מחוץ לפריים
התפילות החליפו את הערק: איתי תורג'מן נגד "תעשיית הבלוף"
01:02:17
רגע לפני שהוא מציין 40, איתי תורג׳מן החליט להסיר את כל הקעקועים בגופו. "אני רוצה גוף נקי", הוא מסביר, ונראה שמדובר על החלטה שלא רק מתכתבת עם הדמות החדשה שהוא מבקש לסגל לעצמו, אלא גם עם ההתקרבות שלו לדת. "אני לא חובש כיפה, אבל אני מאמין. חי את התורה של הקב"ה. אני מתפלל כל יום תפילת שחרית ונוטל ידיים. אני גם שומר שבת כבר שבע שנים, והיא שומרת עלי". למרות שלדבריו הוא הולך בשבת בבוקר לתפילה ולסעודות, מספר תורג'מן שהוא חווה לעיתים קושי בבית הכנסת. "בתפיסה שלי צריך להיות במקום מאוד טהור בשביל זה. כשאני רואה שם התנהגויות שמזכירות לי את המציאות זה מפריע לי, אז אני מנסה למצוא לעצמי פינה".
לפני מספר שנים, כשהוא בן 32, בוחר תורג'מן לעזוב את תל אביב ולעבור להתגורר בבית הוריו. הוא נשאר שם במשך שלוש שנים ומתפרנס בין היתר מעבודה אצל אחיו בחברת דלתות. "כשאתה חי בגבוה, חיים של ריגושים, עף הרבה כסף", הוא מסביר. "על מסעדות, טיסות. למרות שאף פעם לא קניתי בגדי יוקרה, לא הימרתי ולא קניתי קוק, בזבזתי המון כסף על לא לפגוש את עצמי. על אגו".
איך מספקים את האגו?
"טסים ברחבי העולם, למלונות מטורפים. אפשר לאכול במסעדה ב-2,000 שקל ביום. אתה בוחר בריגוש גבוה. היום תודה לאל אני יכול לאכול איפה שבא לי, אבל אני בוחר לא לאכול ארוחת ערב ב-500 לראש".
עשית הרבה כסף כשחקן?
"אני לא עומר אדם, שחקנים עושים כסף מקמפיינים. תמיד הייתי דמות עם צבע, כזאת שלא קל לשים ליד לוגו של בנק. לא שחקתי את המשחק של הילד הטוב, וגם לא התייבשתי לבטא את זה כלפי חוץ, את אורח החיים שלי. הייתי אנרכיסט, מתירני, והרגשתי אמן. שילמתי 13 אלף שקל על שכירות".
לכתבות נוספות במדור:
כיום הוא כבר נמצא במקום טוב יותר - הוא מתגורר לבדו בהרצליה, מנהל סטודיו למשחק שבו לומדים גם ילדים, ומככב בעונה החדשה של "שקשוקה" שמשודרת בכאן חינוכית. אבל את התהליך שהתחיל בבית הוריו, הוא לא לגמרי סיים. תורג'מן מעיד כי במשך שש שנים לא נגע בסמים או באלכוהול, שני דברים שהיו בעבר מנת חלקו ביומיום.
"במוצ"ש הייתי אצל חברים בבריכה והיו תפילות", הוא מספר. "עליתי למקום מאוד גבוה עם עצמי, כולל חשבון נפש ומה אני רוצה לשנה הזאת, ובאמת הייתה לי שבת קדושה. אחרי זה חזרתי הביתה לבדידות שלי ורציתי 'למות' אמרתי לעצמי 'מה אני עושה, איזו באסה'. אבל בפתרונות שאני מכיר היום זה כבר לא דרינק ולא פייסל. אני גם בהימנעות מקשרים זוגיים עכשיו. אבל דווקא מתוך הבאסה הרגשתי שזאת העבודה שלי, שצריך לקבל גם חיים כאלה. נכנסתי למיטה בשמונה בערב, הדלקתי נטפליקס ואמרתי לעצמי 'זה בסדר'".
"כל הזמן אנחנו מול האינסטגרם הארור הזה"
השחקן שזכה בפרס אופיר כבר כשהיה בן 18 על משחקו בסרט "בית"ר פרובנס", לא רק משתף בתהליך שהוא עובר, אלא גם יודע להעביר ביקורת על הדברים שעשה ואף לא חוסך אמירות לא קלות כלפי אלה שעדיין עושים את זה. "כל הזמן אנחנו מול האינסטגרם הארור הזה שמראה רק רגעי שיא. הכול וואו. זה חוסר סבלנות של אנשים לשהות בתוך תקופות שבהם הדברים קצת יורדים. בגלל זה מתגרשים ונפרדים כל כך מהר. ובכל זאת, כל מה שרואים זה רק מערכות יחסים של כיף, כולם במיקונוס, אוכלים סשימי, ולכולם יש ריבועים בבטן. למה אנשים לא מעלים את עצמם ב-10 בבוקר כשהם שבורים אחרי שהם לא לקחו את הילדים שלהם לגן כי הם עשו קוק כל הלילה. אז אני גם בלי אינסטגרם וגם בלי שום משנה תודעה בשש וחצי השנים האחרונות".
איך זה מרגיש?
"אני בתוך החיים עצמם, עם כל המשמעויות של זה. אני נפגש עם מי שאני באמת, עם הצדדים הטובים ועם הצדדים שניסיתי לטשטש כל החיים. חייתי אורח חיים מאוד נהנתני, מאוד תל אביבי. רווק מגניב עם כל החרא שמגיע עם זה. זה שירת אותי וזה היה מנגנון הגנה שעבד לי הרבה שנים, עד שזה הפסיק לעבוד. ההגנה הזאת הפסיקה לשרת אותי. סבלתי וסבלתי עד שהבנתי שזה לא פתרון ובסוף גם התבגרתי. זה עדיין אתגר, החיים מבקשים בריחות, אבל היום הבריחות שלי הן ריצות, שיעור תורה וכדומה. אני רוצה להיות מעל זה, להגיד 'יאללה בואו נראה מה יש לחיים להציע".
אתה מדבר על עולמות רוחניים באופן עמוק. אתה מאמין לעצמך גם ברגעים פחות טובים?
"זה לא עניין של מאמין לעצמי, לפעמים זה עובד ולפעמים לא. יש תקופות שאני ממש מרוכז בעבודת תודעה והתבוננות אחרת על הדברים, והיא מזויפת, זה לא האמת הטבעית. בטבע שלנו אנחנו לא אנשים כאלה, אני עובד בזה קשה כל הזמן. זאת אמונה מלשון אימון, אני מתאמן בדבר הזה. זה לא אני".
את עצמו מגדיר תורג'מן כיצור טבעי שמחפש ורוצה הנאות "כמו לאכול, לזיין, לעשן, לשתות, לטוס, לראות טלוויזיה ולהיות בטטה", הוא מסביר. "יש לנו גם את הנפש הזאת. הרווח בזה הוא הרבה יותר מידי. כשאני אוכל המבורגר כייף לי עכשיו, כשאני הולך עם בחורה כייף לי עכשיו. אבל המזל שלי שסחטתי כל כך את העולם הזה, שהסבל שלי ממנו הוא אמיתי ואיתו אני לא יכול להתווכח. אני לא יכול לחזור אחורה כי סבלתי שם. זה כמו שסגרתי את היחסים שלי עם אלכוהול. עדיין אנשים שותים לידי, אני יוצא עם מישהי לדייט ומוזג לה יין, אי אפשר למנוע מפגש עם אלכוהול במציאות. זה לא כמו סמים שכן אפשר להימנע, אני יודע איפה עושים ולא אבוא לשם. הסבל שלי מהאלכוהול היה כל כך חזק, לאורך הרבה שנים ועם כל כך הרבה התנסויות".
אתה יודע להגיד למה הגעת לנקודה כזאת? אפשר להגיד שזאת הייתה התמכרות?
"המילה הזאת ישר שולחת אותנו לנרקומן בלי שיניים בתחנה המרכזית. בגלל זה קשה להשתמש במילה הזאת. אבל בוודאי שזאת התמכרות, או יותר נכון שימוש בעייתי. אם אתה שותה כשאתה לא באמת רוצה לשתות, כי באסה לך ואתה מרגיש רגשות שלא נעימים לך, אתה עושה בזה שימוש רגשי. דאגתי מאוד לטשטש את זה".
לדבריו, הוא היה חלק מתופעה בשם "הנרקומנים של שנות ה-2000", שבה כולם דואגים לנהל מראית עין של חיים טובים ומתפקדים. "הם הראשונים בחדר הכושר, דואגים לנהל את החיים שלהם, לפחות חיצונים. זה הבלוף התל אביבי שמקדש השחתה של הנפש. כשאני גדלתי בגן יבנה והתחלתי לשחק בגיל 14 אף אחד לא עישן גראס ולא שתה אלכוהול. היום למשל יש תרבות של דינרים וברנינג מן, גם זה בלוף לתפיסתי. זה פשוט אנשים שרוצים להתמסטל ועוטפים את זה באמנות וערכים שהם נאורים כמו שיתוף ואהבת חינם. אם אסרו על שימוש בסמים ואלכוהול בברנינג מן, אני בספק שיסעו לשם כמות האנשים שנוסעים לשם".
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהשתמשת בסמים?
"פעם ראשונה עישנתי גראס בגיל 17 וחצי. במגמת תיאטרון בבית ספר בתל אביב היו מעשנים גראס. כשהיו אומרים לך זה בוב מארלי, זה הפסטרי, אז ברור שאתה רוצה את זה. אם אתה רוצה להתקבל לחוג של המגניבים ומתייחסים ככה למיניות וסמים, וזאת התפיסת העולם, תחשוב כמה חוזק ואופי צריך בשביל לצאת מהעדר".
למרות שהוא יצא מהעדר רק בגיל 32, תורג'מן נזכר שכבר את תחילת דרכו בתעשייה הוא החל מחוצה לו. "כול השנים הראשונות שלי בתל אביב, כשהייתי שחקן מפורסם ומצליח, הייתי בגישה של אני לא יוצא בעיר אלא טס להודו ומחפש משהו אחר. הייתה לי חוצפה ושחצנות גם כילד בתעשייה, היה לי איזה אומץ וחיפוש אחרי הצבע שלי בתוך הדברים".
7 צפייה בגלריה
"מבחינתי התפתחות היא לעמוד מול סיטואציה קשה בלי עזרה חיצונית שמזיקה לך". איתי תורג'מן
(צילום: רז גרוז)
למרות עישון הסמים בגיל צעיר, תורג'מן מבקש לסייג ולומר שהוא לא הקורבן. "אני מדבר על סמים לא כהתקבלות לחוג, אלא כשימוש רגשי", הוא מסביר. "במשך שנים לא היו לי כלים נוספים להתמודד עם המפגש האפל שלי עם עצמי, זה מפגש שאנחנו רוצים להימנע ממנו. לעמוד מול קהל בהצגה או בסרט זה מאתגר מאוד גם בתור ילד וגם היום. "בגלל חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך כשעישנתי פייסל או שתיתי דרינק אמרתי 'וואו'. פעם הייתי שותה חצי בקבוק ערק לפני פרמיירה, הייתי מלך הפייק. לראות את עצמי בפעם הראשונה מול 500 איש מוביל ללחץ וחוסר ביטחון. אין לי מושג מה יהודה לוי עושה".
אתה לא בורח לפעמיים?
"לפעמיים אני כן בורח בשביל לעשות לעצמי חיים קלים, אבל אני לא נכנס לברים. לא הולך לימי הולדת של חברים במקום חשוך ורועש עם וייב של מסיבה. לא תמצא אותי בתל אביב אחרי חצות, ואם כן, אז זאת תהיה ארוחת ערב. אני מנסה לעזור לעצמי".
7 צפייה בגלריה
""התמסרתי בענק לכל רגע ורגע שהדמות הזאת ביקשה ממני". איתי תורג'מן ב"חזרות"
(צילום: ורד אדיר)
"כנראה שגם אני קורבן של סרטי פייק הוליוודיים"
כשזה מגיע למערכות יחסים, תורג'מן מספר שהוא כבר לגמרי מוכן לקים משפחה. "אני ממש רוצה להתחתן. גם לגברים יש שעון ביולוגי. מגיע שלב שאנחנו מקבלים קריאה מהנשמה, צורך לקחת אחריות, לחנך מישהו, להוביל משפחה, להפסיק את לוח הזמנים שהוא רק סביב הצרכים שלי. אחרי שהגעתי לתוצאות לא כל כך טובות במערכות יחסים אני כבר לא קונה את הפתרון שאומר זה בגללה. היום אני יודע שהפתרון נמצא בי. צריך להסכים לחיות גם בתוך אפרוריות ושגרה, גם במקומות שלא מוחאים לך כפיים כל ערב".
נשמעת שלא היית בן הזוג האידאלי
"כול הזמן חיפשתי את הריגוש, אז מאוד עייפתי את הצד השני. כנראה שגם אני קורבן של סרטי פייק הוליוודיים. אבל למדתי מכל ממערכות היחסים שהיו לי עד כה על ערכים שלא היו בי כמו נתינה, ויתור, קבלת המציאות ולאפשר. כנראה שאפשר להסביר למה לא התחתנתי עד עכשיו. אני חושב שמי שעוסק בקריירה כהגשמה עצמית חייב להצדיק לעצמו שהוא מסופק".
בקרוב תורג'מן, השחקן הצעיר ביותר שזכה בפרס אופיר, ושמאז עשה קריירה מפוארת עם תפקידים בקאמרי, בדרמות ובסרטי קולנוע, ייכנס לעשור החמישי בחייו. אך נראה שמשבר גיל ה-40 לא מאיים עליו והוא לא צופה שייכנס לחרדה או דיכאון. אך נראה שכיום, הוא מקפיד לברור את התפקידים שלו היטב, בין היתר כשבחר להשתתף בסדרת הילדים "שקשוקה", שם הוא מגלם מצב הפוך מחייו בהווה - אב לשלושה ילדים. "קיבלתי כאפה רצינית מהמפגש עם הסיטואציה שבה אני בדמות של אבא לשלושה ילדים", הוא מספר. "שאלתי את עצמי מי המחנך שאני ומה תפיסת העולם שלי".
7 צפייה בגלריה
"קיבלתי כאפה רצינית מהמפגש עם הסיטואציה שבה אני בדמות של אבא לשלושה ילדים". מתוך "שקשוקה"
(צילום: באדיבות כאן)
ומה לגבי סצנות עירום, זה משהו שאתה מוכן לעשות כיום?
"אין לי וטו על הנושא, כמו שחקנים-חברים שלי. אבל למשל ב'שקשוקה' הייתה צריכה להיות לי נשיקה עם רעות אלוש שהיא גם אחות של חבר הכי קרוב שלי, אביב אלוש, וגם אשתו של יניב שהוא חבר שלי. הרגיש לנו לא מתאים ואמרנו לבמאי 'שחרר, לא בא לנו'".
אז בשונה ממה ששחקנים רבים אומרים - נשיקה וסצנות סקס זה לא עניין טכני לגמרי?
"זה כן טכני, אבל אי אפשר להגיד שאין בזה שום דבר. זה לא מלווה ברגשות או התרגשות מינית, שזאת תוצאה של לאפשר לעצמי להיכנס לזה. הרי מה מחרמן באקט מיני? התנאים שיש בסיטואציה. אם תהיה באמצע מלחמה אז פחות".
קשה שלא להזכיר בהקשר הזה את תפקידו של תורג'מן בסדרה "חזרות" - בחור צעיר שמכור למין. "התמסרתי בענק לכל רגע ורגע שהדמות הזאת ביקשה ממני", הוא נזכר. "בזמן שהייתי בתוך לימוד תורה, כי זה באמת עשה שירות, הרגשתי בר מזל להיות צינור לדבר על הנושא הזה של התמכרות למין אצל גברים. גדלנו על זה שככל שאתה עושה יותר סקס אתה יותר תותח וגבר. בשלב כלשהו אתה אומר לעצמך שזה לא סבבה לעשות שימוש בכך שהיית עם נשים".
7 צפייה בגלריה
"הרגשתי בר מזל להיות צינור לדבר על הנושא הזה של התמכרות למין אצל גברים". אגם רודברג ואיתי תורג'מן ב'חזרות'
(צילום: כאן 11)
איתי תורג'מן של ההווה נגד איתי תורג'מן של העבר.
"זה נכון, אני נגד הנפש הבהמית שלי. אני מאלף את הנפש הטבעית שלי ומנסה לשלוט בה. זה התיקון שלנו. אני לא מצטער על כלום שעשיתי, זאת הדרך שלי וזה היה מסע שאם לא הייתי עובר אותו בדיוק כפי שהוא, לא הייתי מגיע לאן שאני היום".
האזינו לפרק המלא של "מחוץ לפריים" עם רן בוקר.
