איך שלא מסתכלים על זה - הפופ בישראל נמצא במצב מצוין. הוא בכזה שפע אדיר שהוא נפרש על שלקהל הצעיר בארץ יש מלא מוזיקה בעברית לשמוע. ואם כבר פופ, אז זרם הפופ האמוני שמאז ומתמיד היה רווי ביוצרים גברים, זוכה לנוכחות נשית בולטת יותר בשנים האחרונות, כזו שלא בהכרח מתכופפת לאילוצים השמרניים. אחת הדמויות הבולטות בזרם הזה היא אודיה אזולאי בת ה21 או ליתר דיוק - אודיה.
אודיה מבצעת את "שיאהבו אותי ככה" בהיכל מנורה
5 צפייה בגלריה
אי אפשר לקחת לזמרת את מה שהיא הרוויחה בגילה הצעיר. מתוך המופע של אודיה בהיכל מנורה
(צילום: עמרי סילבר)
איך יודעים מתי זמר או זמרת בארץ הופכים למפורסמים? שיתופי פעולה מעניינים? הופעות בקיסריה? מיליוני האזנות בסטרימינג? אז אודיה סימנה וי על כולם. ההצלחה לקחה זמן לדבריה, אבל כשזה קרה - זה קרה בקצב מסחרר. מי שצברה לעצמה קהל אדוק ונאמן שמורכב ברובו המכריע ממתבגרות וצעירות בשנות ה-20 לחייהן, הגיעה לחגוג יחד איתן את ההצלחה האדירה שלה בצמד הופעות בהיכל מנורה. חלום וחותמת "הצלחה" של אמנים רבים בארץ. אמש (ד') הייתה הראשונה מבין השתיים.
עוד במדור מוזיקה:
הדרך של אודיה היא די מעניינת, ילידת דור המילניום שחצבה את הדרך שלה ביוטיוב, באינסטגרם, וכמובן גם בטיקטוק, בתהליך מואץ שכולל הופעות במקומות כמו רידינג-קיסריה-מנורה. יש מוזיקאים שלא מגיעים לאף אחד מהמקומות האלה. ואם יש לכם ספק אז זה עובד לה - הקהל מצביע ברגליים, להופעה שאלפי הכרטיסים נמכרו אליה מראש, ובקהל נשמעות צרחות אדירות של כל המילים לכל השירים בהופעת היכל מושקעת שמופקת מא' ועד ת' - להקה חיה, במה מרחפת שנושאת אותה לטיול מעל הקהל ושלל קונפטי.
לאודיה יש הרבה דברים להתגאות בהם ובראשם כישרון כתיבה והלחנה. היא חתומה על כתיבה והלחנה של כל השירים שלה ואפילו כתבה כמה להיטים לאגם בוחבוט וגל אדם (אח של) שצברו מיליונים של האזנות. הטקסטים שלה, כיאה לכוכבת פופ עולה בשנות ה-20 לחייה, עוסקים באהבה עוצמתית - כזו שלעיתים הופכת למרכז העולם. אם יש תמה שחוזרת בהם זה הכוח שלה כזמרת מצליחה ואהובה, מול קשרים שלא בהכרח מתאימים לה ובחורים מבולבלים ולא רציניים שמשגעים אותה. אז מה אם הלב שלה נשבר - היא "שורפת ת'במות עם שירים שנולדו מהדמעות שלי עליך, תקנה כרטיס, בוא תראה את החיים שלי אחריך", מבטיח אחד הלהיטים הגדולים ביותר שלה, שבין שותפיו לכתיבתו נמצאים גם תמר יהלומי ויונתן קלימי.
5 צפייה בגלריה
יש לה הרבה דברים להתגאות בהם ובראשם כישרון כתיבה והלחנה. מתוך המופע של אודיה בהיכל מנורה
(צילום: עמרי סילבר)
אבל לא רק אהבה רומנטית - אחד המתחים המשמעותיים ביותר בשירים שלה הם אלה בין הדת לחילוניות - מצד אחד על המושבים ממתינים "מזמור לתורה" וההופעה נפתחת בתפילה וקריאות 'אמן' נרגשות מהקהל. גם בליריקס הקונפליקטים קיימים - "אני חצי חרדית ואני חצי לבושה", מבטיח "אינטלקטוערס" - שהוא להיט כזה ענק שהוא מבוצע עם תחילת ההופעה אבל גם בסופה, וכמובן "האמת", הדואט עם רואי אדם (אח נוסף של) שמדבר על "השבת הכי קשה בחיים" של הזמרת. אם שמים את התוכן בפרונט - וקשה להתעלם מהמהירות שבו הטקסט מוגש, אבל שווה לנסות - יש פה עיסוק מעניין שמאזינים רבים יכולים להזדהות איתו. אודיה מדלגת בין ההגדרות - היא מסורתית שלובשת חולצות בטן. היא שומרת שבת אבל לא מתעוררת לקידוש כי היא מתאבלת על קשר זוגי. כשקשה לה היא מתייעצת עם הרב, או עם הפסיכולוג.
על הבמה במנורה משהו קצת הולך לאיבוד. יש לה לוק של כוכבת - סטייל של נערת פופ ויופי כובש, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהנוכחות הבימתית שלה דורשת עבודה. להופעה הראשונה שלה בהיכל היא ירדה על במה מרחפת מהתקרה, לצווחות, קריאות ושלל צילומים לרשתות החברתיות - לתוך הבמה המרכזת עמוסת רקדנים מנצנצים. אבל היא לא משתפת פעולה עם הכוריאוגרפיה או עם מה שקורה סביבה. הבמה מוארת וצבעונית אבל היא נשארה באנרגיות נמוכות וקבועות באופן יחסי, תנועות ידיים סולידיות והליכה נינוחה על הבמה. לעתים היא אפילו נראית קצת משועממת, לא נוכחת.
אי אפשר לקחת לזמרת את מה שאודיה הרוויחה בגילה הצעיר; אהבת הקהל העצומה שמצליחה למלא עבורה את ההיכל. יש לה להיטים מצויינים כמו "החיים שלי אחריך" וגם "באתי להציל אותך", להיט קצבי שהיא כתבה לבוחבוט ועוסק ברצון לצאת מזוגיות רעילה, משתלב היטב בליינאפ, וברור שלשירים שלה יש קו ברור וסגנון כתיבה דחוס שמייחד אותה. אבל הבעיה העיקרית במופע, כמו גם בהקלטות, היא הסאונד של השירה. הדיקציה שלה מתחננת לליטוש מקצועי בעוד רוב המילים נבלעות. זה נושא כל כך טכני שברור שהיא מסוגלת ויכולה לעבוד עליו עם הדרכה נכונה. יש ביצועים שהיא דווקא נותנת מעצמה קצת יותר, מתאימה את העוצמה והרגש לשיר הנוכחי, אבל כשהיא מגובה בפלייבק של שירה, אולי היה אפשר להוציא ממנה טייק מעניין יותר ולכוון אותה להגיש שירים שונים באופן שונה.
ברגע שאמור להיות מהמרגשים ביותר בהופעה, אודיה הזמינה את האורח הראשון של הערב - עידן רייכל גיבור ילדותה לביצוע שני שירים משותפים. את הבחירה בו היא הסבירה מתוך הערצה גדולה למוזיקאי, אבל האירוח של אחד המוזיקאים האהובים בארץ מרגיש זר. "אולי הפעם", מהשירים המרגשים בפרויקט של רייכל, לא הצליח לסחוף ובמהלכו רבים בקהל התיישבו בחזרה במקומותיהם, ניצלו את הירידה באנרגיות כדי לשוחח או לצפות בתיעודים שצולמו עד עתה. יש רגעים שהיא יכולה לזרוח קצת יותר, אבל הביצוע התרומם רק כשהיא הוסיפה בית משלה והיה ניכר שהיא במקום שקצת יותר נוח לה. העיבוד שלהם ל"ואם תבואי אליי" היה מבולבל ובמהלכו משום מה הסולם השתנה שלוש פעמים. כשהזמרת הודתה בסיום לרייכל נחשפה כמות האוטוטיון (אפקט תיקון סולם השירה) הגבוהה שנעשה בה שימוש על קולה.
5 צפייה בגלריה
העיבוד שלהם ל"ואם תבואי אליי" היה מבולבל. אודיה ועידן רייכל מתוך המופע של אודיה בהיכל מנורה
(צילום: עמרי סילבר)
דווקא נדמה שמבחינת המוזיקליות של אודיה אין צורך בגלגלי עזר, בביצוע לשירה הראשון והמצוין "אור", שהקפיץ לה את הקריירה, היא ליוותה את עצמה בגיטרה. נקודת אור נוספת ומשמעותית בפרסונה שלה היא החיבה העזה שלה לראפ ולאמינם בפרט, והיא נוכחת גם לאורך כל המופע - אם ברפרנסים לשיריו (Lose Yourself ו-Stan). ברגעים שהיא ספק-מדברת, ספק-מרפראפת - אלה הרגעים בהם יוצא ממנה משהו קצת אחר, ובז'אנר שבו היא פועלת היא עשויה להיות מיוחדת. אבל הפספוסים הקטנים ובהם גם הזיופים שהופיעו באחת המחרוזות של שירים של זמרים אחרים, והקשו על אודיה לחזור לסולם, מעלים תהיות האם זה היה מוקדם מדי - מקצועית - לעלות על הבמה הזו. קשה להגיד את זה כשהקהל מגיע, מריע וצורח את כל מילות השירים - גם אם השירה של הכוכבת במרכז הערב לא כל כך ברורה.
קשה להאמין שהאמביוולנטיות על הבמה היא ניסיון של הכוכבת לאמץ גישה מרוחקת או כזו שמנסה להיות מגניבה, ואם זה המצב - עדיין לגמרי לקרוע את הבמה באפס מאמץ, אבל גם אטטיוד כזה דורש תקשורת בסיסית עם הקהל. היא לא חייבת לרקוד אם זה לא הקטע שלה. ב-2023 אין סוג אחד של כוכבות פופ ושכל אחת תעשה את הקטע שלה. אבל שיהיה להן קטע, ושהתנועה שלה על הבמה תצדיק את הגודל, אחרת היא נבלעת בתוך האפקטים, הרקדנים והכי מבאס - האורחים שהיא מביאה.
אודיה ונועה קירל מבצעות את "פנתרה" בהיכל מנורה
5 צפייה בגלריה
אין מבאס כמו לחלוק את הבמה עם נועה קירל. נועה קירל ואודיה מתוך המופע של אודיה בהיכל מנורה
(צילום: עמרי סילבר)
אם ברוק מוזיקאים מתבאסים לעלות על במה אחרי ברי סחרוף, אז בגזרה הנוכחית אין מבאס כמו לחלוק את הבמה עם נועה קירל. הקהל שאג לעבר המלכה הבלתי מעורערת, שבמקום להתאים את המופע שלה לכוכבת של הערב - זו שאצלה היא מתארחת - שרפה את הבמה והשאירה אבק גם לאודיה. השתיים ביצעו יחד את "פנתרה" של קירל, שמכירים בכל בית, בעוד האורחת העניקה ביצוע חייתי, עוצמתי ועמוס כוריאוגרפיה וכריזמה מרעננת ששכחנו שכבר אפשר להתגעגע אליה, וכך גם בדואט החזק של השתיים - "מאמי". כנראה שכולם יראו חיוורים לצדה של קירל הפנתרה הלאומית, ואודיה היא ממש לא יוצאת דופן. בסיום שני הביצועים השתיים הודו זו לזו, וקירל הגדילה ודיברה בשבחה של "הזמרת הצעירה", זו שהיא גדולה ממנה בתשעה ימים ובוגרת בניסיון בימתי של חיים שלמים. אבל זו לא רק קירל, כי גם כשרואי אדם הצטרף לאודיה בביצוע הלהיט הגדול שלהם - "האמת", ניכר שהוא יודע איך להכיל את הגודל.
לאודיה יש את כל מה שצריך כדי להיות כוכבת פופ מובילה במדינה - בראשם כישרון הכתיבה שלה כמי שמייצרת שירים במשקל ובטוח גורמת לאחרים בתחום להילחץ מכמות הסינגלים שמחכים לה בקנה. כמו שזה נראה, הקהל מצביע באלפי כרטיסים להופעות שלה. אבל הקהל צעיר. אם אודיה תשכיל להתבגר יחד איתו, לשפר את הביצוע הקולי והבימתי שלה, היא תוכל לפנות לקהל מגוון ובוגר ולהמשיך לעלות על הבמות הגדולות בכל עונה.
