הנה, הכפפה הורמה, ואפל TV פלוס הצטרפה לנתח האוכלוסייה המכובד שמנסה לברר סופית האם יכולה להתקיים ידידות אפלטונית בין גבר לאשה (היי, טוויטר!). מצפייה בעשרת פרקי הסדרה "אפלטוני" שעלתה בשבוע שעבר, עולה שהתשובה היא כן. ולא רק זה, אלא שתיתכן גם ידידות אפלטונית בין צופה לסדרה. כזאת שאפשר לבלות איתה מדי פעם, להיזכר כמה פרועים היינו אז, כשהיינו סת' רוגן הצעיר, לבצע כל מיני גרסאות נועזות (אבל פחות) של פריקת-העול המוחלטת שחגגנו בעבר, להשתכר, לדבר ולדבר, ולחזור הביתה למשבר אמצע החיים המוכר והטוב. בלי סקס, בלי תשוקה, בלי היסחפות ושכחה. סתם, ידידות אפלטונית שכזאת בין האדם בכורסה לטלוויזייתו.
"אפלטוני" - טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
"למה גברים ונשים כבר לא יכולים לבלות אחד עם השני?", תוהה סילביה (רוז ביירן), עורכת דין בדימוס שלפני 13 שנה החליטה לפרוש מהמקצוע לטובת גידול שלושת הילדים שלה - ועכשיו תוהה מה הלאה. "הם יכולים", מבטיח לה בעלה הגמיש, צ'רלי, שמעודד אותה גם להרים טלפון למי שהיה החבר הטוב שלה לפני 20 שנה, וויל (סת' רוגן). וויל מתגרש עכשיו מאשתו הצעירה שסילביה לא סבלה, מה שהוביל לניתוק הקשר ביניהם. עכשיו היא יכולה לחזור להיות הידידה הטובה ולהציע לו תמיכה נפשית. סילביה מתקשרת אל וויל ונפגשת איתו, ואחרי התנעה צולעת וזהירה הם מצליחים להחזיר עטרה ליושנה, כלומר לחזור לפטפטת הישנה שלהם ולהתמכרות להרגלים שנעים בין שובבות להרס עצמי, ממש כמו פעם, כשהם היו בקולג'.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
לוויל יש משבר אמצע החיים משלו להימלט ממנו: הוא לא מצליח להתנתק מהאקסית הצעירה שלו ובנוסף מסרב להשלים עם העובדה שבוטיק הבירה הקטן, זה שהקים עם עוד שותפים, עומד להתמסחר בשיתוף פעולה עם רשת מזון מהיר ענקית ועלול להוסיף כמה אפסים ליתרה בחשבון הבנק שלו. אז וויל בועט בקורקינטים חשמליים כי "הם מצפים ממך לעשות את זה, זה חלק מההסכם", ושופך בירה על הרצפה כדי שהיא לא תגיע לידי הקונצרן, וסילביה גונבת עבורו את לטאת המחמד שלו, גנדולף, והכול מלווה בדיבור המהיר והמונוטוני שמזוהה עם רוגן, זה שאם מחבבים אותו הוא מענג אבל אם לא, הוא עלול להביא לפריחה וגירודים בכל הגוף.
2 צפייה בגלריה
הכול מלווה בדיבור המהיר והמונוטוני של רוגן, זה שאם מחבבים אותו הוא מענג אבל אם לא, הוא עלול להביא לפריחה וגירודים בכל הגוף. מתוך "אפלטוני"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
למעשים של וויל וסילביה אין ממש השלכות, מעבר לכמה אנשים שנעלבים פה ושם וקצת נזק לרכוש. "אפלטוני" לא באמת מציעה התפתחות ואלמלא הדיאלוגים השנונים של ניק סטולר ופרנצ'סקה דלבנקו, הזוג הנשוי שיצר את הסדרה, היא הייתה עלולה להיחוות כקומדיה צפויה להפליא ודלוחה להחריד. הדמויות שמקיפות את שני הגיבורים הן בסך הכול פיונים חד-ממדיים, ניצבים שנועדו לספק לשניהם סיבה לברוח אחד אל השני. צ'רלי (לוק מקפרליין), בעלה של סילביה, מקבל את סילביה בכל מצב, בעוד שהשותפים של וויל הם משהו בין אנקדוטה קומית לקול הקונצנזוס.
לסילביה יש טונות של פנאי לבלות עם וויל למרות שהיא מתלוננת ללא הרף על מחסור בזמן, ולא מעט סצנות יזכירו לכם כאלו שראיתם עשרות פעמים בעבר בקומדיות אחרות (כן, הבנו, הזמנתם למישהו עוגת יומולדת בדיינר למרות שאין לו בכלל יומולדת, זה קורע. עכשיו אפשר להיפרד יפה מהקונספט הזה?), אבל ביירן ורוגן – יותר רוגן ופחות ביירן – שכבר שיתפו פעולה כצמד בסרטי "שכנים" שביים סטולר, משנעים יפה את הטקסטים שלהם ואיכשהו משדרגים את הצפייה ב"אפלטוני" לרמה מהנה יותר.
ספוילר הרגעה: בשום שלב וויל וסילביה לא ממצמצים או פוזלים או מהרהרים באפשרות שהם יכולים להמיר את היחסים שלהם ברומן רומנטי, או תוהים אם מה שהם מרגישים אחד כלפי השני זאת תשוקה. הנרטיב הזה, תודה לאלה הטובה, נחסך מאיתנו. למעשה זאת בכלל לא סדרה על ידידות אפלטונית בין גבר לאישה, אלא על שני אנשים שמתמודדים עם משבר גיל המעבר מעט פריווילגי של המעמד הבינוני-גבוה. למעשה אם מישהו היה מדייק קצת יותר בבחירת השם היא לא הייתה נקראת "אפלטוני" אלא "התפשרות".
"אני קול", מסביר וויל-רוגן לסילביה-ביירן כשהיא תוהה למה לכל הרוחות הוא מתנגד לשיתוף הפעולה עם רשת המזון המהיר, "והמקום הזה הוא לא קול", הוא רוטן. במובן מסוים הדברים האלה רלוונטיים גם לרוגן עצמו, שבגיל 41 מנסה למצוא את הטון הנכון למישהו שהיה פעם פרוע ובוטה ועכשיו מתלבט לאיזו קומדיה הוא שייך. ואולי רלוונטית לא פחות גם התשובה של סילביה, שעונה לו ש"אולי הגיע הזמן שנפסיק לנסות להיות קול וננסה להתנהג בהתאם לגיל שלנו". זה נשמע קצת כמו משהו שהיועצת החינוכית הייתה אומרת לכם, אבל אולי, רק אולי, הפעם היא גם צודקת.
