רק הצירוף הזה "להקת הרבנות הצבאית", כבר נשמע מצחיק. למה, למען האל, יש להקה לרבנות הצבאית? ומילא זה, למה הצבא זקוק לרבנות משלו? אין לי מושג. הקומוניקט של "שישו ושמחו", הדרמה הקומית המוזיקלית שעלתה אמש (ב') בכאן, נשבע שהסדרה תוכיח לנו ש"הרבנות הצבאית היא לא בדיוק מה שחשבתם". השם עדי, מעולם לא חשבתי שום דבר על הרבנות הצבאית ואין לי מושג איזה סטריאוטיפ או תפיסה עשויה "שישו ושמחו" לנפץ. אבל ניחא. כבר היתה לנו לפחות דרמה קומית מוצלחת אחת על הצבא ("המפקדת"), ולפחות אחת על חרדים ("שבאבניקים"), אז שילוב ביניהם עשוי להיות רעיון לא רע.
מתוך "שישו ושמחו"
(באדיבות כאן)
ואכן, המאפיין הבולט ביותר של "שישו ושמחו" הוא שמי שיצר אותה (סיגלית ליפשיץ ושלום הגר) הלך עד הסוף עם החזון שלו ולא ניסה לקלוע לטעמו של הצופה. התוצאה היא סיפור שמתרחש בסביבה הזויה למדי, דינוזאור שמתנהל בלב צבא ההגנה לישראל, הרבנות הצבאית. נחומי (נוה צור) הוא בחור שמנמן שחולם על היום שיהפוך לסולן הלהקה, אבל החזן הצבאי הראשי (נתן דטנר), שמנהל את האנסמבל מעדיף משיקולים פרגמטיים יותר את דודי (אסף הרץ) כוכב יוטיוב חרדי שמוצנח אל הלהקה בעקבות התחמקות מתשלום מס הכנסה.
במקביל נחומי מתמודד עם מערכת היחסים הרומנטית אבל נטולת המגע שלו עם משקית ת"ש (תמוז לוי). חייו משתנים כשליחידה מתמנה רב צבאי ראשי חדש, אלחנן ויזנר (אקי אבני שגידל זקן מפואר עבור התפקיד). ויזנר הוא אלוף חרדי ששתי הידיים שלו נקטעו אחרי שקפץ על רימון, ועכשיו, אחרי שהרכיבו לו ידיים ביוניות שמופעלות בכח המחשבה, הוא משתוקק לחזור לשטח. הצבא, לעומת זאת, מעדיף למנות אותו לתפקיד החלבי (פרווה), לג'וב הג'ובניקי מכולם, רב צבאי ראשי.
בעד אותו הכסף תקבלו גם את אלי גורשטיין ובן יוסיפוביץ' ("חזרות", "על הספקטרום"), בתפקיד האחראים על הטהרה; דניאל מורשת ("שבאבניקים") שמגלם את מש"ק הדת של הבסיס; גיטריסט סטלן שהגיע ללהקה במקום להיכלא על עריקות (עילי צ'פמן), האשה האחת ביחידה שמלבד לאתגר את היצר של החיילים היא גם מסייעת לרב הראשי (יסמין עיון), ושיא האנומליה: תימני שלא יודע לשיר (אופיר בועז) אבל כן יודע להתלונן על הקיפוח.
"שישו ושמחו" היא לא קומדיה נשכנית כמו "המפקדת", למרות שהיא בהחלט נוטה להצביע על מצבים אבסורדיים (עם שירים כמו "יהודי זה הכי" או "מסורת"), שמתרחשים על הפלנטה ששמה הרבנות הצבאית, זו שהולכת ומתרחקת מכדור הארץ. היא נמנית על משפחת הלב הטוב, מאותו המדף של "קופה ראשית" (שגם היא משודרת בכאן). היא מגחכת קצת על האופן שבו צה"ל מגמיש את הכללים עבור כוכבים צעירים כדי שיתגייסו, על הארכאיות של הרבנות ועל שמירת הנגיעה בים של הורמונים, ובין לבין גם מתייחדת עם נחומי המאוהב, חסר הביטחון והמתייסר.
2 צפייה בגלריה
מאוהב, חסר ביטחון ומתייסר. נווה צור, מתוך "שישו ושימחו"
(צילום: איציק פורטל, באדיבות כאן )
הדרמה שלה לא מקורית במיוחד ולא היא זאת שתזניק את "שישו ושמחו" קדימה, אבל ההומור שלה נע על הסקאלה שבין הזוי לחמוד לסלפסטיק רך, והדמויות שלה במיטבן כשהן מצליחות לחרוג מהשטאנץ (כמו במקרה של דטנר, החזן הצבאי שהוא גם בהמה). יש רגעים מבריקים (בינתיים בעיקר השירים) ויש רגעים מפוזרים או פושרים, אבל רוחה הנדיבה של הסדרה מרחפת מעליה והופכת את חוויית הצפייה למהנה ועליזה. מאידך, אפילו נעיצת השיניים הרכה הזאת הצליחה איכשהו להרגיז את הרבנות הצבאית האמיתית, שכבר הוציאה הודעה שאין לה שום חלק "בעיצוב הסדרה ותכניה", ועם קצת מזל היא העניקה ל"שישו ושמחו" עוד קצת יחסי ציבור וחשיפה שיעזרו לה להתאקלם בהמשך. אמן.
