במהלך תקופה שנמשכה כשנתיים, בין 2011 ל-2013, עשרות מטופלים באזור דאלאס, טקסס, התעוררו מניתוחים מיוסרים מכאבים עזים. כולם גילו שהם סובלים מפגיעות שונות שלא אמורות היו להיגרם להם בניתוח האורתופדי הלא מורכב שעברו; חלקם גילו בבעתה שהם סובלים משיתוק. חלקם לא זכו אף לגלות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
למרי אפורד בת ה-74, שהתאשפזה בבית החולים בעיר פארמר'ס בראנץ' על מנת לעבור ניתוח דיסק, נקטע שורש עצבי בחלק של הגב שלה שבו כלל לא הייתה בעיה. בורג רפואי הוברג לעצב אחר, חורי ברגים נקדחו בשני צדדי עמוד השדרה שלה, הדיסק שאמור היה להיות מוסר נותר במקומו, וחלקי ציוד רפואי נותרו ברקמת השריר שלה. כשקמה מהניתוח, בכאבי תופת, גילתה שהיא משותקת.
אבל מזלה של אפורד עוד שפר עליה לעומת הפציינטית פלואלה בראון, שנכנסה לניתוח גב ולא יצאה ממנו. במהלך הניתוח נחתך עורק בצווארה, ובראון בת ה-63 לקתה בשבץ בעת שדיממה על שולחן הניתוחים, ונכנסה לתרדמת. שעות עברו עד שדאנץ', שהיה עסוק באותו זמן גם בניתוח של אפורד, אישר את העברתה של בראון לרופא אחר, אבל בשלב הזה כבר הייתה במצב של מוות מוחי.
7 צפייה בגלריה
כריסטופר דאנץ' (השמאלי) וג'ושוע ג'קסון המגלם אותו בסדרה ''ד''ר מוות''
(צילומים: ap, peacock)
דאנץ' עבר לבית החולים בפארמר'ס מבית חולים אחר, ביילור, שם הותיר אחריו שובל של רשלנות רפואית פושעת. היה נחמד לספר שזהו השלב שבו החלה העצירה שלו, אבל במקרה של דאנץ' – שבהמשך נודע כ"דוקטור מוות" – טחנות הצדק טחנו באיטיות. עבור הפציינטים של דאנץ', היא התגלתה כקטלנית.
היום (שני) עולה ב-yes וב-HOT הסדרה "ד"ר מוות", אשר מבוססת על סיפורו המזעזע של דאנץ' ועל הפודקאסט באותו השם שתיאר אותו. ג'ושוע ג'קסון ("הרומן") מגלם בה את דאנץ', בעוד אלק בולדווין וכריסטיאן סלייטר מגלמים צמד מנתחים אורתופדיים שהובאו בהזדמנויות שונות לנסות ולתקן את הנזק שגרם דאנץ' לחלק ממטופליו, והפכו למי שסייעו לבסוף בהפלתו. הסדרה, שעלתה בארה"ב בשירות הסטרימינג פיקוק, זכתה לשבחים מהמבקרים – רבים מציינים לטובה את האופן שבו ג'קסון תרגם למסך את היהירות והנרקיסיזם של המנתח שפגע קשות ב-33 מטופלים, והביא למותן של שתי מטופלות. "בעיקרון הוא הרס את חייהם של כל המטופלים שבהם נגע", אמר ג'קסון למגזין ניוזוויק, "הוא היה מפלצת כריזמטית ומקסימה, אבל עדיין מפלצת. הוא ראה את עצמו כגיבור של הסיפור שלו. הוא ראה את עצמו כמנתח מבריק, אדם שהיה קורבן לעבודה הגרועה ולהתנהגות הגרועה של אחרים".
"ד"ר מוות" – טריילר
אבל הסיפור פה איננו עוסק רק בדאנץ', סוציופת שפעל איפשהו בתחום האפל שבין רשלנות רפואית פושעת לפגיעה בכוונה תחילה, אלא גם, אולי אפילו בעיקר, בבירוקרטיה של הממסד הרפואי, שגם אחרי שצפו ועלו החשדות הכבדים, אפשרה את הסחבת הארוכה והעניקה לדאנץ' הזדמנויות לפגוע במטופלים נוספים. גם שרשרת ארוכה של "אירועי לעולם לא" – אירועים שלא אמורים לקרות, ולו פעם אחת, בקריירה של רופא – לא הביאה להפסקת עבודתו. המנתחים שהתבקשו לסדר את הנזקים שהותיר אחריו, הם שעשו זאת. הרופא אולי הטיל מום והרג - אבל המערכת שהסמיכה אותו והתעלמה מסימני האזהרה החמורים לאורך הדרך, אשמה לא פחות ממנו.
כריסטופר דאנץ' נולד במונטנה ובילדותו עבר לממפיס, טנסי, שם גרה המשפחה בפרבר יוקרתי. עם סיום התיכון ניסה דאנץ' להפוך לשחקן פוטבול בקולג' במיסיסיפי, אולם הדבר לא צלח, ודאנץ' פנה לרפואה והחל ללמוד במרכז הרפואי של אוניברסיטת טנסי. הוא הצטיין בלימודיו ואף התקבל לאגודה הרפואית היוקרתית "אלפא אומגה אלפא". דאנץ' נשאר במרכז הרפואי של האוניברסיטה לצורך התמחות בנוירו-כירורגיה, וב-2005 אף מונה למנהל בנק הרקמות של המרכז. המינוי אפשר לו להתמקד במחקר, וב-2006 חבר לבני הזוג ואלרי קוקקוב וטטיאנה איגנטובה, שהתמחו בחקר תאי גזע, והפך - לפחות במסמכים הרשמיים - לשותפם בגילוי הדרך שבה ניתן ליצור תאי גזע בתרביות מחוץ לגוף האנושי.
"זו לא הייתה המצאה שלו", אמר קוקקוב בריאיון, "זו הייתה ההמצאה שלי ושל אשתי, כי אנחנו עשינו את כל הניסויים הראשיים". באותה תקופה, במקביל לעיסוקיו בתחום המחקר, דאנץ' גם התמחה במשך שנה בניתוחי שדרה בעלי פולשנות מינימלית – התחום שבו הסב פגיעות כה רבות בהמשך.
לקראת סוף העשור, אחרי שהסתכסך עם בני הזוג קוקקוב ואיגנטובה ונתבע בידי אדם נוסף שעבד בחברה יחד עימם, הבין דאנץ' בן ה-40 שאוזלים סיכוייו להמשיך ולשגשג בתחום המחקר הרפואי, והחליט לעבוד כמנתח. חמוש בהמלצה חמה מדוקטור ג'ון רוברטסון, ראש מחלקת הנוירוכירורגיה באוניברסיטת טנסי, הוא התקבל לעבודה בבית החולים ביילור שבפלאנו, טקסס. "האתיקה המקצועית שלו, אופיו ויכולתו להסתדר עם אחרים הינם מושלמים", כתב רוברטסון. בנובמבר 2011 החל לעבוד במנתח פעיל בבית החולים. המטופל הראשון שלו היה קנת' פנל, שנותר עם כאב כרוני ברגליו אחרי שדאנץ' ניתח את החלק הלא נכון בגבו. ניתוח שני, שוב עם דאנץ' כמנתח, הוביל לשיתוק בשתי רגליו של פנל.
סימני האזהרה הראשונים באשר לאופיו ולמקצועיותו של דאנץ' הופיעו שנים קודם לכן, בין 2006 ל-2007. מייגן קיין, בת זוגו של ג'רי סאמרס, אחד מחבריו של דאנץ', העידה על הבילויים הליליים שלו במהלך התקופה, וסיפרה כי ראתה אותו נוטל LSD ומשככי כאבים במרשם במהלך חגיגות יום הולדתו - ואז, בבוקר, עדיין תחת ההשפעה, עוטה את חלוק המנתחים שלו והולך לעבודה. קיין גם סיפרה כי דאנץ' היה מחזיק ערימה של קוקאין במגירה במשרדו הביתי. רופא שעבד לצד דאנץ' בבית החולים ביילור באותה התקופה, העיד כי דאנץ' סירב לבדיקת סמים סטנדרטית, ונדרש להשתתף בטיפול למנתחים עם בעיות אישיות – אלא שגם זה לא עורר את בית החולים לפעול בעניינו.
אחרי שדאנץ' ניתח כמה מטופלים בביילור, החלה לרחוש חרושת של שמועות על התפקוד שלו. במהלך הניתוח שערך במטופל לי פסמור, קטע דאנץ' רצועה ברגלו של פסמור ללא צורך, והוסיף לבצע הליכים רפואיים אחרים – ביניהם נעיצת בורג במקום הלא נכון בגבו של פסמור – שגרמו לו כאבים עזים ושיתוק חלקי. לפי כתבה על מעשיו של דאנץ' באתר Dmagazine.com, חבריו ובני משפחתו של פסמור, שהמתינו לו מחוץ לחדר הניתוח, שמעו את צרחות הכאב שלו עוד לפני שראו אותו. דוקטור מארק הויל, מנתח מומחה לכלי דם שעבד לצד דאנץ' בניתוח של פסמור, סיפר כי דאנץ' התעלם מהדימום הרב בעת הניתוח, וכי בשלב מסוים אף ניסה למנוע ממנו להמשיך לגרום לנזק. ועדיין דאנץ' המשיך לנתח.
המטופל הבא שלו היה ג'רי סאמרס – חברו הטוב ושותפו של דאנץ' ללילות הוללות. סאמרס התמסר לאיזמל המנתחים של דאנץ' לטובת ניתוח שנועד לסייע לכאבי גב שנבעו מתאונת דרכים. במהלך הניתוח איבד סאמרס כחמישית מהדם שבגופו – כמעט פי 24 מכמות הדם שמאבדים בהליך כזה בנסיבות רגילות. הוא נותר משותק בארבעת גפיו, ובנובמבר האחרון הלך לעולמו, לפי הדיווחים בעקבות זיהום שנקשר לאותו ניתוח.
בפברואר 2012, אחרי ניתוחו של סאמרס, החליט בית החולים ביילור להשעות את דאנץ' מתפקידו כמנתח אורתופדי – השעיה שהחזיקה מעמד כמה חודשים, בסיומם שב לנתח. המטופלת הראשונה שלו הייתה קלי מרטין בת ה-55, שסחבה פציעה במשך שנה לאחר שנפלה במטבח ביתה, וביקשה להקל על מכאוביה באמצעות ניתוח שבמסגרתו מוסרים זיזי עצם ורקמה רכה - הליך רפואי שכיח שאינו כרוך בסיכון מיוחד ובדרך כלל מאפשר את שחרור המטופל תוך 48-24 שעות. במהלך הניתוח נפגעו כלי הדם של מרטין. היא דיממה למוות על השולחן לאחר שדאנץ' סירב לאפשר גישה לצוות הטיפול הנמרץ שהוזעק לחדר הניתוח.
במרץ 2012 צירוף מקרים יוצא דופן הוביל לכך שפסמור – שעבד במשרד הפתולוג המחוזי באחד מפרברי דאלאס - קלט בזווית עינו שם מוכר, כריסטופר דאנץ', על מסמך הפטירה של גופה שזה עתה הגיעה למכון הפתולוגי. השם השני על המסמך היה שמה של הנפטרת – קלי מרטין. פסמור החליט לקחת את המקרה לבוס שלו, דוקטור וויליאם רוהר, שסיפר לו כי המקרה כבר בבדיקה. אולם פסמור המשיך לנבור בעצמו בהיסטוריה של הניתוחים שביצע דאנץ', וגילה עוד ועוד מקרים שסימני שאלה מרחפים מעליהם.
באפריל 2012, אחרי מותה של קלי מרטין, התפטר דאנץ' מתפקידו בבית החולים ביילור – ותוך ארבעה חודשים מצא עבודה נוספת כמנתח, הפעם במרכז הרפואי של פארמר'ס בראנץ'. העובדה שפרט להשעייתו הזמנית לא ננקטו נגדו הליכים רשמיים כלשהם במקום עבודתו הקודם, אפשרה זאת. בית החולים אומנם ביקש לחקור את התנהלותו של דאנץ' במהלך תקופת העסקתו, אולם עסקה שנחתמה בין ביילור ובין עורכי הדין ששכר דאנץ', קבעה כי הוא יתפטר ובתמורה יזכה במכתב מבית החולים שמאשר שהתנהלותו הייתה נאותה. מבחינת ביילור, האפשרות הזו הייתה עדיפה על האפשרות השנייה: לפטר את דאנץ' ולדווח על מעשיו ל-NPDB, בנק המידע של משרד הבריאות האמריקני שמרכז מקרים של רשלנות רפואית ושלילת רישיונות עיסוק רפואיים – מהלך שהיה מסבך את בית החולים.
ביולי החל דאנץ' לנתח במקום עבודתו החדש. שתי המטופלות הראשונות שלו היו פלואלה בראון ומרי אפורד – הראשונה, כזכור, נפטרה לאחר שחוותה שבץ בעקבות הניתוח שביצע דאנץ', ולא זכתה לטיפול או מענה בעת שהלה החל לטפל באפורד, שמצדה נותרה משותקת.
בשלב הזה נכנס לתמונה שחקן נוסף – ד"ר רוברט הנדרסון, שמגלם בסדרה "ד"ר מוות" אלק בולדווין – מנתח ותיק אשר הוזעק לניתוח חירום במרי אפורד יומיים אחרי שיצאה תחת ידיו של דאנץ', והזדעזע עד עמקי נשמתו לראות מה עשה עמיתו. מהרגע הזה החל הנדרסון - שסבר כי דאנץ' הוא מתחזה, לחקור באופן עצמאי את היסטוריית הניתוחים של דאנץ'. כמו שקרה בביה"ח ביילור, גם המרכז הרפואי בפארמר'ס בראנץ' סירב לדווח על דאנץ' ל-NPDB.
באופן לא ייאמן, ומאחר שעדיין לא התנהלו נגדו הליכים משפטיים, עבר דאנץ' לבית חולים נוסף – בית החולים הקהילתי בסאות'המפטון, דאלאס. פרט לכך ביצע ניתוחים גם במקום אחר, Legacy Surgery Center בעיר פריסקו שסמוכה לדאלאס. שם, במהלך ניתוח, גרם לשיתוקו החלקי של הפציינט ג'ף צ'ייני, וגרם לשיתוק כמעט מלא של פיליפ מייפילד. בפברואר האחרון הלך גם מייפילד לעולמו - לטענת אשתו, הוא נותר פגיע לווירוס בשל סיבוכים מהניתוח שביצע בו דאנץ'.
דאנץ' המשיך לנתח ולהטיל מומים במטופליו, ושוב הובא רופא נוסף על מנת לתקן את הנזקים שהותיר – הפעם היה זה ד"ר רנדל קירבי (אותו מגלם בסדרה כריסטיאן סלייטר), שנקרא לנסות ולשנות את התוצאות הרות האסון של הניתוח שביצע דאנץ' במטופל ג'ף גלידוול, אחרי שחורר את קנה הוושט שלו, חתך עורק וקטע את אחד ממיתרי קולו. "הייתה זו עבודתו של מטורף", סיפר קירבי לאחר מכן, והוסיף כי נראה היה שדאנץ' ניסה לערוף את ראשו.
קירבי כתב על ממצאיו לוועדה הרפואית של טקסס, כינה את דאנץ' "סוציופת" וטען כי הוא מהווה סכנה ברורה ומיידית לתושבי טקסס. בשלב הזה, אל מול לחציהם של הנדרסון, קירבי ושלל קורבנותיו של דאנץ', סוף סוף החלה הטבעת מתהדקת סביב צווארו של הרופא הרצחני. ביוני 2013 השעתה הוועדה את רישיונו הרפואי של דאנץ', ובדצמבר של אותה השנה, אחרי חקירה, נשלל רישיונו סופית.
קטיעת הקריירה הרפואית שלו שלחה את דאנץ' לסחרור מסוכן. הוא עבר לגור עם הוריו בקולורדו, והחל להסתבך. במהלך שהותו שם הכריז על פשיטת רגל בעקבות חובות של יותר ממיליון דולר, נעצר באשמת נהיגה בשכרות, נעצר שוב לאחר שניסה לחטוף את בנו איידן מביתה של דודתו, ומאוחר יותר נעצר גם בדאלאס לאחר שגנב פריטים בשווי 887 דולר מוולמארט. בנוסף, נלקח לבדיקה פסיכיאטרית לאחר שנמצא משוטט ליד בנק בצפון דאלאס.
ביולי 2015, הטבעת המתהדקת הפכה לעניבת חנק: דאנץ' הואשם בעשרה סעיפים של תקיפה בנסיבות מחמירות, עם נשק ותוך פגיעה גופנית, כמו גם בסעיף אחד של פגיעה בקשיש. כאן, הבהירה התביעה, לא מדובר ברשלנות רפואית גרידא, אלא במשהו שחורג מכך משמעותית: אדם שביודעין, אולי אף במכוון, הפך את הרשלנות לכלי נשק, על מנת להסב פגיעה לאחר.
היה זה תיק היסטורי - הפעם הראשונה שבה רופא הורשע באישומים פליליים על מעשים שעשה במהלך פעילותו הרפואית. במשפט, שנמשך 13 יום בלבד, תלו התובעים את יהבם בסעיף האישום האחרון - הטלת המום במרי אפורד והשיתוק שנגרם לה. המטרה הייתה להכניס את דאנץ' מאחורי סורג ובריח לכמה זמן שרק אפשר, כדי שלעולם לא יוכל יותר לעסוק ברפואה.
זה עבד: זהו הסעיף שבו דאנץ' הורשע לבסוף, וב-20 לפברואר 2017 נידון למאסר עולם. כבר יותר מארבע שנים הוא מרצה את עונשו בבית כלא בטקסס. רק ב-2045, כשיהיה בן 74, יוכל להגיש בקשה לשחרור על תנאי. אלא שלקורבנותיו של דאנץ' ובני משפחותיהם, שחיים ומתמודדים עם ההרס שהותיר בהם, הסוף הזה איננו מספק במיוחד. הרי דאנץ' לא יכול היה לפעול אלמלא ניתנה לו ההזדמנות לעשות כך, אלמלא זכה לפעול בבתי חולים שבהם השורה התחתונה לנצח תהיה שורת הרווח.
בריאיון שנערך עמו אחרי שנשלל רשיונו הרפואי, סיפר דאנץ' כי בית החולים ביילור הרוויח 65 אלף דולר על כל ניתוח שביצע. על סכומים כאלה, שנכנסים בשוטף מפעילותו של מנתח פעיל, באמת שקשה לוותר. אפילו, מתברר, אם הצרחות הבוקעות מחדר מסוים במורד המסדרון נשמעות היטב ברחבי הבניין. דאנץ' היה אנומליה מבעיתה בעולם מקצועי שמוקדש להצלת חיי אדם, אבל בתי החולים שבהם הועסק כשלו בבדיקת ההיסטוריה שלו, טיפלו בו בכפפות משי ומיאנו לנקוט נגדו הליכים שיעצרו אותו.
אומנם חלק מנפגעיו של דאנץ' תבעו את ביה"ח ביילור, אבל התובע הכללי של טקסס התערב לטובת בית החולים וביקש לחזק את החוק שקובע כי התובעים צריכים להוכיח שבית החולים פעל על מנת לפגוע במטופליו. מאמציהם של הקורבנות לזכות בפיצויים עוד יכולים להצליח, ובינתיים, דאנץ' נמק בכלא. אך מי יודע מתי והיכן, בחסות מערכת בריאות שבה החמדנות היא האתוס, יעטה הדאנץ' הבא את חלוקו, יאחז באיזמל וייכנס לחדר הניתוח?
