הזמר אדם הובא למנוחות הערב (ה') בבית העלמין שדה יהושע בחיפה, לצד קבריהן של אימו ואחותו, לאחר שהלך לעולמו בגיל 64 בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן. מאות בני משפחה, חברים, מעריצות ומעריצים - בהם אביו, בן זוגו לשעבר שמעון שירזי, חברו הטוב יואב גינאי, אילנית, רוחמה רז, יזהר אשדות, אלונה קמחי, ניקי גולדשטיין ואילון בן יוסף - ליוו את המוזיקאי בדרכו האחרונה.
יואב גינאי סופד לאדם
בהספדה, מירי פרלמן - המנהלת של אדם וחברתו הקרובה, שיתפה כי אדם תרם את קרניות העיניים שלו, וביקש שכל ההכנסות ממופע המחווה שיערכו לו ייתרמו לאגודה למלחמה בסרטן ולמטה החטופים. "אהוב כל כך, כמה קשה להאמין שלא נדבר יותר את השיחות הרגילות שלנו", אמרה. "בחודש האחרון דיברת אליי לתוך האוזן את כל מה שעוד רצית להשאיר כאן. כל הזמן נלחמת. אמרת: 'יש עוד קצת זמן. לא הרבה, אבל יש'. האמנתי לך. היום בחמש וחצי בבוקר, הרגשתי כאב חזק בנשימה שלי. עמדתי לידך והתחלנו לנשום ביחד - כמו תומכת לידה שמוציאה תינוק לאוויר העולם. עוד נשימה ועוד. עד הנשימה האחרונה שלך. ליוויתי אותך החוצה מהעולם הזה. זכיתי להעביר אותך בעדינות אין קץ למסע הבא שלך".
"דיברת על אבא האהוב שלך, על ג'וי הילדה-כלבה האהובה שלך, על המשפחה החמה והתומכת, על שירזי האהבה הגדולה שלך, על החברים הטובים שלך ובעיקר יונה החברה הכי קרובה. ב-27 במאי, חודש אחד אחורה, הצלחת לעמוד על במה בפעם האחרונה ולקבל טונות של אהבה. הספקת לחתום על כרטיס אדי ולדגום את קרניות העיניים היפהפיות שלך, הספקת להיות שותף לרעיון מחווה גדול שעורכים לך בעזרת השם ב-22 ביולי והספקת לבקש שכל ההכנסות ייתרמו לאגודה למלחמה בסרטן ולמטה משפחות החטופים. הקהל שלך שהולך איתך שנים ארוכות, החברים, המשפחה, אילנה, רוני, אבא וגם אני עשינו כל מה שאפשר: חיבקנו עד השנייה האחרונה, עכשיו נצטרך להתגעגע כל יום".
"השיר שלך בעברית 'אין מוצא' היה גם השיר הראשון שכתבתי, אחר כך באו המון שירים נוספות", שיתף יואב גינאי, "אהבת מלים, היית רגיש, אבל מעל המילים היית איש רוח, לב גדול שהקרין אור גדול על הסביבה שלך. אתה תמיד חושב על האחר, מחבק את מי שצריך, עד הסוף. התפללת לחזרתם של החטופות והחטופים, וגם הקדשת להם את הפוסט האחרון שלך. בהופעה האחרונה שלך, לפני חודש, לבשת חולצה שחורה ושרת את השיר הסאטירי שכתבתי לך, 'אחרי שאמות'. שרת את זה באומץ על הבמה מול קהל שחיבק אותך חיבוק אחרון. בפגישה האחרונה שלנו היית עם חיוך מואר, ואני הבנתי שאתה הולך למקום טוב יותר. אני רוצה לבקש מהקהל הנהדר הזה לחלוק איתנו, בפעם האחרונה, מחיאות כפיים". הקהל במקום נענה לבקשתו, ובמשך כדקה מחא לזמר המנוח מחיאות כפיים בעמידה. השיר "אחרי שאמות", שכתב גינאי יחד עם יונתן פרלמן, בנה של מירי פרלמן, הושמע בתום הטקס.
מירי פרלמן סופדת לאדם
"אהוב לבי, כך קראתי לך", נפרד ממנו חברו שלומי ברק, "כמעט 20 שנים שזכיתי לחגוג איתך. זכיתי להכיר אישיות כמו שלך: חוכמה רבה, רוחניות וטוב לב. כמתנה ליקום כולו. כמה למדתי ממך מתחילת הדרך, תמיד אמרתי שאתה מסדר לי את המחשבות בראש, המקצועיות והאישיות. תמיד התייעצתי איתך בכל דבר וקראתי לך 'הענן במדבר של החיים'. תמיד היית מסור עד עמקי נשמתך. איזה כוכב ענק אתה, זוהר ונוצץ. אציל נפש, גם אם היו חילוקי דעות בינינו ידעת לגשר לשכוח ולהמשיך הלאה. כזה אתה, מלאך בחייך. כמה סבל עברת, ייסורי גוף ונפש ולמרות הכול הצלחת לחייך בהתמודדות ובאומץ רב שאין דומה לו. מלאכי השמיים יקבלו אותך בזרועות פתוחות, תנעים להם את זמנם. פרח נדיר היית. אי-אפשר לומר מילה כי פרחים כמוך, אדם, לא נדע. תודה לך - שזכיתי להיות במחיצתך, על כל השנים. אוהב אותך מעומק ליבי ונשמתי, לעולם לא אשכח אותך".
נירית שמיל, שהייתה ממעריצותיו הגדולות, אמרה: "אדמיקו שלנו, לא יכול להיות, אין מצב שאנחנו נפרדים ממך. למי עוד נקרא אדמיקו? היום לפני חודש שלחת לי את ידך ואמרת: 'אני אוהב אותך'. אלוהים, למה לקחת לנו את האושר שלנו? את האדם שנתן לנו חיים, למה נתת לו לסבול שוב? זה לא פייר, אבל החיים לא הוגנים. אדם חיים כהן - בדיוק כמו השם שלך, אדם שנתן לנו את החיים. איך חיברת בין כולנו, איך חיברת חברויות מכל קצוות הארץ. איך נמשיך בלעדיך? בלי ההופעות שלך, בלי הפגישות איתך, איך נמשיך בלי החיבוקים והנשיקות איתך בסוף כל הופעה?
"מי יגיד לנו בהופעות 'רוצים רטרו?' ואנחנו נענה 'רטרו'. הבטחת הופעה בגיל 80. אלוהים, למה? אני מסרבת להאמין שדרכינו נפרדות. אבל אבוא לבקר ואמשיך לספר לך על חיי. אתה כל כך קרוב אליי. צריך להמשיך ולחשוב איך להנציח אותך כל יום ובכל רגע - עם בנדנות. אסור לנו להיפרד, אנחנו קבוצה מלוכדת ובטוח ההוא היה רוצה שנמשיך את השרשרת ואת הקשר בינינו. תודה על האהבה שלך לכל אחת מאיתנו, על האושר והאדרנלין שהכנסת בנו כל הופעה. זר לא יבין זאת לעולם".
גם בת דודתו, נורית וייצמן, ספדה לו: "כשהייתי בת שבע נולד לי בן דוד. היית המפקד של החבורה. כל חופש היית מארגן לנו הצגות, תחפושות, ריקודים, צחוקים, הומור. לא שוכחת לך שכשרבנו - כאילו, לא באמת - וזרקנו אחד על השני כריות, ואתה זרקת על החלון את הכרית - והחלון נשבר, והגעת לזה שנעמי, אילנה ואני גוננו עליך ואמרנו: 'זה אנחנו'. זה אתה, זה הקסם, וזה האיש. היית לנו בן דוד מאוד יקר. היית אח לאחותך כמו שלא רואים - אתה ואילנה הייתם קשורים כאילו הייתם תאומים סיאמים. סעדת אותה במחלתה בצורה בלתי רגילה. אהבתך להוריך ניכרת גם בסרטונים שהוצאת. השארת חותמך על כל המשפחה בהומור המיוחד שלך, בריקודים, בשירה. נתגעגע אליך תמיד, המשפחה".
אדם, שהיה אחראי ללהיטי ענק כמו "סוד", "אין מוצא" ו"מצטער", נחשב במהלך שנות ה-80 לכוכב הפופ הגדול ביותר בישראל. אך לצד זכייה בפסטיגלים והשתתפות בהצגות ומחזות זמר, הודה הזמר בראיונות רבים כי התהילה הקשתה עליו לחיות את חייו, וכי ההערצה כלפיו גבתה ממנו מחיר נפשי.
במילים שביקש לפרסם עם לכתו, אמר: "רוצה להודות על המסע המופלא והבלתי יאמן בחיים האלה. אם לא הצלחתי לסייע מלמטה בעניין השבת החטופים, אנסה לפעול מלמעלה. תהיו טובים, אוהב".
