אוסקר אייזק כבר היה בסרט הזה פעם, עם מארוול, במצרים. זה קרה בפרק האחרון של טרילוגיית הפריקוולים של אקס-מן, "אקס-מן: אפוקליפסה" מ-2016, בו גילם את אביהם הקדמון ותאב הכוח של המוטנטים - הנבל עין סבאח נור, שנקבר במעמקי האדמה במצרים העתיקה בשנת 3,600 לפני הספירה וקם לתחייה בימינו. כעת השחקן המחונן והכל כך עסוק מוצא את עצמו שוב בשירות מארוול, הפעם כגיבור שבמרכז הסדרה "מון נייט". איכשהו קרה ששוב הוא מוצא עצמו בדמות שמקורותיה במצרים הקדומה, במיזם טלוויזיוני נוסף של שירות הסטרימינג דיסני+ שמתיימר למצוא לעצמו מקום משמעותי ביקום המתחדש של גיבורי העל של מארוול.
מון נייט – טריילר
הדעות של המבקרים האמריקנים חלוקות. יש מי שמהללים את הסדרה החדשה, בעוד אחרים כבר הכריזו עליה כ"הנפילה הראשונה של דיסני+". אחרי הצפייה בפרק הראשון שעלה אתמול, קשה לקבוע. למען האמת, שינויי הזהות והתפניות רבים כל כך, עד שכמעט בלתי אפשרי זה לאן הולכת העלילה שרקח היוצר ג'רמי סלייטר. בשלב זה, לנסות להבין מי נגד מי זו משימה מסובכת לא פחות מפענוח הירוגליפים קדומים ותיאורי הבריתות והיריבויות בין אוסיריס, אנוביס, רא, הורוס ושאר אלי המיתולוגיה המצרית העתיקה. ואכן, חלקם גם מעורבים איכשהו בקונפליקט המתגבש גם פה.
למרות שדמותו של מון נייט שואבת ממצרים העתיקה, סיפור המקור הראשוני שלה כפי שבראו אותה דאג מונש ודון פרלין במהדורת קומיקס מ-1975, הציג את הגיבור ככשר לפסח דווקא. מארק ספקטור, האלטר-אגו של מון נייט, הוא למעשה בן של רב ועיבודו למסך הייתה אמורה להרטיט בקרבנו גאווה מיוחדת על הזנקת גיבור העל היהודי לטופ של הפירמידה של מארוול. אבל לפחות בפרק הראשון, אותו ביים הבמאי המצרי המוכשר מוחמד דיאב, אין שום רמז למוצאו של ספקטור. יותר מזה, אנחנו עושים היכרות ראשונית עם הדמות כשהיא ידועה בציבור בשם סטיבן גרנט. אבל כבר בהתחלה אנחנו מבינים שמשהו לא יציב באישיות של הגבר האבוד, שבימים עובד בחנות המזכרות של המוזיאון המצרי בלונדון, ובלילות מתאמץ לא להירדם. יש לו סיבה טובה: חלומות פרועים ומוחשיים מאוד, לפעמים סיוטים, חודרים לתודעתו ומערערים את שלמות הזהות השברירית שלו. הוא מאוד מבולבל, והקול הבוטח שבראשו רק מגביר את תחושת אובדן השליטה.
חובבי הקומיקס יזהו בוודאי את הדמיון בין סטיבן גרנט של אוסקר אייזק לבין דמותו של העיתונאי אדי ברוק משובר הקופות "ונום", בגילומו של טום הארדי, שגם הוא מבית מארוול (אם כי מהצד של אולפני סוני). ואכן, כמו במקרה של ברוק - שטפיל חייזרי התנחל בתוכו ומשתלט לו על החיים - כך גם במקרה של גרנט. אלא שהפרזיט האישי שלו הוא קרציה מהעולם הישן של מצרים העתיקה. אבל אי היציבות התודעתית של גרנט הנוירוטי מועצמת ומוגברת כשאנו שומעים שיש מי שמכנה אותו "מארק", וכשאנחנו חוזים בו מדבר אל עצמו. על פי סיפור המקור בקומיקס, ספקטר סובל מפיצול אישיות, והפרעה זו אמורה לתת את אותותיה גם ב"מון נייט". יתכן שהמבנה הכאוטי של הפרק הראשון הוא בלגן יזום לצורך המחשת השבר בזהות הגיבור, והצפת השאלות האפיסטמולוגיות לגבי חוויית המציאות שלו.
הבעיה היא שבשלב מוקדם זה של "מון נייט", אי היציבות הנפשית של הגיבור משפיעה גם על חוויית המציאות שלנו, הצופים. מבחינה סגנונית, הסדרה ערוכה באופן תזזיתי וסצנות נחתכות באינטנסיביות מוגברת. חיפוש אחר עוגנים מבוססים בעלילה ובדמויות שקולה למלאכת חפירה ארכיאולוגית בגיזה. בתוך כל הבלגן הזה, כל מה שנותר לנו זה להישען על האל שו שבשמיים, ויותר מכך על האוואטרים האנושיים של שני אויבים מרים מן המיתולוגיה המצרית - חונשו ואמיט. הראשון הוא אל הירח שבאופן טבעי מתגלם בתוך גופו ותודעתו של מארק ספקטור (או סטיבן גרנט, או ג'ייק לוקלי, או שאר תוצרי פיצול האישיות של המארח בשר ודם שלו), כשהשנייה היא שדה ערמומית, תאוותנית ואכזרית. על פי ההירוגליפים הקדומים היא נראית כהכלאה של תנין, אריה והיפופוטם, ואילו בסדרה היא מתגלמת בגופו של אית'ן הוק - שמופיע פה בתור ארתור הארו, מנהיג כת מסתורית.
היריבות בין סטיבן, שהוא בעצם מארק, שהוא בעצם גיבור העל מון נייט, לבין הנבל הארו צפויה להיות התשתית העלילתית של הסדרה כולה. אייזק נושא את "מון נייט" על כתפיו בהופעה מסחררת עם שלל הבעות ומבטאים, אבל היא מעט מוגזמת. אולי מבוזבזת. עד להשלמת ששת פרקי הסדרה, יצטרפו אליו על המסך השחקנית המצריה מאי קלמאווי (כארכיאולוגית ההרפתקנית לילה אל-פאולי), פ. מורי אברהם (כחונשו, מהצד של מון נייט), סופיה דנו (כאמיט, מהצד של הארו) והשחקן הצרפתי גספר אוליאל, שהלך לעולמו בתאונת סקי בינואר האחרון ומגלם פה את שודד האמנות אנטון מוגרט. כל אלה ישתלבו במותחן הפסיכולוגי המתפתח ב"מון נייט", יחד עם סצנות אקשן נמרצות ורצופות מרדפים של בני אנוש או מתקפות של מפלצות זדוניות, והמון פערי זכרון בין לבין.
התוהו ובוהו התסריטאי, בין אם מכוון או לא, עשוי לסקרן או לחילופין להרתיע. האם המבוך המסתמן עתיד להיפתר עבור הצופים? מצד אחד קשה להאמין שקברניטי מארוול, שאישרו את ההפקה המושקעת, מעוניינים להכאיב לנו. מצד שני מוחמד דיאב (שבמזרח התיכון ידוע כיום כבמאי מאחורי הדרמה הירדנית "אמירה", שגרמה לשערוריה בציבור הפלסטיני בשל סיפור הברחת הזרע בעלילתו) עתיד להעביר את השרביט לצמד הבמאים המטורללים, חובבי האוננות העצמית, ארון מורהד וג'סטין בנסון. זה יכול להתפתח כהברקה מפתיעה, אבל לא נמנע שמדובר בעינוי מתמשך. כך או כך סביר להניח שנשרוד. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
