בן ה-34 מתמקד בספרי ילדים ובפורטרטים בהזמנה אישית, ציור אנשים כמתנות לאירועים מרגשים. אולם מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל הוא מצא את עצמו לפתע בצד אחר, מנחם, כשהוא מתעל את הכישרון שלו למטרה אחרת: איור תמונות של נרצחים ונופלים.
האמן אביעד סייביץ' מנציח באיורים את הנופלים והנרצחים
(צילום: ירון ברנר, עריכה: אסף קוזין)
ההחלטה הגיעה לפני כשבועיים, כשסייביץ', בוגר שנקר, ניסה לחשוב על דרך לתרום את חלקו על רקע החדשות הקשות. הוא החליט לפרסם פוסט בפייסבוק שבו הזמין את כל מי שאיבד את יקיריו באסון הנורא לפנות אליו ולבקש פורטרט של אותו אדם אהוב שכבר איננו ללא תמורה. נכון לכתיבת שורות אלה, הוא הספיק לאייר 93 פורטרטים ובכל יום הוא ממשיך לקבל פניות חדשות.
הוא מצייר חללים ונרצחים, מבוגרים ונערים, חיילים ומפקדים, זוגות או חברים שנפלו או נרצחו יחד. "המשימה הזו היא אחת הקשות שלקחתי על עצמי, כי זה להסתכל להם בעיניים", הוא מספר בשיחה עם ynet. מי שמזמין את אותם איורים הם לרוב חברי משפחה או קרובי משפחה מדרגה שנייה, במטרה להעניק אותם למשפחה האבלה. כך למשל את האיור של סרן יובל הליבני ז"ל, קצין מילואים במגלן שנהרג בקרב על שדרות, הזמינה בת דודתו; את האיור של עמית מן ז"ל הפרמדיקית הגיבורה שנרצחה במרפאה בקיבוץ בארי, הזמינה חברה של המשפחה; את רועי עידן ז"ל, צלם ynet שנרצח עם אשתו סמדר בכפר עזה בעוד בתו אביגיל בת ה-3 מוחזקת בשבי החמאס, צייר סייביץ' לבקשתנו.
5 צפייה בגלריה
"בשביל להמשיך בזה הייתי צריך להיכנס למוד של טייס אוטומטי". אביעד סייביץ'
(צילום:ירון ברנר)
"בהתחלה מאוד נכנסתי לכל סיפור וסיפור של כל אחד, היו פה פרצופים שזיהיתי", מסביר האמן, "אבל אני חושב שבשביל שאוכל באמת להמשיך בדבר הזה, שבאופן אישי התחייבתי אליו, הייתי צריך קצת להיכנס למוד של טייס אוטומטי".
את הנופלים והחללים הוא מאייר באייפד שלו ושולח ישירות לטלפון או למייל של המזמין, והם מעבירים את האיור למשפחות, מדפיסים אותו או מעלים לרשתות. "בדרך כלל אני מתחיל מהאף או מהעיניים. האמת שיש חוק: ברגע שאתה קולע בדיוק לעיניים או לשפתיים - אם קלטת את המבט ואת ההבעה - זה מה שחשוב. ששמתי לב גם שכולם יפים, אחד אחד, באמת. כולם פשוט אנשים ממש יפים", הוא מספר בהתרגשות מהולה בעצב.
סייביץ' מצהיר שיצייר כל בקשה שתגיע אליו, גם אם משמעות הדבר היא שייאלץ להגיע ל-1,400 דיקונאות. "יש לי מטרה: לאייר את כל מי שיבקש איור. אם זה יגיע למצב שיהיה מספר איורים או הזמנות כמספר הנופלים - זה מה שנעשה. אין צורך אפילו לבקש שאצייר, רק תשלחו לי תמונה ואעשה זאת".
האמן משתף כי הייתה רק בקשה אחת שנאלץ לסרב לה. "היה אחד שביקש שאצייר חטוף - והתנגדתי. האנשים שאני מאייר הם אלו שכבר לא איתנו, ועד שאנחנו לא מקבלים תשובה אני מעדיף שלא. בקונטקסט הזה זה לא מרגיש לי נכון, זה קצת לגזור את הדין לפני שאנחנו יודעים בכלל מה קורה".
מה שנותן לו לדבריו את הכוח להמשיך אלה התגובות של המשפחות שאיבדו את היקר מכול. "ה'תודה' שאתה מקבל פתאום מהורים-של, מאחים-של. קשה לקבל את המחמאות האלה ואת התודות האלה, כי אתה כל הזמן אומר לעצמך, 'הלוואי ולא הייתי צריך לעשות את זה'".
