לאלבה רורוואכר, אחת השחקניות העסוקות והמבוקשת באירופה, יש זיקה מיוחדת לישראל - ואיכשהו יצא שהיא עבדה בפרויקטים בהם מעורבים ישראלים. בפסטיבל קאן האחרון היא צעדה על השטיח האדום בבכורת סרטה החדש "שלוש קומות", העיבוד של נני מורטי לרב המכר של אשכול נבו, בפסטיבל ונציה האחרון, היא הבליחה ב"הבת האבודה" שהפיקו הישראליות אסנת הנדלסמן-קרן וטליה קלינהנדלר וביימה מגי ג'ילנהול, ובעבר שיחקה ב"החסד של לוסיה" לצד הדס ירון ("למלא את החלל"). ואילו סאבריו קוסטנזו, בן זוגה של רורוואכר ביים את הגרסה האיטלקית של "בטיפול", הסדרה שיצר חגי לוי. "אתה בא מהמדינה הכי טובה והכי מורכבת. אני מרגישה קשר עמוק למדינת ישראל, ואני מאד אוהבת לבוא אליה", הכריזה רורוואכר בפגישתנו בפסטיבל ונציה. "הייתי בישראל הרבה פעמים ובין היתר עבדתי בפרויקט למען התיאטרון הערבי-יהודי שהוצג בפסטיבל עכו. התארחתי גם בפסטיבל הסרטים בחיפה, וזאת הייתה חוויה נפלאה. אשמח לחזור, שוב ושוב. מתי שרק יתאפשר".
רורוואכר (42) בעלת הלוק הגבעולי ועייני האיילה המהפנטות, משלבת עדינות ועוצמה, כנות וחידתיות. הקהל הישראלי בעיקר מכיר אותה מהסרט האיטלקי "זרים מושלמים", שזכה אצלנו להצלחה קופתית מרשימה ומפתיעה. עכשיו מוקרנת אצלנו הגרסה העברית ללהיט הזה, אותה ביים ליאור אשכנזי. השנה נחזה ברורוואכר במספר פרויקטים, וביניהם "שלוש קומות". "פגשתי את אשכול בפסטיבל קאן. אין עליו. אני מאוד אוהבת את הספר שלו. הבמאי נני מורטי יצר מהספר של אשכול דרמה עמוקה ופסיכולוגית מאוד אמיצה ומתוחכמת. 'שלוש קומות' חוקר את שלוש הקומות של הנפש, עליהן דיבר פרויד והסיפור מתמקד בבדידות של הדמות שלי".
נדמה שבבחירת התפקידים שלך יש לך חולשה לדמיות מורכבות, בודדות ואף אחרות, מסתוריות ומוזרות.
"נכון. אלה הן הדמויות שהכי כיף לשחק. אם בדמות יש משהו בלתי צפוי או ייחודי אין ספק שזה החומר הכי טוב לכל שחקן. לגלם נשים שהן כולן לא אני וכולן לא קונבנציונליות, זה אתגר עבורי".
את בעצמך אישיות מורכבת?
"אני חושבת שכולנו מורכבים".
גם בסרטה החדש של רורוואכר - "גן עדן לטווסים", שהשתתף במסגרת השנייה בחשיבותה בוונציה היא מגלמת דמות מאוד מיוחדת. הסרט עוסק במפגש משפחתי לכבוד יום הולדת בדירה המשקיפה לחוף היום סמוך לרומא. "הדמות הזו באמת מוזרה. היא כל כך שברירית וביישנית. מדובר באישה שמחפשת קבלה בתוך המשפחה ועדיין מצליחה לטעות בהכול - היא עושה רק טעויות ואומרת רק דברים שאף אחד לא מבין. לאף אחד לא אכפת ממנה. יש לה מחלה כלשהי, אם כי הסרט לא מתמקד בזה. אולי היא לקחה תרופות פסיכוטיות. לא ברור. יש בה משהו שחורג מהמציאות. היא דמות ששמחתי לשחק כי עבדנו עליה קשה. כשאני מגלמת אותה הקול שלי משתנה ואני מדברת ככה, רורוואכר עושה קול גבוה. "חיפשנו קול לדמות שלי והחלטנו שזה הקול הכי מתאים. כשמצאנו את הקול שלה מצאנו את הדמות".
"גן עדן לטווסים" מגיע השבוע לפסטיבל הקולנוע הגאה, הנערך בסינמטק תל-אביב. ביימה אותו לאורה ביספורי, איתה רוורוואכר, שיתפה פעולה בעבר ב"בתולה מושבעת" ו"הבת שלי". בסרט, טווס לבן מצליח לגנוב את ההצגה משאר המשתתפים. "לטווס בסרט שלנו הייתה נוכחות מיוחדת, לא נראה לי שיש עוד סרט שבו ליהקו טווס. המשפחה המוצגת בסרט מתפקדת כקהילה קטנה, והטווס מכניס אלמנט חדש לתוך הקהילה הזאת. הטווס חולק אהבה עזה לכלב, מה שמסמל כמובן אהבה בלתי אפשרית. הסרט מתמודד גם עם סוגיות של מוות, אובדן והיעלמות, ומהרהר בחיים ובמוות. הקורבן שמגולם בדמות הטווס עוזר לבני המשפחה להבין את עצמן ואת מערכת היחסים שלהן עם שאר בני המשפחה".
אחדות מהדמויות בסרט מתגלות כלסביות, ויותר לא נפרט מחשש לספוילרים. "זו הייתה הדרך של לאורה לשבור תפקידים וקשרים מסורתיים במשפחה ולהשתחרר מהם. הדמויות מרגישות חופשיות לאהוב בצורה אחרת לגמרי. ומה שמעניין הוא שהן פונות לכיוון הזה בגיל מבוגר יותר - לא ממקום של 'צעירות חסרות מעצורים', אלא מתוך בחירה, שזה רעיון כמעט מהפכני. הסרט נעשה בשם החופש לאהוב".
כשראיתי את "גן עדן לטווסים" לא יכולתי שלא לחשוב על המשפט המפורסם של לב טולסטוי מ"אנה קרנינה" - "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". את מסכימה עם הקביעה הזאת?
"אני לא מסכימה עם טולסטוי. לדעתי כל מערכת יחסים עמוקה ואוהבת כוללת המון ניואנסים שונים, וחלקם ייתכן וקשורים בתסכול. כשמנסים למצוא את האיזון בין האושר לבין התסכול לפעמים פחות מאושרים ולפעמים יותר, אבל אם אני חושבת על הקונספט של 'משפחה' מדובר לדעתי במסגרת שמביאה לנו הרבה אנרגיה. אני לא מתכוונת באופן כללי, אלא ספציפית אם אני חושבת על המשפחות שלנו אין ספק שמדובר במרחב מוזר - אבל גם במקום שנתן לנו את הכוח להיות כאן. אם אנחנו כאן היום זה הודות למשפחות שלנו, שאמנם יכולות להיות מסגרת מפחידה אבל גם משאב משמעותי".
רורוואכר יודעת היטב על מה היא מדברת כשהיא אומרת שמשפחה יכולה להיות משאב משמעותי ואנרגטי: אחותה אליצ'ה היא אחת הבמאיות היותר נחשבות וממריאות בשנים האחרונות והן נוהגות לעבוד יחד: "הפלאות" עוטר בפרס הגדול של חבר השופטים בקאן, "לזרו השמח" זכה בפרס התסריט בקאן. "היחסים שלנו מבוססים על אמת משותפת עמוקה. אליצ'ה היא במאית גדולה, ואני שמחה להיות חלק מהחזון הפיוטי שלה".
השתיים גדלו בצפון איטליה. האם מורה והאב דבוראי, "כך שיש לו קשר מיוחד עם הטבע. גדלנו באמצע שום מקום, מוקפות רק בטבע". בצעירותה, רורוואכר למדה התעמלות מתוך רצון להפוך לאקרובטית. בהמשך החליטה שהיא רוצה להיות רופאה והתחילה ללמוד רפואה בפירנצה. במקביל החלה לשחק. "אני חושבת שמשחק ורפואה הם אותו דבר. ברפואה אתה מנסה להבין מה הולך בתוך הגוף, ובמשחק אתה מנסה לבטא זאת". בסוף היא גנזה את חלומה להיות רופאה ובחרה במשחק, אולם לאור הפרסים שהיא מלקטת בדיעבד זו הייתה ההחלטה הנכונה.
לפני שנים אחדות, רורווכר נמנתה על מנהיגות המקבילה האיטלקית של תנועת MeToo. "זה לא היה כל כך פשוט להתארגן באיטליה, ובכל זאת, קבוצה גדולה של נשים מהקולנוע, התיאטרון והתקשורת הצליחה להתאחד כדי להילחם למען נושאים חשובים. לצד פרסום מניפסט ומנשרים רבים, גייסנו כסף כדי לסייע לקורבנות של תקיפה מינית. נקודת המבט הגברית השולטת בפוליטיקה האיטלקית, היא דוגמה מאוד שלילית להתנהגות כלפי נשים".
את בעצמך חווית מקרים של הטרדה או ניצול?
"כמובן. אני אישה", צוחקת רורוואכר. "כן, זה קרה גם לי, אבל האופי שלי הגן עלי - היה לי מזל שאני מאוד אימפולסיבית, ובכל פעם שנתקלתי בניסיון להטרדה מינית או בניסיון להפעלת מרות, הגבתי בתקיפות".
