כשחושבים על רכב גרמני עולים לראש מושגים כמו איכות הרכבה, ביצועים ומחיר. בשנים שגרמניה הייתה מחולקת לשתיים זה היה נכון לצידה המערבי. במזרח הקומוניסטי לא היו ב-מ-וו, מרצדס או פורשה. שם – וגם לא כולם – הסתפקו בטראבנט. שתי דלתות, קצת פחות מ-600 סמ"ק, 23 כוחות סוס, ומהירות מרבית של מאה קמ"ש בירידה. אלו שהחומה לא חצצה את עירם, ערכו כנראה את היכרותם הראשונה עם הפלא המוטורי הזה, כשהוא הונצח בקולאז' התמונות שהופיעו על עטיפת האלבום "אכטונג בייבי" של יו2 שחוגג כעת 30 שנה. על הדרך הם גם למדו איך אומרים "זהירות" בגרמנית.
חברי הלהקה עשו סיבוב עם המכונית הזאת כששהו בברלין (שכבר לא הייתה חצויה בתחילת הניינטיז), במטרה לעבוד על האלבום המכונן שלהם. גם כוכבי רוק עשירים שואפים למצוא איזה בדל של אותנטיות לטובת העמקת היצירה, וזה בדיוק מה שיו2 חיפשה לפני 30 שנה. אבל איש מהרביעייה לא החזיק באחת שכזאת לשימוש יומיומי. בסרט התיעודי It Might Get Loud שבו ג'ימי פייג', ג'ק וייט ודה אדג', עורכים מעגל גברים שבו הם מדברים על גיטרות, רואים את האחרון מגיע לאולפן במרצדס יקרה – הכי רחוק מהטראבנט שכיכבה על עטיפת האלבום שהמציאה את הלהקה שלו מחדש - רגע לפני שהוא כמעט פירק אותה.
- עוד על שנת 1991 במוזיקה:
הוויכוח מהו האלבום הכי טוב של יו2 לא יוכרע גם בעוד עשור. המצדדים ב-"ג'ושוע טרי" והטוענים שהתואר מגיע ל-"אכטונג בייבי" מחזיקים בידם די נימוקים טובים. ייתכן שקשה להכריע בסוגייה, משום שלמרות שאותה רביעייה חתומה על שניהם – מדובר בכמעט שתי להקות שונות. בריאן אינו, שעבד עם יו2 על שניהם (בראשון הוא היה מפיק, בשני מין יועץ שהגיע פעם בחודש, עבר במשך שבוע על החומרים שהוקלטו וחילק הערות), אמר פעם שהוא נשכר לפרויקט הזה במטרה למחוק כל זכר למה שיו2 עשו קודם לכן. אפשר להתווכח על התוצאה, אבל ביעד שהוצב לו הוא עמד.
שתי אמריקות
יו2 של סוף האייטיז הייתה כבר להקה ותיקה. ההרכב שהוקם ב-1976 בדבלין, ובשנותיו הראשונות היה בעיקר סיפור אירי, הפך תוך עשר שנים לסיפור כלל עולמי. כל אלבום שבונו (פול דייוויד יוסון), דה אדג' (דייב הוול אוונס), לארי מולן ג'וניור ואדם קלייטון הוציאו, קידם אותם עוד קצת בדרך לשם. Boy, הראשון, איפשר להם להופיע מחוץ לאיים הבריטים. October שלח אותם ל-MTV שבדיוק קמה. War, השלישי, הפך בזכות הסינגלים Sunday Bloody Sunday ו- New Year's Day לסיפור הצלחה גדול עוד יותר וסלל להם את הדרך להופעות באירופה ובארצות הברית. ברביעי, The Unforgettable Fire, הם מצאו את הצמד שיעצב את הסאונד שלהם בשנים הבאות – בריאן אינו ודניאל לנואה. השניים שהפכו את הצליל של הלהקה לגדול ומשוחרר יותר. עם פחות שרידי פוסט פאנק קודרים והרבה יותר אפקטים מהדהדים מהגיטרה של דה אדג'.
ואז הם הגיעו ללייב אייד. למרות שמופע הצדקה המיתולוגי נתפס לא פעם כמו 20 וקצת הדקות של קווין ואז כל היתר, יו2 נתנה שם את אחת מהופעותיה הטובות ביותר עד אז. בונו, עם תספורת מולט, מגפיים עד הברך ובלי משקפי שמש, סיפק לאורך 11 הדקות של Bad את אחד מהרגעים המוזיקליים היפים באייטיז: שירה מהפנטת עם ציטוטים מלו ריד ומהרולינג סטונס ודה אדג' (עדיין בלי כובע גרב) השלים עם ריף גיטרה מהדהד שהעצים שיר גדול ממילא, שרק הלך והתעצם עוד קצת בכל דקה - גם בזכות העבודה היעילה מהאגף של קלייטון ומולן ג'וניור. זה היה הרגע שבו יו2 הפכה לשם מוכר בכל בית ובהמשך, המקום שבו היא תוכתר לאחת המצטיינות בכל הזמנים – הבמה. גם כשהאלבומים שהוציאה אחר כך עוררו פיהוק – היא עדיין נותרה להקת הופעות שקשה לסרב לה.
11 הדקות ההן באצטדיון וומבלי הישן היו רק הפרומו למה שיקרה ליו2 עם האלבום הבא שלה, "ג'ושוע טרי". שני הצדדים של בונו – המוזיקלי והפוליטי - הגיעו פה לשיא. על אף שהאלבום הוקלט בדבלין, הסולן שביקר במהלך כתיבתו בארצות הברית חשב לקרוא לו "שתי אמריקות" במחאה על הפער שהלך וגדל בין העניים לעשירים במדינה שניהל הנשיא רייגן, וגם כהדהוד למצוקת האזרחים בניקרגואה ואל סלוודור בעקבות מעורבת ממשל רייגן שם. הסיורים של בונו ואשתו במדינות המוכות ההן השפיעו על רוח האלבום. וגם הצרות בבית: Red Hill Mining Town נכתב על שביתת הכורים בבריטניה או Running to Stand Still שתיאר זוג המכור להרואין בדבלין. אנשים שהקשיבו ל-"ג'ושוע טרי" קלטו את המסר הפוליטי, ובונו העלה הילוך במסעות הצלב שלו להצלת העולם. אבל המיליונים שהלהקה החלה לאסוף אז הגיעו בעיקר בזכות הטריו הנפלא שפתח אותו. Here the Streets Have No Name, I Still Haven't Found What I'm Looking For ו- With or Without You היו הסיבות ש-25 מיליון איש רצו לקנות את האלבום, שיא שהלהקה לא שיחזרה מאז.
הרומן של יו2 עם אמריקה המשיך גם באלבום הבא והכפול שלהם, Rattle and Hum, שהתגלה במהרה כיומרני למדי וחטף מהמבקרים. בונו ושות' ניסו להיות הלהקה הלא אמריקנית הכי אמריקנית שיש – הקלטות באולפנים של אלביס בממפיס, הצדעה לבילי הולידיי, קאבר חלש לבוב דילן ודואט נהדר עם בי.בי קינג – ודי הלכו לאיבוד. הם הבינו שבפעם הבאה שהם ייכנסו לאולפן זה חייב לעבוד אחרת. אחד מהשירים שכתבו לאלבום, God Part II, היה הפנס שהאיר להם את תחילת הדרך להמשך.
ממזרח לחומה
קצת כמו בכל עסקת נדל"ן, יו2 הבינו שלמיקום יהיה משקל מכריע במחיר ובתוצאה, ובחרו בברלין. הם הגיעו לעיר בטיסה המסחרית האחרונה שנחתה בחלקה המזרחי, לפני שזו אוחדה באופן סופי. המטרה הייתה להקליט במקום שבו דיוויד בואי המציא את עצמו מחדש – אולפני האנזה. אינו, שעבד עם בואי על טרילוגיית האלבומים שזה הקליט בעיר החצויה, באולפנים שבכיכר פוטסדאם שהייתה די קרובה לחומה שזה עתה פורקה, ידע שאפשר לעשות שם דברים קצת אחרת. כשנה אחרי החגיגות סביב נפילת החומה, העיר שבונו וחבריו גילו בחוף של 1990 הייתה עגמומית, קודרת ומבולבלת - ואפשר לשמוע אותה היטב באלבום.
האווירה באולפן לא הייתה עליזה יותר והוויכוחים בין החברים כמעט ופירקו את הלהקה. גם העובדה שדה אדג' בדיוק התגרש ובונו הפך לאב לא הפכו את החיים לקלילים יותר. שני הראשונים רצו שהלהקה תתחדש ותנסה לחבר בין האלקטרוניקה לרוק, והצירוף של טכנאי ההקלטות מארק "פלוד" אליס בהחלט סייע בגיבוש הדרך. מולן ג'וניור וקלייטון שאפו לשמר ככל הניתן מהסאונד המוכר. בזמן שהגיטריסט חיפש השראה באלבומים של הרכבים תעשייתיים כמו יאנג גודס וחקר כיצד לשלב יותר לופים, ביטים ומכונות תופים בשירים החדשים, אנשי חטיבת הקצב האזינו לבליינד פיית' של אריק קלפטון ולג'ימי הנדריקס. איך זה נגמר בסוף כולם שומעים.
אחרי הסשנים בברלין הם חזרו הביתה, לאירלנד. הם שכרו אחוזה יקרה ושייפו את השירים שעמדו להיכנס לאלבום, וגם עוד כמה שנותרו לבסוף בחוץ. ואז שוב טסו לבירת גרמניה לסיום ההקלטות והמיקסים. שנת 1991 התקדמה, ובכל חודש שינתה עוד קצת את עולם הרוק, אך האלבום החדש של יו2 לא נראה באופק. אינו קלט שהלהקה תקועה והחליט להתערב ולגבש מהסשנים הממושכים האלו מוצר סופי ושלם. עד היום חברי יו2 אומרים שהוא הציל אותם, ואת האלבום. כחצי שנה לפני ש"אכטונג בייבי" יצא, חלק מההקלטות נגנבו, וחברת התקליטים והלהקה חששו שהפרויקט הסודי ייחשף לפני המועד. למזלם לא היה אז אינטרנט.
בונו וחבריו ידעו שיש להם הרבה שירים טובים ביד, אבל לסינגל הפותח שיציג את המראה והסאונד החדשים שלהם הם בחרו ב-The Fly. המטרה הייתה להדגים עד כמה הלהקה שהכרתם ואהבתם (או שלא) מאמצע האייטיז נמצאת עכשיו במקום אחר לגמרי. ההימור ההוא הוכיח את עצמו במהירות ואפילו כבש את צמרת המצעד הבריטי, הישג שלא One וגם לא יתר הסינגלים שיצאו מהאלבום, Mysterious Ways, Even Better Than The Real Thing ו-Who's Gonna Ride Your Wild Horses, יגיעו אליו.
להמציא מפלצת
"אכטונג בייבי" היה עלול להיות האלבום שיפרק את יו2. במקום זה הוא המציא אותה מחדש, והפך אותה לסופר רלוונטית גם מול השחקניות הטריות והרעבות בהרבה שעלו למגרש לאורך שנת 1991 החלומית. גם בהאזנה מחודשת הוא נותר אלבום ענק ומטלטל, כמעט ללא נפילות. בלדות, שירים סוחפים, אלקטרוניקה, אפקטים תעשייתיים, עבודת גיטרות מופלאה, ושיר אחד – One - שדי קשה לשמוע מאז.
זה אלבום על אהבה וגם על החוסר שבה, ובונו שכתב את מילות השירים כאן, רצה שהרוח החדשה שהחלה לנשוב אז בעולם תאחד בין הפרטי והמצפוני שלו לקולקטיבי. למרות שבהמשך הוא הפך למיסיונר שבטוח שהוא יכול (וצריך) להכתיב את סדר היום העולמי - ועד שהוא לא יזכה בפרס נובל לשלום הוא כנראה לא ינוח - הפעילות הצדקנית שלו אז לוותה בהרבה מוזיקה טובה. One לא ניסה רק לאחד את העולם, הוא היה המכתב של בונו לחבריו ללהקה שבו הוא מודע לכך שלמרות שהם לא תמיד חושבים באותו הראש, הם צריכים להישאר ביחד.
ההצלחה האדירה של "אכטונג בייבי" (האלבום נמכר עד היום ביותר מ-18 מיליון עותקים), הפכה את יו2 למפלצת אצטדיונים, ולזו שתגדיר מעתה והלאה איך נשמעת – ובעיקר נראית - הופעת רוק. במהלך Zoo TV, סיבוב ההופעות האדיר של האלבום, הם שברו את כל שיאי המכירות וההכנסות – 157 ההופעות שהתקיימו במהלכו הכניסו להם 151 מיליון דולר. תחשבו לבד כמה מכוניות טראבנט אפשר לקנות בסכום הזה. בין שני חלקי סיבוב ההופעות הם לקחו כמה חודשי הפסקה והוציאו את האלבום "זורופה", מין אח קטן ומשלים לאכטונג.
יו2 הייתה גדולה גם בניינטיז, בעיקר על הבמה. בכל סיבוב שאליו יצאה בעשור ההוא, וגם באלו שלאחריו, היא הגדירה מחדש את המושג "הופעה חיה", ושברה את שיא ההכנסות שרשמה באחד שקדם לו. בניגוד להישגים שהמשיכה לרשום על הבמה, אלבומיה הבאים - למעט אולי All That You Can't Leave Behind - הרשימו פחות. הפעילות הפוליטית של בונו התעצמה והפכה את מי שהיה לפני 30 שנה סולן אחת הלהקות הגדולות בעולם - ללוחם צדק עם המון כוונות טובות אבל גם לטיפוס קצת נודניק ששכח מה הג'וב האמיתי שלו.
