אחרי 14 שנה זה קרה אתמול (ג') סופסוף, וזה קרה בענק: "הדורבנים" התאחדו בהאנגר 11 בתל אביב למה שהיה אמור להיות איחוד חד-פעמי, וגדל להיות שלוש הופעות סולד-אאוט, יום אחר יום, באותו הלוקיישן, פלוס שתי הופעות בקיסריה. איתי גלוסקא הסולן, אייל מזיג על הבס, אחיו הגדול גיא על הגיטרה, עידו אופק גם על גיטרה ורון אלמוג על התופים כבשו את ההאנגר עם מוזיקה שנשמעה טוב, במה שנראתה טוב ושירים שעושים טוב. ממש טוב.
קצת היסטוריה: הלהקה התחילה בשנת 1999 עם מוזיקת רוק, פופ, דאנס, פאנק ודיסקו כמובן, וביצעה שירים מקוריים וקאברים ללהקת כוורת - דבר שעד היום ניכר גם במלודיה של השירים וגם במערכונים הקצרים, כשאין צל של ספק שכוורת היא אחת ההשראות. באותה שנה "שוב הדיסקו כאן" יצא לאור ונשמע בתחנות הרדיו, אך הפריצה הגדולה באמת הגיעה ארבע שנים לאחר מכן עם יציאת האלבום "קובי". אחריו היה גם "אחד אחרי השני", ובהמשך עזב גלוסקא את הלהקה שהוציאה עוד אלבום ונגוזה.
ההאנגר אירח אתמול קהל מכל הגילים אבל בלטו בעיקר שני סוגים - הדור שראה את הלהקה בבארבי וידע את כל המילים בעל פה (עבדכם הנאמן למשל), או בני נוער שבתור לפניך בבר ביקשו מהם תעודת זהות. "איפה הייתם כל השנים?", שאל גלוסקא בתחילת הערב, ולא נותר אלא לשאול אותו - איפה אתם הייתם?
הקהל גם הציג משהו מנחם בימים טרופים אלו בחברה הישראלית. היו שם מכל המינים ומכל הסוגים - חובשי כיפות סרוגות, חבר'ה עם חולצות יחידה, רוקרים עם חולצות "הדורבנים", אנשי ישראל הראשונה, השנייה, השלישית אם יש כזו, וכולם התלכדו לשם שינוי סביב דבר טוב, להקה, ולא סביב דברים שמפרידים. ואכן הקהל היה מלוכד. מלוכד ויפה.
"שוב הדיסקו כאן" הרקיד את כולם והיה כייפי כמו תמיד, כמו גם "יצאנו לרקוד" המפורסם. "עוד לילה" גרם לכל הקהל לשיר בקול ו"לא בא לי לשמוע" היה חד וכואב ממש כמו פעם. אין ספק שמדובר בהופעה של להקה שאמורה לחזור ולעבוד יחד כי היא נותנת שואו טוב, כבוד לצלילים וגם מעבירה שעה וחצי של מוזיקה טובה וחיוך שלא יורד מהשפתיים.
גלוסקא כתב בשיר "לא בא לי לשמוע": "לא בא לי לשמוע, אמרו לו, לא באתי לראות את השואו שלך, לא בא לי לדעת מי אתה בכלל...הוא המשיך לנגן ולשיר, על אף האיפור הכבד שנטף מעליו. שיכורים צחקו, צעקו להוריד אותו מיד מהבמה". אבל איש לא צעק להוריד את הדורבנים מהבמה, רק נשאר לחזור ולשאול "איפה הייתם?", כי בא, ממש בא לנו לשמוע.