הסיפור של משפחת ברודוס והבית מווסטפילד, ניו ג'רזי, הם כל מה שראיין מרפי מפנטז עליו. עלילה שלקוחה מהמציאות ונשמעת כמו תסריט אימה, תעלומה מסתורית, דמויות מוזרות, אמירה על אמריקה הפרברית - מרפי מתפלש בחומרים האלה בתאווה עוד לפני שתספיקו להגיד ג'פרי דאהמר.
הצופה – טריילר
הזוג האמריקני שרכש בית נחשק בשכונה מהוגנת ונאלץ לוותר עליו בעקבות סדרת מכתבים מאיימים שקיבל מאדם בלתי ידוע - מכתבים שמילאו את בני המשפחה בפחד ואיימו לפרק אותה - זה הלחם והחמאה (או הריבה וחמאת הבוטנים האמריקנית) של מרפי. עוד רעיון לסדרה שיוכל לדחוס אל עסקת המאות מיליונים שלו עם נטפליקס. הבעיה היחידה עם המציאות במקרה הזה הייתה שהיא לא מסרה לידיו של מרפי את אחד האלמנטים החשובים בסיפור: הסוף. הסדרה החדשה שלו, "הצופה", שעלתה השבוע בנטפליקס ומבוססת על אותו הסיפור האמיתי, היא סדרת מתח-אימה סבירה לגמרי, להוציא את העובדה שמרפי לא ידע איך להנחית אותה בעצמו כשהגיע הזמן להנמיך טוס.
הסיפור של דרק ומריה ברודוס נחשף במאמר נרחב ב"ניו יורק מגזין" בשנת 2018. הזוג התכוון לעבור מהעיר אל הפרברים השקטים כדי להגשים את החלום האמריקאי - חצר גדולה, חינוך טוב לילדים, קאנטרי קלאב וסביבה מוגנת ובטוחה. יומיים אחרי שסגרו על בית, שהיה ככל הנראה טיפה מעל היכולת הכלכלית שלהם, החלו להגיע אליהם מכתבים מאדם שכינה את עצמו "הצופה" ואמר שהוא מגיע משושלת של אנשים שצפו על אותו הבית. למכתבים היה אופי מאיים והם הכילו פרטים על חייהם של בני המשפחה, כדי להבהיר שהצופה כשמו, הוא אכן כזה. משפחת ברודוס לא עברה אל הבית. היא בהחלט ניסתה לאתר את הצופה באמצעות המשטרה, בלשים פרטיים, הגישה תביעה שנדחתה נגד הבעלים הקודמים ובסופו של דבר נכנעה ומכרה את הנכס בהפסד של כמה מאות אלפי דולרים. המשפחה שעברה לגור בבית במקומם לא קיבלה אף מכתב.
אותו הצופה לא נתפס מעולם. איש אינו יודע למה הוא ביקש לסלק את משפחת ברודוס, ההשערה היא שהרעיון של "כסף חדש" שיוביל לשינויים לא מצא חן בעיני מישהו, אבל מדובר בהשערה בלבד. משפחת ברודוס, שעברה לבית אחר בשכונה, קיבלה כמה הצעות מגופי שידור שונים לקנות את הזכויות על הסיפור שלה, אבל סירבה - עד עכשיו. הם הסכימו למכור את הזכויות לנטפליקס והתנו את העסקה בשתי בקשות: שהתוכנית לא תשתמש בשמם האמיתי, שהמשפחה על המסך תהיה רחוקה מהם ויזואלית ככל האפשר ושאם נטפליקס מתעקשת, הם לא יתנגדו שהבית בסדרה יישרף עד היסוד. כך או כך לא הייתה להם שום כוונה לצפות בסדרה (הטריילר, לדבריהם, היה מלחיץ מספיק), והכסף שקיבלו מנטפליקס בקושי כיסה את ההפסדים שלהם מסאגת הבית.
מבחינת קהל הנאמנים של מרפי, "הצופה" היא סוג של חזרה לדרך הישר, בעיקר אחרי הסטייה למחוזות "ג'פרי דאהמר". בשבעה פרקים שהם גבוליים מבחינת המריחה אבל מצליחים להחזיק את הסיפור, והודות לכמה שינויים מרכזיים (משפחת ברנוק של מרפי כן עברה לגור בבית, וסבלה מהטרדות משמעותיות הרבה יותר מכמה מכתבים), מרפי הכפיף את הסיפור של "הצופה" לחוקים האהובים עליו: עלילת אימה צבעונית, דמויות גדולות מהחיים, אקסצנטריות או תמהוניות. קאמפ שהוא על גבול הפארודיה, הנאה שלא לוקחת את עצמה ברצינות. לטובת העניין הוא גייס להקת שחקנים מושלמת, שבמידה רבה מחזיקה לו את האלונקה לאורך כל הסדרה - בובי קנאבלי ונעמי ווטס בתפקיד בני הזוג שנסחפים לוורטיגו העלילתי ומתקשים להיחלץ ממנו, מיה פארו בתפקיד השכנה ההזויה עם האובססיה לשימור בתים, מרגו מרטינדייל ("האמריקאים") והקומיקאי ריצ'רד קיינד בתור השכנים החטטנים מהצד השני, כולם מבוססים באופן רופף על דמויות שלקוחות מהמציאות.
כדי שהעלילה לא תהפוך לדיון של שבעה פרקים במכתבים, מרפי זרק פנימה גם כמה אלמנטים חביבים עליו - ג'ניפר קולידג' הנהדרת בתפקיד סוכנת הנדל"ן שמוכרת להם את הבית, חוקרת פרטית בשם תיאודורה שמנסה לפצח את המקרה (בגילומה של נומה דומזווני) ושרבב פנימה גם סיפור אמיתי ומזעזע של אדם שרצח את משפחתו ושבמקור אין לו שום קשר לבית בווסטפילד. זה בסדר, אין שום בעיה עם החירויות שמרפי לקח לעצמו כדי להפוך את הסיפור לג'וסי יותר. מה גם שהוא העביר את מרכז הכובד מהחיפושים אחרי כותב המכתב ליחסים הפנים-משפחתיים ובחר להתמקד בשאלה איך המכשול הזה השפיע על בני הזוג ברנוק, שהחלו בשלב מסוים גם להפנות את חשדם זה כלפי זה. קנאבלי נותן שואו משכנע מאוד בתור אדם שמתחרפן בעוד האובססיה שלו לבית משתלטת על חייו, גם אם המחיר הופך להיות כבד מדי, וכמוהו גם הדמויות ההזויות מסביבו.
3 צפייה בגלריה
בתפקיד סוכנת הנדל"ן שמוכרת להם את הבית - ג'ניפר קולידג' הנהדרת. מתוך "הצופה"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אלא שכאן מפציעה מחלת הילדות המוכרת של מרפי, שאם הסוף של הסיפור לא נלעס עבורו ונתחב לו ללוע, הוא פשוט מתקשה לנסח אותו בעצמו. "הצופה" מנסה להציע מספר פתרונות במהלך העונה, דגי הרינג אדומים שחלקם מוסברים וחלקם פשוט נזנחים בצד הדרך ונשכחים. הסוף עצמו מגיע בחטף ובצורה מאוד לא מספקת, בייחוד עבור הצופה בסדרה שתלה את יהבו על פתרון התעלומה. התשובה שמציע מרפי היא יותר פסיכולוגית מאשר עובדתית, ולא מדובר בספוילר אלא בפרשנות, ובכל מקרה, גם כאן מדובר פוליטיקה של ציפיות. מי שיצפה לקלוז'ר יאלץ להסתפק בבלבול. למי שמסתפק בחוויה האסתטית, הזורמת והמשעשעת בדרכה שמרפי אוהב להתחכך בה, יש סיכוי טוב ליהנות.
