לא קל להיות תוכנית טלוויזיה בימינו, בטח לא תוכנית שתוכננה בתוכנית האלוהית שלה להיות מבדרת, נוצצת ואסקפיסטית. אסקפיזם היא עדיין מילה גסה בימים אלה, חודש וחצי אל תוך הלחימה עם 236 חטופים שעדיין לא הצלחנו להחזיר הביתה. ל"הכוכב הבא" שקיבלה השנה חזרה את המנדט לבחור את השיר ואת הביצוע הישראלי לאירוויזיון 2024 שייערך במאי הקרוב, יש סוג של דד-ליין, אבל למציאות היו תוכניות אחרות.
מתוך "הכוכב הבא לאירוויזיון"
(באדיבות קשת )
האם החזרה של "הכוכב הבא" אל לוח השידורים של קשת אמש (ב') הייתה במקום? אני בטוחה שיש יותר מדעה אחת בעניין, ואף אחת מהן לא מוצדקת יותר מהאחרת מהסיבה הפשוטה: כל אדם, בטח כל ישראלי, חווה את התקופה הזאת באופן ובעוצמות קצת שונות, ונעזר בכלים אחרים כדי להתמודד איתה. מה שנחשב לחוסר רגישות משווע וזלזול בעיני אחד, נחשב אוויר לנשימה ומנוחה הכרחית לנפש בעיני האחר. קשת כבר ניסתה להחזיר את "הכוכב הבא" בסוף אוקטובר אבל התעשתה וירדה מהרעיון, בעקבות מותם של לוחמים ביום השידור המשוער. עכשיו התחושה במסדרונות של הזכיינית היא כפי הנראה שאפשר לגשש את הדרך חזרה, ובמובן מסוים, ויעידו על כך 19.1 אחוזי רייטניג שנרשמו אמש - התחושה הזאת היא לא בלתי מבוססת.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
כמובן שאי-אפשר לחזור במתכונת הרגילה. אסי ורותם לא יכולים לצחקק, השירים לא יכולים להיות עליזים מדי, אי-אפשר להעמיד פנים שהמציאות אינה קיימת כשאנחנו יודעים שאם משהו לא קיים יותר, זה העולם שהכרנו ב-6 באוקטובר. "הכוכב הבא" השקיעה מאמצים ניכרים כדי לא להיחשד כתוכנית שמנסה להשכיח מאיתנו את המצב. זה אומר להקליט מחדש את הפרקים שצולמו עם מתמודדים חדשים, שכמעט לכולם סיפור אישי שרלוונטי להיום. זה אומר למצוא משמעות רלוונטית בכל פרט בתוכנית, זה אומר לצלם בלי קהל אלא עם קבוצת מיקוד (מסתורית) שתצביע במקומו. זה אומר לשלב קטעים פטריוטים על תצפיתניות, מתנדבים ובעיקר אזכור נוגה ובלתי פוסק של הטרגדיה שאנחנו מתנהלים בתוכה, עם הטיות אינסופיות של המילה נחמה. כל מה שכביכול מנוגד כל כך לאופי הפורמט.
2 צפייה בגלריה
התוכנית עושה הכול כדי לא להיחשד כתוכנית שמנסה להשכיח מאתנו את המצב. מתוך "הכוכב הבא"
(צילום: באדיבות קשת)
האם יצור הכלאיים הזה עובד? שוב, תלוי את מי אתם שואלים. אישית אני מאמינה שההכרח להיות עצוב כל הזמן אינו מעיד על אכפתיות או חיבור עמוק לסיטואציה ולכאב הלאומי והאישי של האומה, כמו שאני לא מאמינה בהיפך - שרגעים משמחים סותרים הזדהות עם הכאב או אמפתיה אמיתית וכנה. אני מאמינה שאפשר לצפות ב"כוכב הבא" מבלי שזה יגרע מהרצון העז להחזיר את החטופים או יעיד על היחלשות מוסרית ורצון להשאיר אותם מאחור, אבל קשת היא ערוץ מסחרי שצריך לפעול במסגרת קונצנזוס, ולא יכול להרשות לעצמו פריווילגיות כמו תפיסות חתרניות.
ככה או ככה, הפרק שצפינו בו אמש אינו "הכוכב הבא" אלא עוד ניסיון ליצור שלוחה כלשהי של שידורי החדשות אל האקטואליה הרכה, כבולה לציווי העליון שלה כמפזרת תודעה ומצד שני כזאת שחייבת להישאר על הקרקע. אישית אני מוצאת את הצפייה בתוכנית כזאת מעט מתישה, בעיקר בגלל התחרות הסמויה והצורך להחצין ולהפגין כל הזמן את הרגש והכאב. ממילא "הכוכב הבא" משתמשת ברגש כמטבע עובר לסוחר, הדישה ברגש הזה במסגרת הזאת הייתה קצת יותר מדי. הנחמה היחידה לגופו של עניין, היו הביצועים המרשימים והטון המרוסן שהזכירו לי איך נשמעת תוכנית טלוויזיה כשהיא לא בהיפר-וונטילציה, כפי שתוכניות מסוג זה לרוב נמצאות בה. לגבי האירוויזיון, השנה זה באמת לא משנה מי ייצג אותנו מהסיבה הפשוטה. או שנזכה כמו בתקדים ששת הימים ומבצע אנטבה, או שנפסיד כי ממילא כולם אנטישמיים, והשנה גם יש לנו הוכחה חותכת שזה נכון.
