בערך חודשיים לפני בחירות 2016, שבסופן הודיע הבית הלבן בתדהמה על בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, נערך בלוס אנג'לס טקס פרסי האמי בהנחייתו של ג'ימי קימל. במונולוג הפתיחה שלו אמר קימל ש"הטלוויזיה מקרבת בין אנשים אבל היא יכולה גם לקרוע אותנו לגזרים. כלומר, אלמלא הטלוויזיה, האם דונלד טראמפ היה רץ לנשיאות?". לקול צחוקו של הקהל המשיך קימל ותהה "על מי מוטלת האשמה במקרה הזה? אני אגיד לכם על מי, כי הוא יושב שם, הבחור הזה".
קימל הצביע על הקהל והמצלמה התמקדה במארק ברנט, האבא והאמא של "המתמחה", שגם ליהק את טראמפ לתפקיד. "הודות למארק ברנט, אנחנו כבר לא צריכים לצפות בתוכניות ריאליטי, כי אנחנו חיים באחת", אמר קימל. ברנט חייך חיוך מאולץ אבל קימל נשאר רציני. "אתם יכולים לצטט אותי. הוא אחראי", הוא סיכם, "אם דונלד טראמפ ייבחר והוא יבנה את החומה הזאת, האדם הראשון שאנחנו זורקים עליה הוא מארק ברנט. השבט אמר את דברו".
ההמשך ידוע. טראמפ ניצח את הילארי קלינטון ושימש כנשיא במשך ארבע שנים. בסבב הבחירות הבא הוא הפסיד לג'ו ביידן, הפסד שלווה בטענות שלו על זיוף הבחירות והסלים לכדי הסתערות של תומכיו על הקפיטול, אבל הפעם הוא חוזר עם סיכוי די טוב לקחת את הסיבוב הנוכחי.
ב- 16 באוקטובר האחרון, 20 שנה אחרי שעלתה תוכנית הריאליטי ההיא, פרסם ג'ון מילר, מנהל השיווק הראשי של NBC ששידרה את "המתמחה", מאמר ב-U.S.News, שכותרתו "יצרנו מפלצת". במאמר, שנפתח בהתנצלות בפני אמריקה על חלקו ביצירת המותג 'דונלד טראמפ', מילר מכה על חטא ומפרט איך טראמפ גלש על האשליה שיצרה עבורו ההפקה, כאילו הוא עשוי מהחומר המתאים לנשיאות, ועונה בדרכו על השאלה האם "המתמחה" אכן סללה את דרכו של טראמפ לקדנציה אחת ואולי שתיים בבית הלבן, ואם כן - איך?
קשה להפריז בחלקה של הפקת "המתמחה" בשיגורו של טראמפ אל העמדה החזקה ביותר בעולם. בעידן שבו החזות היא חזות הכול, הצוות, בראשות ברנט, עשה את מה שהטלוויזיה האמריקאית יודעת לעשות הכי טוב: לייצר מראית עין ולהפוך אותה לאמת באמצעות עריכה, צילום, הגזמה ושאר מניפולציות. כל זה טוב ויפה כל עוד זה נשאר בגבולות המסך הקטן ומדורי הרכילות. איש לא דמיין לעצמו נרטיב שבו הגולם יקום על יוצרו, ולכן לא נלקחה בחשבון האפשרות שהדמות שנבנית עבור טראמפ מורכבת מהתכונות האידיאליות שכל אזרח אמריקאי היה רוצה לראות אצל המנהיג שלו: החלטיות נחרצת, אדם שנאחז ב"אמת שלו" ומצהיר עליה באופן ישיר, לפעמים גם כנגד הזרם, בעל נוכחות חזקה ואסרטיבית, רצון לנצח בכל מחיר והערכה של עבודה מאומצת.
למעשה טראמפ שהגיע אל "המתמחה" היה איש עסקים כושל, אחרי ארבע פשיטות רגל (ולפחות שתיים נוספות במהלך ריצת 14 העונות של התוכנית), למרות מאות מיליונים שירש מאביו. חדר הישיבות בבניין "טראמפ", שבו הוא התעקש שייערכו הצילומים, היה מסמורטט ועלוב מדי עבור התוכנית ולכן נבנה בבניין סט של חדר ישיבות נוצץ למראה, ובו פיטר טראמפ את הצעירים הלהוטים עם מה שהפך למטבע לשון: "אתה מפוטר!". לדברי אחד העורכים, ג'ונתן בראון, טראמפ הגיע לפגישות הסיכום של כל פרק לא מוכן, כשאין לו מושג מי מהמתמחים תפקד היטב ואת מי צריך לפטר. לא פעם נאלצו העורכים לעמול שעות נוספות בניסיון להרכיב גרסה מלאכותית של ההיסטוריה, שבה החלטתו הגחמנית של טראמפ הייתה הגיונית.
"המתמחה" עשתה כל מה שצריך כדי להציג את טראמפ כפלוטוקרט עם אינסטינקטים עסקיים ללא דופי ועושר מופלג. פעמים רבות הוא צולם כשהוא יורד ממסוקים או לימוזינות. המצלמה כמעט תמיד הופנתה אל טראמפ מזוויות נמוכות, כמו אל שחקני NBA או דמויות מהר ראשמור. הכניסות שלו לוו בתופים ובמצילתיים ובחדר הישיבות ניכרה קדרות מאיימת מסרטי "הסנדק". "הפכנו אותו לאדם החשוב בעולם", סיפר בראון ל"ניו יורקר", "זה היה כמו להפוך את ליצן החצר למלך".
קוואמה ג'קסון היה מתמודד בולט בעונה הראשונה, צעיר אפרו-אמריקאי בעל תואר שני במנהל עסקים מהרווארד, שעבד בגולדמן סאקס. ג'קסון לא חשק בעבודה תחת טראמפ, הפרס הראשון בתוכנית, אלא ראה באפשרות של תחרות עסקית טלוויזיונית ארצית "פלטפורמה נהדרת" לקידום הקריירה שלו. הוא נדהם מהאופן שבו האמריקאים נפלו בפח במהלך שידור העונה. "אמריקה המיינסטרימית הביטה בכל הדברים הנוצצים האלה, במסוק ובכיורים המצופים זהב, וראתה את האדם המצליח ביותר ביקום", הוא סיפר לניו יורקר, "האנשים שהכרתי בעולם ההיי-פייננס הבינו שהכול בדיחה".
ברנט הכיר את טראמפ כששכר את משטח ההחלקה של האחרון לטובת צילומי פרק הסיום של "הישרדות". "המתמחה" של NBC העניקה לטראמפ אינספור הזדמנויות נוספות לפרסם חינם את הנכסים שלו - הצילומים נערכו, כאמור, במגדל "טראמפ", האירועים נערכו במועדון הגולף הלאומי שלו, בקבוקי מים של "אייס טראמפ" נמכרו במהלך המשימות; המתמודדים נשלחו כדי לפתות מהמרים להגיע אל הקזינו-מלון שלו בקנזס סיטי "הטאג' מאהל", שפשט את הרגל עוד באותה השנה. "צילמנו את הפרומואים עם טראמפ בלימוזינה שלו, במסוק שלו, במטוס שלו ובמגדל 'טראמפ'. יצרנו תחושה של מלוכה אמריקאית", סיפר מילר בריאיון ל"וואניטי פייר", "המשכנו לנעוץ את המסר הזה שוב ושוב. קראתי לזה 'עקביות חסרת רחמים'. בעצם לא הייתה לטראמפ חברה אמיתית, זה היה אוסף רופף של חברות בעירבון מוגבל. אנשים חשבו שהוא יהיה נשיא טוב כי גרמתי לו להיראות כמו איש עסקים לגיטימי".
התמונה הזו של טראמפ כאדם חכם, החלטי, בוטה, נדיב, עשיר - ממש עשיר, עם כל הסימפטומים, כלומר מתגורר בדירה מוזהבת בשדרה החמישית בניו יורק - ולעולם לא טועה, התבררה ככן השיגור האידיאלי לקמפיין הנשיאותי הבלתי-סביר שלו. העובדה שהתיאורים האלה לא תמיד התיישבו עם המציאות לא הפריעה למיליוני האמריקאים להפוך את "המתמחה" לתופעה לאומית. לרובם לא היה מושג. וכמובן ש-NBC, שהתענגה על הרייטינג מרקיע השחקים של התוכנית בעונות המוקדמות, לא טרחה ליידע אותם.
ג'פרי זוננפלד מאוניברסיטת ייל, אקדמאי שפרסם בעיתונות ביקורת על התוכנית, קטל את התנהלותו העסקית של טראמפ בשידור וזכה ממנו לטלפון מתלונן. "בעיני אמריקאים רבים טראמפ של 'המתמחה' ייצג את 'התגלמות החלום האמריקאי'", אמר זוננפלד בריאיון ל-APNews, "הוא מחיה מחדש את הדימוי 'אבא וורבקס' הישן (דמות מקומיקס 'אנני היתומה הקטנה', איש עסקים עשיר שלוקח תחת חסותו את אנני היתומה שהוריה מתו, ס"ש)".
"המתמחה", ששודרה לראשונה ב-2004, תיווכה את טראמפ היישר לבתיהם של עד 28 מיליון אמריקאים עד תחילת 2015, רגע לפני עונת הבחירות לנשיאות, כשהיא חוגגת על הדימוי שלו כאיש עסקים מצליח, מנהיג החלטי ואיל נדל"ן רב-עוצמה טראמפ עצמו הבין את עוצמת המותג ש"המתמחה" יוצרת עבורו ולא הגביל את שאיפותיו. למעשה, לדברי ברנט בריאיון ל"וושינגטון פוסט" בתחילת 2016, הוא הזכיר מספר פעמים שאולי ירוץ לנשיאות יום אחד, "ועצוב לומר, פוליטיקה היא סוג של תוכנית טלוויזיה".
"התפקיד שלו היה במקור די קטן - להציג את האתגר ואז להופיע בסצנה קצרה בחדר הישיבות", אמר ל-AP ג'ף גספין, יו"ר NBC Entertainment בשנים ההן. "דונלד התגלה כשחקן טבעי ומאוד אהב להיות מול המצלמה. הסצנות בחדר הישיבות הורחבו לכמעט שליש מהתוכנית".
הקמפיין לנשיאות כתוכנית ריאליטי
במחקר שקיימה פרופ' שירה גבריאל מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בפאלו בארצות הברית, היא בחנה את מקומה של "המתמחה" בניצחונו של טראמפ בבחירות. לדבריה, הצורך האנושי החזק ליצור מערכות יחסים, מוביל את הצופים ליצור קשרים דמויי-חברות עם דמויות שהם רואים בטלוויזיה. תוצאות המחקר מצביעות על כך שצופים רבים התייחסו אל טראמפ כאל חבר, בעקבות הופעתו ב-14 עונות של "המתמחה" ו"שוליית הסלבריטאים" (עונות הסלבס של התוכנית).
"מערכות יחסים מתפתחות לאט ולאורך זמן, בפרקי זמן קבועים", אמרה גבריאל למגזין האוניברסיטה. "והטלוויזיה בעצם מחקה את המציאות. מכיוון שהמוח האנושי לא התפתח להבחין בין חברים אמיתיים שאנו פוגשים מדי שבוע בחיים האמיתיים לבין דמויות שאנו רואים שבוע אחר שבוע בטלוויזיה, הקשרים האלה יכולים להרגיש אמיתיים מאוד. זה לא הגיוני אבל אנחנו עדיין מרגישים מחוברים אליהם כשאנחנו מבלים איתם".
הקשרים האלה גרמו לבוחרים לחבב את טראמפ, להאמין להבטחות שהבטיח ולזלזל בסיפורים השליליים עליו שצצו במהלך הקמפיין. "זה הגיוני", מוסיפה גבריאל. "ככה היינו מתנהגים במערכות יחסים אמיתיות. לדוגמה, אם היה לך חבר, בחיים האמיתיים במשך 14 שנה, והיית רואה הוכחות שוב ושוב, לכך שהוא היה מנהיג גדול ומקבל החלטות, מפגין התנהגות חכמה ושקולה, סביר להניח שתבטל דברים שליליים שנאמרו על אותו חבר, כי תרגיש שאתה מכיר אותו טוב יותר".
פוליטיקאים לא יכולים לקנות את סוג החשיפה שריאליטי מספק. אם לפרסומות הצופים ניגשים בספקנות, אל החברים שלהם בריאליטי הם מגיעים חסרי הגנה. בין אם טראמפ הבין שריאליטי הוא הדרך להגיע ללב הבוחרים ובין אם הוא פשוט רצה להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב, כך או כך, הקמפיין שלו לנשיאות הכיל לא מעט נקודות השקה עם סדרות ריאליטי. הוא השתמש בהצהרות פרובוקטיביות כדי ליצור תחושה של שואו, הוא השתמש בטוויטר וברשתות החברתיות כדי לנהל את הקמפיין ויצר קשר ישיר עם המצביעים, מבלי להיות תלוי בתקשורת המסורתית. הוא לא היסס "להדיח" אנשים סביבו ופיטר אותם על ימין ועל שמאל.
במהלך תהליך הבחירה של סגן הנשיא שלו הוא הציג את המועמדים כאילו היו מתחרים שהגיעו לשלב הסופי, באחד הציוצים שלו הוא כתב The race to the White House is heating up – let’s see who has what it takes to go all the way ("המרוץ לבית הלבן מתחמם – נראה למי יש את מה שנדרש כדי להגיע עד הסוף"). לקראת ההכרזה על הבחירה הוא צייץ "אני אכריז על בחירת סגן הנשיא שלי ביום שישי ב-11 בבוקר במנהטן. הישארו מחוברים! (Stay Tuned!)". בריאיון ל"פוקס ניוז" הוא התייחס למועמדים כאל "פיינליסטים", ולבסוף דחה את ההכרזה בעקבות הפיגוע בניס, צרפת.
ולאחר שבחר במרוץ הראשון במייק פנס, מושל אינדיאנה דאז, הוא הציג את המהלך כניצחון של המועמד המוביל בגמר והתייחס לתהליך כאל "העונה הטובה ביותר". את העימותים הוא נהג לתאר רק במונחים של רייטינג, והשווה אותם לפינאלה של תוכנית ריאליטי וכמובן חזר שוב ושוב על המנטרה שלו, "אתה מפוטר!". הטכניקות האלו מלוות את טראמפ גם בקמפיין הנוכחי. בנאום האחרון שלו במדיסון סקוור גארדן הוא "פיטר" את קמלה האריס, ותגובתו הרועמת של הקהל היה תזכורת לכך ש"המתמחה" הייתה ונותרה חלק מרכזי מכוח המשיכה הפוליטי שלו.
המחקר גם מסביר את מצביעי טראמפ המפתיעים, אלה שחצו את הקווים המפלגתיים כדי להצביע עבורו. ההשפעות החזקות ביותר ניכרו בקרב מצביעים שלא היו רפובליקנים כל חייהם, והמחקר מצביע על כך שחלק מהמצביעים שלא היו מצביעים לטראמפ מסיבות פוליטיות, הרגישו שהם מכירים אותו ומחבבים אותו בגלל "המתמחה", מספיק כדי לתת לו את קולם.
אריק דזנהול, יועץ לניהול משברים מוושינגטון, ציין בריאיון ל-AP שטראמפ מיומן בשני הכישורים הדרושים לעבודה בטלוויזיה, הוא ראפר ("אני אשף עסקי") והוא מייצר אינסוף פרובוקציות. "אתה צועק, אתה צורח", אומר דזנהול, "כל הקונספט של 'אתה מפוטר' מבודד את האויב שלך. אתה מזהה מישהו רע וחושף אותו. על זה בדיוק הקמפיין הזה".