בעשור השמיני לחייהם ועם יחסים מקצועיים וחבריים שהשתרעו על פני 35 שנה, מגיעים מרטין שורט (71) וסטיב מרטין (76), שני קומיקאים אמריקנים ותיקים ומוערכים, לתפקיד קבוע בסדרת טלוויזיה בפעם הראשונה. בקומדיה Only Murders in the Building (ששלושת פרקיה הראשונים עלו אתמול, ג', בהולו שאינה זמינה בישראל), הם חוברים לסלינה גומז (29), כוכבת הנעורים שחזרה לשחק אחרי תקופת צינון ארוכה בת כמה שנים, שלקחה לעצמה בעקבות משבר פיזי ונפשי.
Only Murders in the Building – טריילר
צ'רלס (מרטין), אוליבר (שורט) ומייבל (גומז) הם שלושה בלשים מטעם עצמם, שמתאחדים כדי לחקור מקרה מוות מסתורי שאירע בבניין המגורים המפואר שלהם, הממוקם באפר ווסט-סייד בניו יורק. כמעריצים אדוקים של פודקאסט פשע-אמיתי בשם "שום דבר לא בסדר באוקלהומה", הם מלווים את החקירה שלהם בפודקאסט פשע-אמיתי משלהם, שנקרא, כמו הסדרה ובהתאם לשאיפות הטריטוריאליות הצנועות של השלישייה, Only Murders in the Building (רק רציחות שמתרחשות בבניין, בתרגום חופשי).
ככל שההיצע הטלוויזיוני הולך ומתרחב - כך הולכות ומתרחבות גם הציפיות מכל סדרה לבדל את עצמה מהאחיות שלה למסדר. סיטקומים סטנדרטיים ונוסחתיים אפשר למצוא, אם בכלל, רק בערוצי הברודקאסט שפונים בעיקר לקהל מבוגר ושמרן יותר, ומרוב ששרתי האחסון של הכבלים והסטרימינג עמוסים בפתיתי שלג ייחודיים, היה משהו כמעט מרענן בצפייה ב-Only Murders, שאולי לא עונה על ההגדרה של סיטקום מסורתי קלאסי אבל יש בה איזו פשטות, כקומדיה מהנה בדרכה הלא מאוד מתוחכמת אך המוצלחת, אולי בעיקר הודות לשני הטיטאנים הקומיים שמובילים אותה, מרטין ושורט.
עלילת פתרון הרצח של טים קונו, אחד מדיירי הבניין, שמשוטטת כה וכה בין חשודים אקראיים, היא כנראה הקו הכי פחות מעניין בסדרה ולא במקרה. Only Murders נעה בין פארודיה על ז'אנר הפשע האמיתי לבין רצון להגיד משהו על הבדידות שמקיפה את שלושת הגיבורים שלה. כל אחד מהם כורע תחת עול הסודות של עצמו שמהם הוא מנסה להימלט, ושהולכים ונחשפים ככל שהפרקים מתקדמים. מייבל הכירה את הנרצח היכרות אינטימית שהיא מסתירה מהקולגות שלה לחקירה; אוליבר הוא במאי מחזות זמר בדימוס שנמצא על סף גירוש מהדירה שלו, ומהדימוי העצמי שלו כמצליחן, בשל איחור בתשלום דמי הוועד. היחסים שלו עם בנו מעורערים בעקבות ההחלטה לבזבז את קרן הקולג' שלו על מיוזיקל גרנדיוזי שכשל; צ'רלס, שחקן עבר שברזומה שלו תפקיד זכיר אחד של בלש משטרתי, נאחז בעבר הזה וממשיך לצטט שורות מהטקסטים שנכתבו עבורו. הסוד שלו קשור במישהי ושמה לוסי, ולקושי שלו לנהל קשר אנושי.
גם תפקידי המשנה של דמויות נוספות (השכנים בבניין, האנשים שמסייעים לשלושה להרים את הפודקאסט, בלשית המשטרה האמיתית שחוקרת את הרצח) מטפחות את הזרימה הנעימה של הסדרה ששומרת על קו נקי, דיאלוגים שנונים לפרקים, עם גלישות מדודות לסלפסטיק והומור גופני, ומשחק על פערי הדורות בין מייבל הצינית והאדישה לבין צ'רלס ואוליבר המקשישים.
תוסיפו לזה תפקידי אורח כמו טינה פיי, כמגישת הפודקאסט "שום דבר לא בסדר באוקלהומה", והזמר סטינג בתפקיד עצמו, כאחד מדיירי הבניין (מרטין, שיצר את הסדרה עם ג'ון הופמן, מעיד שבמהלך הצילומים הם פשוט הסתובבו בין הטריילרים שהיו באזור האולפן ומשכו לסט כל סלב שהצליחו למצוא), ותקבלו קאסט מסור ומנוסה שמאפשר לצופה להתרווח אחורה בתחושה שהקומדיה שלו בידיים טובות. אז נכון, היא מעט מיושנת, ויש בה משהו שמרגיש קצת 2005, אבל היא עדיין מצליחה להחזיק עלילה מסקרנת, לברוא דמויות שנוגעות ללב ופה ושם, בלי להתיימר, פשוט להצחיק.
