בתערוכה החדשה של האמן האהוב והחשוב קית' הרינג בישראל יש את כל התנאים שעוררו אצלנו חשד שמדובר בפספוס. היא מוצגת לא במוזיאון או בגלריה - כי אם במתחם Black Box בקניון ארנה בהרצליה, כרטיס הכניסה אליה יקר (החל מ-119 שקלים, כך באתר התערוכה), היא מבטיחה "בר לאונג' בסגנון ניו-יורקי", עמדות סלפי ואפילו סימולציה של רכבת תחתית בניו יורק. נשמע קצת מפוקפק? בהחלט. אבל בניגוד לכל החשדות: התערוכה של קית' הרינג בישראל היא אירוע אמנותי חשוב, מעניין, ובהחלט שווה ביקור - בעיקר באקלים הפוליטי-חברתי הנוכחי בישראל בימים אלה.
נראה שאין כמעט אדם, חובב אמנות או לא, שלא יזהה את הקו של קית' הרינג - אמן אמריקאי שנחשב לאחד הגדולים בדורו. הקווים העבים, הנקיים ומלאי ההומור, הסגנון שמשלב קריקטורה ואמנות רחוב, הכתמיות בצבעים בוהקים, השימוש בסמליות פשוטה אך שמדברת על נושאים מורכבים, ודמויות האנשים שובות הלב שמזוהות איתו יותר מכל. קית' הרינג, נציג של ז'אנר הפופ-ארט האמריקאי, הוא כוכב של תרבות הפופ במלוא מובן המילה - מוכר בכל בית, ברמה של הפיכה למוצר צריכה. אלא שהרינג משמר איכות נדירה, שנעדרת מרבים מאמני הפופ-ארט בני תקופתו, ולמרבה הצער גם מאמנים שמייצגים את התפתחות הסגנון בימינו אנו, כמו ג'ף קונס. קית' הרינג היה מלא לב, אהבה לזולת, ואכפתיות כלפי העולם וכל יושביו - והתכונות הללו ניכרות ביצירתו.
הרינג היה אמן ואקטיביסט חברתי ופוליטי. הוא החל את דרכו כאמן גרפיטי בארה"ב של שנות ה-70 המאוחרות, המשיך בנסיקה מטאורית לתוך עולם האמנות הבינלאומי בשנות ה-80, התחבר עם דמויות בולטות כמו אנדי וורהול, ויצר עוד בחייו מוצרי צריכה שונים ומשונים עם יצירותיו, במטרה לתת לאמנות לחלחל לחיי היומיום. הוא יצר ללא הפסקה, והזהות האקטיביסטית הייתה חלק משמעותי מאוד מחייו ומיצירתו - וכעת כ-200 מהן הגיעו לתערוכה בארץ.
4 צפייה בגלריה
היה אקטיביסט למען הקהילה הגאה, התערוכה משמרת את רוח עשייתו. מתוך תערוכת קית' הרינג
(צילום: שוקה כהן)
הרינג היה הומוסקסואל מוצהר, ועסק בקהילת הלהט"ב ופעל למען קידום נראות הומוסקסואלית, לצד נושאים ספציפיים שהעסיקו את הקהילה הגאה, כמו המאבק במגפת האיידס. התערוכה בארץ (שתהיה פתוחה עד ה-30 ביוני) עולה בשיתוף פעולה עם ארגון איג"י לנוער גאה, וחלק מהכנסות הכרטיסים יופנו לעמותה - בשיתוף פעולה ראוי מאוד ולא ציני שמשמר את רוח עשייתו של האמן.
הוא קידם פרויקטים של ציור עם ילדים ונוער ואוכלוסיות שונות, ביקר את הממשל האמריקאי, ויצא גם נגד המדיניות של משטרים אחרים בעולם - כמו יצירות שיצר במחאה כנגד עוולות האפרטהייד בדרום אפריקה. התערוכה החדשה מעלה את כל הנושאים האלה באריכות ובתשומת לב, באמצעות יצירות מקור משמעותיות מטווח רחב של זמנים וטכניקות (כולן מתוך אוסף פרטי של האספן גרי קסליני; וערכן הכולל מוערך בכ-13 מיליון דולר), לצד טקסטים מעניינים באמת וקריאים גם לקהל הרחב, אשר מסודרים בצורה הגיונית ונהירה, ומקיפים את פועלו של הרינג מזוויות שונות.
בתערוכה אפשר לראות יצירות רבות שיצר עם ילדים ועבורם, עיצובי אלבומים לאמנים כמו אלטון ג'ון ודיוויד בואי, יצירות של אמנים שהתיידד איתם ואסף בעצמו כדי לקדם אותם, והרבה יצירות בעלות חשיבות היסטורית ממהלך חייו, כמו למשל היצירה הגדולה ביותר שלו שאינה גרפיטי, שמתארת בשחור-לבן דמות "מדוזה" מיתולוגית עם ראש מנחשים. היא מייצגת את מחלת האיידס, שפשטה בשנים ההן בארצות הברית, ושלמרבה הצער הכריעה גם את הרינג, וגבתה את מותו של האמן המיוחד הזה בגיל מוקדם מדי - לא הרבה אחרי שחגג שלושים. למרות פטירתו בטרם עת, קית' הרינג השאיר חותם עצום על עולם האמנות, חותם שנשאר בולט עד היום.
אומנם העבודה על התערוכה החלה, כך לפי חברת ההפקה, כבר ב-2019, אבל קשה להתעלם מהטיימינג שבו היא נפתחת, כאשר ישראל שסועה ובוערת. בסופו של יום, זו תערוכה שמתחקה אחר דמותו של הומוסקסואל, אמן, פעיל חברתי ופוליטי, שקרא לצדק חברתי ויצא נגד הממשלה, נגד שנאה ונגד גזענות. התערוכה של קית' הרינג בישראל מציירת את דמותו באופן שהוא היה, כנראה, מרגיש נוח להצטייר בו: מלא אהבה וסקרנות, מעורר חיוך, נגיש אך לא פשטני, ומסחרי במידה ניתנת לעיכול.
גם חדרי הסלפי, הלאונג' והסימולציה של הרכבת התחתית הם חינניים ביחס לז'אנר, וניכר שהושקעה בהם תשומת לב. יחד עם זאת, לא בטוח כמה התערוכה הזו מתאימה לילדים קטנים מאוד - יש כמה איברי מין פזורים בין היצירות, כולל צילום עירום של הרינג עצמו מעוטר באיוריו, ואומנם ברוב היצירות העירום הגברי לא מאוד מפורש, אבל בהחלט נוכח. לצד זה, גם לא בטוח כמה הסימולציה של הרכבת התחתית תצליח להחזיק פעוטות בתפקוד מלא בזמן שההורים מנסים להתרשם מיצירות האמנות. אבל לילדים קצת יותר גדולים, אם סכום הכרטיס היקר לא מרתיע - התערוכה של קית' הרינג היא הזדמנות מעניינת לדבר על נושאים מורכבים פוליטית וחברתית באמצעות אמנות נגישה יחסית ופשוטה להבנה, ובעיקר - לדבר על כך שלכל קונפליקט, עלינו לגשת קודם כל מתוך אהבה אמיתית לאדם באשר הוא אדם. לפעמים אנחנו שוכחים כי בכוחה של האמנות לקרב לבבות. קית' הרינג האמין בזה בכל לבו. והלב הזה, שפעם חזק כל כך ומשפיע על עולם האמנות עד היום, מצליח לזהור דרך התערוכה.
