השנה נפל דבר בעיבודים למשחקי וידאו. הסדרה "ארקיין" של נטפליקס הוכיחה שאפשרי לקחת במלוא הרצינות את המקור, ליצור דמויות מורכבות, להשתמש בשפה חזותית עשירה, ועלילה שאינה נראית רק כהרחבה של סרט המוטמע במשחק וידאו. "ארקיין" נעשתה באנימציה, והיה לה את רוחב היריעה של סדרת טלוויזיה לפתח דמויות. בסרטי קולנוע "לייב אקשן" רף האיכות של עיבודי משחקי וידאו הוא, במקרה הטוב, בינוני. "אנצ'רטד" (Uncharted), פריקוול "לייב אקשן" לסדרת משחקי הפלייסטיישן הפופולרית, בוודאי אינו מתעלה על רף זה.
"אנצ'רטד" – טריילר
אין הכוונה שסרטו של רובן פליישר ("זומבילנד") אינו אפשרי או ראוי לצפייה, למעשה אפשר לומר שהוא מפתיע לטובה במידת בינוניותו. לתסריטאים ארט מארקום ומאט הולוויי יש רקע משותף ב"רובוטריקים: האביר האחרון" (2017), אז כמה הם כבר יכולים להשתפר? אלו "האנשים האחרונים שנותרו עומדים" אחרי דרך חתחתים שנמשכה מאז 2008, שנה אחרי יציאת המשחק הראשון, וכללה יותר במאים ותסריטאים מכפי שיש טעם למנות. השחקנים הראשיים – טום הולנד ומארק וולברג סבירים' אבל מגלמים דמויות שטוחות. העלילה נעה בין סצנות אקשן המלקטות רגעים מהמשחקים וסדרות סרטים כמו "אינדיאנה ג'ונס", "סיפור משטרה" של ג'קי צ'אן ו"אוצר לאומי". מה שהיה מקורי ומתבסס על תפאורה ומרחב "ממשיים", ופעלולים מעשי ידי אנשים בעלי יכולות אקרובטיות חריגות, הופך, כצפוי, למרחב וירטואלי, וכפילי מחשב דיגיטליים.
כפריקוול המקדים את הפיכתו של נייתן "נייט" דרייק (הולנד) לארכיאולוג הרפתקן, הסרט לא היה אמור להיפתח בסצנה אקשן מסעירה. והנה, כדי לספק את צרכיהם של הצופים נטולי הסבלנות, נלקחה פיסת אקשן מסצנה שתופיע בשלמותה בהמשך והוצגה באופן שרירותי מבחינה עלילתית כטיזר הפותח אותו. בסצנה המופרכת יש סדרת ארגזי מטען גדולים המחוברים זה לזה בחבלים, בעודם משתלשלים בין שמיים וארץ מחלקו האחורי של מטוס. הגיבור, המתעורר מעלפונו בעודו מסובך בחבלים בין הארגזים, מצליח לזנק ולהתקדם מארגז לארגז, תוך כדי התמודדות עם רעים גנריים שיורים, בדרכו לחזור לחלקו האחורי של המטוס, זאת עד שמכונית ספורט מעוצבת אדומה ונוצצת מזנקת לעברו מבטן המטוס ומעיפה אותו ללא שום אחיזה או מצנח לכיוון האדמה. הדגמה נאה של פיזיקת סרטים מצוירים שהיא רעה חולה בסרטי אקשן בעידן ה-CGI.
לאחר שהסרט הצהיר על אופיו, אפשר להתחיל לספר את הסיפור. בילדותו של נייט (טירנן ג'ונס) הוא ואחיו הבכור סם (רודי פאנקו) נמצאים בבית יתומים של הכנסייה, אבל הדבר לא מונע מהם להפגין שובבות הרפתקנית הגובלת בקרימינליות. הם פורצים למוזיאון בחיפוש אחר מפה עתיקה, וכשהם נתפסים, השניים מופרדים ונייט נשאר לבדו. אחיו משאיר לו את הטבעת ששייכת לשושלת המשפחתית שלהם המגיעה עד המאה ה-16 ומגלה הארצות סר פרנסיס דרייק.
- ביקורות סרטים נוספות:
15 שנים קדימה, כשנייט באמצע שנות ה-20 לחייו, הקשר בין האחים דעך. הגלויות המסתוריות שסם נהג לשלוח הפסיקו להגיע ונייט כועס ומאוכזב. הוא מתפרנס כברמן מיומן בבר טרנדי בניו יורק, וכייס מזדמן של לקוחות (חרף זאת הוא גם מפגין נאיביות נעורים שאינה רחוקה מזו של פיטר פארקר). נייט נתקל בוויקטור "סאלי" סאליבן (וולברג), שמנסה לגייס אותו להרפתקה בעקבות אוצר ששווה מיליארדי דולרים, ושקשורה לדברים שבהם עסק האח סם בשנים שחלפו.
זה מתחיל בסצנה של מכירה פומבית שלתוכה השניים אמורים להסתנן, ובמהלכה לגנוב צלב מוזהב המשמש כמפתח. זו גם ההיתקלות הראשונה של נייט בסנטיאגו מונקדה (אנטוניו בנדרס), היורש המרושע של משפחה ספרדית עם שורשים עתיקים בשוד אוצרות. בחלק זה, יש עוד שימוש יחסית מוגבל באנימציית מחשב, והדבר מאפשר לו לתפקד כבידור קולנועי סביר למדי.
בהמשך תצטרפנה דמויות נשיות – קלואי פרייזר (סופיה עלי), שותפה לשעבר לעלילותיו של "סאלי", שהייתה יכולה להיות פוטנציאל לקשר רומנטי רווי תהפוכות עם נייט. בפועל האנרגיה המינית בסרט שואפת לאפס (בסצנה בה היא ונייט חולקים חדר במלון יש להם מיטות נפרדות). אין כאן שום דבר שלא היה עובר בערוץ הילדים. מהצד של מונקדה תהיה שכירת החרב הראשית שלו ג'ו בראדוק (טאטי גבריאל), שתהיה אחראית להפתעה העלילתית האלימה היחידה בסרט, וחרף זאת תיוותר דמות שטוחה ולא מעניינת מספיק. שתי הדמויות הנשיות הן בשולי מערכת היחסים המרכזית של "אב-בן" בין נייט וסאלי.
העלילה מתגלגלת בין אתרים בעולם, בפועל היא צולמה באולפן בברלין, ובמספר לוקיישנים בספרד. יחסית לסטנדרטים הנמוכים של סרטים עכשוויים המקפצים בחופשיות בין סימולציות לאתרים על פני הגלובוס, כבר ראינו דברים פחות אמינים. בחלק האחרון יש סצנת פעולה גדולה וכל כך בלתי אפשרית שהדרך הטובה ביותר ליהנות ממנה היא "לשחרר" ולהתייחס לכל מה שאנו ראויים כסרט מצויר.
לאחר הפרק האחרון בסרטי ספיידרמן, טום הולנד הוא, ללא ספק, כוכב קולנוע מרכזי עבור דור הצופים הצעיר. בסטנדרטים של מעריציו "אנצ'רטד" כנראה יהיה מספק למדי. לאלו עם פרספקטיבה קצת יותר רחבה בהחלט מומלץ לשקול אם הסרט מצדיק את זמנם וכספם.
