רק לעיתים נדירות אתה מוצא עצמך שב הביתה מבית הקולנוע כשאתה מגלגל על לשונך את שמו הבלתי אפשרי ובלתי נשכח של הגיבור. למשל, קמפטון בנטון (Kempton Bunton). קמ-פטון בנ-טון. קמפ-טון בנט-ון. וזה בדיוק מה שקרה לי עם שובי מהסרט "הדוכס" (The Duke) שמביא את סיפורו הלא יאמן של בעל השם המוזר. קמ-פטון בנ-טון. עכשיו, נסו את זה אתם.
"הדוכס" – טריילר
הקולנוע הבריטי מזוהה עם קומדיות של בני מעמד הפועלים, המפורסמות שבהן הופקו באולפני אילינג בשנות ה-50 בכיכובו של אלק גינס ("כנופיית לאוונדר היל", "הרוצחים והגברת"). אבל כמובן גם סרטים מאוחרים יותר דוגמת "לחנך את ריטה", "שירלי ולנטיין", "בילי אליוט" ו"ללכת עד הסוף" המצליחים. עלילת "הדוכס" מתרחשת בשנת 1961, והסרט אכן מרגיש כאילו נוצר אז – לא במובן הנוסטלגי, אלא פשוט באופיו המיושן והחביב להפליא.
גיבור הסרט, המבוסס על סיפור שהיה, הוא פנסיונר אנגלי מניוקאסל (ג'ים ברודבנט בתפקיד שכל שחקן יכול לחלום עליו), התופס עצמו כשילוב של רובין הוד ודון קישוט. בתחילת הסרט, למשל, הוא מסביר לשני פקחים מאגף הגבייה כי אין לו כל כוונה לשלם את אגרת הטלוויזיה מהטעם הפשוט שהוא ביטל את האפשרות לצפות בשידורי ה-BBC. יתר-על-כן, לתפיסתו פנסיונרים צריכים להיות פטורים מתשלום האגרה שכן בעבור רבים מהם הטלוויזיה היא אמצעי להפיג את הבדידות. הטענות הללו לא ממש משכנעות את צמד גובי החוב, והוא מוצא עצמו בבית הסוהר (בפועל, הוא נכלא מספר פעמים על אותה עבירה).
בנטון, כמסתבר, הוא גם מחזאי-חובב המקפיד לשלוח את כתבי היד שלו למחלקת הדרמה של ה-BBC, ללא הצלחה יתרה (הוא אף נעזר בספר הדרכה בעל הכותרת המשעשעת "כיצד לכתוב מחזה"). אחד ממחזותיו נקרא "הנערה על האופניים", ובאמצעותו אנו נחשפים לטרגדיה נוראית שפקדה אותו והותירה את בנטון אכול רגשי אשמה. אך ההיבט הזה אינו מעיב במיוחד על הרוח העולצת והנאיבית ששורה על הסרט כולו.
שמו של הסרט לקוח מציור הדיוקן המפורסם של הדוכס מוולינגטון שצייר פרנסיסקו גויה ונרכש על-ידי הגלריה הלאומית בלונדון מאספן אמנות אמריקאי בסכום דמיוני של 140 אלף פאונד. כאשר הציור נגנב לילה אחד על-ידי גנב מסתורי, מסתבר שהאיש הוא לא אחר מאשר בנטון, שיחד עם בנו הצעיר (פין וויטהד) מחביא את היצירה יקרת-הערך בחלקו האחורי של ארון הבגדים. מכתבי הכופר שהוא שולח למשטרה מורכבים מסיסמאות סוציאליסטיות ומתביעה חד-משמעית לפטור גורף לקשישים מתשלום אגרת הטלוויזיה. הבלשים, מצדם, חושדים שמדובר בכנופיה מתוחכמת מאוד.
"הדוכס" אינו מציע הרבה יותר מאשר הנאה צרופה, וסביר בהחלט שהסרט יהיה להיט בקרב האזרחים הוותיקים בימי שלישי בשלייקס. לעיתים נדמה שאין דבר מענג יותר מלצפות בשחקנים בריטים מעולים עושים את מה שהם יודעים לעשות, וזה בדיוק מה שקורה בסרט הזה. לצדו של ברודבנט מופיעה הלן מירן, וכמה משמח לראות אותה מגלמת דמות שהיא ההיפך הגמור מאלה האלגנטיות והאריסטוקרטיות שאנו מורגלים לראותה משחקת. מירן היא פה אשתו האפרורית של בנטון, העובדת כמנהלת משק בית אצל משפחה מקומית אמידה ומתפקדת כמבוגרת האחראית מול בעלה ובנה. נעים לראות אותה, לשם שינוי, נטולת גינוני אצולה.
רוג'ר מיצ'ל ("נוטינג היל") ביים את הסרט עוד ב-2020, וזה התברר למרבה הצער כעבודתו הקולנועית האחרונה – הוא הלך לעולמו בספטמבר אשתקד (בימים אלה מוקרן בישראל גם הסרט שביים לפניו, "לב שקט", בכיכובה של סוזן סרנדון). עבודתו הלא-אחידה ברמתה מסבירה את אדישותי בטרם החלה ההקרנה – אדישות שהתחלפה די מהר בחיוך שנותר על שפתיי עד סוף הסרט. "הדוכס" איננו סרט שוד שגרתי ועלילתו, מסיבות שמובהרות לקראת סופו, אינה עוקבת אחר ההכנות והביצוע.
לעומת זאת, חלקו האחרון (שעמו גם נפתח הסרט) מוקדש למשפטו של בנטון שלפחות על-פי הסרט היה ההצגה הכי טובה בעיר. בנטון-ברודבנט שוטח שם את משנתו החברתית מעל דוכן הנאשמים, והרפליקות המשעשעות והשנונות שבאמצעותן הוא נאבק על היותו, למעשה, חף מפשע, מספקות לסרט כמה מרגעיו הטובים. מסתבר, אגב כך, שרבות מהשורות האלה הם ציטוטים מדויקים של דברים שאכן השמיע בנטון במשפטו. עוד מסתבר, שסנגורו האריסטוקרטי (בגילומו של מת'יו גודג') היה גם בעלה של השחקנית הבריטית המהוללת דיים פגי אשקרופט (זוכת האוסקר על תפקידה ב"מעבר להודו" של דיוויד לין). כן, זוהי עוד אחד מההפתעות השמורות לצופי הסרט. אחת אחרת קשורה לפרט קטן בסרט ג'יימס בונד הראשון, "דוקטור נו" (1962), שמתקשר לסיפור.
"הדוכס" הוא קומדיה אקסצנטרית ובריטית מאוד, מהסוג שנדמה שכבר לא עושים היום. בעיקר הוא מעניק הזדמנות ליהנות מהופעתו של ברודבנט, לנצח השחקן הזה שפניו מוכרות אבל אתה מנסה לשווא להיזכר איפה ראית אותו. ברודבנט, שזכה באוסקר על הופעתו כשחקן משנה ב"אייריס" (2001), בו גילם את בעלה של המשוררת אייריס מרדוק, כמעט ולא נצפה בתפקידים ראשיים וגם לא ידוע כ"גונב הצגה" קלאסי. בעשור השמיני לחייו הוא זוכה, על-כן, לככב בסרט ולהראות עד כמה הוא מתענג על כל רגע.
