יש סיבה לזה שאגדות נגמרות ב-Happily ever after, ולא ממשיכות ללוות את הגיבורים שלהן אל תוך החיים השגרתיים, השוחקים, המורכבים. אף אחד לא רוצה לשמוע על פערי הזוגיות שהתגלעו בין סינדרלה לנסיך כשענייני הממלכה באו על חשבון היחסים שלהם, או על הסדרי הראייה של שלגיה והגמדים. "טד לאסו", שהעונה השלישית שלה עלתה אתמול באפל TV פלוס, היא אגדה שמנסה למצוא את דרכה אל מעבר לרוביקון של החיים עצמם. היא עדיין מצליחה, אבל מהמקום בו היא נמצאת כרגע כבר אפשר לראות את הגדה השנייה - זאת שאגדות הולכות אליה בשביל למות.
"טד לאסו" עונה 3 - טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV+)
"טד לאסו" התחילה את דרכה בתקופה בה הטלוויזיה הפכה שוב לידידתו הטובה ביותר של האדם - סגרי הקורונה. היא הפיגה את בדידותו, שימחה אותו, השכיחה את צרותיו וסיפקה לו אתנחתא מהכאוס שהשתולל בחוץ. טד לאסו עצמו היה בדיוק מה שהרופא רשם לאנושות, בהנחה שאתם לא מתנגדי חיסונים ציניים שלא סומכים על אף אחד: אדם נדיב ומצחיק שמאמין בטבע האדם ומפלס את דרכו באמצעות התכונות האלו. לא פחות חשובה העובדה שהיוצרים של "טד לאסו" העניקו לגיבור שלהם, אמריקני שאין לו מושג בכדורגל והוצנח בקבוצה אנגלית כדי לשמש כמאמן, את מנחת הסוף הטוב. ידענו שלאסו יצליח ויקח את הקבוצה שלו רחוק, זה היה חלק מההסכם הבלתי כתוב בין הצופה לסדרה.
העונה השנייה הייתה חייבת לשנות כיוון, כי אחרי שלאסו נגע בפסגה הוא כבר לא האנדרדוג. ההומור עדיין עבד, הדמות של לאסו (ג'ייסון סודייקיס) עדיין כבשה לבבות, אבל ההנחה שלאסו הוא פשוט כזה, נמנע מעימותים, עליז תמיד, מתעקש לא להתמודד עם שדים פנימיים, ושאין שכבה אפלה מתחת לכל זה - כבר לא היוותה בסיס יציב להמשך הדרך. לא הייתה ברירה אלא לקחת את לאסו במורד החיים שאחרי סוף האגדה. הוא התמודד עם טיפול נפשי, או יותר נכון עם ההתנגדות שלו לעבור אחד כזה, וגם עם העובדה שהוא נמצא בלונדון והמשפחה שלו מנהלת את חייה בצד השני של העולם. העובדה שהוא היה מוקף בדמויות משנה מצוינות שכבר לא היו דמויות משנה אלא החזיקו קווי עלילה יציבים משלהן, השאירה את "טד לאסו" מעל הרף.
עכשיו מגיעה העונה השלישית, שסודייקיס כבר רמז בעבר שבמשמרת שלה גם יסתיים הסיפור של טד. סביר להניח שרשת הסטרימינג לא תוותר בקלות על תרנגולת מטילת פרקי זהב כמו "טד לאסו", ומן הסתם תנסה למשוך אותה לעונה נוספת. חוסר הוודאות הזה ניכר גם בארבעת פרקי העונה הראשונה של הסדרה, שנשלחו לביקורת (פרקי העונה יעלו בקצב של אחד לשבוע). כל התנאים עוצבו כך שאגדת לאסו תוכל לחזור לנקודת הפתיחה ולעשות עוד הקפה – העונה עומדת להיפתח כשהתחזיות מציבות את ריצ'מונד, הקבוצה שלאסו ממנג'ר, בתחתית הטבלה, עם הכי פחות סיכויים לנצח (המקום ה- 20, וגם זה רק כי אין מקום 21). לאסו שוב ינסה לפלס את דרכו מעמדת האנדרדוג שהוא מכיר ואוהב.
האפרדוג היא הפעם ווסטהאם, הקבוצה של רופרט, האקס של רבקה (האנה וודינגהם), הבעלים של ריצ'מונד. היריבות האישית שלהם דוחפת אותם לנסות להרוס האחד את השנייה ולהיפך. כלי המשחק שלהם הם נייתן (ניק מוחמד), ילד הפלא, האפסנאי של ריצ'מונד לשעבר שהתגלה כפרח אימון בקבוצה ועכשיו ערק אל היריבה, וזאבה, שחקן אקסטרווגנטי כישרוני ודיוותי, שמגיע לליגת העל הבריטית וצריך לבחור לעצמו קבוצה. טנט קארים, העיתונאי האמיץ (שמגלם ג'יימס לאנס) מקבל תפקיד נוכח יותר בעונה כמי שיכתוב ספר (!) על ריצ'מונד. טד לאסו כמנג'ר, עם רוי (ברט גולדשטיין) ובירד (ברנדן הארט) כמאמנים, ינסו להוכיח גם הפעם שהטוב מנצח פשוט כי היקום מתגמל טוב-לב, ויש שופטים בירושלים.
מארבעת הפרקים הראשונים עדיין לא ברור איך תתייחס "טד לאסו" להעמקה שעבר הגיבור שלה בעונה הקודמת. למעשה, לאסו עצמו הרבה פחות נוכח בפרקים האלה. אין לו קו עלילה בעל משקל ולא קורה איתו כמעט כלום, הוא בעיקר מגיב לסיטואציות ולא ברור מה מתרחש אצלו בפנים. ההומור עדיין אותו הומור אבל העלילה משתמשת באופן גס למדי בקלישאות הולמארק (עוד מרכיב בפער התרבותי בין לאסו לבריטים שמקיפים אותו, ועוד המחשה של הגעגוע שלו הביתה). עניינים מורכבים מסתדרים במשפט אחד בהתאם לצרכי הנרטיב, ובגרסה המנומנמת שלו לאסו קצת איבד מהקסם.
לחזור לעליצות הבלתי נלאית כבר מאוחר מדי. להכניס את לאסו לדיכאון עמוק יותר פשוט נראה לא טבעי. נדמה שהדרך היחידה להמשיך את הסדרה היא להעביר את כובד העלילה לדמויות האחרות ולקוות שאחת מהן לפחות תזכה בספין-אוף אחרי שהמסך יירד. עד אז "טד לאסו" פחות מפתיעה אבל עדיין מבדרת. כולי תקווה שלפני שהיא תידרדר ממש, מישהו יעלה את טד על מטוס הביתה ויוודא שמחכים לו בשדה התעופה.
