"לרמות את השטן", עבודתו של הכוריאוגרף הידוע אקרם חאן, מבוססת על פרק מהאפוס השומרי העתיק, בן 4,000 השנים, "עלילות גילגמש". גילגמש המלך, דמוי-אל יהיר ותאב כוח, מביא לחורבנו של יער הארזים העתיק ולמותו של שומר העיר כתוצאה מחיפושיו אחר חיי נצח. כעונש על מעשיו הורגים האלים את חברו הטוב והפראי, אניקידו. גילגמש מתעמת עם תוצאות פעולותיו ונושא את כובד האחריות, החרטה, הכאב והמוסר ובכך תופס את מקומו בדפי ההיסטוריה כשבריר בין השרידים השבורים של התרבות האנושית.
המופע החדש הוא חלק מעונת "קרנבל הצללים", שבאה לציין מעל ל-20 שנות פעילות של להקת המחול של חאן. במהלך שני העשורים האלה הפך חאן מרקדן צעיר ונועז שיצר שפה תנועתית חדשה, לכוריאוגרף-על מבוקש בכל העולם וליוצר של עבודות אקספרימנטליות המועלות על הבמות החשובות באירופה.
לקראת הגעת "לרמות את השטן" לארץ, לשלוש הופעות בלבד (11-9 בדצמבר) שיתקיימו בבית האופרה בתל אביב, פגשנו את חאן לריאיון, רגע לפני הרמת המסך על פרמיירת המופע בתיאטרון "סדלרס וולס" בלונדון. "אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שאיבדנו את יכולת ההקשבה", אומר חאן בתשובה לשאלה מה עומד מאחורי המופע. "אנחנו דור שמדבר לפני שמקשיב. כך קרה שהתעלמנו מכדור הארץ, כי בחרנו לא להקשיב. אם לא נחליט לעצור ולמצוא דרך חדשה להתייחס לבעיה של שינוי האקלים, ניכחד. אנחנו הזן היחיד שמהווה סכנה לכדור הארץ. אז הברירה היא בידנו: האם אנחנו מוכנים להשתנות?"
לטענת חאן, בעוד שהאדם מסתכל על העתיד במטרה לנסות ולמצוא פתרונות לאתגרים הבהולים ביותר, המפתח לבעיות שלנו נמצא דווקא בעבר. "אני חושב שאנו מסתכלים על זמן באופן מוטעה. העולם המערבי המודרני מסתכל על העבר כעל דבר שצריך להשאיר מאחור, אולם אני סבור שכדי לתקן טעויות אנחנו חייבים לחזור אחור ולהסתכל על הידע שמצוי בהיסטוריה. זו הסיבה שסיפורי האגדות הישנים והמיתוסים כל כך חשובים. זו הסיבה שאני מתעסק במיתוסים האלה בעבודה שלי, וזו הסיבה שבחרתי לגעת דווקא במיתוס של גילגמש בעבודה הנוכחית".
המופע "לרמות את השטן", הוא מסביר, התחיל דווקא עם הרעיון של לרמות את הזמן, כשהזמן הוא בעצם השטן שבכותרת. אולם במהלך העבודה על הפרויקט התחוור לאמן שהשטן הוא בעצם האנושות, היצור חסר התודה שמסוגל להרוס הכול, כולל את מי שמסביבו. היצירה הוצגה לראשונה בגרמניה 2019 אולם מיד לאחר מכן הגיעה המגפה והיא נאלצה להמתין בסבלנות, כמו יתר עולם התרבות. "זה היה פשוט לא ייאמן", אומר הכוריאוגרף, "הרי זה בדיוק הסיפור עליו אנחנו מדברים – ההרס של חורשה שלמה של ארזים, ההרס של כל החי בתוך החורשה, והכול בגלל שהאדם רצה לשלוט בטבע".
סערה פנימית מתמדת
החזות של חאן משדרת נינוחות והוא עונה לשאלות בקול בטוח, שקט ורגוע, אולם מתשובותיו ניתן ללמוד שבתוך הגוף החזק של הרקדן בן ה-47 מתחוללת סערה תמידית. "אני פסימי", הוא אומר. "אני אב לילדה בת שמונה. לפני שהיא נולדה היו לי חיים טובים כי לא עניינו אותי השאלות הגדולות. לאחר שנולדה בתי חוויתי התגלות - ניסיתי להסתכל על העולם דרך העיניים שלה, מה שגרם לי להבין שלא יהיו לה חיים קלים ושהדברים רק הולכים ונעשים קשים. חוץ מזה, יש לי ילד בן שש ועוד ילדה בדרך ואני כל הזמן שואל את עצמי, איזה מין עולם אנחנו משאירים להם? שינוי אקלים, מחסור במזון, האנושות שמאבדת אנושיות. אנחנו מתקדמים לכיוון הקיר. לא דוהרים במאה קמ"ש לכיוונו כמו בסרט הוליוודי, אבל מתקדמים לכיוונו בוודאות".
אקרם נולד ב-1974 בוומבלי שבלונדון, להורים שהיגרו מבנגלדש. הוא גילה את הריקוד בגיל שבע והתמחה ב"קטאק", אומנות המחול ההודית המסורתית. עם השנים למד לשלב בין הריקוד המסורתי לאומנות התנועה המערבית המודרנית, תוך שהוא יוצר שפת תנועה חדשה ובכך מרחיב את לקסיקון המחול העולמי. היצירה שלו כללה תמיד לקיחת סיכונים, תעוזה, חקירת הלא מוכר והצגת סיפורים מאתגרים ורלוונטיים. גוף העבודות שלו כרקדן-כוריאוגרף כולל ניצחונות בימתיים רבים ביניהם "אפס מעלות" (2005) , "דש" (2011) ו"עד שהאריות" (2015). ככוריאוגרף הוא פיתח בשנים האחרונות שותפות עם הבלט הלאומי האנגלי שם יצר את "אבק", "ג'יזל", ו"יצור".
לפני 21 שנים ישב חאן לשיחה עם חברו הרקדן לשעבר והמנהל האומנותי פארוק צ'נדורי, והשניים החליטו להקים להקת מחול שתרגיש כמו משפחה ותחלוק את איתם את אותם הערכים. "התוצאה אף פעם לא הייתה המטרה, התהליך תמיד היה מה שחשוב. אני לא יכול לשלוט במה שנחשב כהצלחה אבל אני כן יכול לשלוט בתהליך העבודה וללמוד ממנו", הוא מספר.
שישה רקדנים לוקחים חלק בהפקה של "לרמות את השטן", אולם בניגוד לעבודות קודמות בהן עבד רק עם רקדנים צעירים, הפעם גיל הרקדנים נע בין ה-20 ל-60 פלוס. "תהליך העבודה היה יפהפה ואני מצטער שלא עשיתי את זה קודם", הוא אומר וחיוך נדיר עולה על פניו. "זה אילץ אותי להיכנס לתחומים חדשים, לחומרים חדשים. הרבה מהחומרים שבניתי בעשר השנים הראשונות לקריירה שלי ככוריאוגרף התבססו על הגוף שלי, על היכולות הפיזיות שלי ושל רקדנים צעירים, אז הריקוד היה מאוד אתלטי. מאוד נדיר לראות רקדנים מבוגרים, והם כיוונו אותי ביצירה הזו לחומרים שאינם תלויים בתנועה וירטואוזית. הם עזרו לי לחצות מפתן ולקיים דיאלוג בין שני גבולות. תנועה נוצרת אך ורק באמצעות דיאלוג כזה ושם עבורי שוכנת הכנות".
חאן בן ה-47 הוא מהזן הנדיר שרוקד בגיל מתקדם, והוא אף מותח את הגבולות ורוקד סולו במופע "זנוס". "זנוס" הוא גם הסיבה שהיוצר לא יצטרף ללהקתו לרגל הופעותיה בארץ, שכן הוא עצמו ירקוד באותו הזמן על הבמות בלונדון. המסך יירד על המופע בפריז בעוד כשבועיים, והאמן כבר הודיע שתהיה זו הפעם האחרונה שבה ירקוד סולו. "זו עבודה מאוד קשה", הוא מסביר, "הקושי הוא לאו דווקא בהימצאות על הבמה, עם זה אין לי בעיה. הבעיה היא בתחזוקה, בכמות האימונים ובשמירה על הגוף מפציעה. תראי, זה לא סוד שיכולת התנועה שלנו נפגמת עם הגיל. היא מוגבלת יותר, וכדי לשמר אותה צריך דווקא לזוז כמה שיותר. אז רמת התזוזה שאני צריך לעשות היא אדירה. זה משהו שמאוד קשה לעמוד בו".
"לא אמשיך כרקדן אבל כן ארקוד את הרעיונות שלי דרך הגוף של רקדנים אחרים, כולל רקדנים בוגרים יותר, שגופם נושא את ההיסטוריה ואת מורכבות החוויות שלהם. דרכם אמשיך לחקור את התשוקה שלי למיתוסים חדשים וישנים בקונטקסט של ימינו".
"אם אתה כבר מחרים מישהו, תחרים את האנושות כולה"
אחת העבודות העתידיות של הכוריאוגרף היא עיבוד ל"ספר הג׳ונגל", ספרו הידוע של רודיארד קיפלינג. הסיפור המקורי מובא מנקודת מבט קולוניאליסטית, וכבן למשפחת מהגרים מבנגדלש, מדובר עבור חאן בעניין מורכב. "כל דבר חשוב הוא אף פעם לא קל", הוא אומר. "אני חושב שעלינו להסתכל מחדש על ההיסטוריה, כיוון שהיא נכתבה על ידי הפטריארך הלבן. יש משפט אפריקאי שאומר: 'עד שהאריות ידברו, הציידים הם אלה שיספרו את הסיפור'. מה שאומר שלקורבנות, לאלה שהפסידו את הקרב, אין הזדמנות לספר את הצד שלהם של הסיפור. לכל דבר יש פרספקטיבה של 360 מעלות, ותמיד נאלצנו ללמוד היסטוריה מהאדם הלבן. ב'ספר הג'ונגל' יש כמה דברים מאוד יפים. גרסת דיסני, הידועה בציבור, מספרת רק מאית מהספר. הם בחרו בסיפור של מוגלי, כשיש המון סיפורים אחרים לספר. אני רוצה להביא אותם מהזווית של חיינו כיום, של בעיית האקלים - ומנקודת מבט של אישה".
אתה נוגע בעבודה שלך המון בסוגיות של גזע וזהות. למה?
"תראי, הכי קל לשנוא ושנאה היא כלי חזק מאוד שמחבר בין אנשים. רואים את זה תמיד, ראו את זה לאורך כל ההיסטוריה וראינו את זה גם לאחרונה עם טראמפ - האופן שבו הוא הדליק שנאה אצל אנשים. השטן תמיד יותר חכם. אז אני מנסה להביא קצת מהצד השני. לדעתי, הכול קשור בסופו של דבר לחינוך, ולכן אני רוצה ללכת אחורה ולספר את הסיפורים המיתולוגיים מזווית חדשה".
הזכרת שנאה, ואתה בוודאי מודע לכך שאמנים רבים מחרימים וקוראים להחרים את ישראל. מה הן תחושותיך בנוגע לאקט של חרם?
״אני לא שופט את האמנים האלה, כי כנראה חשוב להם להחרים. אבל מהפרספקטיבה שלי, אם אתה כבר מחרים - אז תחרים את האנושות כולה, את כלל בני האדם. מה שקורה בישראל קורה גם בבנגלדש, בהודו, באמריקה, ברוסיה, ואיפה לא בעצם? לי אין זכות להטיף, כי המקורות שלי הם ממדינה שחזקה מאוד בגזענות והפרדה, אז איזו זכות יש לי? מי שבא להטיף כאילו אומר: 'אני הטוב ואתם הרעים'".
"אמא שלי תמיד לימדה אותי שאם חלק מאיתנו לא בסדר, כולנו לא בסדר - וזה דבר שתמיד צריך לזכור. השיטה שגויה באופן גלובלי. יש המון אמנים פלסטינים שאני אוהב ואמנים ישראלים שאני אוהב, והמצב מאוד מאוד מסובך. ובואי לא נשכח שלבריטניה היה חלק מאוד גדול בזה, כמו שהיה להם גם בהודו ובאפריקה. הם השאירו DNA שיהיה מאוד קשה להתמודד איתו. אז המצב הוא סופר-מורכב וכל אמן מתמודד איתו בדרך שלו. יש המון אמנים ישראלים שעובדים איתי, חלק מהם בעד מה שקורה בישראל, חלק מהם נגד ואני מתאר לעצמי שזה לא יכול להיות פשוט עבורם".
חלק גדול מהמאבק מתקיים באינטרנט. מה היחס שלך לרשת החברתית?
"הרשת החברתית משטחת את מבנה האישיות המורכב של בני האדם ושל מערכות יחסים. היא מסכמת הכול בלייק או דיסלייק ולאדם, כמו לחיים, יש יותר משני מצבים. מה שהרשת החברתית עושה זה ליצור שני שבטים או מחנות, שזה אגב, מושג מאוד מערבי".
אקרם חאן על "לרמות את השטן"
חאן מספר: "בשנת 2015 התראיינתי לכתבה, ונשאלתי על ידי המראיינת האם לדעתי יש צורך בעוד נשים כוריאוגרפיות. עניתי שלא - אנחנו לא צריכים עוד נשים כוריאוגרפיות רק בגלל שהן נשים, אלא אנחנו צריכים אותן אם הן כוריאוגרפיות מבריקות. בכתבה ציטטו רק חלק מהמשפט ונתנו את הכותרת: 'אקרם חאן אומר שלא צריך יותר כוריאוגרפיות'. בעקבות הריאיון הזה, למשך תקופה של שנתיים, החיים הפכו להיות מאוד קשים עבורי. הרשת החברתית געשה, חתמו על עצומות נגדי ורצו להחרים אותי, חברים וקולגות. היה כל כך הרבה רעש ואף אחד, אבל אף אחד, לא שאל אותי מה קרה".
"הרשת החברתית היא טכנולוגיה זמינה ומהווה את הדרך הקלה ביותר", חאן מסכם, "אתה לא בודק את אמיתות הדברים, לאף אחד לא אכפת וזה כל כך מסוכן. מדובר ברעש לבן שמשתלט לכולנו על החיים. כמו שזאוס אמר לפרומתאוס: 'תן להם טכנולוגיה והם יחליפו אותנו'. ואכן, הטכנולוגיה שולטת בנו לחלוטין, היא האלוהים החדשים".
