בואו נדבר רגע על מראה חיצוני. איפשהו במהלך קיומה של האנושות התקבע הרעיון שמראה חיצוני הוא עניין מתעתע, ושאם אנחנו רוצים להשתפר כחברה עלינו לשקלל אותו החוצה ממשוואת המשיכה. כלומר רק משיכה שלא תהיה מבוססת על מראה חיצוני, טפו, תוכיח שמדובר ב"אהבת אמת". אין לי מושג למה זה קרה, אולי כי המציאות מוכיחה שגם אנשים שלא נראים כמו פוטושופ מצליחים למצוא בני זוג, כאלה שאפילו מאמינים שהם די יפים גם אם הם לא עומדים בסטדנרט התקופתי המחמיר. ובכל זאת אנחנו עדיין מרגישים בצורך לנטרל את הנראות בשם איזו אידאה רומנטית על אהבה אמיתית. הבעיה היא שמראה חיצוני הוא עוד מרכיב חשוב במשיכה, לא בזוי ולא מיותר, בדיוק כמו קול, ריח גוף והבעות פנים. אז למה החלטנו להתנכל אליו ולנדות אותו? הפתרונים אולי ל"אהבה היא עיוורת", "דייט בחשכה", "המעגל" ועכשיו גם ל"הקבוצה", ריאליטי ההיכרויות החדש שעלה אמש (א') בקשת 12.
תרבות – פתיחת העונה "הקבוצה" 2022
(קרדיט: באדיבות קשת)
12 בחורים ובחורות ברווקות מאוחרת - מהסוג שגורם לסמוטריץ' לחכך ידיים בהנאה - מתרגלים את הספורט הפופולארי בימים אלה: לשבת בבית ולהסתמס עם זרים, ולקוות שכך הם ימצאו מישהו ללכת איתו לסרט או לחומוס או לקלפי, או כמו שקוראים לזה בתוכניות מהסוג הזה - "למצוא אהבה". 12 צעירים שעידו רוזנבלום הגדיר כ"אנשים להביא אותם הביתה להורים", ישוחחו אחד עם השני רק בהודעות טקסט, אישיות או קבוצתיות, ומדי פעם יקיימו דייטים טלפוניים בלי מצלמה או יקשיבו לקול הענוג של יורם זק (נו, לפחות התדר הרוטט הזה זוכה לתחייה מחודשת). תוך שבוע הם צריכים להתאפס על מישהו שמוצא חן בעיניהם ואם יש להם פיצוח הזוג המאושר יצא לשבוע דבש בנקודה מבודדת על הגלובוס (הבית שלהם?) כדי לראות אם הקסם עדיין קורה והאהבה צלחה את המראה החיצוני, או שהם נפרדים כידידים ובולקים אחד את השני בטינדר.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
"הקבוצה" משתנקת בבואה לדלג מעל משוכה גבוהה למדי, כשצפייה באנשים שסרוחים על שזלונגים, מסתמסים באופן שמאלץ אותך גם לקרוא את ההודעות ומדי פעם פולטים חיוויים כמו "וואו!", "מהמם!", שקולה לצפייה בצבע מתייבש על קיר הפייסבוק שלכם. המכשול הזה עשוי היה להקשות פחות אם "הקבוצה" לא הייתה מופע גנרי כל כך של מתמודדים, שאלוהים יודע למה הטלוויזיה ממשיכה להציב במרכז הפריים טיים. כל מי שהציץ בשתי העונות האחרונות של "חתונה ממבט ראשון", כמו גם מי שהפיק אותה, כבר הבין שאין מה לעשות איתם חוץ מלדחוף אותם לתהום הקרינג' ולקוות שזה יתפוס.
הטוויסט של הפורמט הוא כאמור הנראות החיצונית, כלומר הייתם מצפים שיהיה שם איזשהו קאץ' - אולי אנשים עם מראה חיצוני לא צפוי כך שהפגישה עצמה תהיה מפתיעה באופן כלשהו, שאהבת האמת תתגבר על משהו, אבל לא. כל 12 הרווקים נראים מצוין. אין סיכונים, אין הפתעות, אף אחד לא עומד להתעוור בפגישה לכשתגיע. וכך מדשדש הפרק הראשון של "הקבוצה" כמקבץ משובט של פרופיל ההיכרויות הכי שכיח בטינדר, עם וייבים חזקים של תיכון/אינטרנט-קפה באמצע הניינטיז, כשהיינו נכנסים לאיזה צ'אט כדי לתרגל מילולית. או בקצרה, סאחיזם על מצע של קרינג'.
רבותיי, זאת לא בעיה להתאהב דרך טקסטים, זה ממש לא קשה להלביש על מישהו שאתה לא מכיר את הפנטזיות והדמיונות שלך, במיוחד כשהוא לא יושב מולך. אני משערת שיוצרי "הקבוצה" בונים על הקונפליקט שייווצר אחר כך, כשהאנשים האלה יצטרכו להתמודד אחד עם השני במציאות, אבל אני רק מקווה שהם ישכילו להגיע לשם מהר ושאולי ייכנסו עוד כמה טוויסטים וחוקים בדרך כדי ש"הקבוצה" תהיה מה שהיא אמורה להיות - משחק.
למרות כל הנאמר לעיל, הסתייגות אחת מתבקשת. סדרות מהסוג הזה נוטות לסבול מאקספוזיציה משעממת, ולפעמים הדמויות ממריאות והסיפור מתעבה. יורם זק הוא אדם מוכשר שיודע לספר סיפור. אולי פחות חזק בטוויית פורמטים, אבל הוא בהחלט יודע לערוך אותם. ניצוצות כמו העוקץ של שוהם והחום האנושי של ניב כבר בצבצו בפרק הראשון. לכו תדעו, אם זה לא יהיה קריפי מדי, אולי אפילו נלמד לזהות, בתור התחלה, ואחר כך לחבב או לא, את השאר. ל"הקבוצה" יש פוטנציאל להשתפר אם היא תרים הילוך ולא תיקח את הצופים שלה כמובן מאליו. מי יודע? מקסימום נתאהב.
