עבור רבים וטובים סטן לי הוא גיבור על, עם כוחות מיוחדים של יצירה, חשיבה מקורית, חזון ודימיון - עבור אחרים, הוא מעין נבל, בעל חשיבות עצמית מופרזת הגובלת בנרקיסיזם. אבל, אולי האב הקדמון של יקום גיבורי-העל של מארוול הוא בעצם גם וגם. אדם מוכשר ומעורר השראה שיש לו גם צדדים אפלים, או לחילופין ברנש שחצן ואנוכי, אבל כזה שאפשר להבינו. אפשר לדמיין שלי, אשר הלך לעולמו בנובמבר 2018 מעט לפני יום הולדתו ה-96, היה מקבל בברכה את התפיסות האמביוולנטיות הללו של אישיותו. הוא עצמו הרי קידם מורכבות באפיון הדמויות שברא בקומיקס לאורך השנים. הדוקו "סטן לי", שהוקרן בבכורה בפסטיבל טרייבקה בניו יורק, רגע לפני עלייתו לשידור בדיסני+, מקפיד ליישם את הגישה הזאת מתחילתו ובעיקר בסופו.
אומנם הבמאי דייויד גלב הוא שאחראי על הפקתו של הדוקו הביוגרפי "סטן לי", אולם במהלך הצפייה בו נראה כי בעל הבית האמיתי הוא סטן לי עצמו, שכן התשתית לסיפור חייו כפי שהוא נפרש במהלכו - מבוסס על קטעי קריינות שלו. ראיונות מוקלטים לאורך השנים נשזרו יחדיו כדי ליצור רצף נרטיבי ובו לי מספר בקולו על קורותיו. בניגוד להופעות האורח הרבות שלו בלהיטים הקולנועיים של מארוול מ-20 השנים האחרונות, במקרה הזה סטן לי הוא הכוכב הראשי, האדם במרכז. אבל למען האמת גם פה מדובר במחווה. טריביוט נרחב ומעמיק על ההיסטוריה של האמן פורץ הדרך, שהיא גם ההיסטוריה של התרבות הפופולרית כיום. מעטים הם היוצרים שהשפיעו עליה יותר ממנו. הוא נמצא שם באותה חבורה יוקרתית של ענקים כמו ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג שפרצו אל חיינו דרך הפריימים שעיצבו על המסך הגדול. ואילו לי תרם לקולנוע, דרך התוכן שהחדיר אל תוך הפריימים של הקומיקס שהגה.
לביקורות קולנוע נוספות:
בחלקו הראשון של הסרט, לי, או בשמו המקורי סטנלי ליבר, חוזר לילדותו בחיק הוריו היהודים שהגיעו לניו יורק בתחילת המאה ה-20 ממזרח אירופה. הוא מספר כיצד הקשיים שחווה אביו התופר בחיפושיו אחר עבודה גיבשו את שאיפותיו למצוא לעצמו משרה יציבה ומכניסה. תפיסת עולם שלכאורה לא מתחברת לקלישאה של האמן המיוסר, אבל בשלב זה של חייו הוא בכלל לא ידע שהוא כזה. הוא התמסר לחלום האמריקני והיה נחוש להגשימו באמצעות עבודה קשה. איכשהו הוא מצא את עצמו מועסק כנער במשרדי הוצאת טיימלי קומיקס. הוא היה כולבויניק ושרה בצלם של היוצרים ג'ק קירבי וג'ו סיימון, אולם בשלב מסוים כשעמדת העורך הראשי התפנתה במפתיע, הוא מצא את עצמו בתפקיד כממלא מקום. ובהמשך למינוי של קבע.
כעורך הראשי הוא הרשה לעצמו להקדיש את כולו ליצירה. הוא ראה מהצד כיצד סיימון וקירבי מביאים לעולם את קפטן אמריקה ב-1941, ומשלבים אותו באקטואליה דאז, כשבאירופה מתחוללת מלחמה עקובה מדם (כידוע, בשער הראשון של הקומיקס של קפטן אמריקה, גיבור העל הפטריוט נראה חובט בפרצופו של אדולף היטלר עצמו). לי קיבל השראה רבה מהדמות שעמדה במרכז, והתרומה הראשונה שלו ליקום גיבורי-העל של מארוול הייתה במהדורה השלישית של קפטן אמריקה בסיפור שאותו כתב לראשונה תחת השם סטן לי. הסיפור גולל ניסיון התנקשות בגנרל אמריקאי שנמנע בזכות התערבות קפטן אמריקה. זמן לא רב אחר כך, כשהנשיא פרנקלין רוזוולט הכריז מלחמה על גרמניה הנאצית בעקבות ההפצצה בפרל הרבור, לי התגייס לצבא ארצות הברית. את כישוריו הספרותיים ומיומנות הקומיקס הוא ניצל לצורך הדרכות של חיילים. הוא מספר כיצד גילה להפתעתו שבאמצעות קומיקס קוצרה תקופת ההסמכה של החיילים בכמה שבועות.
הגילוי הזה מהצבא שימש אותו היטב גם באזרחות. הוא הבין עד כמה גדול הפוטנציאל של הקומיקס כמחולל סיפורים באופן נהיר ומעורר הזדהות. מתוך הידיעה הזאת, לי הרשה לעצמו לתת לעצמו להשתולל עם הדמויות החדשות שברא בכוחות עצמו, תוך שהוא שואל ללא בושה מיצירות ספרותיות של אחרים. את ספיידרמן הגה בהשראת סדרת ספרי המתח "העכביש" של גרנט סטוקברידג', ואילו הדמות של הענק הירוק שואבת מ"המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד" של רוברט לואיס סטיבנסון ומ"פרנקנשטיין" של מרי שלי. הוא מוסיף ומספר איך הצלחת הדמויות הללו הניעה אותו להרחיב את מצבת גיבורי-העל. במקרה של תור ההשראה הגיעה מהמיתולוגיה הנורדית הקדומה, אולם הוא הקפיד להישאר עם האצבע על הדופק כשיצר את ארבעת המופלאים על רקע המרוץ לחלל, את איירון-מן כתגובה למלחמת וייטנאם, ואת אקס-מן כהשתלבות במהפכת זכויות האדם בארצות הברית, שהניעה אותו גם ליצור גיבור אפריקאי - הפנתר השחור.
כל הסיפורים מאחורי גיבורי-העל האיקוניים ידועים ואפשר למצוא מידע רב עליהם גם בלי לצפות בסרט, אבל הערך המוסף שמספק לנו גלב ב"סטן לי" קשור לדמות של היוצר עצמו. כשהוא מספר על חיבתו הגדולה לגיבורים פגומים ולנבלים שרשעותם מנומקת, אפשר לזהות גם את המניעים שדוחפים אותו קדימה תוך דחיקת שותפיו הצידה. פרשת עזיבתו הפתאומית של שותפו היצירתי סטיב דיטקו חושפת סימנים ראשונים של מגלומניה באישיותו של לי. וכך גם פרישתו המפתיעה של קירבי המדוסקסת בדיעבד בריאיון מוקלט של השניים. הגאוותנות והשחצנות של לי נחשפת במלואה בהזדמנות זאת. שיחה נוסטלגית שמתחילה באופן ידידותי מסתיימת בחילופי עלבונות לא נעימים. שניהם מביעים גאווה ביצירתם המשותפת, אולם לי תובע בלעדיות למקור שלה. "לא תרמת ולו שורת טקסט אחת לסיפור, ואפילו לא טרחת לקרוא את החוברות כדי לגלות את זה", גוער לי במי שחלק עמו את היצירה במשך כל כך הרבה שנים.
יש פה הצצה מסקרנת מאין כמותה למתח בין המספר למאייר בקומיקס, ונשאלת שאלה מהותית: של מי היצירה הזאת לעזאזל? הכותב או מי שמעניק למלים תיאור ויזואלי. התשובה של לי ברורה, והוא כפה אותה על מי שהיו שותפים ליצירתו: המספר הוא בעל החשיבות הרבה ביותר. לקירבי, שהלך לעולמו ב-1994, הייתה עמדה שונה, וכך גם לבני משפחתו. בתגובה לדוקו, פורסם גילוי דעת נוקב מצד בנו של המאייר, שהצביע על כך שהסרט כולו מסופר מנקודת מבטו ובקולו של לי. "זה לא סוד גדול שהשאלה מה היה חלקו של מי בדמויות של מארוול הייתה תמיד שנויה במחלוקת", מסר בנו ניל קירבי. "לרשות סטן לי עמדו נסיבות עדיפות שהקנו לו גישה לרמקול של החברה והתקשורת, והוא ניצל אותו כדי להעצים את המיתוס של עצמו כיוצר הפנתאון של דמויות מארוול. הוא עשה מעצמו הקול של מארוול. כך שבמשך עשורים, הוא היה האדם 'היחיד' שנותר ושבורך בחיים ארוכים".
קירבי ביקש להדגיש כי תרומת אביו הייתה חשובה לא פחות משל לי, למרות הזלזול שלו בו. "לסטן לי היה ידע מוגבל בנוגע להיסטוריה, מיתולוגיה או מדע. מצד שני, הידע של אבי בנושאים הללו, שאליו אני ואחרים נמשכנו, היה נרחב. איינשטיין הגדיר זאת טוב יותר: 'יותר ידע, פחות אגו. פחות ידע, יותר אגו'. אם נבדוק את קו הזמן של דמויות מארוול מ-1960 ועד 1966, התקופה שבה נוצרו רוב הדמויות הראשיות של מארוול תחת כהונתו של לי, אפשר להבחין ששמו של לי מופיע כיוצר שותף של כל דמות, למעט גולש הכסף שנוצר בלעדית על ידי אבי. האם אנחנו באמת מאמינים שהיה לו לחלק בעיצוב של כל דמות של מארוול? האם אנחנו צריכים להניח שהיוצרים האחרים לא נכנסו מעולם למשרד של לי ואמרו לו: 'סטן, יש לי רעיון נהדר לדמות!'. לפי לי, הרעיונות היו תמיד שלו. הוא השקיע זמן רב בלדבר על איך ומדוע הוא ברא את ארבעת המופלאים, עם אזכור אחד בלבד של אבי".
4 צפייה בגלריה
הצצה מסקרנת מאין כמותה למתח בין המספר למאייר בקומיקס. מתוך "סטן לי"
(צילום: באדיבות דיסני+)
למרות שהסרט נוגע במגלומניה של סטן לי ונטייתו לבטל את תרומת שותפיו היצירתיים, קירבי הבן עומד על כך שהנרטיב כולו עוצב על ידי מי שדחק את אביו ואת סטיב דיטקו החוצה, ובגיבוי הנהלת מארוול שהמשיכה להקדיש לו מחוות בכל סרטיה. "ללי היו 35 שנים של יחסי ציבור נטולי ספק, באופן טבעי בברכת מארוול, שכן המותג היה לתופעת לוואי של האדרתו העצמית. עשורים של קידום עצמי של לי הגיעו לשיא עם הופעות האורח שלו ב-35 סרטי מארוול מה'אקס-מן' ב-2000, מה שביסס את מעמדו כבורא של כל מה שקשור למארוול בעיניי מיליוני צופים שלא מודעים להיסטוריה האמיתית של הקומיקס. אבי לא זכה לאזכור עד לקרדיטים בסיום הסרט 'איירון-מן' ב-2008, אחרי סטן לי, דון הק ולארי ליבר".
