בגיל 83 הרקדנית והכוריאוגרפית רנה שינפלד עדיין עושה שפגט. היא לא מתגאה בזה, כי זו שגרה עבורה. היא אפילו מתרגזת מעט שתוהים על היכולת למתוח את גופה ביחס לגיל שלה. "הקהל אומר: 'תעשי את הקטע שאת עושה שפגט'. זה מעליב קצת, אבל זה גם מעודד. אני מבינה שהקהל צריך שאני אראה לו שאני עוד עושה שפגט", היא מספרת וצוחקת. "אבל אני אוהבת לעשות שפגט כי זאת הבעה, זו פריסה של הגוף. זו לא טכניקה של לקרוע את האיברים ולהראות גמישות", היא מסבירה. "לאט לאט החברה בנתה את זה שהזקנים צריכים לזוז הצידה והצעירים למעלה. איך אומרים? 'העולם שייך לצעירים' זה בולשיט. העולם לא שייך לאף אחד".
בגיל 83: רנה שינפלד לא מפסיקה לרקוד
ואכן, נדמה ששינפלד מיישמת את מה שהיא מאמינה בו - כשפוגשים אותה לא תבחינו בשום הליך קוסמטי על פניה. היא מאפשרת לקמטי הגיל לקשט את פניה - וזה כל היופי בנראות שלה. היא גבוהה, זקופה, שיערה ארוך וחלק, ומוכיחה שהגיל הוא לעיתים רק מספר. בימים אלה היא מתכוננת לשתי הופעות שתקיים בפסטיבל ארט-תור (9-10 ביוני), שכולו על טהרת יצירות מחול, אמנות פלסטית, מוזיקה ושירה, וכשהיא נשאלת איך זה להיות רקדנית בת 83, היא עונה: "זה קודם כל להיות רקדנית, הגיל לא מעניין אותי. זה קצת מעליב שכולם מתעניינים רק בגיל שלי. אנחנו לא מספרים, אנחנו בני אדם. אני אמן, אני רקדנית, אני מביעה את עצמי ואת הסביבה שלי ואת העולם".
יש כל מיני תנועות שאת לא יכולה לבצע היום כמו שביצעת בעבר?
"בטח שיש, אבל אני לא עושה בדיקה כזאת. ברור שאני לא רוצה ולא יכולה לקפוץ נורא גבוה, אבל אני גם לא מנסה. אם אני צריכה לקפוץ - אני קופצת, אבל זה לא מבחן בשבילי להיות רקדנית אם אני יודעת לקפוץ או לא לקפוץ. תקפצו לי".
שינפלד היא אחת מהרקדניות הגדולות בארץ ובעולם, ואפילו ב"ניו יורק טיימס" כתבו עליה שהיא אחת הרקדניות החשובות בדורנו. הוענקו לה אינסוף פרסים, היא הופיעה בכל העולם ואירחה רקדנים בינלאומיים בהופעותיה. כל זה קורה כששינפלד ממשיכה להתאמן בסטודיו הצנוע שלה בביתה בתל אביב, כשהקומה התחתונה היא הסטודיו והקומה השנייה היא הבית שלה. לאורך השנים העלתה שינפלד המון מופעים משלה וערבי סולו, וכנגד כל הסטיגמות שגורסות שרקדנים מפסיקים להיות רלוונטים אחרי גיל מסוים - היא המשיכה לכבוש את העולם.
"בגיל 40 כבר קיבלתי טלפון מכל מי שמקנא בהצלחה שלי", היא מספרת. "בגיל 40 עזבתי את להקת בת-שבע ואחרי שעזבתי, היו הצלחות גדולות לערבי הסולו שלי בכל העולם. הייתה תקופה שכבר בגיל 29 זרקו את הבנות מהבמה וזה מקומם אותי מאוד. בני האדם הם לא סוסים, לא בודקים אותם לפי העצמות ולפי הגיל. הגישה הזו מקוממת. וחבל. צריך לשנות את זה".
בזכות מה את התבלטת? מה הייחוד שלך?
"קודם כל אני מוכרחה לומר שעבדתי עם גדולי הכוריאוגרפים בעולם, אז אני ממשיכה את מה שלמדתי. הייחוד שלי הוא השימוש בחפצים. קוראים לי הגברת עם החפצים. אני רואה חפץ, אני מתחילה לרקוד. זה מאוד מוזר. אף אחד עוד לא הסביר לי את זה. יום אחד נעל, יום אחד תיק, יום אחד כובע. בעצם אני אומרת שהיצירה באה אליי, לא אני באה אל היצירה".
מאיזה גיל הבנת שריקוד זה הדבר שאת רוצה לעשות?
"מיד הבנתי. הייתי בכיכר דיזנגוף, ופגשתי ילדה שראתה שאני עושה שפגט ואמרה לי: 'וואו, את חייבת לבוא ללמוד אצל מיה ארבטובה'. אז שאלתי: 'לומדים ריקוד אצל מיה ארבטובה?', והיא נתנה לי את הכתובת בשדרות קרן קיימת (קק"ל, מ"ח). ברגע שנפתחה הדלת ידעתי שזה העולם שלי. אנשים זרקו בגדים, שמלות... מזיעים, מרכלים, זה העולם שלי. עד היום".
איזה סגנון התחלת ללמוד?
"קלאסי. הקלאסי הוא מאוד חשוב. אבל תלוי מה לוקחים ממנו. לא את האצילות, לא את הסנוביות, אלא את הטכניקה. ואז מהקלאסי פיתחו מחול מודרני. מי פיתח את המחול המודרני? נשים. למה? כי לא היה להן מקום בבלט הקלאסי ולא במחזות זמר. שם היו רק גברים, כי שם היה כסף וכוח".
שינפלד כרוכה במחול מזה שנים רבות. היא אינה מנותקת, ומודעת לשינויים שהעולם הזה עובר עם השנים - דרך הטלוויזיה והרשתות החברתיות. "מה אני חושבת על עולם המחול היום? אני לא חושבת. זה לא מתפקידי. אני לא מבקרת ואני אומרת לעצמי, 'מספיק עם הביקורת'. כי אנחנו בחברה שבה כל הזמן יש ביקורת. כל הזמן בטלוויזיה ביקורת אחד על השני".
מה דעתך על תוכניות ריאליטי של מחול היום?
"יותר טוב שאני לא אגיד".
למה?
"כי זו זוועה. זה לא פופוליסטי מה שאני אומרת, אבל אני לא אוהבת את הסוג הזה. זה זול, זה פשוט, זה נמוך".
על טיקטוק יצא לך לשמוע?
"אני מקבלת מדי פעם, אבל כולם עושים אותו דבר. זה לא מעניין. זה כל כך מכני, חבל. לגוף יש כל כך הרבה אפשרויות בשביל לבטא כל אחד אחרת. אבל זה העולם היום. העולם הוא קשה מאוד. עם כל הוואטסאפים האלה, אתה הופך למספר. אתה מתכווץ יותר ויותר נעשה קטן, במקום להיפתח, זה עצוב".
ולסיום אופטימי, מה התוכניות שלך להמשך?
"אין לי תוכניות. אני לא יושבת בבית ואומרת מה התוכניות? לצאת לפנסיה, למשל, זה נשמע לי מוזר. גם המילה 'פנסיה' זה משהו שלא מתאים לרקדן. אבל אם השאלה שלך נוגעת לתוכניות שלי להמשיך לרקוד - מה שיהיה, יהיה. קה סרה סרה".
שינפלד תפתח את שערי הסטודיו ותעלה שני מופעים אינטימיים במסגרת פסטיבל ארט-תור (Art Tour) - הפסטיבל השכונתי של יהודה המכבי בתל אביב. המופעים "אישה אישה" ו"בואי לפגישה" יועלו בסטודיו למחול רנה שינפלד (יום ה', 9 ביוני, ב-20:30, ויום ו', 10 ביוני, ב-12:30).
