טיזר שעלה אמש (ד') לקראת שידור הפרק הרביעי בעונה הנוכחית של "סאות' פארק" הכניס את הקהל האדוק של סדרת האנימציה לכוננות. בקטע הקצרצר נראה מנהל בית הספר המקומי פיטר צ'ארלס נוזף במיסטר מאקי על ההיסטריה ההולכת וגוברת שלו בשל המתיחות עם רוסיה, שבגללה קיים תרגול של מתקפה אטומית שוב ושוב ושוב. היה זה רק טבעי לצפות להערות מחכימות ובוטות על הלחימה באוקראינה מאת היוצרים טריי פארקר ומאט סטון, אבל למרות עקיצות לעבר ולדימיר פוטין, הפרק "חזרה למלחמה הקרה" הוא בעיקר סלט מאולתר עם טעם של פעם וגעגועים לאייטיז. אין בו אף התייחסות קונקרטית למשבר הנוכחי, אך כן ניתן לזהות בו הסבר מקורי למניע האמיתי שעומד - או יותר נכון לא עומד - מאחוריו.
עלילת הפרק מתרחשת אומנם על רקע משבר עם רוסיה, אבל במרכזה תחרות רכיבה בית ספרית בהשתתפות באטרס, שלא ממש מצליח להשתלט על הסוס שלו שעושה כרצונו. במצב הזה, הפייבוריט הברור לניצחון הוא ילד בשם דאבי סוקולוב, בנו של עובד בחנות כלי הבית המקומית ששמו מעיד על היותו שייך ללאום הרוסי, ועל כן באופן טבעי - קומוניסט שחותר תחת הדמוקרטיה האמריקנית. כך מתמזגת המתיחות המדינית בתחרות הרכיבה המקומית, אבל לא באופן טבעי.
כרגיל, ב"סאות' פארק" יש הרבה רעש וצלצולים, וליטושים מעודנים מעולם לא היו הצד החזק שלה, אבל הפעם גם ההומור לא מכויל והטילים הבליסטים שפארקר וסטון משגרים ממש לא מדויקים. זאת אולי בגלל שניסו לבשל את הפרק ברגע האחרון, תוך שילוב של אלמנטים שונים ומשונים מדמותו של פוטין, דרך להיטי אייטיז קודרים ואזכור לסרט "שחר אדום" ועד מחווה לרוקי בלבואה.
ההומור בפרק החדש של הסדרה לא קולע ולא קולח, אבל הוא כן חותר למסקנה מעניינת בנוגע למצב הנוכחי שנובע כנראה מתהליך הזדקנות טבעי שאותו אפילו פוטין לא יכול לעצור, כמו גם את ההשלכות שלו על יכולותיו הגופניות. הנשיא הרוסי מוזכר לאורך כל הפרק - בתחילתו הוא מופיע כאילו מתוך צילומי הארכיון המפורסמים שלו רוכב על סוס כשפלג גופו העליון חשוף, ובסופו ניתן לחזות בדמותו המאוירת כשהוא רוקד ללא חולצה בלשכתו לצלילי Two Tribes של ההרכב Frankie Goes to Hollywood. אפשר להבין שמשהו עובר על הגבר שאוטוטו ייכנס לעשור השמיני לחייו בכדור הארץ שאותו הוא עלול להחריב עד יום הולדתו באוקטובר. אבל ההבנה של מה שעובר עליו מגיעה דווקא מהצד של מיסטר מאקי, שבמידה רבה עובר תהליך דומה ומשקף את מה שמתחולל בראשו ובלבו של פוטין - וגם בין רגליו.
ברור לכולנו שמאקי נהנה מהמתיחות וההיסטריה שבצידה. הוא לא רואה בה איום, אלא הזדמנות לשחזר את ימיו כנער צעיר. המלחמה הקרה שבפתח באה עם היסחפות נוסטלגית מענגת, ועל כן הפרק כולו מעוצב ברוח שנות ה-80. מבחינת חזותית אפשר לזהות פוסטרים של רמבו ו-MTV, מסכי מחשב מיושנים מעוטרים בספָרוׂת בצבע ירוק, וגם הפתיח של הפרק מגיע עם הצגת השחקנים כמו בסיטקומים של פעם. בולטת יותר היא נוכחות להיטי אייטיז בפסקול - מ-Games Without Frontiers של פיטר גבריאל ועד ציטוט משירו של סטינג, Russians. באופן אלגנטי יותר, ובעיקר פחות, מוטמעים בפרק מחוות לסרט "משחקי מלחמה" של ג'ון בדהאם מ-1983, ולנאום הניצחון של סילבסטר סטאלון ב"רוקי 4" מ-1985, שמזוהה יותר מכל עם המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, רגע לפני הפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב.
"סאות' פארק" נותנת את מרכז הבמה לגעגועים האלה, ומי פה בינינו שהיו שם בשנות ה-80 יכול להזדהות. זו הייתה תקופה של אימה תמידית בשל התנגשות המעצמות, ומנגד פורקן דקדנטי במרחבים האישיים המוגנים, כי מי יודע מתי הם ילחצו על כפתור ההשמדה העצמית של האנושות וסוף העולם יגיע. מיסטר מאקי ופוטין חיים את נעוריהם מחדש בזכות המתיחות המעודכנת, ולפני שהם מתחילים מלחמה גרעינית הם חווים מתקפה כימית בדמות התעוררות הורמונלית. מזל שיש פה את הילדים התמימים של "סאות' פארק" כדי להזכיר להם עד כמה זה עלוב ומטופש, ובעיקר מסוכן ואכזרי. חבל שלילדים התמימים מהמציאות הבלתי נסבלת בקייב, חרקוב ומריופול אין השפעה דומה על הנשיא הרוסי שכנראה לא יצליח לנצח את המוות, אבל עלול לקחת את כולנו לקבר ביחד איתו.
