יש מן תחושה סוריאליסטית שאופפת את כל מי שמבקר לראשונה ב"בית הצבעים" של סאם חלבי בדליית אל-כרמל. בכל זאת, מתי בפעם האחרונה נכנסתם לבית בן שלוש קומות עם עשרה חדרים שכוסה לחלוטין בלא פחות מ-1,800 ליטר של צבע? לא סתם זכה חלבי לכינוי "צייד הצבעים". חלבי החליט לקחת את הבית שמספר את סיפור חייו, שעיצב את אישיותו ושבו גדל עם משפחתו - הוא, הוריו ועוד תשע אחיות - ולהפוך אותו למיצג אמנותי פורץ גבולות כשכיסה את כולו בצבעים. צפו:
סאם חלבי, צייד הצבעים מדליית אל-כרמל | קלוז אפ
(צילום: אסף מגל, תסריט ועריכה: תמר אברם)
אותה תחושה סוריאליסטית שנוחתת על המבקר עם כניסתו לבית, מתחלפת מהר מאוד בפרץ אופטימיות לא מוסבר. יש משהו שכל ערבוב הצבעים הזה על הקירות והרהיטים עושה למי שנכנס לתוך היצירה הזאת. בזמן שאמנים אחרים, לדברי חלבי, מתעסקים בצד הכואב של החיים ביצירותיהם - הוא מנסה להביע דווקא רגשות עזים של שמחה מתפרצת, ממש כמו ילד שהגשים חלום לצייר על קירות הבית. "אנשים צמאים לאמנות שמחה, זה כמעט דבר חריג", הוא משתף. "התפקיד של האמנות שלי הוא להחיות, לשמח ולהעלות חיוך. המקום הזה מספר את סיפור החיים שלי ואנשים פשוט התחברו לזה". המיצב לדבריו ממחיש את המעבר שעשה מהכאב שהחזיק בתוכו בעבר לאופטימיות ושמחה. תחושה זו מלווה גם את עשרות אלפי המבקרים שדרכו בבית הצבעוני - וגם אמנים המוצאים בו השראה, כמו רן דנקר שצילם שם את הקליפ לשירו החדש "חזרה למציאות". צפו:
"אני חושב שזה קליפ שהוא מאוד שונה מהקליפים שראינו עד עכשיו מכיוון שהייתה התערבות אמנותית והייתה יד של צייר, ואני חושב שהאומנות והרוחניות זה ערך עליון - ובקליפ של רן היה את זה", אומר חלבי. "שמרתי את הלוקיישן שלי לרן וחיכיתי. הוא באמת פיס אוף ארט, והסגנון שלו ארט".
למה הכוונה?
"הסגנון שלו שונה ויפה, השירים שלו מתאימים לזה. הוא היפר, הוא עז כמו האמנות שלי, הוא אופטימי וזה סגנון יפה שמתאים לי".
איך בכלל נוצר הקשר בינך לבין רן דנקר?
"אשת היח"צ שלו רונית ארבל הייתה אצלי בביקור בסטודיו, והיא חשבה שזה יהיה שידוך מעניין. הוא בא אליי לביקור, נדלק ורצה לצלם אצלי קליפ. אני חשבתי שהמוזיקה שלו והסטייל שלו יכולים להתאים ממש למיצגים, הרי אני מאמין בשת"פים ואוהב לפעמים לעשות דברים לא שגרתיים דרך האומנות שלי".
ואיך ההרגשה הזאת, שאחד הזמרים הישראלים הכי מצליחים צילם אצלך קליפ?
"זה קודם כל מדהים. אני חושב שהוא התלבש עליי בול ואני התלבשתי עליו בול. כל כך נהנתי גם ליצור ולעשות לו את הבגדים, הרי הפכתי אותו ליצירה אנושית שלי וזה היה הקטע היפה בכל העניין. הסטייליסט איל חג'בי הביא לי את הבגדים שהוא בחר בשבילו ואמר, 'תעשה מהם יצירה שלך'. וזה מה שעשיתי. רן צנוע ומקסים, הייתה לי חוויה מדהימה".
זמן קצר לאחר שאיבד את אביו ואת אימו, שאליה היה קרוב במיוחד ושתמכה במקצוע שלו עוד בתקופה שהיה רק בגדר תחביב, כשנאלץ לצייר בסתר בעקבות החשש מסביבתו, הרגיש האמן דחף בלתי נמנע לחזור לבית שבו גדל, לאסוף בחזרה את החפצים ואת זיכרונות הילדות שלו. "לא ידעתי מה לעשות איתם, אבל הבנתי שאני צריך לעבור מין טיפול ולשחרר. הייתה לי תשוקה ורצון לצבוע את העבר שלי". וכך המסע האישי של חלבי בזיכרונות העבר שלו נצבע מחדש, תרתי משמע, כשלקח מברשות, קרשים וצבעים שסופקו על ידי נירלט, והחל להתיז לכל עבר ברחבי הבית, בתהליך רגשי שחוזר לאותם הזיכרונות. לא היה קיר שפסח עליו וגם לא חפץ שניצל מלהתכסות כולו בצבע. "התחלתי לטפטף צבע כמו תינוק, בצורה הכי נאיבית. זה היה מעולה בשבילי, הבעיה הייתה שלכלכתי קצת את הרצפה ואת הקיר, ואז החלטתי להמשיך, זה היה יותר קל מאשר לנקות או לעצור".
2 צפייה בגלריה
"המקום הזה מספר את סיפור החיים שלי ואנשים פשוט התחברו לזה". סאם חלבי בבית הצבעים
(צילום: אסף מגל)
לכתבות נוספות במדור אמנות:
החדרים בבית צבועים בצורה שונה זה מזה, לא כולם צבעוניים ושמחים. חלבי מספר שיש חדרים אפורים, כי שם החוויות היו קצת פחות נעימות, יש חדרים חשוכים ויש מוארים יותר, "כל הבית נעשה עם המון הסבת רגשות, היית אסיר לתחושות שלי". עוד הוא מסביר שהמיצג הזה לא היה יכול להתקיים בצורה הזאת בשום מקום, פרט לבית שבו גדל, בזמן שקיבל השראה מזיכרונות הילדות שלו. "הייתי צריך את זה, רגשית. אם הייתי לוקח בניין שהוא לא שלי ואין לי אליו קשר, היה יוצא משהו יפה, אבל לא היה יוצא משהו מרגש".
2 צפייה בגלריה
"אם הייתי לוקח בניין שאין לי קשר אליו, היה יוצא יפה, אבל לא מרגש". מתוך "בית הצבעים" מאת סאם חלבי
(צילום: דימיטרי ספקטור)
מה היה הכי קשה, הכי מאתגר?
"השפריץ הראשון. מבחוץ. הבנתי שאני משבית נכס לטובת אמנות ושאני לא נותן שום חשיבות לחומר ולערך הנדל"ני של הבית. היו לי הרבה שאלות באמצע, היו נקודות משבר, אבל מהר מאוד הייתי חוזר לתשוקה ולרצון לצבוע את העבר, ולטפטף צבע על הקשיים. לבוא ולהגיד 'אוקיי, אין ערך לחומר'".
עם מה היית רוצה שאנשים יצאו מפה?
"הלוואי שאצליח להדביק את כל הארץ ואת כל העולם עם האופטימיות שלי. מאוד קל להתבטא בכיוון העצב, אבל לעשות את ההסבה מקושי לתקווה, אופטימיות ושמחה זה לא דבר פשוט. זה לעבור תהליך. יש משפט שאמא שלי תמיד אמרה לי: 'סאם, תראה איך הירח מואר כשמסביבו יש חושך. אם לא תעבור בחושך לא תהיה מואר'. זה מתבטא בכל מה שאני עושה היום. החלום הגדול שלי הוא לצבוע את העולם באופטימיות הזאת".
