בסוף הסבנטיז השאלה "מה נשים רוצות" העסיקה הרבה אנשים בתעשיית הבידור, אבל מעטים חשבו לחפש תשובה במקומות שאליהם הגיע סוּמֶן "סטיב" באנרג'י. הנ"ל היה מהגר הודי עם חולשה לאורות המסנוורים של הוליווד והערצה עיוורת לדמויות כמו יו הפנר. את הכסף שחסך מעבודתו כמנהל תחנת דלק ומניהול של אורח חיים שהמילה "סגפני" קטנה עליו, הוא השקיע תחילה במועדון למשחקי שש-בש, אבל הכישלון שם (ובעוד כמה קונספטים) הוביל אותו לתחום אחר לגמרי: גברים בלבוש מינימלי שירקדו בפני נשים בלבד.
ככה נולדה המילה שגם ב-2022 מסמלת תופעה תרבותית ואפילו מופע שממשיך לרוץ בלאס וגאס: צ'יפנדיילס. זה היה שם המותג שאיתו באנרג'י הפך לאיש עשיר, מה שלא היה קורה ללא הסיוע של מפיק וכוריאוגרף זוכה אמי בשם ניק דה נויה, שלקח את הפרפורמנס החובבני של באנרג'י ועשה ממנו שואו מרהיב. שניהם, גבר מופנם ממשפחה מסורתית וגיי אקסטרווגנטי שחיפש הכרה, חוללו סערה בזכות ההבנה שהמהפכה המינית יצרה עולם חדש עם הזדמנויות גדולות. אלא שלסיפור ההצלחה הזה לא היו רק צדדים בעייתיים מוסרית: בזמן שנשים עמדו בתור כדי להתענג על גברים עם קוביות מושלמות בבטן, באנרג'י ודה נויה ניהלו ביניהם קרב תרנגולים טיפוסי לגברים, שהידרדר עד למעשים איומים במיוחד.
את כל זה - ועוד הרבה - הופכים קומייל ננג'יאני (סטיב) ומוריי בארטלט (ניק) למיני-סדרה מרתקת וכיפית. "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס", שעלתה בשבוע שעבר בדיסני פלוס בישראל, היא בדיוק מה שהרופא רשם לעונה הטלוויזיונית: דרמה פריכה כמו שניצל טרי ועסיסית כמו שערורייה מבית משפחת קרדשיאן.
3 צפייה בגלריה
"היריבות שמתפתחת בין סטיב לניק היא מופע של גבריות רעילה". מוריי בארטלט וקומייל ננג'יאני מתוך "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס"
(צילום: באדיבות דיסני פלוס)
שניהם שחקנים שכבר צברו קילומטרז' נאה: ננג'יאני הגיע מסצנת הסטנד-אפ, התגלגל בין תפקידי משנה עד להיותו אחד מאבני הבניין של "עמק הסיליקון". משם הוא הותיר רושם גם בסרט הנוגע ללב "חולי אהבה" (שמבוסס על ההיכרות שלו עם אשתו והביא לו מועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי) ועד לתפקיד ב"נצחיים" של מארוול. בארטלט נולד באוסטרליה והיה במשך שנים "ההוא מהזה", עד שכיכב ב-Looking של HBO ומשם הגיעה ההתפוצצות הגדולה: התפקיד של ארמנד הבלתי נשכח מהעונה הראשונה של "הלוטוס הלבן" הביא לו פרס אמי, "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" המשיך את המומנטום וממש עכשיו הוא מופיע גם ב"האחרונים מבנינו", סדרת הדגל של HBO לחורף 2023.
למרות כל זה, ההשתתפות ב"צ'יפנדיילס" הייתה עבורם חוויה שונה, במיוחד במקרה של ננג'יאני, שלא בדיוק ידוע כשחקן דרמטי. "אף פעם לא הייתה לי הזדמנות לשחק דמות כזאת, שעוברת שינוי כזה גדול", הוא אומר בראיון משותף עם בארטלט ל-ynet. "זאת דמות שמתחילה במקום כל כך תמים ומסיימת במקום כל כך אפל. התרגשתי לחקור את הנתיב הזה".
מוריי, מה עניין אותך בניק?
"לא הכרתי את הסיפור של צ'יפנדיילס והוא ריתק והפתיע אותי. זה עולם פרוע ואפל, וניק הוא כוח דינמי ויצירתי, בשבילי זה אטרקטיבי".
קצת מסקרן לדעת איך מתכוננים לסדרה כזאת.
ננג'יאני: "אין הרבה תיעוד של סטיב, אבל יש קטעי ארכיון של אנשים שמדברים עליו. אני מכיר את הסיפור, יודע מה חשבו עליו, מי אהב אותו ומי לא. מה שהכי עזר זה ההקשר שהתסריט נתן, כי לא היה חומר אחר".
אז אני מבין שלא ביקרתם במועדוני צ'יפנדיילס.
"האמת שלא עשינו את זה! הלוואי שהיינו עושים את זה. אבל עכשיו כבר ראינו כל כך הרבה מזה, שזה כאילו היינו ב-500 הופעות".
"הגוף הגברי הוא בהחלט סחורה בהוליווד"
ככל שצ'יפנדיילס היה קונספט פורץ דרך, היצרים מאחורי הקלעים היו הבסיסיים ביותר: באנרג'י שאף להיות פיגורה מכובדת, דה נויה רצה לכייף ושלא יתערבו לו בחזון האמנותי, ושניהם עלו על מסלול התנגשות שבו שולטים האגו והכבוד שמאפיינים שני זכרי אלפא נטולי אינטליגנציה רגשית. "ניגשתי לסטיב מזווית גברית מסוימת, של מישהו שמבועת מהרגשות שלו והרגש היחיד שנוח לו לבטא זה כעס", אומר ננג'יאני. "יש בו משהו מהגבריות המסורתית, ורציתי לבדוק את החסרונות של הצד הזה, שבו זה נהיה כל כך חשוב להשיג כוח וכבוד מול אנשים, שזה כבר מצמצם אותך כבן אנוש".
מוריי, יש דמיון בעיניי בין הדמות של ניק לדמות של ארמנד מ"הלוטוס הלבן": הצורך של שניהם לקבל הכרה. זה משהו שמעסיק גם אותך? או שזאת שאלה די מטופשת למישהו שזכה באמי.
בארטלט צוחק: "לא לא. זה פשוט לא משהו שהתמקדתי בו. ניק בהחלט ממוקד בזה. הוא שאפתן בטירוף ומאוד רוצה לקבל הכרה. אני לא יכול להגיד שאף פעם לא רציתי הכרה, אבל זה אף פעם לא היה הכוח המניע שלי. אגב גבריות, אחד הדברים שהכי מעניינים בעיניי בסיפור הזה הוא שהיריבות שמתפתחת בין סטיב לניק היא מופע של גבריות רעילה ברצון הזה להשיג בעלות. וזה הרסני ומרתק להסתכל על זה, כי זה בכל מקום".
ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס – טריילר
(באדיבות דיסני+)
אלמנט מעניין אחר בסדרה הוא נקודת המבט שלה על החפצה גברית: רקדני הצ'יפנדיילס לא בדיוק נהנו מסביבת עבודה סטרילית, והמגע הפולשני של הלקוחות נעשה לחלק מהעבודה. הסדרה עצמה לא יכולה להימנע כמובן מהצגת גופים מפוסלים, ותרגומם לסחורה לוהטת בין אם בהופעות או בלוחות שנה מהודרים.
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
זאת הזדמנות לדבר על החפצת גברים בהוליווד, נושא שגם ננג'יאני הכיר מקרוב לאחרונה: תמונה שלו נטול חולצה, מהימים שבהם הצטלם לסרט "נצחיים", שברה את הרשת אבל גם חשפה אותו לעיסוק בלתי פוסק בגוף שלו, מה שהסב לו אי-נחת, בלשון המעטה. עתה, בתפקיד שבו הוא דווקא נדרש להוסיף משקל, הוא מסתכל על הנושא במבט מפוכח ופרופורציונלי.
3 צפייה בגלריה
"הכוח המניע: גברים. הם עדיין אלה ששולטים בעסק". מתוך "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס"
(צילום: באדיבות דיסני פלוס)
"הגוף הגברי הוא בהחלט סחורה בהוליווד", הוא אומר, "זה היה חלק מהמהפכה המינית, שאפשרה לנשים לקחת שליטה על מיניות שלהן ולבטא אותה. אבל גם בהקשר הזה, צריך לשים לב מי הכוח המניע: גברים. הם עדיין אלה ששולטים בעסק. חוץ מזה, שמע, החפצת נשים היא עדיין בעיה גדולה יותר בתעשייה מאשר החפצת גברים".
הסדרה כבר שודרה בארצות הברית, איזה תגובות קיבלתם?
ננג'יאני: "אנשים צועקים לי 'צ'יפנדיילס!' מהמכונית שלהם. אתה יודע, הם תוך כדי נסיעה, אין להם ממש זמן לנסח ביקורת מלומדת, אז הם פשוט צועקים 'צ'יפנדיילס!'. אבל באמת, בשבילי התגובות היו מצוינות כי אנשים מופתעים שאני יכול לשחק דמות כזאת".
אתה יודע, רוצחים סדרתיים זה נושא מאוד פופולרי בימים אלה.
ננג'יאני: "אני אשמח לשחק רוצח סדרתי! אני חושב שאני אהיה ממש טוב בזה".
מוריי נראה לי שגם אתה תהיה. אתם יכולים להיות רוצחים סדרתיים יריבים.
ננג'יאני: "זה לא רעיון כזה רע!"
בארטלט: "לגמרי! אולי תכתוב לנו משהו?"
