במשך יותר משנתיים כתבו יוספה אבן-שושן ודליה שימקו את המחזה "הנערה", שנולד בעקבות החשד לאונס קבוצתי באיה נאפה ביולי 2019, על ידי קבוצת צעירים ישראלים. "מה שגרם לי לגעת בנושא תרבות האונס היה הסרט של אורלי וילנאי וגיא מרוז, 'הצד שלה', שעוסק בסיפור הזה", אומרת שימקו בריאיון ל-ynet. "הטרידה אותי הקלות הבלתי נסבלת שהחברה חושבת שמדובר באיזושהי ילדונת שרוצה לקיים יחסי מין עם כמות מטורפת של גברים. זה נראה הגיוני שזה מה שמעניין ילדה בת 18 או 20? לשכב בו זמנית עם אינסוף גברים ואחרי זה ללכת להתלונן על אונס? החבר'ה האלה חזרו לארץ כאילו הם חזרו ממבצע צבאי ולא כאילו הם אנסים, זנאים, חלאות אדם. קיבלו אותם בתופים ובמצלתיים וזה זעזע אותי".
אבל אז הגיע 7 באוקטובר עם הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה, ובעקבותיו גם הסיפורים הקשים על תקיפות מיניות בשבי חמאס. אז הבינו היוצרות שגם על זה הן רוצות לדבר ב"הנערה", שעולה השבוע בביצוע של אנסמבל אספמיה (אותו הקימה שימקו) בתיאטרון הבימה ובשיתופו. את העלילה שקשורה לעכשיו, היה להם חשוב לחבר גם לסיפורי מיתולוגיה: "היה לנו מאוד ברור שנכניס משהו שקשור למיתולוגיה היוונית כי היא ערש התרבות המערבית, וכמות מעשי האונס של האלים שם היא מטורפת. בחרנו את הסיפור של פרספונה כיוון שהסיפור של נערה צעירה שנחטפת אל מעבה האדמה, נאנסת שם ולא רואה אור שמש מתכתב לנו מאוד נכון עם מה שלצערנו קרה ב-7 באוקטובר".
"הסיפורים המיתולוגיים שהעולם גדל איתם מנרמלים לחלוטין מצבים כאלה. נשים צעירות מוקרבות בסיפורים האלה על מזבח האינטרסים הפוליטיים. זה גם מה שקורה לצערנו עכשיו - כבר תשעה חודשים מקריבים את החטופים על מזבח אינטרסים פוליטיים. אני צופה בשידורים בטלוויזיה על מה שקורה כאן, אבל זה מאוד קשה לי. אני מרגישה שקרה פה משהו כל כך גדול, כל כך קולוסאלי, שאנחנו לא יכולים בכלל להכיל אותו. כמות הסיפורים, כמות הזוועה היא בלתי נתפסת. הכול גדול, הכול מטורף ונורא. אני חושבת שייקח עוד זמן לעכל את זה".
הסתמכתן גם על עדויות של נשים שחזרו מהשבי?
"מה שעניין אותנו זה לא סיפור ספציפי כזה או אחר, אלא המצב הקיומי הזה של חוסר אונים מוחלט, של חשכה, סכנה, איבוד טוטלי של הזהות של הנשים. מה שהיה חשוב לנו זאת החוויה שאחרי שבי החמאס את לעולם לא תהיי אותו בן-אדם שהיית קודם. מתוך היצירתיות שלי אני יכולה לדמיין מה עובר על בן-אדם שנמצא מתחת לאדמה, נאנס, ולא יודע מה יקרה איתו".
7 צפייה בגלריה
"מה שעניין אותנו זה לא סיפור ספציפי, אלא המצב הקיומי של חוסר אונים מוחלט". פוסטר המחזה "הנערה"
(צילום: הילה שחר מרוז)
כמי שבחרה לעסוק במיוחד בנושאים הקשים הללו, את שימקו מקומם במיוחד היחס של ארגוני הנשים בעולם לתקיפות המיניות של חמאס. "ההכחשה לאונס שיצאה מנשים סופר עאלק פמיניסטיות, היא מבחינתי שבר מוחלט", היא אומרת. "האם האמנתי באנושות קודם? לא האמנתי, אבל כן האמנתי וקיוויתי שיש ארגונים שכן מעניין אותם צדק ושיש ארגוני נשים שהם נקיים מפוליטיזציה ורואים באמת את מצבן של הנשים בעולם.
"מבחינתי, התגובה שלהם היא סטירת לחי מצלצלת, שהפכה את ההצגה שלנו לעוד יותר רלוונטית. זה בדיוק מה שקורה כאן – פוליטיזציה של האונס שקיימת בכל מישור. אנשים הגיעו לכאן וטבחו בנשים, בילדים, בגברים, בזקנים, ועדיין לא מאמינים שהם אנסו? כלומר, מי שטובח לא יכול לאנוס? לא הבנתי מה זה הדבר הזה ולמה צריך הוכחות לזה. אין לי אלא להאמין שמדובר באמת באנטישמיות. בוא נגיד שאתה לא אוהב את הממשלה הישראלית ואתה לא מסכים עם מעשיה – זה מצדיק אונס של נשים ישראליות וטבח של ילדים ישראלים, ובכלל טבח?
"כל הזמן מבקשים מאיתנו, ובצדק, לעשות הפרדה בין חמאס לאוכלוסייה האזרחית בעזה, אבל אף פעם לא מבקשים לעשות הפרדה בין האוכלוסייה האזרחית בישראל לבין הממשלה. חלקים גדולים מהאוכלוסייה האזרחית בישראלית יצאו במשך שמונה חודשים נגד הממשלה. אני לא מצליחה להבין את המוסר הכפול הזה של העולם. זה פשוט מוציא אותי מדעתי. היה סרט של לינור אברג'יל, שהולכת ומתדפקת על הדלתות של ארגוני הנשים בעולם שבזמנו היא הייתה נציגה שלהן, והן אפילו לא פותחות לה את הדלת. אין לי לזה הסבר, אלא אנטישמיות גרידא".
"הנערה", שאותה ביימה שימקו, ומשחקים בה בין היתר אסתי זקהיים, תומר גלרון, לימור חדריה, יערה לוי ואורי פרלמן, מתרחשת על אי נופש דמיוני ששמו לאפיס. אל האי באים צעירים מכל העולם כדי להשתחרר, למתוח גבולות, לחגוג ולהגשים פנטזיות. לילה מלא תשוקה בין שני צעירים מתפתח לכדי אונס קבוצתי מזעזע שהופך לאירוע פוליטי ודיפלומטי אדיר. "מבחינתי, העבודה על ההצגה הייתה ללא ספק סוג של מקלט נפשי", אומרת שימקו. "היא מאוד עזרה לי לברוח מתקופת הדיכאון והתקיעות שמלווה אותי.
"מבחינתי, ההצגה הזאת היא שליחות כיוון שהיא נעשית באמצעים התיאטרליים ביותר. חשוב לי מאוד כיוצרת להעביר את הקהל חוויה אסתטית, תיאטרלית, ועם זאת להעיר אותו רגשית ולהוציא אותו עם הרבה מאוד מחשבות, לא עם תשובות, לגבי המציאות שאנחנו חיים בה ברגע זה וגם לגבי המציאות בכלל. בשבילי ליצור בתוך המצב הזה זה משהו שהוא כנגד כל הסיכויים. אנשים שואלים אותי, למי יש זמן ללכת לתיאטרון בזמן הזה? למה לא לעשות קומדיות ולתת לאנשים זמן לנוח? ואני אומרת, אני יוצרת בתקופה הזאת את האמת שלי כי זאת הדרך היחידה שלי לשרוד את התקופה הזאת".
"לא רציתי לראות טלוויזיה. כנראה שפחדתי לראות"
הטבח בעוטף עזה התרחש יומיים אחרי סיומו של פסטיבל עכו, ששימקו משמשת כמנהלת האמנותית שלו בשנים האחרונות. "אני לא זכרתי כלום מהחוויה של הפסטיבל המוצלח הזה, הכול נמחק", היא מתארת. "הייתי בשוק. התחילו לי התקפי חרדה, דברים שלא חוויתי קודם. רק אחרי כמה חודשים התחלתי להיזכר בחוויה של הפסטיבל ועד כמה זה היה מוצלח.
"ב-7 באוקטובר התעוררתי עם האזעקה הראשונה. הרבה פעמים יש כאן אזעקות, ומי חשב שזה מה שיהיה. גם כשהבנתי שהייתה חדירת מחבלים, תיארתי לעצמי שחדרו כמה מחבלים לאיזה בית, כמו שכבר קרה בעבר. לקח לי איזה 24 שעות להבין שזה אכן קרה. לא רציתי לראות טלוויזיה. כנראה שפחדתי לראות. אני מרגישה כאילו היממה הראשונה של המלחמה נמחקה לי מהזיכרון. אני רק זוכרת שבן זוג שלי בא לקחת אותי אליו. מה עשינו אני לא זוכרת".
7 צפייה בגלריה
"יצאתי מדעתי רק מלשמוע את מה שאבא של נועה ארגמני עובר". דליה שימקו
(צילום: שלומי יוסף)
"הייתה לאנסמבל אספמיה ברית עם קיבוץ ניר עוז", היא מספרת על הקשר האישי שלה לאירועים. "עדי נגב, שהייתה אחראית על התרבות בקיבוץ ונשארה לגור בו גם אחרי הטבח, התאהבה באנסמבל. גם יתר אנשי הקיבוץ התאהבו בחומרים שלנו. באופן קבוע הם הזמינו אותנו להופיע שם והרבה מהפרמיירות שלנו, עוד לפני שהופענו עם ההצגות בתל אביב, היו אצלם. אביב אצילי ז"ל, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה (ושאשתו ליאת חזרה מהשבי, י"ב), היה בונה במה מיוחדת עבורנו".
את הולכת להפגנות או לכיכר החטופים?
"הלכתי להפגנות באופן קבוע עד 7 באוקטובר. אחרי זה ממש חליתי פיזית מהסיפור הזה. היו לי הרבה סימפטומים, כאבי גב נורא קשים, ולא יכולתי להמשיך ללכת להפגנות. מה שכן, אני כן הולכת לכיכר החטופים. כשמשפחות החטופים רק התחילו לשבת מול הקריה, הלכתי לשם הרבה מאוד ושוחחתי איתם. שוחחתי עם הדודה של נועה ארגמני שתיארה לי את המצב של אבא שלה, ויצאתי מדעתי רק מלשמוע את מה שהאיש הזה עובר".
אפשר לשנות את המצב?
"אני לא חשובת שיש לנו את הפריבילגיה לחשוב שאי-אפשר לשנות דברים במדינה שלנו. זה הבית שלנו והוא הגיע לתהום ועכשיו צריך למשות אותו משם. הדבר שאני הכי לא מבינה הוא איך אנשים שרואים לאן אנחנו הולכים, לא עוצרים את הטירוף והטרללת. אני מתכוונת לחברי כנסת, חברי קואליציה, שאמורים לאהוב את המדינה, ולא הולכים לבחירות. אי-אפשר להחזיק כל הזמן בקרנות המזבח של השררה. מספיק!
"זה שאחרי מה שקרה כאן ראש הממשלה לא לוקח אחריות ומתפטר, זה אבסורד. אני לא יודעת אם יש עוד מקום בעולם שדבר מטורף כזה היה אפשרי. אם אותם אנשים לא יקומו וישימו סוף לטירוף הזה הם ייזכרו כחלק ממחריבי המדינה. הם כבר נזכרים ככאלה, אבל יש להם עוד יכולת לשנות דברים. הגענו למקום הנורא ביותר בתולדות המדינה, וצריך להפסיק את זה ולהחזיר את המנדט לעם. לא אני אומרת את זה. כל אדם בר דעת אומר את זה. מוציא אותי מדעתי שאנשים שהיו ראש השב"כ, אסיר ציון, לא קמים ושמים סוף לטרללת הזאת. זה לא קשור לימין או שמאל. מה עוד ייצא להם ממה שקורה עכשיו חוץ מזה ששמם יוחתם יותר ויותר? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להאמין שיהיה כאן טוב. אדם לא יכול לחיות בלי תקווה".
בעוד כארבעה חודשים יחזור פסטיבל עכו לתיאטרון אחר לאולמות עכו העתיקה, במתכונת מצומצמת. "היו שאלות כמו האם נכון לקיים את הפסטיבל בזמן הזה", אומרת שימקו. "על אחת וכמה צריך לקיים את הפסטיבל בזמן הזה. צריך להתעסק כמה שיותר בדברים שנותנים משמעות ליוצרים ולצופים. הפסטיבל יתקיים בתקציב מצומצם. הוא צומצם ידי עיריית עכו מכל מיני סיבות. אני לא נכנסתי לתוכן כי זה לא ענייני. יש לו מנכ"לית, והיא עושה את המקסימום שהיא יכולה למענו. אני רק מתעסקת עם האמנות, ועם התקציב שנותנים לי אני עושה את המקסימום".
התקציב קוצץ ב-50 אחוז?
"כ-40 אחוז. אנחנו משאירים רק את הליבה שלו - את הצגות התחרות ושתי הצגות חממה. לא יהיו הצגות אורחות. מה יהיה עם מופעי החוצות אני לא יודעת, אבל הבנתי שהתקציב יבוא ממקומות נוספים".
אבל עכו היא עיר שמסמלת במהותה את הדו קיום?
"נכון, והפסטיבל יבטא בתכנים שלו את הדו קיום ויתייחס למלחמה. תהיה שם למשל הצגה שבה עולה מאוקראינה, שחוותה את מלחמת אוקראינה, נופלת לתוך מלחמת 7 באוקטובר, ויש הצגה שעוסקת בעקורים, במפונים. יהיה גם מופע, מין ערב קריאה, שישתתפו בו חברי הוועדה האמנותית של הפסטיבל, שמורכב מסיפורים קצרים שכתב בני ברבש, בעקבות 7 באוקטובר".
7 צפייה בגלריה
"הפער בין איפה שהייתי רגשית לפרמיירה של המחזה שלנו באתונה היה בלתי נתפס". השחקנית דליה שימקו
(צילום: טל שחר)
"המהפכניות", ההצגה הקודמת של האנסמבל שעוסקת בבנות זוג של גברים ששינו את ההיסטוריה, שיצרו שימקו ואבן-שושן לפני כחמש שנים מוצגת כרגע באתונה על ידי שחקנים יוונים. "שלושה שבועות אחרי שהחלה המלחמה נסעתי לפרמיירה של ההצגה, יחד עם יוספה", אומרת שימקו. "הרגשתי כמו מי שבאה מבירת אונס לחגיגות האוסקר. הפער בין איפה שהייתי רגשית לפרמיירה של המחזה שלנו באתונה היה בלתי נתפס".
לא חווית שם אנטישמיות?
"היחס אלינו היה טוב מאוד וזכינו להרבה מאוד התעניינות. זה היה קרוב מאוד לטבח, בין שבועיים או שלושה אחריו, והיו הרבה מאוד עניין ורגישות כלפינו. אני לא חושבת שמעניין בכלל את הקהל שהמחזה הזה ישראלי למרות שזה לא הוסתר, הוא הרי לא מציג בעברית. גם התראיינו שם לטלוויזיה שם. המחזה הזה עולה במרץ בסלובקיה. בוא נראה איך יתייחסו אלינו שם. 'המהפכניות' זה סוג של משפחה עבורי, ואני אציג אותה כל עוד אוכל. אני ממש לא יכולה לראות אותנו מורידים אותה".
אם הותקפתם מינית אנא פנו לקווי החירום לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית - 1202 לנשים, 1203 לגברים. אם את או חברתך במערכת יחסים שיש בה פחד או אלימות – חייגי 118, המוקד הארצי של הרווחה - 24 שעות ביממה, לקבלת יעוץ וליווי.
